בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עיתונאות מנומסת

תורת הראיון של יאיר לפיד

תגובות

פעמיים התראיין יאיר לפיד בסוף השבוע לרגל הוצאת ספרו החדש - ביום חמישי אצל לונדון וקירשנבאום וביום שישי אצל יהורם גאון. בניגוד לצפוי, דווקא הראיון הראשון היה המאכזב מבין השניים. מגאון אין ציפיות. הוא תופס את תפקידו כאיש יחסי הציבור של המרואיין (אבל לא טורח לקרוא את הספר), עוטף אותו בהתפעלות חנפה ("איש אשכולות שהגיע לכאלה הישגים תרבותיים"), ממחזר אנקדוטות מחייו בלי להתחשב בעובדה שהן סופרו עשרות פעמים בעבר ("אין לו תעודת בגרות!"; "הוא אוהב לשיר ב'גנקי'!") ומרים לו להנחתות משפחתיות ("אביך משפיע הכי הרבה על חייך"). אלה חוקי התוכנית וזה סגנונו של המגיש. לו אין יומרות ולי אין טענות.

מלונדון וקירשנבאום יש ציפיות אחרות. אם כבר הביאו את לפיד לראיון קידום מכירות (לגיטימי) אתה מצפה שינצלו את ההזדמנות ויבררו איתו לעומק כמה שאלות עקרוניות הנוגעות למעמדו ולסגנונו כמגה-טאלנט שהגיע לכאלה הישגים תרבותיים. זה קצת יותר מעניין מציטוט ביקורת על "סצינות הסקס הבינוניות" בספרו (לפיד בתגובה הולמת: "אשתי נעלבה").

לרגע קט היה נדמה שהשניים עולים על הדרך הנכונה. לונדון השתמש בגיבור ספריו של לפיד, ג'וש שירמן, כדי להגיד משהו על לפיד עצמו: "שירמן הוא כל מה שאתה לא. הוא לא רוצה להתחבב, לא שם דאם, ואתה כל הזמן שם". לפיד אישר חלקית את האבחנה ("אני מודה, אבל יש בי גם צד יותר קשיח"), אלא שמה שנראה כהתחלה מבטיחה של דיון על תקינות פוליטית ותלותו הנואשת של כוכב בקהלו (כמשל לתרבות הרייטינג כולה) נקטע באיבו. חבל. לונדון הבלתי קורקטי נולד לנהל את הוויכוח הזה.

השאלה הבאה שוב עוררה תקוות. קירשנבאום התעניין בפרקטיקת האמפטיה שאימץ לפיד בראיונותיו, למשל, עם אהוד אולמרט. לפיד הגיב בתשובה הקבועה שלו: "צריך לדבר יפה. עיתונאות מנומסת משיגה יותר, יותר רלוונטית ויותר נעימה לעין". הטענה הזאת צריכה לעורר שורה של שאלות המשך מתחייבות, אבל המראיינים נראו שבעי רצון וסיימו את הראיון. אולי נגמר להם הזמן.

הבעיה בתשובה של לפיד נעוצה במונח "עיתונאות". ספק אם מה שהוא עושה עם אורחיו עונה על הקריטריונים המסורתיים של המקצוע, שעיקרו שליחות למען הציבור. במקרה הטוב מדובר בעיתונאות בידור, שתכליתה לענג את הציבור. במובן הזה, לפיד קרוב הרבה יותר ליהורם גאון מאשר ללונדון וקירשנבאום (אף שבכישוריו הוא קרוב יותר אליהם). אם יצפה בראיון שלו ב"ערב טוב ישראל" הוא יתקשה למצוא הבדלים בינו לבין הראיונות המתקתקים שהוא מנהל ב"יאיר לפיד". גאון אפילו אימץ לכבודו את "השאלון" ("מה סקסי בעיניך?"). שניהם באים לעשות נעים לצופים; שניהם נמנעים לעכור את שלוותם.

מוזר שלונדון וקירשנבאום בלעו ללא תגובה את התירוץ ש"עיתונאי צריך לדבר יפה". הם עצמם מוכיחים מדי יום שלא צריך להתנפל על מרואיין כדי למלא את שליחותך העיתונאית. הבעיה של לפיד אינה בסגנון השאלות שהוא שואל, אלא בתוכן השאלות שאינו שואל. לא מספיק לשאול את אולמרט אם הוא איש עשיר. צריך לעמת אותו עם מידע קונקרטי על קשריו עם בעלי הון. אני כבר לא מדבר על השאלות שנחסכו מרפי גינת, הבוס של לפיד ב"ידיעות אחרונות", שעצם הזמנתו שמה ללעג את מקצוע העיתונאות. הנה עוד שאלה שלונדון וקירשנבאום היו צריכים לשאול במקום להתעסק בחיי המין של שירמן.



לפיד אצל גאון. מצא את ההבדלים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו