בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דור שלם אדיש, או פשוט מיואש

למה שיעורי ההצבעה לכנסת יורדים לאורך השנים ומיהם בעלי זכות הבחירה שבוחרים לא להצביע? חלק מהחוקרים טוענים שהם צעירים, חילונים, שייכים לזרם המרכזי. אחרים אומרים שמדובר באנשים שהתייאשו מהפוליטיקאים. מה אפשר לעשות כדי להביא אותם לקלפי?

תגובות

ח"כ יצחק הרצוג, מספר 2 ברשימת העבודה לכנסת, ערך סיור לילי לפני יותר משבוע באזור של ברים, פאבים ומסעדות בהרצליה. הוא נפגש עם יאפים, זוגות צעירים ומשפחות, ו"הופתעתי לגלות אדישות עמוקה" בנוגע לבחירות, הוא אומר. האנשים אמרו לו שהם בכלל לא החליטו בעבור מי יצביעו; לא חשבו על זה; לא יודעים אם יצביעו. "אתה רואה אדישות ובורות", הוא אומר. להערכתו, אחוז ההצבעה יירד הפעם ל-60%-62%, לעומת כ-69% בבחירות האחרונות לכנסת ב-2003.

הרצוג מייחס זאת לכך שדור שלם, או לפחות חלקו, מתעניין פחות בפוליטיקה - חי את חייו, צופה בטלנובלות בכבלים, ו"אדיש, פשוט אדיש". סיבה שנייה היא "תחושת מיאוס מהפוליטיקה", שהיא "תהליך מאוד לא בריא לדמוקרטיה". מגמת הירידה בהצבעה מוכרת בכל העולם המערבי, הוא מוסיף. מה צריך לעשות? לדעתו, אין פתרונות קסם. העבודה מעודדת את בוחריה ללכת לקלפי. עימות בין שלושת ראשי המפלגות הגדולות יכול, לדעתו, למשוך את תשומת לב הציבור. מה בנוגע להצבעה באינטרנט, כגורם ממריץ להצבעה? בארץ אנחנו עוד לא בשלים לכך, אומר הרצוג.

מחקר שפירסמו ניר אטמור ויעל הדר מהמכון הישראלי לדמוקרטיה על מגמות ההצבעה בישראל מחלק את שיעור ההצבעה לשתי תקופות. האחת, מ-1949 עד 1969, שבה אחוז ההשתתפות בבחירות היה יותר מ-80% (פרט לבחירות 1951, שבהן ירד האחוז ל-75.1%); והשנייה, מ-1973 עד 1999, שבה אחוז ההשתתפות היה מתחת ל-80%. יש להוסיף את תוצאות הבחירות מאז: בבחירות 2001 לראשות הממשלה ירד אחוז ההשתתפות ל-62.3%, דבר המוסבר בעיקר בהצבעת המחאה של האזרחים הערבים (18%, בעקבות אירועי אוקטובר 2000). בבחירות 2003 כבר הגיע אחוז ההשתתפות ל-68.9% - עלייה ביחס לבחירות 2001, אך המשך מגמת הירידה ביחס לבחירות 1999. בהשוואה עם מדינות העולם נמצאת ישראל במקום ה-20 מבין 36 מדינות שתוצאות הבחירות בהן נבדקו. היא מופיעה אחרי פינלנד וקוסטה ריקה ולפני יפאן, אנגליה, צרפת וארה"ב.

הבוחרים התעייפו

מניתוח סקרי בחירות שנעשו בישראל בעבר למדו השניים, ששיעור ההצבעה נמוך יותר בקרב קבוצות החשות פחות מחוברות לישראל מבחינה חברתית ופוליטית, כמו צעירים וחילונים. הלא-מצביע משתייך בדרך כלל לזרם המרכזי באוכלוסייה. ייתכן כי אינו חש חלק מהכלל, ייתכן כי אינו חש שהצבעתו תשפיע (59% מהנמנעים מהצבעה טענו זאת), וייתכן שאינו רוצה לשנות דבר. אין לו אידיאולוגיה סדורה ובאי-הצבעתו הוא לא מנסה להעביר מסר כלשהו. בניגוד לרושם הכללי, אטמור והדר מסכמים כי "שיעור ההצבעה ההולך ופוחת לא נמצא קשור באמון פוחת בממשלה ובציניות הגוברת ברמה האישית".

אטמור, עוזר מחקר של פרופ' אשר אריאן במכון הישראלי לדמוקרטיה ודוקטורנט בחוג למדע המדינה באוניברסיטה העברית, מעריך, בשיחה עמו, שההשתתפות בבחירות 2006 תהיה סביב 70%. הוא מציין כי באופן קבוע 10% לא מצביעים - אלה המטיילים או השוהים בחו"ל - ואליהם מצטרפים אלה שלא יצביעו במחאה או מחוסר עניין. בסקר מדד הדמוקרטיה שעשה המכון לפני כשלושה שבועות, שטרם פורסם, כ-300 מבין כ-1,200 נשאלים לא השיבו על השאלה "למי היית מצביע היום".

המומחה לבחירות פרופ' אברהם דיסקין מהאוניברסיטה העברית אומר כי לפי מה שהוא שומע באופן לא פורמלי מסקרים של המפלגות, שלא התפרסמו, צפוי שיעור הצבעה נמוך של פחות מ-70%. "לא נכון שבארץ צעירים מצביעים פחות", הוא אומר. להיפך, ההצבעה בצבא, בשירות חובה, מעודדת השתתפות גבוהה. הצבעת אזרחי ישראל הערבים, לעומת זאת, נמצאת בירידה מאז 1977 - בלי קשר להצבעת המחאה של 2001. אך הגורם העיקרי לאי-השתתפות בבחירות הפעם הוא, לדברי דיסקין, "האכזבה מהפוליטיקאים", שבאה אחרי תהליך ארוך של התפוררות המפלגות. "אנשים התעייפו. לא מאמינים לאף אחד". את הצלחת קדימה, למשל, הוא מייחס לאכזבה מתהליכים פנימיים שקרו בעבודה, בליכוד ובשינוי.

מה אפשר לעשות כדי להביא אנשים לקלפי? הנהגת חובת הצבעה בחקיקה יכולה להעלות את אחוז ההצבעה ב-10%-15% לפחות, אך איש מהמרואיינים לכתבה זו לא צידד ברעיון, בעיקר מטעמי מוסר: ההצבעה היא זכות, המקפלת בתוכה גם את הזכות שלא להצביע. בנוסף, ברוב המדינות הדמוקרטיות לא נהוגה חובת הצבעה. דיסקין מאמין שקריאות של "אנשים הולמים" לציבור לבוא ולהצביע - כמו פנייה משותפת של שלושת ראשי המפלגות או של יו"ר ועדת הבחירות המרכזית או של אנשי ציבור - יכולות להשפיע. גם לתקשורת עשוי להיות משקל מכריע, אם תפעל ליצור תחושה בציבור שזו בושה לא להצביע. דיסקין מציין שככל שמערכת הבחירות יותר צמודה ומקוטבת, כך גדל שיעור ההשתתפות בבחירות. אם במערכת הבחירות הנוכחית יעלה חשש, למשל, שהימין ישיג ביחד יותר ממחצית המנדטים בכנסת, הדבר יוכל להוציא לקלפיות המוני בוחרים משני המחנות.

מאיר שטרית, שר התחבורה והחינוך ומספר 4 בקדימה, אומר שכאשר יש תחושה פחות או יותר מי המפלגה המנצחת, אחוז המצביעים קטן באופן טבעי. "כולם כאילו בטוחים בתוצאה ואז יש פחות המרצה. לכן, מבחינת קדימה, שכרגע מובילה בסקרים ומועמדת כמעט בטוחה להרכיב את הממשלה הבאה, זה יכול ליצור שלווה (עד כדי כך) שאנשים לא ייצאו להצביע. אז בוודאי שנמריץ אנשים לצאת ולהצביע". שטרית "תומך בשתי ידיים" באפשרות שראשי שלוש המפלגות הגדולות יפנו לציבור בקריאה משותפת להצביע.

בש"ס לא מתלוננים

ההשתתפות הכללית בבחירות לא ממש מעסיקה את יו"ר ש"ס, אלי ישי. תומכי ש"ס מצביעים כמעט ב-100%, במצוות הרב עובדיה יוסף, וככל שאחוז ההצבעה הכללי יהיה יותר נמוך, כן תרוויח ש"ס יותר מנדטים. ישי אינו מאשר שזה החישוב, אך דבריו מכוונים לאינטרס הצר של ש"ס: "אחוז ההצבעה נמוך בגלל שהבחירות התחילו מוקדם מדי, וגם - הציבור מאס בכל המפלגות. אין להם לאן להצביע, חוץ מש"ס".

מספר 6 ברשימת הליכוד, יו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט ח"כ מיכאל איתן, מייחס את הירידה בהצבעה לכך ש"האמונה שאתה יכול לשנות באמצעות פתק הבוחר - נחלשת, וזה מאוד מסוכן", כי השתתפות נמוכה מאוד בבחירות עלולה לפגוע בשורשי הלגיטימציה של המשטר הדמוקרטי. הוא מדגיש ש"אחד הדברים שמעבר לוויכוח מפלגתי הוא ההידרדרות הקשה במעמדם של חברי הכנסת. הציבור אומר: כולם מושחתים, כולם רמאים, מה יוצא לי מזה שאני בוחר בהם? הם דואגים אחר כך רק לעצמם". איך בנסיבות האלה מעלים את אחוז ההצבעה? "בזמן שנשאר עד הבחירות אי אפשר לעשות שום דבר", אומר איתן ומעלה שורת הצעות שיפעל למימושן בכנסת הבאה: הנהגת בחירות אזוריות, שיחזקו את אחריות חברי הכנסת כלפי בוחריהם, והגברת השקיפות של חברי הכנסת על ידי העמדתם לביקורת מבקר המדינה.

יו"ר הכנסת ויו"ר מטה הבחירות של הליכוד, ח"כ רובי ריבלין, מנתח את מצב הליכוד: "עיקר המאבק שלנו הוא על אותם אנשים אשר נוטים לעזוב את קדימה אבל טרם הכריעו. לפחות עשרה מנדטים מהרהרים בהצבעה עבור קדימה, אבל טרם החליטו סופית. אלה שלא החליטו בין הליכוד לקדימה, יש לנו חשש שהם לא יבואו להצביע". לקבוצה זו מכוון הקמפיין של הליכוד ולא אל כלל הציבור. "אנחנו עכשיו בשלב של קרב בלימה, ובקרב בלימה אתה מבקש לקבץ אליך את כל הכוחות שלך, קודם כל".

לליכוד יש עוד צרה: "אצל הצעירים אנחנו רואים נטייה לא להצביע, ואצל אלה שיש נטייה להצביע, אז הנטייה היא דווקא שמאלה, או אצל צעירים שהם ימניים - הרבה ימינה מהליכוד". אף כי כחבר הליכוד "אולי כדאי לי לא לעורר את הצעירים לבוא לקלפיות", אומר ריבלין, הרי כיו"ר הכנסת הוא רואה לנגד עיניו את האינטרס הכללי וסבור שדרושה קריאה ברורה לציבור לבוא להצביע. הוא משוכנע שבכך יש לוועדת הבחירות המרכזית תפקיד חשוב.

תמר אדרי, מנכ"לית ועדת הבחירות המרכזית, סבורה שאין זה כלל מתפקיד הוועדה לעורר את הציבור להצביע. זה תפקיד המפלגות, היא אומרת. תפקיד הוועדה הוא, לפי חוק הבחירות, ארגון טכני של הבחירות: לאפשר את ביצוען באופן תקין. סמוך יותר לבחירות תריץ הוועדה בטלוויזיה סרט הדרכה עם הסברים איך להצביע ויו"ר הוועדה, דורית ביניש, תפנה לציבור יום לפני הבחירות בקריאה לממש את זכותו להצביע.

לוועדה כוועדה מעולם לא הופנתה בקשה בעניין זה, אומרת אדרי, ומעולם לא היה בה דיון על כך. "איך בדיוק נצא לציבור ונגיד כל יום 'ועדת הבחירות קוראת לכם להצביע, זה מאוד חשוב'? אז מה? זה יועיל משהו לציבור אם הוא אדיש?" צריך להוסיף, שחוק הבחירות מאפשר פרשנות מרחיבה של סמכויות הוועדה, אך הדבר אינו מעשי נוכח הרכבה - 38 פוליטיקאים, נציגי סיעות הכנסת, שהאינטרסים שלהם מנוגדים.

אחוז מצביעים בבחירות לכנסת

1949-2003

כנסת שנה %

1 1949 86.9

2 1951 75.1

3 1955 82.8

4 1959 81.6

5 1961 83.0

6 1965 83.0

7 1969 81.7

8 1973 78.6

9 1977 79.2

10 1981 78.5

11 1984 78.8

12 1988 79.7

13 1992 77.4

14 1996 79.3

15 1999 78.7

16 2003 68.9



בחירות לכנסת. חובת הצבעה בחקיקה יכולה להעלות את אחוז ההצבעה ב-10%-15% לפחות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו