בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שתי אגדות מתוך "הספר על יהודי פולין"

יצירות שנותרו בגרמנית, בתרגום ראשון לעברית מאת לולה בנטל. ליום השנה למותו, בי"א אדר א' תש"ל (17.2.1970)

תגובות

כיצד היה הרב שאול וואהל למלך פולין

הנסיך רדז'יוויל הזקן, אשר בשליטתו היו רוב המחוזות בפולין, היה בנעוריו בן-עוולה, חצוף ומרושע, שופך דמם של חפים מפשע. הוא רצח נפשות טהורות רבות, הפיץ דברי שקר על אחינו היהודים האומללים אשר בצלו חיו; מהם השליך לכלא, מהם הרג, המיט עליהם אך צרה ויגון; תזיל עליהם עין הקורא דמעה!

ויהי לעת זקנתו, כאשר נרגע דמו הרותח, הירהר במעשיו ובפשעיו שעשה בימי נעוריו ולבו פעם בקרבו. חרטה אחזה בו וייסע לאפיפיור ברומא כדי לכפר על עוונותיו וליישר את דרכיו העקלקלות, והתוודה לפי חוקי הנוצרים ומנה כל חטאיו לפני האפיפיור. אמר לו הכס הקדוש: "גדולים מדי עוונותיך לשאתם אתך, חטאיך כבדים היו, אך באלה יימחל לך: נע ונד ללא מנוחה בנכר תהלך, שלוש שנים, אלמוני, חיים עגומים תחיה, מזונך דל יהיה, רק לחם ומים. אז אולי יימחלו עוונותיך וכפרה תבוא על חטאיך". כיוון שדבריו של האפיפיור יקרי ערך היו בעיניו, קיבל הסיגוף על עצמו ופקד על משרתיו ועבדיו הביתה לשוב, מינה מנהל לרכושו, פשט בגדיו היקרים ולבש פשוטים ורק הבגד שעליו, סמל האצולה, לבש מתחת לכל בגדיו. וילך מעיר לעיר ומארץ לארץ לפרק הזמן שקצב לו האפיפיור.

וכאשר לאיטליה, לעיר פדואה הגיע, פג הזמן והמועד ומלאו שלוש השנים שעליהן נצטווה ולביתו וארצו לשוב רצה, אך כספו אזל והפרוטה האחרונה מכיסו כלתה, ולא מצא מכר ולא מפלט ללוות פרוטה, וגם בגדיו קרועים, משופשפים ומטולאים היו. כדי לנוח מעט ישב הנסיך מול ביתו של מורנו הגאון הרב שמואל הודה, אשר ראש בית הדין שם היה. ורוח נשבה בבגדיו של הנסיך, והרב הביט מבעד החלון ולעיניו ניצנץ סמל האצולה הטמון בין קרעי בגדיו של הנסיך, כי עשוי היה זהב טהור ואבני אודם, וישלח הרב את נערו להביא איש זה לביתו, ובבואו קם הרב מכיסאו וקיבלו ביראת כבוד ושאלו מנין בא ומי הוא, וענה: "מכאן ומכאן, איש כפר אנוכי". כך הסתיר עצמו מפניו, אך כאשר דחק בו הרב לומר את האמת, ולא - יצווה להפשיטו מבגדיו למען יראה את סמל האצולה, הודה שהוא הנסיך רדז'יוויל, ששמו ידוע בכל הארצות וכהנה וכהנה היו מעשיו בימי נעוריו, ויספר לו מעשהו מתחילה ועד הסוף וכי הגיע הזמן לשוב לביתו, אך כספו אזל ואין בידו דבר למשכנו, ואין לו מכר או מודע, שיוכל ללוות ממנו.

ויאמר הרב: "לכל מחסורך אדאג, משרתים ועבדים, גם כרכרה גם רכב אתן לך, כפי כבודך, הוד רוממותך נסיך וגדול בעמך. בביתי תשב כעשרה ימים עד שמכל תלאותיך תנוח". נאות הנסיך וישב זמן מה בנעימים ובכבוד בביתו של הרב ושיחק עם ילדיו הקטנים של הרב וקרא לכל אחד בשמו. וכאשר ראה הנסיך תמונת נער יפה תואר ומראה, אחד מבניו של הרבי, והנער לא היה, שאל את הרב: "היכן הנער, האם בחיים אם לאו?" נאנח הרב ואמר: "לא אדע היכן הוא, אם בחיים הוא, כי שנים רבות חלפו מאז את ביתו עזב, אוהלי וירושתי מאחוריו השאיר, ולארץ פולין נסע ללמוד בבתי מדרש גדולים". ויספר לנסיך כי "הנער הנעלם הוא תלמיד חכם וידען גדול, יודע שפות רבות ולו תואר דוקטור, וה' יודע מה עלה בגורלו כי עד היום לא שמעתי ממנו דבר, וכעת אדוני אם נא מצאתי חן בעיניך אתכבד לבקשתך, עם הגיעך לארצך, לחפשו עד שתמצאהו וחסד עמו תעשה, כפי שאני לך רק טוב עשיתי".

והנסיך תקע לו כפו, שכל מאמץ יעשה עד שימצאהו וייטיב עמו ככל שיעלה לאל ידו כל עוד הוא בין החיים. והרב נתן לנסיך כסף וזהב, משרתים ועבדים, גם מרכבה גם רכבים ללוותו לארץ פולין. גם תמונת הנער לקח עמו, ועת הגיע אל מחוזו פקד כי בכל עיר ועיר אליה הגיע, יבואו רבנן ותלמידיהון לקראתו. ובהלה אחזה בכולם, הכריזו על צום ובכי וקינה, שהרי לא ידעו במה הדבר, ושמא, ישמור האל, אסון יפגע בהם. ובכל עיר אליה הגיע, ירד מן המרכבה, התבונן בפניו של כל אחד ואחד מן הנערים, והתמונה בידו, ואינו אומר מלה, ונסע לדרכו. כך עשה בכל עיר ועיר, עד הגיעו לבריסק אשר בליטא, וכאשר הרב וכל תלמידיו יאתיו לקראתו הכיר את הנער וציווה על הרב לבוא עם הנער לביתו, בשעה יעודה. והרב נבהל עד מאוד, וגם תושבי העיר השתוממו על כך, כי לא ידעו במה הדבר.

וילך הרב המום ועצוב עם הנער אל בית הנסיך, ואנשי חצר הנסיך הודיעוהו: "ראה, הרב עם הנער עומדים באכסדרה". ויאמר הנסיך: "ייכנסו". נכנסו הרב והנער אל הבית פנימה, וישאל הנסיך את הנער: "בנו של מי אתה ומה שמך?" והנער התנכר לעצמו, וענה כי הוא בנו של צורף זהב וגם שינה שמו. והנסיך שאל את הרב כיצד הלז בלימודיו ובאורח חייו, והרב השיב שתלמיד חכם ומופלג בכל הוא, גם חכם בגמרא, ולבטח בעוד שנתיים-שלוש יתפרסם למרחקים. ויראה לו תמונתו, וגם הרב הכיר שתמונתו של הנער היא. ויאמר לו הנסיך: "בני, תן תודה כי אביך הוא הרבי מפדואה, ושמואל יהודה שמו", גם בשם אמו וכל בני משפחתו נקב: "שאול שמך!" והנער לא יכול עוד להתנכר, נשא קולו בבכי גדול, ולא הגה עוד מלה מפיו. והנסיך ניחמו ויאמר: "אל תפחד לכל מחסורך, הרשה נא לי לדאוג!" ויצווה על הרב להאכילו על חשבונו במאכלי מלכות, בשפע הראוי לנסיך. ונתן לנער בית אבנים במחוזו, גם משרתים לשרתו, וידבר אל לבו לא לשוב אל ארץ הולדתו, וכי ייקח לו אשה בעירו, ולעלמה אשר תישא חן בעיניו יינשא.

ובאותה עת היה בעיר בריסק ראש ומנהיג, איש מכובד ושמו רבי דוד דרוקר, אשר לו בת יפת מראה, בעלת טוהר מידות וחכמה, והנסיך דיבר אל לבו של הראש והמנהיג הלזה, לקחת את הנער לחתנו על ידי בתו, ויהי הדבר טוב בעיניו. והנסיך שלח שליחים לאבי הנער, הרבי מפדואה, להביאו, ויעש את החתונה בביתו וחצרו, והזמין את כל גדולי פולין וליטא ושליטיה, וישתאו כולם על חוכמת הנער ואביו, בידע רב ובשפות רבות. ומאז היה שמו של הנער ידוע בכל ארץ פולין וליטא, ובאו נסיכים רבים להללו, וגילו בו שבעתיים מכל אשר נאמר עליו. וה' היה עמו והגדיל עשות וזכה לחן ולחסד בעיני כל מי שראהו, ויישב ימים רבים בביתו של הנסיך והיה לו ליועץ נאמן ומנהל ביתו, ועושר רב היה לו, עבדים ושפחות לשרתו, כפי שראוי לבני אצולה, ושמו הלך לפניו בכל הארצות.

מקץ ימים רבים וימות מלך פולין, ונתאספו השליטים בוורשה להמליך מלך עליהם, ובא גם הנסיך רדז'יוויל ולקח עמו את שאול האיש, כי דבר לא עשה בלעדיו. ובפולין היה החוק, שיבחרו להם מנהיג הנקרא נשיא, לפני שממליכים מלך עליהם, ואותו נשיא נוסע עם המלך הנבחר לקרקוב כדי לשים את הכתר על ראשו. וכולם פה אחד נתרצו לבחור את הנסיך למלך, אך כיון שזקן ודל בכוח היה, התנצל ואמר כי המינוי היה לו למעמסה וטרחה; והשתחווה והרכין ראשו לפניהם בתודה על יחסם הנאה ועל שהגדילוהו והעדיפוהו על כל האדונים שם, ויען ויאמר: "שמעו נא אחי, האל עמכם, אעוץ לכם עצה טובה ונכונה, למי לתת לעת עתה משרה זו, ויודע אני כי ראוי יהיה בעיניכם. ראו האיש הזה, חכם ומלומד יותר ממני, ירא שמים וסר מרע, שקול וחכם ודעתו ניכרת בכל דבר שיעשה ובכל מעשיו ההצלחה תאיר לו פנים. אבל פגם קטן

אחד בו, אשר לו יהי למכשול, ואם את הסכמתכם למפרע תבטיחוני, אבשר לכם מי הוא האיש". וכיוון שמלותיו יקרות היו בעיניהם, כי רם וזקן השליטים ביניהם היה, לכן ענו ואמרו כולם בפה אחד: "כאשר אמרת כן יהיה", ויישבעו כולם שלא להמיר את דברי פיו.

וכה דיבר אליהם: "האיש אותו ריבון העולם לשליט ולנשיא בחר, הנו שאול העברי, אותו חינכתי וגידלתי, הוא הוא הראוי ולא אחר". וכיוון שאת מוצא פיו להמיר לא יכלו, ענו ואמרו: "יחי, יחי הנשיא שאול בחיר האל!" ויבוא גם הוא לבית הוועד, וירכין פניו לאדמה כמנהג המקום, והעיר ורשה צהלה ושמחה. ויהי כאשר ראה הנסיך רדז'יוויל, שעצתו נתמלאה, התייעץ עם רעיו ופסקו פה אחד לקבוע מועד אחר, שבו שליטי הארץ ייוועדו יחדיו, כדי לבחור להם מלך, והוא הכריז בפניהם בתבונה ובשיקול דעת, שלטובת הארץ היה הדבר, וכולם הסכימו ונסעו משם, כל אחד מן האדונים לביתו, והממלכה נכונה בידי שאול.

והוא הנהיג את ממשלו בחוכמה ובשום שכל, והכל אהבוהו, ובכל דרכיו נהג בתבונה ובהצלחה, כי האל היה עמו, וחוקק חוקים ותקנות לאחינו בני ישראל תיקן, שיהיו ככל אזרחי הארץ ולא ידוכאו כמקודם, והירשה לבנות את בית הכנסת בבריסק גבוה מעל כל הבתים אשר בעיר, כי עד כה לא הורשו היהודים לבנות בתי כנסת גבוהים מעל הבתים אשר בעיר, כי אם רק נמוכים וצפופים משאר בתי העיר. גם בתי חולים ליהודים וללא יהודים עניים הקים, בנייני פאר, והוציא תקנות נבונות אחרות, בעיקר למען אחינו בני ישראל: אסר להפיץ שמועות נתעבות ושקרים עליהם, כנהוג עד כה. והיה חודשים רבים המנהיג והנשיא עליהם, וכאשר ראה ששלטון זה היה כרוח רעה לאמונתו היהודית, כינס את שליטי פולין, הודה להם על שנהגו בו נאה, ואמנם היה רוצה לשרתם ומנהיגם להיות, אך כל אלה בניגוד לאמונתו (יש דברים חשובים לעתים שצריך ליישב ולפתור בימי השבת), לכן ישחררו נא אותו ויעשו להם מלך אחר.

אך לא היתה ביניהם עדיין דעה אחת במי יבחרו, שימשול בהם. האדונים נחלקו לשני מחנות, המחנה האחד בחר באחד מבית המלוכה הקיסרי האוסטרי למלך, אשר מצד אמו ממלכי פולין מוצאו, והמחנה השני בחר בנסיך זיגיסמונד, בנו של יוהן מלך שוודיה, אשר גם הוא מצד אמו ממלכי פולין מוצאו, וכך החלה מריבה וסכסוך בין אדוני ארץ פולין.

ויהי כאשר ארכו הימים ולא יכלו להתפשר מי יהיה מלך, הפציר בהם הגאון ר' שאול להסיר את עול השלטון ממנו ולמנות מלך עליהם, ויקבעו יום מסוים על פי חוק שאין להפירו, אשר בו חייבים יהיו לבחור מלך. ואמנם, בבוא אותו יום התכנסו להצביע, ושוב לא עלה בידם להסכים מי יהיה המלך, זה אומר כך וזה אומר כך, עד שעות הערב, ויראו שאין בידם להשלים הדבר אשר לאותו יום נקבע, לבחור מלך כל שהוא, וכדי לא להפר את חוקיהם ופקודותיהם ללא בחירת מלך עליהם, לכן הסכימו כל האדונים להשוות את דעותיהם והצעותיהם כך שהנסיך, מורנו שאול וואהל, לעת עתה למשך היום וכל הלילה יהיה מלך, על מנת שהחוק שלא ניתן להפרה, ימולא, בבוחרם זמנית במלך.

ודיברו אליו בשפתם: "יחי אדוננו המלך", ויהי למלך כל אותו לילה. מכאן הפך הדבר למשל: על כל דבר שהחל בלילה אחד ונגמר בלילה אחד: "זו ממלכתו של שאול וואהל".

והאדונים נהגו בו מנהגי המלכות, ומסרו לו את כל הכתבים המקובלים לממלכה, וכל שליט כותב בהם תקנות לפי חוכמתו, והנסיך, מורנו שאול וואהל, כתב תקנות וחירויות לטובת היהודים, ועשה מאמצים רבים לחזק ידיהם של אנשי המחנה השני, כדי שהכתר יושם על ראשו של הנסיך זיגיסמונד, ועשה מאמצים להשכין שלום בין זיגיסמונד לבין מי שנבחר על ידי המחנה השני למלך, וכל ארץ פולין התעוררה לחיים, וייסע הגאון הרב שאול וואהל עם זיגיסמונד לקרקוב עם כל אדוני הממלכה, וישם את כתר המלוכה לראשו ויעש אותו למלך במקומו.

והאיש שאול היה לגדול בעיני שרי המלך ומשרתיו, וכולם חלקו לו כבוד, ובלעדיו לא החליטו דבר, בכל ענייני הממלכה, כי עצתו כעצת אחיתופל שיעץ באותם ימים. והמלך זיגיסמונד וגדולי השליטים חלקו לו כבוד והדר, וניתנה לו שרשרת זהב ובה סמל, מתנה אשר כמותה ראויה רק ליורש עצר, והוא היה אהוב על המלך ואדוניו כל ימי חייו, ושמו נודע בארץ ומחוצה לה, ובפי רבים כונה הוא, בחוץ לארץ, בשם: המלך הישראלי של ארץ הפולנים! ויעש צדק וחסד עם אחיו היהודים, בני עמו, לפי חוכמתו וכוחו הנישא, ונהג בכל אדם בענווה ויושר, לא התנשא על איש, ככתוב בפנקס הישן של קהילת בריסק, אשר ציווה לזרעו אחריו. למען האמת אלה מלותיו: "אף שחזק הייתי בשלטון, לא נהגתי בדרך הנסיכים". גם שרשרת הזהב שנשא על צווארו, שניתנה לו כאות כבוד ממלך פולין, כמסופר לעיל, לא השאיר לבניו כירושה להתפאר בה, אלא ציווה אותה לחלוקה לנדבה.

ומעבר לכתוב כאן מספרים אנשים על מעשיו הגדולים והמופלאים של הנסיך. ברם אנו רשמנו רק מעשים שאמיתותם ברורה, ודברים שבהם יש חשד לגוזמה - השמטנו.

ביתה של אסתרקה

מתוך ספר סיפורים לבנות ישראל שעדיין לא פורסם

זה ביתה של אסתרקה, אשת קז'ימיר הגדול, מלך פולין ואהובת לבו. למרבה הצער איננו יכולים להראות גם את דיוקנה, כיוון שמלכת פולין החסודה והיפה מכולן לא צוירה מעולם.

בתו של חייט יהודי היתה וידעה לנצור ענוותה גם בימי המלכות, ולא נאותה לעמוד לפני ציירים, כנהוג באותם הימים, כדי שיציירוה על בד פשתן יקר, בצבעים ססגוניים ויפים, להראות יופיה לעמים ונסיכים. היא חיה אך ורק למען אדונה ובעלה המלך, ורק למענו, למען אדונה ובעלה המלך, נראתה בכל תפארתה, כפי שברא אותה האל.

ושמא אפשר היה כעת להעלות את דמותה, שהרי נאמר: מדי לילה בלילה בחצות ניתן לראותה בחורבות ארמונו של קז'ימיר הגדול, אדונה ובעלה, שם היא מתהלכת, מקל בידה הימנית, ובשמאלית מגששת-מחפשת היא את עיניה, שקז'ימיר, אדונה ובעלה האהוב, אחרי מותה, הוציא מפניה ושיבצן בתוך זהב יקר ערך ואבני חן יפות, שהרי ללא עיניה לא הותר לה להיכנס לגן עדן השמימי, אבל אנו מאמינים שכל זה אינו אלא תיאור דמיוני, ומתייחס קרוב לוודאי לנאמר בכתבי הקודש, במדבר טו, לט: "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זנים אחריהם".

ואמנם, לו אמת היה הדבר, שמדי לילה בלילה בחצות אפשר לראותה, לא היינו מביאים תיאור שכזה. שהרי רצוננו שספרנו ייקרא על ידי בנות ישראל הנאוות. תיאור כזה עשוי להבריח לחלומותיהן היפים נסיכים כופרים ורוזנים גויים. לא לזאת כוונתנו. וכעת קוראה יקרה, את עינייך היפות שאי והביטי: באמצע הבית הנך רואה דלת. לפני הדלת, מדי ערב בערב עמדה אסתרקה, היפה שבמלכות פולין, והמתינה לאהוב לבה, אדונה ובעלה, המלך. הכתם הזעיר, שכמעט אינו נראה, על עמוד הדלת מימין - זו המזוזה. על הקירות יכולת לראות עקבות פיוטים לגלגניים על אודותיה, שנחרתו בקיר בידי הפילגשות, שלוש רעיותיו של קז'ימיר: אנה מליטא, אדלאייד מהסן והדוויג מסאגאן. אבל אנו הורינו למחותן ולטייחן ביד זריזה כדי שלא להשחית לנו את המראה היפה.

יפור זה מוזכר גם על ידי הרב דוד גנס האציל, ירא שמים, תלמיד חכם, אסטרונום והיסטוריון, אשר נפטר ב-1613 בפראג, בספרו "מגן (צמח) דוד". מי ייתן והאל הרחום, במקום עיניה הגשמיות, ייתן לה עיניים רוחניות, כדי שתיכנס לגן עדן העליון ותראה את הדרן האמיתי ופארן הנצחי של בנות ישראל בעלות המידות הטובות. הלוואי שייתן גם לנו עיניים שבהן נוכל להביט אל חוקותיו הקדושות כדי לראות את הישר ושאינו ישר, וכדי שלא להיכנע ליצרי לבנו ולתאוות עינינו.



ש"י עגנון בשנות השלושים


עטיפת "הספר על יהודי פולין"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו