בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הביגמיה אסורה, אבל לא על בנו של הרב

בית דין רבני בלוס אנג'לס התיר לחגי בצרי, בנו של אב בית הדין בירושלים הרב עזרא בצרי, לשאת אשה שנייה בלי להפקיד גט לאשתו הראשונה, בתמיכתם ובעידודם של רבנים ממערכת בתי הדין בארץ. הרב הראשי שלמה עמר נרעש: בישראל, הוא אומר, זה לא היה עובר

תגובות

בתצלום החתונה נראית הכלה תחת החופה, זר ורדים אדום כדם בידה. החתן לוגם מגביע היין והמוזמנים שחזותם חרדית מלווים את החופה בעיניים כלות. אבל נישואי בן הרב והגיורת, חגי בצרי ונחמה וולקוף, שהתקיימו לפני כשבועיים בארה"ב, רחוקים מלהצטלם יפה כי להשלמת התמונה חסרה הדמות המרכזית: לונה, האשה הראשונה של החתן, שעדיין לא קיבלה גט.

"זו ממש ביגמיה", אומר הרב יגאל קריספין, ראש לשכת הרב הראשי הספרדי לישראל שלמה עמר, בשמו של הרב הראשי. "לפי ההלכה במקרה של היתר לשאת אשה שנייה חייבים להפקיד לאשה גט ללא תנאי". לדבריו, היתרים כאלה ניתנים בדרך כלל במקרים שבהם נבצר מהאשה לקבל גט, בשל מצבה הבריאותי או הנפשי; "הרב עמר מתנגד לכל היתר נישואין לשאת אשה שנייה, אלא במקרים נדירים. לפי חוקי מדינת ישראל היתר לשאת אשה שנייה במקרה כזה לא היה מתקבל".

המעשה אירע אמנם הרחק מכאן, בלוס אנג'לס. אבל מעורבותם של גורמים רבניים ודיינים מישראל בגלל ייחוסו של החתן החרדי חגי בצרי, רב בעצמו, הופך אותו לרלוונטי לישראל. אביו, שלא השתתף בחתונה אבל שלח את ברכתו, הוא אב בית הדין הרבני האזורי בירושלים עזרא בצרי, שנשים רבות תלויות בפסיקותיו. אחיו של חגי, הרב משה בצרי, שהגיש לוועדה למינוי דיינים את מועמדותו ומצפה להתמנות לדיין בקרוב, הוא אשר השיא אותו כעת.

לדברי משפטנים ונציגי ארגונים הפועלים למיגור תופעת העגינות בישראל, היד שרשמה את ההיתר היתה קלה מדי בגלל הייחוס של בצרי. הד"ר רות הלפרין-קדרי, ראש מרכז רקמן למעמד האשה באוניברסיטת בר אילן, סבורה שבאפשרות מתן היתר לנישואין שניים לבעל טמונה תפישת אי שוויון בסיסי של בית הדין ביחס לגבר ולאשה. יתר על כן, זה שלא הופקד גט ללא תנאים עבור האשה ועתה היא נדונה להיות מסורבת גט.

בעניין היתר לשאת אשה שנייה נאמר בשולחן ערוך, שהבעל חייב "להשליש" לאשתו את הגט והכתובה (אם זו מגיעה לה). במקרה זה, בצרי התנהג כנבל ברשות הרבנים: הוא גם קיבל במהירות ושלא כדין היתר נישואין שניים, וגם הרשה לעצמו להעמיד לאשתו תנאי לקבלת הגט: שתעביר את תביעות המזונות והרכוש שהגישה נגדו מבית המשפט האזרחי לבית דין רבני.

תמיכת גורמים בממסד הרבני בארץ, חלקם בשקט וחלקם בגלוי, בהיתר לנישואין לאשה שנייה ללא מתן גט לראשונה, בניגוד להלכה, מלמדת על הסלחנות שבה מתייחסים רבנים ודיינים בישראל לתופעות של סרבנות גט ולסחטנות מצד הבעלים. הרב בצרי נחשב דווקא לדיין שקשוב לסבלן של נשים. הלפרין-קדרי שואלת, ומצטרפות אליה טוענות רבניות ועורכות דין הבקיאות בתחום, כיצד הוא נותן יד לעוול נוראי כזה, כשהדבר נעשה במשפחתו.

הוכרזה כסרבנית

לונה וחגי בצרי נישאו ב-1988. לבני הזוג ילד בן 15. לונה, בת למשפחה דתית לאומית מירושלים, שירתה בצבא כמורה חיילת. באמצע השירות הכירה את חגי, בנו של הרב בצרי, והשניים החליטו להינשא. כמה שנים לפני כן הסיר בצרי את הכיפה מראשו והתגייס לצה"ל. כשהכירה אותו, מספרת לונה, כבר החל לחזור בתשובה. בני הזוג התמקמו לאחר נישואיהם בלוס אנג'לס, והתחרדו. חגי, שהשלים לימודי הסמכה לרבנות, פתח בית כנסת בגוון ספרדי ירושלמי, וסביבו התקבצה קהילה קטנה, "השלום" שמה. לונה ניהלה ליד בית הכנסת מסגרת של לימודי מסורת אחר הצהריים ("סנדיי סקול"), שלמדו בה כ-200 ילדים.

הנישואים לא עלו יפה, וב-2003 החליטו בני הזוג להתגרש. הם סיכמו את פרטי הגירושין וחלוקת הרכוש ונדברו לשתף פעולה בתוכנית שהכינו לפסח לקהילה. ואולם לאחר הפסח, לדברי לונה, הדברים קיבלו תפנית מכוערת. בעלה סילק אותה מניהול בית הספר ומכר את הדירה המשותפת שלהם ללא ידיעתה. מאוחר יותר הוא גם סגר את בית הכנסת. במאי 2004 לונה הגישה תביעת גירושין בבית המשפט ונפסקו לה מזונות. לפני ארבעה חודשים בני הזוג התגרשו בגירושין אזרחיים (מה שאיפשר לו להינשא כעת בלי לעבור על החוק האזרחי האמריקאי), אך תביעת הרכוש טרם הסתיימה.

השתלשלות המאורעות עד לנישואין השניים של הבעל היתה קצרה. באוקטובר 2004 הוא פנה לבית דין רבני בלוס אנג'לס, לתביעת גט ונזקי ממון. בדצמבר הוא הפסיק לשלם מזונות, נקנס על ידי בית המשפט ונשלח לעבודות שירות. במשך חודשיים, אוקטובר ונובמבר, קיבלה לונה שלושה זימונים לבית הדין. לפי החוק היהודי, אם בעל דין לא מתייצב לדיון שלוש פעמים, אפשר להכריז שהוא סרבן ולתת פסק דין. במקרה של לונה נראה שההכרזה על סרבנותה היתה מגמתית. בזימון האחרון והסופי נקבע תאריך הדיון ל-18 בנובמבר 2004. במקביל נשלחו אליה שליחים להפציר בה להגיע לדין תורה ולהעביר את הסמכות מבית המשפט לבית הדין, אבל היא ענתה שענייני הרכוש עדיין לא הסתיימו ושכאשר התביעה שהגישה תסתיים היא תגיע לקבל את הגט.

בארה"ב, אומרת לונה, בתי הדין הם פרטיים ולכן אין להם יכולת מעשית לאכוף על הבעל פסק דין לחלוקת רכוש או מזונות. לדבריה, "שאלתי את הדיינים האם אתם יכולים להגן עלי מבחינת הזכויות המגיעות לי בחוק". ב-8 בנובמבר היא אף שלחה מכתב לאב בית הדין הרב אברהם יוניון, שבו היא חוזרת ומבטיחה להגיע בתום המשפט לדון בעניין הגט. המכתב הגיע ליעדו ב-10 בנובמבר, אבל כבר יום לפני כן שלחו הדיינים לבעל "כתב סירוב", כלומר הודעה שאשתו הוכרזה על ידי בית הדין כסרבנית גט.

בסוף נובמבר קיבלה פתאום לונה שני זימונים מבית דין אחר בלוס אנג'לס, שבראשו יושב הרב שמואל אוחנה. לדבריה, זהו בית דין ספרדי שיותר קל לקבל בו היתר לשאת אשה שנייה מכיוון שהוא אינו כפוף לתקנות חרם דרבנו גרשום - החלות רק על עדות אשכנז - ולכן אינו צריך לקבל "היתר מאה רבנים" כדי לאשר נישואין שניים. לונה השיבה במכתב שבית הדין לא מוכר בארץ ולכן אין לו סמכות לדון בגט. ואכן, מנכ"ל בתי הדין הרבניים בישראל, הרב אליהו בן דהן, מאשר שהרב אוחנה קיבל הסמכה לדיינות רק לפני חודשיים. בפועל, מי שהתיר את הנישואין השניים מטעם בית הדין היה בכלל הרב משה בן זקן, שאינו דיין כלל.

ירושלים מאשרת

לפני כשלושה שבועות נודע ללונה שבעלה חגי עומד לשאת אשה שנייה על פניה מכרזות שפירסם על קירות בתי הכנסת בעיר. קל לתאר את הזעזוע שלה, אשה דתית בת 36, בריאה בנפשה ובגופה, למראה הכרזות. היא מספרת שפגשה במקרה במסעדה באזור מגוריה את הרב בן זקן, שאותו הכירה. "מי נתן לו היתר לשאת אשה שנייה?" שאלה אותו. "אני", הפתיע אותה הרב. בשיחה שקיימו באותו שבוע בטלפון והוקלטה, אמר לה הרב בן זקן שתבוא לבית הדין להסדיר את העניינים שבמחלוקת בינה לבין בעלה ורק אז תוכל לקבל את הגט. הוא הודיע לה ש"בירושלים עומדים מאחורי היתר הנישואין". בכך, לדבריה, רמז לה שרבנים בעלי סמכות רבה משלו עומדים מאחורי הכשרת הנישואין השניים.

תחושתה שגורמים בממסד הרבני בארץ מושכים בחוטים מאחורי הקלעים התעצמה כששליחים מהארץ החלו להגיע וללחוץ עליה להסכים לתנאי הבעל לגט. אחת מהפניות הללו היתה מהרב בן דהן, מנכ"ל בתי הדין בישראל, שהגיע ללוס אנג'לס ושוחח עמה בטלפון באמצעות עוזרו, הרב שמואל גמליאל. "הוא ניסה לשכנע אותי לוותר", אומרת לונה. "הוא היה לטובת בעלי ואמר לי ?את צעירה, חבל על הזמן, את יכולה להינשא. נוציא ממנו את הגט בתנאי שתעבירי את העניינים הכספיים לבית הדין'".

לדברי בן דהן, הוא לא ניסה ללחוץ אלא לפשר. הוא פשוט היה בביקור בלוס אנג'לס ומכיוון שהוא מכיר את משפחת הבעל ביקשו ממנו לעזור. "כשראיתי שהוא בשלו והיא בשלה עזבתי את זה. שישברו לבד את הראש". לשאלה אם לפי ההלכה לא צריך להפקיד גט הוא משיב תשובה מתחמקת: "לפי חוקי מדינת ישראל, אבל הם לא חיים בארץ". הרב בן זקן אמר בשיחה מארה"ב: "הגט הופקד לה, אבל אסור לה ללכת לערכאות של גויים. היא יכולה לקחת את הגט אם תסכים להגיע לדין תורה". כלומר, זהו גט על תנאי. מהנהלת בתי הדין בישראל נמסר בשם הרב עזרא בצרי: "נישואי בנו של הרב הם עניין אישי ופרטי ומדובר באדם בוגר שלא תלוי באביו".

"זוהי ביגמיה", אומרת לונה, "מאז שנודע לי צילצלתי לרבנים, אבל הם דאגו להסיר אחריות ולהיעלם מהעיר. אני יודעת שרבנים בארץ ידעו מהסיפור. אף אחד לא אמר לו שאסור לו להתחתן עם שתי נשים עד שהוא נותן לי גט. אני לא מאמינה שזו הדת שלנו ואלו הרבנים שלנו, שיכולים לעשות בשם הדת מה שהם רוצים. זהו פשע בעיני".

כמו בעניין סרבנות הגט, יש ויכוח נוקב בין ארגונים למען זכויות נשים לבתי הדין על היקף התופעה של מתן היתרי נישואין שניים בישראל. לדברי הרב בן דהן, היתרי נישואין שניים בארץ מגיעים בקושי ל-3-4 מקרים בשנה. בפועל, טוענים גורמים אחרים, יש יותר. כך, למשל, ד"ר הלפרין-קדרי אומרת שבידיה נתונים שניתנו לה על ידי בן דהן, שלפיהם בשנים 96'-99' היו 13 מקרים בשנה. עו"ד שרון שנהב, חברה בוועדה למינוי דיינים שכיהנה עשרות שנים כיועצת המשפטית של נעמת, אומרת שבבדיקה שעשתה לפני 18 שנה היו 25 מקרים בשנה. להערכת שתי הנשים, המספרים עלו מאז.

הרב דייוויד רו, רב אורתודוקסי מודרני העומד בראש בית הדין הוותיק ביותר בלוס אנג'לס, אומר כי "ב-16 שנותי כדיין לא שמעתי אף פעם על היתר נישואין בלי להפקיד גט. גם הרב מרדכי אליהו פסק שאסור". לדבריו, הוא מכיר פסיקה של הרב עזרא בצרי עצמו, בבית דין צדק בלונדון, שבה הוא פסק שחייבים להפקיד גט.

עו"ד שנהב, שגם עומדת בראש ארגון בינלאומי למען זכויות נשים יהודיות, דווקא סבורה שהתופעה בהחלט קיימת בארה"ב ושהיקפה לא מבוטל. לדבריה, "זה סיפור שחוזר על עצמו. נשים ממשיכות להיות עגונות גם כשהבעל התחתן. הבעיה של לונה בצרי היא שהיא אשה שומרת מצוות ולכן היא לא יכולה להתחתן שוב עד שתקבל את הגט. כך נגזר עליה להיות גלמודה".



הרב עזרא בצרי. נחשב לדיין שקשוב לסבלן של נשים


החתונה, לפני שבועיים. נעדרה: האשה הראשונה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו