בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המדינה פינתה כפר המשת"פים ברצועה, אבל שכחה שתושביו זקוקים לשירותיה

כך התנתקה המדינה מ"כפר המשת"פים"

תגובות

סבר, בן 11, מסתובב יחף על אדמת החול הקשה בתל ערד. הוא צולע, לוקה בנכות קשה, ראייתו אינה תקינה וידיו מתקשות להרים חפצים. אביו, המחזיק בתעודת זהות כתומה, מובטל ולכן אין ביכולתו לממן את התרופות והטיפולים שלהם זקוק בנו. עד לפני כמה חודשים, קיבל סבר שירותים בריאותיים בבית החולים "סורוקה" שבבאר שבע בסיוע המינהל האזרחי. ואולם, מאז ההתנתקות השתנו הדברים.

סבר ו-64 משפחות מצריות נוספות גרו בעבר ביישוב דהנייה, שהיה ידוע כ"כפר המשת"פים". לקראת ההתנתקות, התנגדו התושבים להצעת המדינה להישאר בעזה מחשש לחייהן, ועתרו לבג"ץ. בג"ץ התיר להעביר את המשפחות לתוך ישראל, עד להחלטה הסופית. בסיוע משרד הביטחון עברו כ-40 משפחות להתגורר במבנים ארעיים בתל ערד, באזור הסמוך ליישוב בדווי בלתי-מוכר. מאז התושבים טוענים להזנחה על ידי הרשויות הישראליות, שאוסרות על חלקם לעבוד בישראל. לטענתם, ההזנחה החריפה לאחרונה, לאחר שנשלל מרובם הביטוח הרפואי. בעתירה דרשו להשוות את זכויותיהם על פי חוק "פינוי-פיצוי", שניתן למפונים מגוש קטיף.

ראשיתה של הברית שכרתה ישראל עם תושבי דהנייה בימים שלאחר מלחמת ששת הימים. התושבים המצריים מסרו קרקעות בתמורה לקרקעות בעזה. "אבי וסבי נתנו אדמות למדינת ישראל ובתמורה בנו לנו את דהנייה. כל אחד קיבל שטח חקלאי. גרנו בבתים עם חשמל ומים", מספר עבד סמיע שטיווי, המשתייך לחמולת ארמילת מתל ערד, "עכשיו החזירו אותנו 40 שנה אחורה, כשזרקו אותנו פה".

בעקבות המעבר, הורעו תנאי המחייה של התושבים. בעבר הם חיו בבתים צנועים עם מים זורמים, חשמל ושירותים רפואיים שסופקו על ידי המדינה. בתחילה הם שוכנו באוהלים, אך סירבו להישאר בהם והחליטו לבנות את בתיהם ממתכת דקה ולא מבודדת. את החומרים לבניית הבתים מימנו מכספם. הם עשו זאת ללא תמיכת המדינה, שאף איימה כי הם ייהרסו. במקום הוצבו שירותיים כימיים וצינור מים גדול, שמתפוצץ לעתים קרובות וגורם לאיבוד מים, הממומנים מכיסם. החשמל מוזרם מגנרטור או עששית.

הבעיה העיקרית היא שלילת זכויותיהם הרפואיות של התושבים. כשהתגוררו בדהנייה, המינהל האזרחי היה אחראי על הטיפול הרפואי בהם.

ואולם, עם המעבר לישראל איבדו רבים מבעלי התעודות הכתומות חלק מזכויותיהם. גם המיקום שבו הם יושבו בעייתי בעבורם: הם לא יכולים לחזור לאדמתם, מחשש שיואשמו כבוגדים. כך חשים כלפיהם הפלשתינאים, המצריים ויש הטוענים שגם שכניהם הבדווים בתל ערד.

בתל ערד מחזיקות כיום כ-15 משפחות תעודות כתומות, 11 משפחות מעורבות (תעודה כחולה וכתומה), ו-10 משפחות בעלות תעודות כחולות. ביולי 2005 עתרו התושבים לבג"ץ, ודרשו להחיל את חוק פינוי-פיצוי גם עליהם. בנוסף, דרשו התושבים המפונים ולהשוות את מעמד בעלי התעודות הכתומות למעמד תושבים ישראלים. האפשרות לקבל פיצוי במסגרת חוק פינוי-פיצוי פתוחה בפני בעלי התעודות הכחולות. הסכומים בדרך כלל מגיעים למאות אלפי שקלים. ואולם, בעלי התעודות הכתומות פוצו בכ-50 אלף שקלים בלבד בעבור בתיהם הנטושים, שמהם הם מתקיימים.

בעקבות המצב החדש, רבים מתקשים למצוא עבודה. בארנקו של עבד ארמילת, בן 18, נמצא "היתר כניסה לישראל-כולל לינה". עבד, העובד במלצרות, הוא בין ברי המזל שעובדים באזור. רבים עובדים בחקלאות באזור כרם שלום. עקב המרחק והקושי להגיע אל הגבעה המבודדת, עוזבים העובדים את משפחתם לשבועיים עד חודש ונשארים ללון במקום עבודתם.

אורח חיים זה מאפיין שוהים בלתי-חוקיים מהשטחים, ואינו חלק משגרת חייהם הקודמת של תושבי דהנייה, שהתפרנסו בעבר אצל שכניהם היהודים מיישובי גוש קטיף, מרחק דקות הליכה. "ביקשנו שייתנו לנו מקום קרוב לכרם שלום, שנקים שם יישוב, אבל לא נותנים לנו", אומר עבד סמיע, "אנחנו רוצים פתרון שיכלול את כל המשפחות יחד".

עד כה, טוענת המדינה כי יש לגרש את בעלי תעודות הכתומות לעזה, אלא אם כן יוכיחו ב"וועדת מאוימים" המיועדת למשת"פים, כי נשקפת סכנה לחייהם. פרקליטיהם טוענים כי "ועדת מאוימים" אינה רלבנטית בעבורם, מכיוון שהם תושבים מצרים ולא פלשתינאים.

יותר מכל הם רוצים לחזור למקום הקרוב לאדמתם. "זו לא האדמה שלנו", אומר עבד סמיע ודורך על האדמה הקשה, לעומת אדמת החול שאפיינה את ביתו. נכון לעכשיו מחכים התושבים לתשובת בג"ץ, שנדחתה בתחילת החודש למועד לא ידוע.

דובר מתאם פעולות הממשלה בשטחים, שלמה דרור, מסר כי תושבי דהנייה המצריים לא קיבלו שירותים רפואיים שמומנו על ידי מדינת ישראל. שירותיהם הרפואיים התקבלו בעזה, וכי התושבים לא גרו ברובם במבני קבע בכפר דהנייה. עוד הוסיף כי הביטוח הרפואי לתושבי דהנייה ניתן לחודשים ספורים בלבד, והם יודעו כי תוך זמן קצר ייאלצו לממנו מכיסם. לגבי המשך הטיפול בהם מסר כי מתוכננת הקמת יישוב קבע בדווי, בו תינתן להם שכונה. החלטת בג"ץ בעניין בעלי התעודות הכתומות תשפיע לגבי המשך הטיפול בהם.

עו"ד יורם מלמן, המטפל בעניינם, טוען כי שירותיהם הרפואיים של התושבים מומנו על ידי מדינת ישראל, וכי הם אושפזו וטופלו בבתי חולים ישראליים. עוד אמר כי התושבים אכן התגוררו במבני קבע. מדינת ישראל ביקשה ארכה מבג"ץ בעניין, ובימים הקרובים עתיד הנושא לידון שוב.

מיכל גרינברג



תל ערד, אתמול. "החזירו אותנו 40 שנים אחורה", אומר עבד סמיע שטיווי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו