בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הסוד האמיתי של נאום חרושצ'וב

50 שנה חלפו מאז שמנהיג בריה"מ ניקיטה חרושצ'וב העז למתוח ביקורת על קודמו סטלין. אבל האם היתה זו גבורה, או שמא תחבולה צינית?

תגובות

גרדיאן

מוסקווה

רבים מאלו שנכחו זכרו את "דממת המוות" שנפלה באולם. היה זה ב-25 בפברואר בערב, 1956. צירי הקונגרס ה-20 של המפלגה הקומוניסטית הסובייטית זומנו לפתע למושב אחרון וסגור במטה הוועד המרכזי במוסקווה. כשניקיטה חרושצ'וב, מנהיג ברית המועצות, עלה לדוכן והחל לדבר, היו בקהל כאלה שהתעלפו. אחרים תלשו בייאוש את שיער ראשם. רוב הנוכחים לא האמינו למשמע אוזניהם.

ללא אזהרה פתח חרושצ'וב במתקפה עזה על קודמו, יוסיפ ויסריונוביץ' סטלין. "הבוס הגדול", שהנהיג את ארצו במלחמת העולם השנייה ומת שלוש שנים קודם לכן, היה "דמות קפריזית ועריצה", אמר חרושצ'וב. בנאום בן ארבע שעות, לא פחות מ-26,000 מלים, הוא הוקיע את סטלין על יצירת "פולחן אישיות" ועל "אלימות אכזרית" נגד כל מי שעמד בדרכו. הוא הדגיש כי סטלין נהג בברוטליות לא רק כלפי כל מי שהתנגד לו, אלא גם כלפי מי שנראה לו כדוגל בתפישות מנוגדות לשלו.

זה היה הנאום הסודי של חרושצ'וב, שהושמע לפני חמישים שנה: כתב אישום נגד הסטליניזם, שלמרות כל מומיו והדברים שלא נאמרו בו, ציין את תחילת "ההפשרה" ואת קץ משטר האימים ששלח מיליונים אל הגולאגים ואל מותם.

הנאום הודלף על ידי קומוניסטים זרים ל"מוסד", שהעבירו ל"סי-איי-אי", וזה הדליף אותו לכלי התקשורת. במערב הוא פורש בעיקרו כצעד אמיץ ומוסרי, ששינה את גורל המדינה. אבל כעת ברוסיה, בעיצומם של אירועים דיסקרטיים לרגל יום השנה ה-50 להשמעתו, מתרבות העדויות כי הנאום של חרושצ'וב היה תחבולה צינית שאימץ כדי להציל את עצמו ואת חבר מרעיו. "חרושצ'וב ניסה להטיל את כל האשמה על סטלין כאשר ידיו שלו היו מגואלות בדם", אמר יורי ז'וקוב, היסטוריון מ"האקדמיה הרוסית למדעים", שחקר ארכיונים מהתקופה ששוחררו באחרונה לפרסום.

הערכה מחדש זו מוצגת בעוד הנשיא ולדימיר פוטין מואשם על ידי מבקרים בתזוזה לאוטוריטריות, הדומה לזו של הבוסים הקומוניסטים ששלטו במאה ה-20. סטלין אמנם אינו מועלה על נס על ידי הקרמלין, אבל הוא מוסיף ליהנות מפופולריות אדירה במדינה, ושיעורי התמיכה בו גבוהים מאלו שמקבל חרושצ'וב. רק פוליטיקאים מעטים מעיזים למתוח ביקורת על מורשתו, למרות מחאות מצד קורבנות הדיכוי שעדיין חיים. סקר של "המרכז הכל-רוסי ללימוד דעת הקהל" מצא ש-50% מהרוסים מאמינים שסטלין מילא תפקיד חיובי, לעומת 46% שחשבו כך ב-2003.

ב-1956 בוודאי סימן נאומו של חרושצ'וב קרע עם העבר. סטלין, אמר, "עיוות בצורה חמורה וקשה את עקרונות המפלגה" ויצר את "הדיכוי האכזרי ביותר" בהמצאת המושג של "אויב העם". ב-1937 ו-1938 הוצאו להורג בירייה 98 מ-139 חברי הוועד המרכזי בהוראת סטלין, גילה חרושצ'וב.

הזעזוע של רבים מ-1,400 צירי הקונגרס היה אמיתי, וכך גם הזעם של חסידי סטלין. "הרושם שלי (מהנאום) היה מאוד שלילי", אמר באחרונה ניקולאי בייבקוב, בן 94, אז ראש "גוספלן", גוף התכנון המרכזי הסובייטי. עוד היום מלא קולו בזעם על הפגיעה הזאת בגיבורו. "בהשוואה לסטלין, חרושצ'וב היה אפס", אמר.

באותו מעמד לא הותר שום דיון בנושא והצירים חזרו הביתה המומים. רבים שקעו בדיכאון, שניים התאבדו בתוך שבועיים. כמעט מיד החלו שינויים. הנוסח המלא של הנאום אמנם פורסם בברית המועצות רק ב-1989, אבל קטעים ממנו הועברו מיד לפקידי מפלגה מקומיים שקראו אותם באסיפות. אסירים פוליטיים שוחררו וזכו לריהביליטציה, לעיתונות הוענק חופש מוגבל וחודשו הקשרים עם מעצמות כמו צרפת וארצות הברית. אויביו הפוליטיים של חרושצ'וב הודחו ונדחקו לשוליים, אבל נחסך מהם גזר דין המוות שהיה גורלם האוטומטי תחת סטלין.

אך לדברי מומחים, בעוד שחרושצ'וב התניע שינויים שלא היה אפשר לעצור בעדם הוא הסתיר את תפקידו שלו בדיכוי הדמים. רק בחמש השנים האחרונות הובהר היקפה המלא של שותפותו בשלטון האימים של סטלין. על פי מברק שגילה ז'וקוב בארכיוני הפוליטביורו, כשחרושצ'וב קיבל לידיו את תפקיד מזכיר המפלגה באוקראינה ב-1938, הוא ביקש ממוסקווה להרוג או לעצור 30,000 איש. במהרה נערך שם טיהור אכזרי של אינטלקטואלים ו"גורמים עוינים". מסמכים נוספים מאותם ארכיונים מגלים ששנה קודם לכן, כאשר היה הבוס המפלגתי באזור מוסקווה, חרושצ'וב ביקש רשות לירות ב-8,500 "בוגדים אנטי סובייטים" ולגרש כ-33,000 למחנות.

גבולות ההפשרה של חרושצ'וב הזדקרו לעין חודשים ספורים לאחר הנאום, כששלח טנקים סובייטיים למחוץ את המהפכה בהונגריה. ובעוד הוא התיר לאלכסנדר סולז'ניצין לפרסם את "יום בחייו של איוון דניסוביץ'" על החיים בגולאג, אסר על פרסום "ד"ר ז'יוואגו" של בוריס פסטרנק.

ניקיטה חרושצ'וב, בן 46, נכדו של חרושצ'וב ועיתונאי, הודה שהלה לא היה הגיבור כפי שתכופות הוצג. "כמובן, סבא השתתף בדיכוי", אמר. "כמובן, חתימתו מופיעה על הרשימות של אלו שצריך לטפל בהם (לשגר למחנות או לחסל), וכמובן, מסמכים רבים עדיין לא שוחררו לפרסום מהארכיונים. אבל עדיין, חשיפת מעשיו של סטלין היתה צעד אמיץ מצדו. זה היה הישג אמיתי. פירוש הדבר היה בעבורו להתגבר על הסטליניסט שבתוכו".

דימה ביקוב, אינטלקטואל רוסי צעיר, אומר שחרושצ'וב היה אדם אמיץ שהכיר בפגמיו וניסה לבצע רפורמות, אך חסר את הרצון לנפץ את השיטה לחלוטין. "חרושצ'וב היה דיקטטור למחצה וליברל למחצה", אמר. "פוטין הוא בדיוק כזה. ההבדל הוא שבתקופת חרושצ'וב התזוזה העיקרית היתה אל החירות. כעת אנחנו צועדים לאחור. חרושצ'וב יזם חירות. פוטין הוא בית הקברות שלה".



חרושצ'וב וסטלין בשנות ה-30. הנאום הודלף למערב באמצעות המוסד



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו