בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ג'זיסט במובן הרחב

"חוויתי על בשרי את החוויה הבסיסית של הביזנס: יום אחד אתה למעלה, יום אחד אתה למטה", אומר הבסיסט עומר אביטל, שעשה חיל בזירת הג'ז בניו יורק לפני עשור, חזר לארץ ללמוד וזכה להצלחה מפתיעה עם ההרכב "Third World Love" . עכשיו הוא מוציא דיסק חדש ומקיים סדרת הופעות בישראל

תגובות

יום אחד ב-1992 שלושה צעירים בני 20, ג'זיסטים בהתהוות, עלו למטוס לניו יורק. הם לא הכירו אף אחד בעיר, לא היתה להם מלגת לימודים, וחברים אמרו להם שהם משוגעים, שאין להם סיכוי, ושבכלל, הג'ז הרי מת כבר כמה שנים טובות. אבל אבישי כהן, אבי ליבוביץ' ועומר אביטל לא שעו לאזהרות והסתערו על בירת הג'ז העולמית: כבר ביום הראשון שלהם בניו יורק (או אולי השני, אביטל לא זוכר במדויק) הם עלו לבמה באחד הג'ם סשנים. בדיעבד, לא יהיה מוגזם לקבוע שהנסיעה המשולשת היתה אירוע מכונן בתולדות הג'ז הישראלי - היום שבו נטמנו הזרעים הראשונים לפריחה היחסית שהוא חווה בשנים האחרונות.

החודשים הראשונים בניו יורק היו קשים וכללו התנסות קצרה וכואבת בהובלות, "אבל כשיש לך מטרה ואתה להוט להגשים אותה, לשרוד זה שטויות", אומר אביטל. בנוסף ללהט ולכישרון סייע לשלושה גם שינוי עמוק באקלים התרבותי: אחרי שבשנות ה-70 וה-80 הג'ז חווה משבר גדול ומרכז הכובד עבר אל הגיטרות החשמליות והקלידים של הפיוז'ן, תחילת שנות ה-90 סימנה את שובו של הג'ז האקוסטי - חצוצרה, סקסופון, פסנתר, קונטרבס. מוסיקאים כמו וינטון מרסליס ורוי הארגרוב נהפכו לכוכבים, ומועדונים רבים נפתחו. כהן ואביטל גם נהנו מהעובדה שהמקצוע הכי נדרש בג'ז הוא קונטרבסיסט ("קונטרבסיסט טוב", מתקן אביטל).

בשנים הבאות הקריירות של שלושת המוסיקאים התפתחו בכיוונים שונים. כהן קיבל הצעת עבודה מהפסנתרן-הכוכב צ'יק קוריאה וזינק באחת אל חזית עולם הג'ז. אחר כך החל להוביל הרכב פופולרי משלו (שיבוא בעוד חודש לישראל לסיבוב הופעות) וכיום הוא ללא ספק הג'זיסט הישראלי המצליח ביותר בעולם. ליבוביץ', טרומבוניסט, ניגן עם שמות מובילים כמו הארגרוב, מילט ג'קסון וסלייד המפטון, אבל בשלב מסוים ערק לעולם הפופ והיה חבר בהרכב האנגלי המצליח מאוד "אינקוגניטו". כיום, אחרי שובו לישראל, הוא ממזג בין פאנק, פופ וג'ז.

המועדון שאחרי המועדונים

גם אביטל ניגן עם כמה ג'זיסטים בולטים, אבל הדבר העיקרי שעשה בשנים הראשונות שלו בניו יורק היה להיהפך לעמוד התווך של מועדון קטן ששמו "Smalls". "סמולס" היה אחד המועדונים שצצו בניו יורק עם פריחתו המחודשת של הג'ז האקוסטי, אבל הוא לא דמה לשום מועדון אחר, אומר אביטל, שניגן בערב הפתיחה שלו ב-1994 יחד עם הפסנתרן בראד מלדאו, כיום אחד הג'זיסטים המצליחים בעולם.

ב"סמולס", שהבעלים שלו היה "אח לשעבר בצי, חצי קומוניסט", כדברי אביטל, לא מכרו אלכוהול ("בעצם לא מכרו בו דבר פרט לג'ז", הוא אומר). עיקר הפעילות היתה לפנות בוקר, אחרי שהמועדונים האחרים נסגרו, ומוסיקאים יכלו לקבל מפתח ולערוך במקום חזרות בשעות הבוקר והצהריים. "בניגוד למועדונים אחרים, זה היה מקום תרבותי, שהונע על ידי חזון ולא על ידי רצון לעשות כסף", אומר אביטל. "בקהל היו סטודנטים שהיו מגיעים בעשר בערב, משלמים 10 דולר, מביאים את האלכוהול שלהם בעצמם ונשארים עד שמונה בבוקר. זה היה מהמקומות הנדירים האלה שבהם אתה יכול להיקלע לשיחה אינטלקטואלית עם מישהו במטבח".

יחד עם אביטל התקבצה ב"סמולס" קבוצה של ג'זיסטים בני גילו, באמצע שנות ה-20 לחייהם, שבאו לניו יורק מאירופה, מקנדה או ממקומות שונים בארצות הברית. הם לא השתייכו למיינסטרים וגם לא לאוונגרד, אלא פעלו במרחב מוסיקלי שבו אפשר היה לערבב בין שני הקצוות הללו וליצור מוסיקה שיש לה בסיס מלודי והרמוני איתן, אבל גם הרבה מאוד חופש. כיום, עשר שנים אחרי, חלק מהמוסיקאים שהשתייכו לקבוצה הזאת נהפכו לכוכבים, אבל באותה תקופה אביטל היה אחד המוסיקאים המרכזיים בקבוצה, והשישייה שהוביל - הרכב יוצא דופן של ארבעה סקסופוניסטים, קונטרבסיסט ומתופף - היתה אחד מהרכבי הדגל של "סמולס".

החודש רואה אור האלבום המצוין "Asking No Permission", תיעוד של ההרכב בהופעה ב"סמולס" מ-1996, והוא מבהיר היטב מדוע גם הקהל וגם המבקרים כל כך התלהבו אז מאביטל. בן רטליף, מבקר הג'ז של "ניו יורק טיימס", יצא מגדרו. הוא כתב על אביטל שוב ושוב, הילל אותו ואף מתח קווי דמיון בינו ובין בסיסטים גדולים כמו ויליאם פרקר ואפילו צ'רלס מינגוס, שגוף היצירה האדיר שלו הוא אכן השפעה שניכרת היטב בדיסק החדש-ישן.

הביקורות המעולות שקיבל אביטל גרמו לחברות תקליטים מובילות לחזר אחריו, וב-1997 הוא חתם על חוזה עם חברת אימפאלס היוקרתית. בחברה היו חתומים ג'זיסטים בולטים כמו מייקל ברקר ודנילו פרז, "ואנחנו היו אמורים להיות הרוח החדשה שלהם", אומר אביטל.

אופרה אנדלוסית

אבל בנקודה הזאת השתנה המזל שלו. אחרי שהאלבום כבר הוקלט ועמד לצאת, אימפאלס נבלעה על ידי חברת Verve, והמנהלים החדשים לא חשבו שלדיסק יש פוטנציאל מסחרי, וגנזו אותו. לאביטל לא היו עשרות אלפי הדולרים שנדרשו כדי לחלץ את ההקלטה מידי Verve, ועד היום היא שוכבת בכספת של חברת התקליטים.

"מטבע הדברים הייתי מאוכזב, אבל לא הייתי הרוס", הוא אומר. "זה היה מזל רע. אם האלבום היה יוצא, אני מניח שהקריירה שלי היתה היום במקום שונה לגמרי: במקום שיהיו לי שני תקליטי סולו, היו לי כבר 12. אבל למדתי מזה. חוויתי על בשרי את החוויה הבסיסית של הביזנס: יום אחד אתה למעלה, יום אחד אתה למטה".

ב-2001 הוא הקליט בניו יורק אלבום נוסף, שיצא בחברת תקליטים ספרדית ("האלבום הראשון השני שלי" הוא קורא לו), אבל לאחר זמן קצר החליט לחזור לישראל: "הכרתי אז את אשתי לעתיד, שחיה בארץ, וגם נשטפתי בגל עצום של צורך ללמוד. רציתי למצוא מורים טובים ולהגיד להם: 'אני רק בן 30, אני לא מושלם, קדימה, תרביצו בי תורה'. ובשביל לעשות את זה הייתי צריך להתרחק מהעשייה האינטנסיווית של ניו יורק".

הוא הרחיק עד עין כרם, נרשם לאקדמיה למוסיקה בירושלים, זנח באופן זמני את הקונטרבס לטובת הפסנתר, ואת מרבית זמנו בילה בכתיבת סונטות ורביעיות מיתרים. הוא גם התחיל ללמוד לנגן בעוד אצל תייסיר אליאס ואף התיישב לכתוב מה שהוא מכנה "אופרה אנדלוסית" ("זה מין פרויקט חיים, שאני מקווה לסיים בשנים הקרובות", הוא אומר).

בתקופה שהתרכז בלימודים הוא התכוון להפסיק להופיע. זה לא קרה, בעיקר מפני שאביטל נהפך לחבר באחד ההרכבים הישראליים הטובים של השנים האחרונות - "Third World Love".

ההרכב הזה נולד לגמרי במקרה. לפני כארבע שנים אביטל היה בסיבוב הופעות בספרד. באותו זמן טיילו בספרד המתופף דניאל פרידמן והחצוצרן אבישי כהן. השלושה נפגשו והחליטו לנגן יחד. כדי להשלים את הרכב הם התקשרו לפסנתרן יונתן אבישי, שחי ויצר בצרפת באותה תקופה, והזמינו אותו להדרים לספרד ולנגן אתם. "נפגשנו, אכלנו, השתכרנו, ניגנו קטע של ויין שורטר - ופשוט היתה התפוצצות", נזכר אביטל.

השיבה לניו יורק

ההופעות הראשונות של ההרכב בישראל, במועדון ג'ה-פאן בתל אביב, היו גם הן התפוצצות, אומר אביטל: "לא היינו מוכרים בארץ, לא ידענו איך תתקבל המוסיקה שלנו, ופתאום מאות אנשים קופצים בהופעות". למעשה, לא היה בכך שום דבר מפתיע. המוסיקה של "Third World Love" היא שילוב מרקיד וחכם של ג'ז עם פאנק, רגאיי, אפרו-ביט, פופ ישראלי ומוסיקה מזרח-תיכונית. וההצלחה של ההרכב היא הוכחה ניצחת לכך שג'זיסטים ישראלים יכולים לגעת בקשת רחבה של צבעים וסגנונות, לזכות הודות לכך בפופולריות, וכל זאת בלי לאבד את הבסיס הג'זי המוצק של יצירתם.

הגלביות שאביטל נהג ללבוש בהופעות של "Third World Love", הקטעים שבהם החליף את הקונטרבס בעוד והחיבה המופגנת שלו למהלכי בס שלקוחים מרגאיי ומדאב - כל אלה יצרו את הרושם שהוא הולך ומתרחק מעולם הג'ז. למעשה, מה שקרה הוא בדיוק ההיפך. "אחרי שהשקעתי במשך תקופה את כל כולי בלימודים, גיליתי שחסר לי בשר, חסר לי מרכז. הייתי אקלקטי מדי, משהו התפספס", אומר אביטל. "אני אוהב מוסיקה ערבית ומוסיקה קלאסית, אבל בסופו של דבר אני ג'זיסט, גם אם ההגדרה שלי לג'ז רחבה מאוד".

ההבנה הזאת כיוונה אותו שוב לניו יורק. בדצמבר 2004 הוא נסע להקליט שם עם חבר פסנתרן ותיכנן להישאר שבועיים בלבד. "אבל השהות בניו יורק ריגשה אותי, הרגשתי שאני חלק מתנועה, שאני יכול לעשות דברים שאינני יכול לעשות בישראל", הוא אומר. בשנה האחרונה הוא חזר להתגורר בעיר שאותה עזב מאוכזב בתחילת העשור ולבנות לעצמו שם.

ומה יכול להיות צעד חכם יותר מאשר להזכיר לקהילת הג'ז שם את ההיסטוריה הניו-יורקית המפוארת שלו? "Asking No Permission", הדיסק שיוצא עכשיו, הוא רק אחד מארבעה דיסקים של השישייה של אביטל בהופעה חיה ב"סמולס" שמתוכננים לצאת בשנים הקרובות. ואם לשפוט על פי מה שכתב עליו בשבוע שעבר רטליף מ"ניו יורק טיימס", הוא עשוי להחזיר את אביטל מהר מאוד לתודעה. "הנה סוף סוף ההוכחה שלא השתגענו", כתב רטליף ורמז להתלהבות היוצאת דופן שלו מאביטל לפני כעשור. "השישייה של עומר אביטל באמת היתה עד כדי כך טובה... למשך תקופה קצרה לא היה בניו יורק הרכב טוב ממנה".

אביטל שוהה כעת בישראל והוא יציין את יציאת הדיסק בסדרת הופעות, שבהן ינגן עם הפסנתרן עומרי מור והמתופף דניאל פרידמן. היום תופיע השלישייה במרתף 10 בחיפה, בשבת בצוללת הצהובה בירושלים וביום שלישי תתקיים הופעת השקה חגיגית במרכז ענב בתל אביב.



עומר אביטל. "נפגשנו, אכלנו, השתכרנו, ניגנו קטע של ויין שורטר - ופשוט היתה התפוצצות", הוא אומר על "Third World Love"; למטה: עטיפת האלבום המתעד הופעה ב"סמולס" בניו יורק



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו