בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ביישוב המבודד בדרך לירוחם מזדהים עם בן גוריון

תגובות

היישוב מרחב עם נראה כמו התנחלות מבודדת בשטחים; קרוואנים חשופים על אדמת טרשים, דרכים לא סלולות. על אף הבטחות הממשלה להשקיע בפיתוח הנגב, יותר מארבע שנים אחרי העלייה על הקרקע עדיין לא החלה בניית הקבע של היישוב הקהילתי, הנמצא בין ירוחם לשדה בוקר - אחד הבודדים שהוקמו באזור ב-15 השנה האחרונות.

דליה ואלי רוזנברג, מוותיקי מרחב עם, אינם טיפוסים שמתלוננים. אין מלים מתאימות יותר לתאר אותם מאשר מלח הארץ. הוא גדל בפתח תקוה, סיים את המחזור הראשון של ישיבת ההסדר בירוחם, למד רפואה באוניברסיטת "בן גוריון" בבאר שבע ומסיים את הדוקטורט שלו בביולוגיה מולקולרית. פעם בשבוע הוא עובד במרפאת סוכרת בירוחם. היא עורכת דין, גדלה בבאר שבע ועובדת בעיר במשרד עורכי דין, וחברה בוועד ירוחם.

בני הזוג חיים עם ילדיהם - טל בת שנתיים ושמונה חודשים, ועידו בן שמונה חודשים - בקרוואן של 60 מ"ר. הריהוט מאיקיאה, פשוט ובטוב טעם. מהסלון יוצאים ישירות למדבר. במרחב עם, שנקרא על שמו של רחבעם זאבי, 36 משפחות, כשהשלט בכניסה מצהיר שזה יישוב קהילתי-דתי. משפחת רוזנברג לא אוהבת את התיוג, אבל הרוב קבע.

התיוג אינו משקף את הגיוון האנושי של התושבים, אומרים בני הזוג. הגיל נע מ-20 ל-65, ומבחינת מוצא, השכלה, תעסוקה, השקפה פוליטית ודתית - הקשת רחבה. "המכנה המאחד הוא האמונה בעתיד הנגב והרצון להיות חלק מהתהליך", אומר רוזנברג. "אני לא רוצה את גוש דן בנגב, אבל אני כן רוצה שלאנשים כאן יהיו אפשרויות דומות לאלה שיש לתושבי אזורים אחרים. אני רוצה שאנשים יבואו לאו דווקא בגלל אידיאולוגיה, אלא בגלל שטוב לחיות פה".

רוזנברג עצמו מדבר כמו אידיאליסט. "אנחנו מאוד אוהבים את הנגב. ככל שאני גר כאן יותר אני באמת מבין שכמו שאמר בן גוריון, בנגב ייבחן עם ישראל", הוא אומר. "התנאים לא קלים, אבל המעשה הראשון הוא לבוא, לא לחכות שיפתחו את הנגב. אם אנשים יגיעו, אולי גם הפיתוח יבוא וזה ימשוך אנשים נוספים".

שניהם ספגו חלוציות בבית. הוריו של אלי עלו מקנדה כשהיה בן עשר. אביו, רופא מומחה בגריאטריה, עזב חיים נוחים מתוך ציונות. "כשאתה גדל בבית כזה, אתה מרגיש צורך להמשיך", אומר הבן. אמה של דליה באה בגיל 21 מארה"ב, לבד, לא הכירה אף אחד. אביה עבר ממרכז הארץ לבאר שבע והיה אחד המרצים הראשונים לכימיה באוניברסיטת "בן גוריון".

לאלי רוזנברג היה ברור מגיל צעיר שיהיה רופא. הוא למד בישיבה תיכונית בירושלים, לשם הגיע בשנת לימודיו האחרונה שמוליק בן שלום מירוחם, שהקים באותם ימים ישיבת הסדר. "זה היה חדש וחדשני, ישיבת הסדר בעיירת פיתוח, מאוד מושך", הוא מספר. מעורבות התלמידים בעשייה החברתית בירוחם הצדיקה את קיומה, אומר רוזנברג. הראייה להצלחת המפעל מבחינתו היא בכך ששליש מבני המחזור שלו נותרו בנגב.

בני הזוג רוזנברג לא אוהבים לדבר על דעותיהם הפוליטיות. הם מסתפקים באמירה שבתקופת ההתנתקות לא קשרו סרטים על מכוניתם ולא השתתפו בהפגנות. הם עדיין לא החליטו סופית למי יצביעו. "חשוב לי שמפלגה לא תהיה סקטוריאלית. הייתי רוצה להצביע למפלגה הוליסטית, ככה גם מלמדים אותנו ברפואה, להסתכל על האדם כשלם. אני רוצה מפלגה שלא תדאג רק לדתיים או רק לירוקים", אומר אלי. "פוליטיקה היא לא נושא שיחה בשבילי היישוב", אומרת דליה. "כשחיים במדבר, הכל פחות לחוץ. אנחנו מחוברים לכל, אבל יש ריחוק".

לדברי אלי, "זו זכות גדולה להיות חלק מהקמה של יישוב. התהליך מפרה, תוסס". ובכל זאת, יש לו עדיין פינה חמה לירוחם: "אילו לא היה קם מרחב עם, כל הדרכים היו מובילות אותנו להשתקע שם", הוא אומר.

בחירות 2006

כתבת "הארץ" לענייני עבודה ורווחה עברה להתגורר בירוחם, משם תסקר את הבחירות בעיירות הדרום



אלי ודליה רוזנברג עם ילדיהם במרחב עם, בשבוע שעבר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו