בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יש לו חבר (ועוד אחד)

יורם מרציאנו, המועמד מספר 18 ברשימת העבודה לכנסת, הוא חבר ילדות של העבריין יצחק אברג'יל. יחד עם חבר אחר שלו, ברוך ידיד, שהורשע באחרונה בפרשת דוד אפל ומושב גינתון, ניסה נציג השכונות מרציאנו לרכוש שלד של חברה בורסאית. המשטרה חוקרת מי רוקן את החברה הזאת מכספיה, וחושדת שארגוני פשיעה מעורבים בעניין; אברג'יל, ששמו הוזכר בהקשר זה, מכחיש כל קשר. אביו של בעל החברה, אהרון לילוף, נעצר בשנה שעברה וגופתו נמצאה כשבועיים לאחר ששוחרר ממעצר

תגובות

באוגוסט 2004 ערך יורם מרציאנו - היום מועמד מספר 18 ברשימת מפלגת העבודה לכנסת - מסיבת בר מצווה לבנו באולם אירועים בלוד. מרציאנו הזמין לחגיגה המשפחתית כמה מבכירי המפלגה. והם באו, חברי כנסת ובכירים, ובהם היו"ר שמעון פרס וקודמו אהוד ברק. מסביב לאחד השולחנות באולם ישבו בני משפחת אברג'יל, ובראשם יצחק (איציק) אברג'יל, מבכירי העבריינים בישראל, שהמשטרה סימנה אותו כיעד מספר 1 שלה.

מרציאנו, שהועסק כיועץ בשכר בלשכתו של פרס, כשהיה יו"ר העבודה, סייע לו להפשיר את יחסיו עם תושבי שכונות וציבורים שהיו עוינים לו. אלא שמאז שנחשפו בפומבי קשריו עם אברג'יל באותה מסיבת בר מצווה, נוצר אי שקט מסוים בלשכה. כדי להבהיר את העניינים פנה יורם דורי, דוברו של פרס, אל מרציאנו ושאל על קשריו עם אברג'יל. דורי אומר כי הסתפק בתשובתו של מרציאנו, שזה חבר ילדות שלו.

היחסים של מרציאנו עם חבר הילדות ומשפחתו לא היו תמיד חמים כל כך. בשנת 2003, מעידים עובדי עירייה, כשיורם מרציאנו עוד היה סגן ראש העיר לוד, נכנסו אל לשכתו כמה אנשים ובראשם העבריין מאיר אברג'יל, אחיו של איציק. "שמענו צעקות מהחדר שלו", מתאר אחד העובדים. "שמענו את יורם מרציאנו אומר להם כל הזמן 'בסדר, בסדר'. אחרי כמה דקות הוא יצא מהחדר מבוהל".

האם סירב איש הציבור מרציאנו להיענות לבקשותיה של משפחת אברג'יל ועל כן זכה לביקור זה? מרציאנו מוותר על האפשרות להצטייר כגיבור אזרחי: הוא מכחיש את התיאור הזה מכל וכל וטוען שמעולם לא אירח את מאיר אברג'יל בלשכתו. "ברור שזה בא מכל השונאים שלנו", הוא אומר בכעס. "לא היה ולא נברא, לא דובים ולא יער... בדיחה, בדיחה, בדיחה מהסוג הגרוע. האנשים האלה חולנים, חולנים, קטנים, מכוערים, מגעילים, שלא משלימים עם תוצאות הבחירה שלי. אני איש ציבור נקי, גדלתי בבית שקיבלתי בו חינוך: אבא שהיה סגן אלוף בצבא, אמא שהיתה עוזרת גננת, שישה אחים ואחיות. אני צריך לפחד?"

התאבד או נרצח

מרציאנו, בן 42, הוא עסקן ותיק של מפלגת העבודה בסניף לוד וחבר מועצת העיר, שבה גדל. בפעילותו הפוליטית הוא ממשיך למעשה את דרכו של אביו, שהיה שנים רבות מזכיר מועצת הפועלים בלוד, והיה נאמן למחנה פרס עוד מתקופת רפ"י. יורם מרציאנו מעיד על עצמו שבמשך שנים עסק בשיקום שכונות בעיר, במיוחד כשכיהן בתפקיד רשמי, כמנהל מחוז המרכז בלשכת ראש הממשלה אהוד ברק, וכיועץ פוליטי מיוחד לשרת התעשייה והמסחר דליה איציק. בשנות ה-90 הוא מונה ליועץ פוליטי בשכר של שר החוץ אז פרס, והמשיך לעבוד אתו גם בלשכת ראש הממשלה לאחר רצח רבין. "במסגרת התפקיד שלי בלשכת שר החוץ הנפיקו לי דרכון דיפלומטי אחרי שעברתי תחקיר של השב"כ, מה שהכשיר אותי גם לתפקיד בלשכה של ברק", הוא אומר. "כך שאי אפשר לספר עלי מעשיות על קשרים עם עבריינים".

מרציאנו טוען כי הוא מצוי ביחסים טובים עם בני משפחת אברג'יל, אבל רק על יסוד ילדותם המשותפת בלוד. אלא שבצירוף מקרים מוזר נזכרו לאחרונה השמות מרציאנו ואברג'יל גם בחקירה משותפת של הרשות לניירות ערך והיחידה הארצית לחקירת פשעים חמורים ובינלאומיים (יאחב"ל) במשטרה, הבודקות חשד לחדירה של ארגוני פשיעה לשוק ההון באמצעות השתלטות על חברות בורסאיות.

ביוני אשתקד נמצאה גופתו של אהרון לילוף, איש עסקים בן 47, בחדר בקומה העשירית של מלון דן פנורמה בתל אביב. שבועיים וחצי לפני כן נעצר לילוף בחשד שהעביר מיליוני שקלים מהחברה הבורסאית אורליין, שהיתה בשליטתו, לגורמים המזוהים עם ארגוני פשיעה. "בכל העיתונים כתבו שאחי התאבד, ככה המשטרה קבעה, אבל אחי לא התאבד", אומר אליהו לילוף. "לדעתי רצחו אותו. שנים שהוא היה בעסקי ההשקעות ולא היו בעיות כאלה, רק כשהוא התחיל עם אורליין נכנסו לתמונה עבריינים. הוא לא רצה להגיד לנו שמות, אבל אני יודע שאיימו עליו, הרביצו לו ופעם אחת אפילו הכניסו לו את הראש לאסלה".

מי שיודע יותר וכואב לא פחות, הוא בנו של אהרון, ארז לילוף, שהיה קרוב לאביו, למד ממנו את רזי שוק הפיננסים ובעצמו היה בעל שליטה בחברה בורסאית אחרת, פניאל. ארז לילוף מאשר שאביו הסתבך בחובות עתק לשוק האפור ולעבריינים כבדים, אך להבדיל מדודו, הוא נזהר מלקבוע שאביו נרצח. עם זאת, הוא התקשה להפריך את טענות החוקרים, שלפיהן בהוראת אביו המושך בחוטים התרוקנה מנכסיה באותה התקופה גם פניאל. עניין של 9.5 מיליון שקלים נוספים שהתנדפו, ככל הנראה לטובת השוק האפור.

מלבד הטרגדיה האנושית שמסתתרת מאחורי התעלומה של בית לילוף, הסיפור הזה מסתעף לכיוון נוסף, מסקרן אף יותר. מאז נובמבר מבקשת חברת מירון השקעות לרכוש את את השלד הבורסאי של פניאל. לכאורה, פעילות בורסאית שגרתית; אבל איכשהו השתרבב לכאן שמו של מרציאנו. לפי דיווחי חברת פניאל לבורסה, בעל השליטה במירון השקעות הוא יורם מרציאנו, מי שנבחר כנציג שכונות המצוקה לרשימת העבודה לכנסת. אמנם, לפי רשם החברות, מאז שמירון השקעות נרשמה בינואר השליטה בה היא כבר של שמואל ידיד. אבל המושך בחוטים בכל העסקה הוא אביו, איש העסקים ברוך ידיד - חברו הטוב של מרציאנו מלוד, והמאכער שהורשע על שירותי התיווך שלו בעסקת הקרקעות בין דוד אפל לבין מזכירות המושב גינתון.

מרציאנו שחור-לבן

יורם מרציאנו עשה קמפיין בולט ומוצלח בבחירות המקדימות לרשימת מפלגת העבודה לכנסת, במיוחד בהתחשב בכך שפטרונו פרס ערק לקדימה. "אחי, אני קיבלתי 24 אלף קולות בפריימריס", הוא אומר. "אתה יודע מה זה? הכל מעבודה קשה. אני שקוף, או כמו שאומרים, 'אני שחור, אבל אצלי הכל לבן', ובעניין הזה אני מוכן להעמיד את כל התורמים שלי ולהראות מאיפה הבאתי את הכסף. מי שניהלה עבורי את ענייני הכסף היתה אשתי היקרה שתחיה. יש לנו תרומות של בערך 17 איש, שתרמו לנו. הכל הועבר למבקר המדינה ואני מוכן להעביר לך העתק".

כשהתבקש להגיב על הזמנתו של אברג'יל למסיבה המשפחתית נקלע מרציאנו למבוכה קלה, אך התעשת במהירות. "מי שהיה אצלי בבר מצווה זה עניין שלי", הוא אומר. "בסך הכל גדלנו באותה השכונה - משפחת אברג'יל, האחיות של המשפחה, הם כולם חברים טובים שלי, אז הזמנתי אנשים שגדלתי אתם, זה הכל. אתה יודע שהבנאדם הזה למד עם אשתי שמונה שנים? גם כל האחיות שלו היו בבר מצווה. זה לא סוד שרציתי להיות המשקם של יצחק אברג'יל, המשטרה ידעה את זה. טיפלתי בו הרבה שנים, חתמתי לו, כתבתי לוועדת השליש שלו, ולא מכתב אחד. גם כחבר כנסת אשאף לשקם אנשים כמו אברג'יל".

כעבור ימים אחדים, כשמרציאנו נשאל על מעורבותו בעסקי הבורסה, המבוכה הפכה לכעס. מרציאנו שינה את הטון והאשים פעילי ציבור בעירו ואת העיתונות ברדיפה אישית שלו. בשלב הזה הוא גם חזר בו מהצעתו לשתף את קוראי "הארץ" ברשימה של תורמיו.

מרציאנו הוא גיסו של גבי אסרף, שותפו לסיעה במועצת העיר לוד. הם נשואים לשתי אחיות, שבעצמן משתייכות למשפחה בעלת מודעות מעמדית מפותחת. שני אחיהן, מיכה וג'קי אוחיון, הם יושבי ראש של ועדים, אחד של עובדי הרכבת והאחר של עובדי שדה התעופה. אסרף, שהיה יו"ר סניף לוד של מפלגת עם אחד, מכהן כמזכיר איגוד עובדי המתכת, האלקטרוניקה והיהלומים בהסתדרות. מרציאנו הוא מספר 2 של אסרף בסיעה העצמאית, המשותפת לעם אחד ולמפלגת העבודה, שהפסידה בבחירות לעיריית לוד במאי 2002, ונשארה באופוזיציה.

קולות חסרו להם, אבל כסף היה בשפע. לפי מבקר המדינה, חשבון ההוצאות של סיעת אסרף-מרציאנו חרג ב-1.1 מיליון שקלים מהמותר. "יש לראות בכך העלמת מידע", קבע המבקר אז, השופט אליעזר גולדברג. "בחריגה כזאת יש כדי להצביע גם על זלזול בהוראות החוק ואף פגיעה של ממש בשוויון הבחירות".

בנובמבר 2002, ארבעה חודשים לאחר הבחירות, מת ראש העיר מקסים לוי ועיריית לוד, שממילא היתה על סף קריסה כלכלית, התמוטטה. משכורות לא שולמו ומשרד הפנים איים למנות לה ועדה קרואה, אם לא תוצג לאלתר תוכנית הבראה תכליתית.

בזכות שתדלנותם של חברי המועצה מרציאנו ואמיל חדד (ליכוד) בקרב חברי הכנסת של העבודה והליכוד, התקבל חוק מיוחד, שאיפשר את מינויו הזמני של בני רגב לראשות העירייה, ללא בחירות. מרציאנו, בברכתו של אסרף, קיבל משרה של סגן ראש עיר בשכר. הוא החזיק בה כשנה, עד שבאוקטובר 2003 ניצח רגב את אסרף בבחירות מיוחדות לראשות העיר. כדי לאשר בעירייה את תוכנית ההבראה נדרשו התפתלויות קואליציוניות שבהן הצטרף אסרף לקואליציה, ואילו מרציאנו אולץ לוותר על משרתו הנחשקת כסגן בשכר.

אוולין דהן היתה עד לפני שנה וחצי יו"ר ועד עובדי העירייה. לדבריה, היא הודחה מהתפקיד מאחר שהובילה את ההתנגדות לתוכנית ההבראה שאותה סיכם אסרף עם ראש העיר, תוכנית שספגה ביקורת ציבורית והתקבלה בשורה של הפגנות סוערות וכתבות בכל העיתונים. דהן נשארה חברה בוועד, אבל היא לא סולחת לחברים הטובים אסרף ומרציאנו.

את דעתה על הפוליטיקאים היא נוהגת להביע במאמרים ובמכתבים שהיא מפרסמת במקומוני העיר. על נחישותה ואומץ לבה הכתירה אותה מהדורת החדשות המקומיות של הוט לאשת השנה ב-2004. "במאמרים שלי אני מזהירה את התושבים", אומרת דהן, "שיזכרו במה הפוליטיקאים מתעסקים, מאיפה בא הכסף שלהם לבחירות, למי הם מקושרים.

מרציאנו לא מבין מהיכן שואבת דהן את הרעיונות שהיא מבטאת במאמריה המתפרסמים בעיתונות המקומית. "זה נראה כאילו עבריינים מעורבים בהרכבת הקואליציה בלוד", הוא אומר. "תגיד, אתה באמת חושב שדברים כאלה קורים במדינת ישראל? אל תלך שולל, אם עבריינים מנהלים את המדינה וחותמים קואליציות, אז באותו יום - שהמדינה הזאת תתפוצץ, אני לא רוצה לגדל פה את הילדים שלי".

מעיריית לוד נמסר בתגובה: "ראש העיר בני רגב נבחר באופן דמוקרטי וברוב עצום, ולא כתוצאה של הסכם כזה או אחר".

כנופיית יצרני השלדים

היאחב"ל הוציאה ב-30 בינואר הודעה לעיתונות על הצלחה בחקירה משותפת עם הרשות לניירות ערך. ראש צוות החקירה, סנ"צ אילן רגב, התכבד להודיע על מעצרם של 11 חשודים בהנפקת מיליוני מניות מזויפות של חברת אורליין והפצתן באמצעות גורמים בשוק האפור. כתבי החדשות דיווחו מפי מקורות במשטרה, שלא הציגו ראיות, כי על החברה השתלטו אנשי קש המזוהים מודיעינית עם ארגוני הפשיעה של איציק אברג'יל וריקו שירזי. מבחינת המשטרה, המאבק בארגוני הפשיעה מעולם לא נראה מתוחכם כל כך.

אברג'יל ושירזי, כהרגלם בקודש, מכחישים כל קשר; לדברי עו"ד שרון נהרי, המייצג את אברג'יל, בעניין הזה מתכוון אברג'יל להגיש תביעת דיבה נגד מי שפירסם זאת.

המשטרה, אגב, התבקשה להצטרף אל החקירה רק בשלב מאוחר מאוד. החקירה הפיננסית נפתחה בהוראת יו"ר הרשות לניירות ערך, משה טרי, כבר בנובמבר 2004, כשאורליין דיווחה על הפסד של 9.2 מיליון שקל בעסקת אופציות מעו"ף. לכאורה, הימור בורסאי לא מוצלח שמחק את ההון של החברה, בפועל לא מצאו חוקרי הרשות כל הוכחה לכך שהעסקה הזאת אכן התבצעה. מיד לאחר מכן אורליין "נעלמה", ראשיה לא הגיבו על פניות של הנהלת הבורסה, והמסחר במניה הושעה. מאז חשפו חוקרי הרשות חברה נוספת שעל פי החשד נהפכה בעורמה לשלד בורסאי, חבורת אנשי עסקים שחשודים כי התמחו ביצירת השלדים ובמכירתם, זיופי מניות במיליונים וגופה אחת, זו של אהרון לילוף.

המעצרים הראשונים בוצעו ב-8 ביוני 2005. חוקרי הרשות עצרו את מנכ"ל אורליין, יוחנן שגיב נציה, ואת בעל השליטה אהרון לילוף, בחשד שרוקנו במרמה את אורליין מנכסיה, והעבירו כתשעה מיליון שקל לחברות השייכות להם או לבעלי חוב פיקטיוויים. הם הכחישו כל קשר לפעולות בלתי חוקיות ושוחררו כעבור יומיים. ב-27 ביוני נמצאה גופתו של לילוף: הוא נחנק למוות בשקית ניילון שכיסתה את ראשו ונאטמה בנייר דבק. בתוך 24 שעות קבעו חוקרי מרחב ירקון של המשטרה שזאת היתה התאבדות.

אבל בהלווייתו של האשף הפיננסי הופרחו באוויר שמות של כמה מבכירי העבריינים בארץ, כמי שהיו אחראים לקריסתו הכלכלית ולמותו. בני המשפחה טוענים שמחאותיהם לא מצאו אוזן קשבת במשטרה, גם לא כששני אחיו של לילוף באו במיוחד מבאר שבע למשרדי היאחב"ל בפתח תקווה ודרשו חקירה.

בינתיים המשיכו חוקרי הרשות לניירות ערך לסרוק את נתוני אורליין. הם גילו כי גם חברת פניאל, הנשלטת רשמית בידי הבן ארז לילוף, "נעלמה" (כלומר, ההון הכספי שלה, 9.5 מיליון שקל, איננו) ומנהליה אינם מגיבים על פניות מהנהלת הבורסה. שבוע לאחר מותו של אהרון לילוף הושעה המסחר גם במניות פניאל. לפי דיווחי החברה לבורסה, 5.3 מיליון שקל מכספה הושקעו כפיקדון ב"יעל מט"ח", בנק פרטי שמפעיל אברהם ארביבו מראשון לציון (שנעצר בפרשת אורליין), ועוד 3 מיליון שקל נמסרו כהלוואה לחברת הרודיון, המפעילה אולמות אירועים בראשון לציון.

כשגילו חוקרי הרשות את מה שכינו "כנופיית גנבי החברות" הם התקשו להבין מה המניע והתועלת של מעשיהם. "מדוע כדאי להם להשתלט על חברות ציבוריות שהפעלתן יקרה והן נתונות לפיקוח הדוק?" שואל דובר הרשות לניירות ערך, אורי קציר. "מיד חשבנו על הלבנת הון, אבל הרי אפשר להלבין הון גם בחברות פרטיות. ואז שיערנו שאולי זה סתם לצורך השגת מכובדות, אבל מדובר במחיר יקר ביחס לתוצאה. המניע האפשרי השלישי היה הרצת מניות בתרמית, אבל אפשר לעשות זאת בכל מניה מבלי לרכוש את החברה".

החוקרים סרקו שוב ושוב את פעילות אורליין עד שהגיעו לממצאים שהדהימו אותם. על פי החשד, קברניטי החברה פשוט הנפיקו מיליוני מניות, והודיעו שהצליחו למכור אותן לאנשים בהקצאה פרטית. כך נוצר הרושם שיש גאות במסחר במניה הזניחה, וגם ההון העצמי של החברה תפח, אבל רק לכאורה. עכשיו קיבלו ה"שותפים" מהשוק האפור מניות בשווי מיליוני שקלים והצליחו למכור אותן, ואילו בעלי השליטה - נציה ולילוף - משכו על פי החשד מהחברה מיליונים באמצעות העברתם לחברות אחרות שבשליטתם. להנהלת הבורסה ולמשקיעים הם הודיעו שאת רווחי המסחר שלה "הפסידה" החברה בעסקה של מניות המעו"ף, אותה עסקה שלפי החשד היתה מפוברקת והובילה לפתיחת החקירה.

תוך כדי המעקב אחר הכסף של אורליין, הסתעפה החקירה גם אל פניאל ורוכשיה. חוקרי הרשות, שחוטי החקירה הובילו אותם אל עבריינים בכירים, אנשים מהסוג שהם לא מורגלים בו, הכניסו לעומק התמונה גם את היאחב"ל (המשטרה סירבה להתייחס או להגיב על הפרטים שבכתבה).

מרציאנו נגד מרציאנו

את אחד השלדים שהשאירו "גנבי החברות" מציעה לרכוש חברת "מירון השקעות", שלפי דיווחי פניאל לבורסה היא חברה פרטית (בייסוד), בשליטתו של יורם מרציאנו. אף שפניאל דיווחה לבורסה כבר באוקטובר 2005 על הצעת הרכש של "מירון השקעות", עד ינואר 2006 "מירון השקעות" לא היתה רשומה כלל ברשם החברות. כשנרשמה כבר היה מרציאנו שקוע במרוץ על מקום ברשימה לכנסת. הרוח החיה מאחורי העסקה המתגבשת, ברוך ידיד, דאג לכך שמניות השליטה ב"מירון השקעות" יירשמו על שם בנו, שמואל ידיד.

יורם מרציאנו, האם אתה מכיר את חברת מירון השקעות?

"מה זה מירון השקעות?"

חברה שאתה מופיע בדיווחים לבורסה כבעל השליטה בה.

"אני בעל שליטה בחברה כזאת?"

כן, שניסתה לקנות את פניאל.

"לא יודע על מה אתה מדבר, אני לא בעל מניות ולא בעל שליטה של אף חברה".

אבל ברשומות הבורסה כתוב יורם מרציאנו.

"כתוב? אה, אני התעניינתי בקנייה של החברה הזאת".

לא, אתה התעניינת בקנייה של פניאל, אבל אתה רשום בתור הבעלים ובעל השליטה במירון השקעות.

"מי שנתן לך את השם עשה דבר שלא ייעשה. אני לא שותף, לא מכיר ולא יודע".

את פניאל אתה מכיר?

"כן, שמענו, בספטמבר 2005 התעניינו ברכישה שלה, נכון".

אתה יכול להסביר מה מעניין ברכישת חברה שאין בה כסף ואין בה כלום.

"במקום להשקיע בלבנות חברה חדשה אז מוצאים שלד קיים ומנסים לפתח אותו. מה רצית, שאקנה חברה מרוויחה שהפרמיה שלה 900 אלף דולר? הכוונה היתה למצוא קבוצת משקיעים, לשים אותם בפרונט ולהשקיע בכמה מקומות, כולל דרום אפריקה. לנסות לעשות כסף בנדל"ן. לי עצמי יש חברה שנקראת 'יורם מרציאנו ייעוץ וקידום פרויקטים'. ניסיתי לבנות משהו חדש, אבל אחרי פגישה אחת אצל הרואה חשבון ירדתי מהסיפור".

סליחה, לפי הרישומים של הבורסה ניהלת משא ומתן מתקדם, עם הצעת מחיר של 720 אלף שקל.

"שקר וכזב. לא תמצא חתימה שלי על אף מסמך כזה. אני מודיע לך, מישהו שם זייף את החתימה שלי, אני אתלונן במשטרה. אני לא יודע, לא מכיר, לא שמעתי, לא ראיתי".

אבל אמרת בעצמך שרצית לקנות את פניאל.

"נכון, אבל לא התאים לי וזה הכל, ברחתי. הכי ברור והכי חד משמעי. בסך הכל, ברוך ידיד הוא חבר שלי והוא עניין אותי באיזושהי רכישה והלכתי אתו יחד לפגישה. זה כל הקשר שלי לכל העניין. נקודה. סוף".

אז למה יצאת ממירון השקעות?

"בעצם לא הייתי שם אף פעם, ומי שהכניס את השם שלי לשם עשה דבר שלא ייעשה. כל מה שהתעניינתי זה ברכישה של חברה. ותסלח לי, אבל ב-27 בספטמבר זה גם פורסם ב'ידיעות אחרונות' ביוזמתי, אצל גולן חזני".

מה פורסם?

"הניסיון שלי לרכוש חברה בורסאית. לא החבאתי את זה".

הוא ידע שהחברה בעייתית?

"גם אני לא ידעתי".

ודיווחת לחזני או ל"ידיעות" כשגילית שהממצאים בעייתיים, או על כך שוויתרת על העסקה?

"לא, אבל למי שצילצל אלי. בעלי המניות שצילצלו אלי".

בעלי מניות של מה?

"של החברה הזו שרצינו לקנות, של פניאל".

הם פנו אליך? מי פנה?

"לא יודע, לא מכיר את השמות. אחד מכפר סבא. אנשים השקיעו במניה הזאת".

מה השקיעו בה? הרי לא היה בה כלום.

"אז לא יודע, בתקופה מסוימת כנראה היה. זה שהיא נפלה, נפלה, זה לא מעניין אותי... בדיוק 24 שעות לקח לי להבין שאני לא רוצה את זה. לא ישבתי באף ישיבה, לא השתתפתי באף דיון, לא חתמתי על אף פרוטוקול, לא כלום".

רצית לקנות שלד בורסאי ולא ידעת שהכסף של החברה הזאת רוקן לטובת אנשים שלפי החשד של החוקרים מזוהים עם ארגון פשיעה?

"לא, לא ידעתי. מה שרציתי לקנות זה דבר שהוא לא קיים. אתה אומר ארגון פשיעה, למה, אני קיבלתי כסף?"

לא אמרתי שקיבלת כסף, אני רק שואל למה ח"כ מיועד מבקש לרכוש חברה שעל פי החשד, הבעלים שלה רוקן אותה מנכסיה לטובת ארגון פשיעה, ובעל השליטה האמיתי התאבד, או נרצח לדברי המשפחה שלו.

"אז שיילכו למשטרה מיד להגיש תלונה. אם המשטרה רוצה, שתזמין אותי, אני אשמח לתת את כל מה שאני יודע ואני אגיד כל מה שאני יודע".

השאלה שלי יותר פשוטה. איך קורה שפוליטיקאי הגיוני עומד לקנות חברה שהמושך בחוטים בה התאבד או נרצח, ההון שלה שווה אפס ולפי החשד של רשויות החוק היא מחוברת לשוק האפור בעבותות של ברזל.

"אני לא חוקר משטרה, כליות או לב. כבעל עסקים מותר לי להתעניין ברכישת חברה. אבל אם ברוך ידיד עשה לי פה תרגיל, אז שישלם. בוא נדבר עם ברוך ידיד, אני אדבר לידך, על חי, שתשמע... היות שאני יודע, שכפוליטיקאי אני חשוף לציבור, אני רוצה שהכל יהיה חשוף".

עכשיו נפתחה על הדיבורית במשרדו של מרציאנו שיחה ספונטנית בין מרציאנו הנסער לבין ידיד המיומן והרגוע, שכמה דקות לפני כן כבר קיבל מ"הארץ" פנייה להגיב.

ידיד: "אה, התקשרו אליך מ'הארץ'?"

מרציאנו: "כן, מה הסיפור הזה? יש לי חברה שאני לא יודע עליה?"

ידיד: "עזוב, תגיד שרצית להקים".

מרציאנו (צועק): "מה זה תגיד, אומרים לי שיש היום חברה שרשומה על שמי. מתי חתמתי לכם על מסמכים?".

ידיד (מתעצבן): "יורם, יורם, אתה יודע על מי אתה יכול לצעוק... אין חברה ואין כלום, ואל תעשה דרמה. אני אחראי, אין חברה. כל המניות הם של הבן שלי. לך אני אומר, לא חתמת".

מרציאנו: "החברה של הבן שלך שמוליק? אז למה באינטרנט...? תראה ברוך, בוא נדבר בסבלנות. אני היום פוליטיקאי, בניתי תדמית כל החיים שלי בעשר אצבעות".

ידיד: "ברוך השם, אנחנו הכי ישרים".

מרציאנו: "ברוך, אני יודע שאתה בנאדם ישר, אני מאמין לך".

ידיד: "אמרתי להם (ל'הארץ') שחשבת לארגן קצת משקיעים, אבל ירדת מזה... שלחת מכתב שבגלל שנבחרת לכנסת אתה לא יכול להיות זה, וזהו".

מרציאנו מסיים את השיחה באנחת רווחה ותחושת ניצחון, ואומר: "ברוך ידיד, שהוא הבחור שאתו התעניינתי יחד עם הבן שלו, הוא לא בדיוק ידוע כאיש עולם תחתון".

אתה יודע שהבנאדם הורשע על חלקו בפרשת גינתון ודוד אפל?

"לא".

ואתה הולך לשים את הכסף שלך עם בנאדם שאתה לא יודע עליו?

"לא, לא, אחי... ממש לא. אני אומר לך שאני לא יודע מזה".

מה, לא קראת על פרשת אפל? בתור לודאי שורשי, חבר מועצה, סגן ראש עיר?

"מכיר, אבל אני יודע שבני רגב עשוי לקבל כתב אישום, לא ברוך ידיד. וואללה לא ראיתי, מה, אני קורא כתבי אישום? פעם ראשונה אני שומע את זה, חד משמעית, לא ליד ולא אולי ולא כמעט. אני מכיר אותו כאיש עסקים לגיטימי וחיובי, אני יודע שהוא איש הגון, איש מן היישוב, אני מתפלל אתו באותו בית כנסת... הוא תורם הרבה... אנחנו חברים מאוד מאוד קרובים".

הידיד

ברוך ידיד, חבר של מרציאנו והמושך בחוטים של מירון השקעות, מבקש לחלץ את מרציאנו ומצהיר כי למעשה מירון השקעות היתה חברה בייסוד, בהקמה, כך שאין לראות בה חברה פעילה. זאת, אף על פי שכבר חצי שנה מנהלת מירון השקעות משא ומתן רשמי על רכישת פניאל במחיר 720 אלף שקל. לדברי ידיד, הבעלות על מירון השקעות היא כעת של בנו שמואל, והוא מצהיר: "למעשה, אנחנו כבר קנינו את פניאל, אנחנו משלימים את הרכישה. שילמנו כבר לחברת 'אדר טריפל' של ארז לילוף".

פעלולים פיננסיים מאפיינים את ידיד כבר שנים. באמצע שנות ה-90, למשל, הוא היה מעורב במכירת מניות במחיר מנופח לחברת "קופל נהיגה עצמית" - עסקה שקופל נחלצה ממנה בזיכוי רק לאחר התנצחות ממושכת בבית המשפט על אחריות מנהליה לרכישה הכושלת של המניות מידיד. ב-2001 ידיד עוד התחכך בצמרת שוק ההון, כשהחזיק במניות השליטה של חברת נגאנו (מערכות סלולריות למעקב אחר כוח אדם), אבל נקלע לקשיים ומכר את מניותיו לאיש העסקים אליעזר פישמן ב-1.15 מיליון שקל.

לאחרונה הורשע ידיד בפרשת אפל. "עורך הדין שלי הגיע לעסקת טיעון וקיבלתי 60 יום עבודות שירות בלי אות קלון", הוא מתגאה, ומתמרמר. "הורשעתי בסיוע לניסיון מרמה של עובד ציבור, ומי זה עובד הציבור? בסך הכל ראש ועד המושב גינתון. אני קניתי את העסקה ותיווכתי בין המושב לדודי אפל. יותר מתיווכתי, אני סיכמתי עם המושב שאני מביא קליינט לקרקעות - היו כמה מועמדים, השמות לא כל כך חשובים, ובסוף העסקה נחתמה עם אפל. זה הכל. ועל זה קיבלתי 60 ימים בלי אות קלון. זה לא ייאמן, אני אומר לך, זה עוול".

המשקיע ציון כהן, שמחזיק ב-5% ממניות חברת פניאל, מבקש עכשיו מבית המשפט לאפשר לו לתבוע את ראשי החברה - בעלי השליטה, המנכ"ל והדירקטורים - על אחריותם להתרוקנות החברה מנכסיה והעברת 9.5 מיליון שקל לגורמים שונים, בהם שתי חברות שאף הן נתבעות (יעל מט"ח של אברהם ארביבו, 5.3 מיליון; וחברת אולמי השמחות הרודיון, 3 מיליון). ידיד חושש שהתביעה תטרפד את עסקת הרכישה של פניאל, שהוא כה להוט להשלימה.

אתה מכיר את הסיפור שמאחורי פניאל?

"בוודאי, אני מכיר את כל החברות הבורסאיות. נעלם שם הכסף במזומן, כל ההון העצמי. ברור לך שבהחלטה הראשונה לרכישה היה תנאי, שאנחנו תובעים את הכסף הזה, אנחנו שמים חוקר בודק ותובעים את הכסף. מה חשבת, שנבוא ונדלג ונמשיך קדימה?"

לדברי ידיד, בכוונת הרוכשים לגבות את הכסף מארביבו ומהרודיון, וכבר נעשו פעולות בהקשר זה. אולם, בכתב התביעה שהגיש כהן באמצעות עו"ד רונן עדיני נטען, כי זה שישה חודשים לא נעשה שום הליך גבייה מצד החברה, אף שבעלי השליטה הודיעו לבורסה כבר ביולי אשתקד על כוונתם לפעול לגביית החוב.

עדיני טוען, שגם הרוכשים הפוטנציאליים לא פעלו לגביית החוב, ומינוי חוקר בודק רק יעכב את הליכי הגבייה שהוא עצמו פתח בהם. עו"ד עדיני: "בניגוד לכל החברות הבורסאיות, לפניאל אין משרד מסודר, אי אפשר למסור לה דואר ועורך הדין שמנהל את הרכישה מסרב לקבל ממני מסמכים. כך שאנחנו לא מבינים על מי ניתן לסמוך בעניין תנאי הגבייה".

אחד הנתבעים, ארביבו, ציין בדיווח לבורסה כי בין משרדו לבין אהרון לילוף ופניאל היו יחסי עבודה שכללו העברות כספים, אך לפי רישומיו - בחשבון של פניאל לא נותרה יתרת זכות. "מרשי ללא עבר פלילי", מסר עו"ד עמית בר-טוב, המייצג את ארביבו. "הוא עבד 14 שנה כמנהל מחלקה ומורשה חתימה בבנק הפועלים, ומנהל כיום עסק לשירותי מטבע ברישיון משרד האוצר. מרשי אינו מכיר את יורם מרציאנו או את ברוך ידיד, הוא מעולם לא זוהה מודיעינית עם ארגוני פשיעה ואין לו כל קשר ישיר או עקיף לגורמים כמו אברג'יל או שירזי. המשטרה כבר התנצלה לפני מרשי על הפרסומים בעניין זה שהופיעו בעיתונים. מרשי מכחיש כל מעורבות בפרשת זיוף המניות באורליין, והוא נתן הסברים בכתב לפניאל, שאף פורסמו" (מחברת הרודיון, שקיבלה הלוואה מאורליין, לא התקבלה תגובה).

לסיכום, זו גרסת ידיד לכניסה של מרציאנו לכל הסיפור: "הבאתי אותו לפני חמישה חודשים ואמרתי לו, 'תשמע יורם, יש פה הזדמנות. במקום לשלם פרמיות בהרבה כסף אפשר לשלם פה מאה אלף דולר פרמיה, לקנות את החברה. אתה עם הקשרים שלך ואני, נביא עסקאות'. הרי לו יש הרבה חברים ולי יש חברים שעושים עסקים יפים בדרום אפריקה, אז חשבנו לשלב את זה פנימה, לגייס אג"חים, לגייס אקזיטים. עכשיו, יורם התחיל את המרוץ שלו, ראה שהסיכויים טובים מאוד וירד מזה. אין לו שום קשר יותר, אין לו שום מניה אחת במירון השקעות".

אתה מודע לקשר בין פניאל לאורליין?

"אין לי מושג, למעט זה שאבא של המוכר בפניאל, זה שנפטר, היה גם באורליין".

אתה יודע על נסיבות מותו?

"קראתי שהוא התאבד, זיכרונו לברכה. תדע לך שגם הרשות לניירות ערך אתנו, גם עורכי הדין אתנו. בעלי מניות מפניאל כבר בקשר עם הדירקטורים החדשים. ההנהלה, הכל מתפקד כמו שעון שוויצרי".*

החבר הכי טוב

כשהתמודד אהוד ברק בבחירות על ראשות הממשלה התחבר יורם מרציאנו אל חבורת העוזרים והיועצים שהקיפו את ברק, ובמיוחד אל עו"ד אלדד יניב, שעליו אומר מרציאנו: "הוא החבר הכי טוב שלי, חבר בדם, אחי, אח שלי". בזמן כהונת ברק החזיק מרציאנו גם בתפקיד מנהל מחוז מרכז במשרד ראש הממשלה, עם משרד, מזכירה, מכונית ומשכורת. לפני כשנתיים, בזמן שהיה חבר מועצת העיר לוד, הקים מרציאנו חברה לקידום פרויקטים. לדבריו, הוא ייעץ וקידם פרויקטים של רשויות מקומיות וחברות ציבוריות.

במרס 2005 ביקר שר הפנים אופיר פינס בעיריית לוד, ושאל את ראש העיר בני רגב מדוע אין העירייה מבקשת משדה התעופה לשלם לה דמי שיפוי על הפגיעה שלו באיכות חיי התושבים ועל שירותים שקיבל ממנה. לא חלפו שבועיים מהביקור, ועיריית לוד כבר ניהלה משא ומתן עם עו"ד אלדד יניב, היועץ המשפטי של מפלגת העבודה, וגם פרקליטו וחברו הטוב של מרציאנו. לדברי מרציאנו, מי שפנה אל יניב היה ראש העיר. גם עו"ד יניב מדגיש, כי רק בעקבות פניית העירייה הציע את שירותיו המשפטיים לניסוח תנאי ההתקשרות עם רשות שדות התעופה, בתמורה ל-5% מהתשלומים שתקבל העירייה בשנה הראשונה.

בדיון שנערך במועצת העיר ב-17 אפריל אישרה המועצה את ההתקשרות עם עו"ד יניב (ואת מינויו של מרציאנו למחזיק תיק התשתיות). החבר הטוב מרציאנו השתתף בישיבה, אבל עזב טרם ההצבעה על אישור ההתקשרות. הידיעה על אישור המינוי של עו"ד יניב הגיעה אל משרד הפנים, שהחליט לנהוג בדרך אחרת: התשלומים שייגבו משדה התעופה יחולקו בין הרשויות שצמודות לשדה התעופה, לפי קנה מידה שיקבע. ממילא בוטלה גם ההתקשרות של עיריית לוד עם יניב.

מעיריית לוד נמסר: "אין תגובה". עו"ד יניב מבקש לציין, כי בסופו של דבר לא עבד בשביל עיריית לוד, ו"בידי מכתב על כך שההתקשרות לא מאושרת".

הודעה מטעם המערכת:

המערכת מבהירה כי אין בכתבה זו כל כוונה לייחס לח"כ יורם מרציאנו חברות בארגון הפשע של משפחת אברג'ל, ובוודאי שאין כל כוונה לייחס לו מעורבות במותו של מר אהרון לילוף, שהיה בעל חברת פניאל, אותה ביקש ח"כ מרציאנו לרכוש על רקע עסקי. ממילא אין כוונה לטעון כאילו ח"כ מרציאנו היה מעורב בניסיון של אירגון פשע לרוקן חברה בורסאית מנכסיה ולהשתלט עליה באמצעים פסולים. מבירור נוסף שערכנו, התברר כי מאיר אברג'ל ביקר בלשכתו של ח"כ יורם מרציאנו, בעת שמרציאנו שימש סגן ראש עיריית לוד, אך באותה פגישה אברג'ל כלל לא איים עליו. המערכת מבקשת להבהיר כי אם השתמע מתוכנה של הכתבה אחרת, הרי שהמערכת מצטערת על כך.



יורם מרציאנו עם עמיר פרץ. גיס אחד הוא מזכיר איגוד מקצועי בהסתדרות, שני גיסים הם ראשי ועדים גדולים


יצחק (איציק) אברג'יל. הוזמן למסיבה משפחתית



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו