בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

קולו של משורר מדור שאבד לשירה העברית

שירה

תגובות

רוקי מרציאנו, גיבור נעורי: שירים 2005-1973 שלמה אביו. הוצאת קשב לשירה, 139 עמ', לא צוין מחיר

שלמה אביו נולד ב-1939 באיזמיר שבטורקיה ועלה לישראל בגיל עשר. הוא משורר, סופר ומתרגם: תירגם מטורקית את אורחאן פאמוק ומקטלנית את המשורר ז'ואן מרגריט, ופירסם גם שישה ספרי שירה, רומן וגם קבצי סיפורים.

אביו חי בעולם של ניגודים ופרדוקסים, שמתאימים מאוד לדמויות שני המתאגרפים על עטיפת הספר; אך אולי מדובר במתאגרף בודד, שלפעמים מודע ולפעמים לא מודע לנגד מי או נגד מה הוא נלחם. הוא משורר שנחשב למשורר ספרדי בשירה הישראלית, אך נלחם נגד כל תיוג עדתי וכל התארגנות עדתית ואף כתב מאמר "בגנות העדתיות בחברה ובתרבות" נגד הרעיון של אמנון שמוש (בשנות ה-80 של המאה שעברה) להקים אגודת סופרים מזרחים.

אביו באמת שואל באחרית-הדבר המאלפת והפיוטית שלו מה עושה את הילד בן העשר שנולד באיזמיר לטורקי, ואת האחרים לישראלים: "וטרם פגשתי את המלומד שיסביר לי מה עשה את יוצאי איזמיר האומללה ל'עדה' ואת יוצאי בויבריק ויהופיץ האומללות עוד יותר - ל... ישראלים" (עמ' 129). אבל אביו לא חי רק בין שני הקטבים הללו, אלא גם בין המזרח שאותו הוא דוחה, לבין המערב שדוחה אותו.

כמה אירוני אם כך, שמגיע רגע שבו הוא זורק את כל ספרי הערבית בביתו, אחרי שלמד ולימד את השפה, כי הם לא העניקו לו דבר - כשהשירה שלו היא מבחינה מקצבית בעיקר ערבית. המקצב השירי של אביו הוא זה של המשוררים העברים בימי-הביניים שלמדו אותו מן המשוררים הערבים של אותה תקופה, וכך גם החריזה שלו. אז מה בדיוק אומר אביו על ספריו בערבית? "לפני כעשרים שנה השלכתי את כולם לפח. כשעשיתי מאזן מה נתנה לי, כאינטלקטואל וכאמן, הערבית שכה הרבה השקעתי בה, לעומת הצרפתית ובעיקר הספרדית שרכשתי כלאחר-יד, והן פתחו לי עולמות - התשובה היתה: ?מעט שבמעט, יותר נזק מתועלת'". אבל שוב, נושאי שירתו של אביו קרובים יותר למשוררים מן האימפריה העות'מאנית לשעבר, כמו ניזאר קבאני, אדוניס ומחמוד דרוויש, מאשר למשוררי ספרד המודרנית שאותם הוא מציין כהשפעה חשובה עליו.

נראה שניגודים אלה נובעים מתחושת הבגידה שחש היהודי המזרחי. המלה בגידה מופיעה בכותרת של שני שירים בקובץ, ועוברת לאורך רבים משיריו. וכך כותב שלמה אביו בשיר "מי לא בגד בנו?" (עמ' 117):

מה ומי לא בגד בי ובדורי? דת, מסורת, עמים, תנועות. מי ומה לא כיזב ומכרנו במחיר נעליים בלות?

הוא נוגע כאן בבגידת הלאומיות הטורקית ביהודים, שאביו רואה בצורה קצת פשטנית בעיני הילד בן עשר שעזב עם משפחתו את איזמיר; בבגידת אירופה (בעיקר צרפת) ביהודי המזרחי, בבגידת הציונות והיהדות במזרחים, ובבגידת המזרחים בעצמם.

ספר השירים מחולק לשלושה חלקים. עד עמ' 95 מתפרסמים שירים שכבר ראו אור בחמשת ספרי השירה שפירסם המשורר מאז 1973; אחר כך מתפרסמים לראשונה כ-30 שירים שטרם ראו אור; ובסוף הספר מופיעה אחרית-הדבר, שבה עושה אביו צעד אחד יותר מן האחרים, וקושר בין האוטוביוגרפיה שלו לשיריו באמצעות הפניה בסוגריים לשירים המתייחסים לאירועים האישיים שהוא מתאר.

ניגודים קריטיים כאלה יכולים להיות אסון אצל מישהו שרוצה לעסוק בפוליטיקה, אך בידיו של משורר הם יכולים להיות ברכה. כן, שירתו של אביו מתברכת בהרבה מאוד איכויות, ובמורכבויות שלעתים קשה למצוא כמותן בשירה הישראלית העכשווית. הספר, כאמור, כתוב רובו ככולו בחריזה ובמקצב קלאסי שמזכיר את שירת ימי הביניים, והוא בהחלט יכול לתת מענה לכל אלה שקוראים שיר מודרני וטוענים את הטענה הנצחית "לזה קוראים שירה?", זוהי בהחלט שירה מודרנית מאוד מושקעת שקוראת להתעמקות בכל שורה, שלה מובנים רבים.

מבחינה היסטורית אפשר לשייך את אביו לשירה המזרחית של טרום ארז ביטון. זוהי קבוצת משוררים שכוללת את משה סרטל, יואב חייק, אהרון אלמוג ואחרים, שהתחילו לפרסם לפני השבר הגדול של פרסום "ספר הנענע". הניסיון להיות בסדר עם המערכת והממסד ניכר היטב, וגם חוסר-הניסיון במציאת שפה חדשה שאיננה מתאימה לקאנון של השירה האשכנזית. אפשר לומר שזהו מעין דור אבוד של השירה העברית, ואני שמח למצוא אותו שוב בספר הזה (כמו בספר שיריו של אהרון אלמוג שראה אור לא מזמן). מכל השירים בספר נראה שהאחרונים הם הטובים והחדים ביותר, ויש לאחל לאביו, שהחליט להתמסר מאז יציאתו לפנסיה לשירה בלבד, תרגום ומקור, שיכתוב עוד הרבה שירים.

שלמה אביו

בין ספריו הקודמים של המשורר שלמה אביו: "עשב על הסף" (1973), "שורשי הים" (1979), "אנקת מדרגות" (1980) ו"זקיפי אהבה ונטיפים" (1990)

את ספר שיריו האחרון של מואיז בן הראש, "מסכת מכות", אפשר לקרוא באתר www.lulu.com/moben



תצלום מתוך עטיפת הספר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו