בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לכתוב כתיבה מודרנית

"בין שני העולמות", אוסף מאמריה של ז'קלין כהנוב, בעריכת דוד אוחנה, הוא שי יקר לארון הספרים הישראלי. מדוע "ישראלי"? אולי מפני שקשה להגדיר אחרת את מכלול יצירתה של הסופרת שאמנם כתבה באנגלית, אבל לא היתה "אנגלייה" ולא "אמריקאית", לא "צרפתייה" ואפילו לא "מצרייה". ששון סומך על סופרת שפוררה בכתיבתה גבולות לאומיים וספרותיים

תגובות

ז'קלין כהנוב, בין שני העולמות: מסות ופרקי התבוננות עריכה ומבוא: דוד אוחנה. הוצאת כתר, 303 עמ', 84 שקלים

יש סופרים שקריאת יצירתם לראשונה מרשימה ומהנה, אך קריאה שנייה של כתביהם עשויה להיות מאכזבת משהו כי הכל נקלט ועוכל בקריאה הראשונה, ואין צורך בעיון נוסף. לא כך הוא המקרה של ז'קלין שוחט-כהנוב (1917-1979). בכל פעם שאני חוזר וקורא את מסותיה המופלאות אני חווה חוויית גילוי מחודשת. ואין זאת רק בשל יופיה של הכתיבה, אלא גם משום שאני נתקל ברעיונות, בתובנות ובניסוחים שלא שמתי לב אליהם בקריאות הקודמות, ומה שאני "מגלה" בקריאה הנוספת מגביר את חדוות הגילוי.

לראשונה נתקלתי בשמה של ז'קלין כהנוב בסוף שנות ה-50 ובמהלך שנות ה-60, בחוברות שונות של הרבעון "קשת" בעריכת אהרן אמיר. גם אני, כרבים אחרים מקוראי כתב העת הזה, התאהבתי בסופרת "ממבט ראשון". בתחילת שנות השבעים הזדמן לי, סוף סוף, להכיר את הסופרת ולנהל איתה שיחות ארוכות, בעיקר סביב מסותיה שהיו כה מתסיסות בהקשר הישראלי שאחרי מלחמת ששת הימים. בשנים האחרונות שבתי וקראתי את כתביה של כהנוב במקורם האנגלי (ואכן שפת הכתיבה של הרוב המכריע של חיבוריה היא האנגלית ולא הצרפתית, כפי שסוברים רבים), במגמה להכין אנתולוגיה (בשיתוף עם ד"ר דבורה סטאר מארה"ב) שתציג את מורשתה הספרותית-הגותית לפני קוראים בעולם האנגלו-סקסי. לשם כך קראתי שוב את כל כתביה שהיו בהישג יד, ואהבתי גדלה ככל שהתקדמתי בפרויקט זה.

עתה באה האנתולוגיה העברית "בין שני עולמות", בעריכת פרופ' דוד אוחנה, וגרמה לכך ששוב אקרא חלק גדול מהכתבים הפחות נודעים של כהנוב. כלומר, לא את שורת המסות האוטוביוגרפיות למחצה שהופיעו ב"קשת" וקובצו יחדיו בידי אהרן אמיר, לצד מסות נוספות של הסופרת, כספר שהופיע בשנת 1978 (שנה לפני מות המחברת) בכותרת "ממזרח שמש" (הוצאת יריב הדר, ת"א).

הספר שמגיש לנו אוחנה עתה כולל שורה של מאמרים שנכתבו ברובם בשנות ה-60 וה-70, למעלה מעשור אחרי הופעתה הראשונית של כהנוב, ופורסמו בהזדמנויות שונות, בשבועונים ועיתונים שונים ("את", "במחנה", "דבר" "מעריב" ועוד); סך הכל 21 מאמרים. ובהחלט אוצר גנוז.

ז'קלין שוחט-כהנוב נולדה בקהיר למשפחה "מעורבת" (אב עיראקי במוצאו, ואם מבית תוניסאי). חרף הבית "הערבי" שגדלה בו, לא דיברו במשפחתה ערבית, וכמו רבים מיהודי מצרים בין שתי מלחמות העולם לא למדו ערבית כלשון קריאה וכתיבה. היא למדה בעיר הולדתה בבתי ספר מעולים ("המיסיון הצרפתי החילוני") שלשון הלימוד בהם היא צרפתית, ובבית היתה לה ולאחותה אומנת בריטית שטרחה על שיפור האנגלית שלה.

בגיל 21 נישאה לרופא ונסעה עמו לארה"ב, שם חיתה בין השנים 1940-1951 בשיקגו ובניו-יורק. לאחר שהות קצרה בקהיר ובפריס, ולאחר נישואיה השניים הגיעה כהנוב לישראל בשנת 1954. בארץ עבדה כמורה וכעיתונאית בעיתונים שונים, בעיקר עיתונים של ארגונים שונים שהופיעו באנגלית בארה"ב (כגון ביטאון "הדסה"); וכאמור, למען האמת, עיקר כתיבתה מאז היותה בארה"ב היתה באנגלית. בניו יורק כתבה את הרומן הראשון שלה, "סולם יעקב", שהופיע בשנת 1951 באנגליה (רומן זה, שנושא אופי אוטוביוגרפי למחצה, הולך עתה ומיתרגם לעברית, ויש לקוות שיופיע בארץ במהרה בימינו).

כתיבתה העיתונאית וההגותית בראשית דרכה בארץ התמקדה במידה רבה בשאלות על אופיה עם המתהווה והולך בארץ: עדות, תרבויות ועיסוקים; מיקומה של האשה בארץ, מהי תרבות "ישראלית" וכדומה. פה ושם הגיעו מאמריה לעיתונות ישראלית, אך רוב מאמריה התפרסמו בעיתונים יהודיים-אמריקאים, ובאמצעותם התקיימה במידה לא מעטה.

יומה הגדול של הסופרת הגיע כשאהרן אמיר "גילה" אותה ופירסם ב"קשת", החל מהחוברת השנייה של הרבעון, שורה של מאמרים ייחודיים מפרי עטה שכותרתם הכוללת היתה "דור הלבנטינים". סדרת מאמרים זו, וכן כתריסר מאמרים נוספים שפורסמו אף הם ב"קשת" בשנות השישים, הציגו את כהנוב במלוא עוצמתה הספרותית והאינטלקטואלית. מאמרים אלה היו ביסודו של דבר פרקי הגות, אולם כהנוב ידעה לעצב מסגרת כתיבה (ואינני רוצה להשתמש במושג "סוגה") שהיא תערובת של סיפור אישי, אוטוביוגרפי, וממנו מתפתח דיון מעמיק ופילוסופי.

מה שהרשים את קהל קוראיה אז היה שהמושג "לבנטיניות" איננו בהכרח תואר שלילי של חקיינות שטחית לגינונים מערביים. נהפוך הוא: לבנטיניות של ממש יכולה להיות תערובת מפרה לחברה הישראלית המתהווה (ולא רק לה). נכון אמנם, ששורשיה של החברה הישראלית "אירופיים" הם, אך עתה, משהגיעו מאות אלפים של עולים מארצות ה"מזרח", הרי הם מביאים איתם פוטנציאל להיווצרות מה שהיום אנו מכנים "רב-תרבותיות" או חברה רב-גונית המלוכדת על ידי רב-גוניותה. ממש כפי שהיה הדבר לדידה בילדותה של כהנוב במצרים, שם התרועעה עם יהודים, מוסלמים ונוצרים, מצרים ואירופים כאחד. כולם פעלו, לפי כהנוב, בהרמוניה אידיאלית. ועוד זאת: בהיות ישראל מוקפת מדינות ערביות, הרי התרבות הישראלית המתהווה, ה"לבנטינית", תהיה הדרך שבה תתחבר אל סביבתה הערבית בלי אנטגוניזם רדיקלי.

נושאיה של כהנוב לא הצטמצמו אז, ובהמשך פעילותה הספרותית בארץ, לנושא הלבנטיניות, אך הוא חזר וצץ ברבים ממסותיה בשלושת העשורים שבהם פעלה בארץ. בספרה היחיד בעברית "ממזרח שמש", שנערך בידי אהרן אמיר (וגם תורגם על-ידו) קיימות לפחות עשר מסות מופלאות הדנות בנושאים שונים ומשונים: נופים פריסאיים, יומן צרפתי, אמריקה, ולבסוף מסה כפולה ממיטב כתיבתה, "למות מיתה מודרנית", שבה תיעדה את תהליך אשפוזו וגסיסתו של אביה בארץ. כדרכה, פיזרה בתוך התיאור הגיגים נוגים ומעוררים הראויים להיקרא בכל עת.

כתיבתה של כהנוב בשנות השבעים התפזרה על פני עיתונים ושבועונים שונים. בין השאר כתבה על הספרות היפאנית, על סופרים כותבי צרפתית מבין יהודי מצרים (ז'אבס) וכן סופרים יהודים אחרים שפעלו במסגרת הספרות הצרפתית (ממי, לווינס). כמו כן, התמודדה עם דמויות מקראיות (רבקה ויעקב, בין השאר) - חרף העובדה שהמחברת לא ספגה הרבה תנ"ך או מסורת בשנות התבגרותה.

בספר הנסקר כאן, שנערך והתפרסם על ידי פרופ' דוד אוחנה, מובא שפע של חומר מסוגים שונים שלא נכלל בקובץ של אהרן אמיר, גם אם רוב החומר הכלול כאן נכתב במקורו עבור עיתונות כללית (כלומר, לא עבור כתבי עת ספרותיים), וגם אם הוא תורגם בידי מתרגמים שונים מהמקור האנגלי, הרי מזדקרת בעוצמה רבה יכולתה היצירתית החד-פעמית של כהנוב בכל שורה כמעט. אוחנה עמל קשה כדי לאתר את המאמרים האלה ולארגנם בקטגוריות ומדורים שונים (גם אם אין אלה משקפים, לדעתי, את מקצבי עולמה הפנימי של כהנוב, שלעולם הם תערובת שאינה ניתנת למיון).

השער הרביעי של הספר הנוכחי, הנקרא על ידי העורך "אשה, מקום", כולל בין השאר את "יומן המחלה" שכתבה כהנוב בשנים 7-1976 כאשר הרגישה בהתקרב הסוף. השער האחרון בספר, הקרוי "נתיב האינטלקטואלים", כולל מאמרים מאת הסופר והאמן הצרפתי שארל פגי ומאת סארטר ודה-בובואר.

"בין שני עולמות" הוא שי יקר לארון הספרים הישראלי. אני מעדיף להשתמש במושג "ישראלי" שכן קשה להגדיר אחרת את המכלול של יצירתה של הסופרת. היא לא "יהודית", לא "צרפתית" ולא "אמריקאית", ואפילו לא "מצרית". כל הרכיבים האלה חברו אצלה יחד כשבמרכזם ישראל. ניתן להבחין בשורה של פרדוקסים (צמדים דיאלקטיים, אם תרצו). היא סופרת ישראלית מובהקת בזכות הזרקור שכיוונה לעבר המציאות שלנו. דווקא ממקום "שולי" ודווקא בלשון זרה. היא יהודייה מצרייה, אבל בשום אופן לא "נציגה" מובהקת של יהדות מצרים (ומי, בעצם, יכול לייצג את החברה הרב-גונית הזאת, על כל עושרה וסתירותיה?); היא סופרת קוסמופוליטית שמרחב ראייתה מקיף מזרח ומערב, ובכל זאת היא-היא נביאת הלבנטיניות החדשה; היא אריסטוקרטית בחינוכה ואף על פי כן, עיקר דאגתה ברוב חיבוריה המוקדמים והמאוחרים היתה לחלשים והמנוכרים מבחינה חברתית, כפי שזה מתבטא, למשל, במסה העוקצנית-וידויית "משבצת" שהופיעה במקורה ב-1971 בשבועון "את", והמובאת באנתולוגיה של אוחנה.

ז'קלין כהנוב

ז'קלין (שוחט) כהנוב נולדה בקהיר ב-1917 למשפחת סוחרים אמידה והתחנכה בשכבה האריסטוקרטית של יהדות קהיר. בגיל 24 עזבה לארה"ב ולמדה ספרות ועיתונות באוניברסיטת קולומביה. ב-1946 חזרה למצרים, ולאחר תקופה קצרה בפריס הגיעה לישראל ב-1954 והתגוררה בבת ים. מסותיה, שנכתבו באנגלית, התגלו לקוראי העברית בתרגומו של אהרן אמיר בכתב העת "קשת" ובקובץ "ממזרח שמש" שראה אור ב-1978, שנה לפני מותה

ספרו של פרופ' ששון סומך, "בגדד, אתמול", ראה אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד



איור: ערן וולקובסקי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו