בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ביאליק בעיניים של שלושה מאיירים

תגובות

התרנגולים והשועל חיים נחמן ביאליק. איירה: עפרה עמית.
הוצאת ציבלין, 24 עמ' לא ממוספרים, 55 שקלים

הרגע שבו פגו זכויות היוצרים של הוצאת דביר על יצירותיו של ח"נ ביאליק, 70 שנה אחרי מותו (1934), נפתח ליוזמות מרתקות דווקא בתחום האיור. העובדה שאפשר לחלץ את יצירותיו לילדים מתוך "שירים ופזמונות לילדים" (דביר, 1933), לבחור מתוכו מה שרוצים, לחלק מחדש את הטקסט על הדפים ולאייר - היא אתגר אמנותי שמפירותיו התחלנו ליהנות כבר ב-2005. המאיירת הצעירה של הספר, עפרה עמית, אף זכתה השנה בציון לשבח על איור "התרנגולים והשועל" במסגרת הפרס הדו-שנתי "פרס מוזיאון ישראל לאיור ע"ש בן-יצחק".

חוץ מעמית נענה לאתגר גם המאייר הוותיק יותר, יוסי אבולעפיה, בגרסה נוספת של "התרנגולים והשועל" (הקיבוץ המאוחד). האיורים בשני הספרים מאוד שונים זה מזה, והשוואתם מוכיחה עד כמה השפה החזותית תורמת לחוויית הקריאה הכוללת.

אולי אין זה מקרי שדווקא הסיפור הזה זכה לשתי גרסאות איור, שכן הוא עוסק בעוצמתן של מראית-העין והמניפולציה החזותית. הסיפור מגולל את קורותיה של להקת תרנגולות הנאלצת לצאת מהלול ולחפש לעצמה מזון, והוא כתוב בלשון מקראית - שנשמעת מצחיק בהקשר של תרנגולים קרקרניים - עם קונוטציה לסיפור הירידה למצרים ויציאת מצרים. "היתה זו שנת בצורת, שנת רזון,/ לא מחייה ולא מזון.// כל בעלי כרבולת,/ אפרוח, תרנגול ותרנגולת,/ לא מצאו מכולת,/ אין גרעין ולא שיבולת// עמד תרנגול רבי גרונם ויקרא:/ ?האספו אלי כל בעלי מקרא,/ תרנגולות ותרנגולים,/ כל הקטנים עם הגדולים!/ הן כבד הרעב עלינו,/ ולמה נשב עד מותנו,/ אנחנו וכל משפחתנו".

בעצתו יוצאים התרנגולים לשבור שבר בכפר, ובשולי המסע מדדה "גם אחת/ פיסחת,/ דלה ורפה,/ ומשענתה תחת כנפה". הלהקה מוצאת במהרה שדה חיטה נדיב, אך בתום חודשיים רוצות כל התרנגולות הביתה, ובהוראת מנהיגן מלקטות צידה לדרך. כאן נכנס לסיפור הזאב הרעב, שמתכנן: "אל המחנה אתגנב מאחוריו,/ ואשר ייפול בכפי יזונב - וטורף". הוא שואל במתק-שפתיים את התרנגולת הפיסחת מנין ולאן פני המחנה, וזו החכמה עונה שהמחנה שב מנצח ממלחמתו באויביו השועלים. ומה הדבר שבפיהם? שואל השועל. היא עונה: "שלל אויבים הוא, זנבות השועלים/ אשר זינבנו מן החללים". השועל המודאג מוסיף לשאול: "ואיה שללך את?", וזו עונה: "זנבך, שועלי,/ נפל בגורלי,/ הוא יהיה שללי". השועל נס בבהלה, ולקוראים הקטנים, שגם הם בקבוצת ה"חלשים", נותר רק לצחוק צחוק אחרון, גדול, ומשחרר.

עמית בחרה להנציח את המעמד הקנוני של הסיפור באמצעות חוויה אמנותית הדורשת קריאה אטית וזהירה, של הטקסט והאיורים. ניכר שהיא הקדישה מחשבה עמוקה לטקסט ולמקומות השבירה שלו, כלומר המעבר לעמוד הבא וכיצד להניח את המלים על הדף. ואכן, כל החלפת עמודים קשובה מאוד לתפניות הדרמתיות ולתזוזה הרבה בעלילה.

עמית בחרה לנקוט הומור מאופק ומתוחכם, בנוסח ביאליק עצמו, ולהדגשת הטון המשלי של הסיפור ברחה מהריאליסטי לסימבולי. תרנגולותיה אינן "אמיתיות", השועל מסומן בעיקר בצבעו האדום ובשיניו הרבות, ולמרחב שבו מתנהל הסיפור אין אפיון קונקרטי. איוריה מעדיפים את הפחד על הצחוק, ולא מפליא שהשועל ופיו הגדול ממלאים את רוב הכריכה.

אבולעפיה לעומתה, העדיף את ההומור הפורץ וצלו הגדול של "המשורר הלאומי" לא עצרו. כדי "להנמיך" את הקנון לגובה העיניים הוא שזר בדיחות מקומיות ועכשוויות, המגבירות את הפער הקומי בין סיפור התרנגולות ה"קטן" לקנון המקראי שאליו הוא שולח. למשל, בכפולה המתארת את חיי הרווחה בכפר מסתתרות בדיחות קומיקסיות מהסוג המוכר מאיוריו בספרים אחרים: הנה תרנגולת מטילה ביצת פסחא צבעונית, והנה עוד ביצה שעליה מוחתם תאריך התפוגה.

לעומת זאת, בגרסה החזותית הוותיקה ביותר ל"תרנגולים והשועל", שהקדימה את איוריו של גוטמן ב"שירים ופזמונות לילדים", נמצא ההומור בטקסט בלבד ונעדר מהאיורים. הכוונה לאיורים מהעשור השני של המאה ה-20, החתומים בידי ארבעת ציירי "חבורת ציירים" (אפטר, מוצלמכר, קרצוב וחיגר) שפעלו אז באודסה והעדיפו לא לחתום בשמם. גרסה זו ראתה אור לראשונה בתרפ"ג, בסדרת גמליאל בהוצאת אמנות. כיום מצוי הספרון בידי אספנים בלבד, אך מקצת האיורים הצבעוניים מודפסים בספר "איורים עבריים: הספר העברי המאויר לילדים" (הוצאת מוזיאון גוטמן, עמ' 92-93).

הספרים שונים זה מזה לא רק באיורים אלא גם בטקסט. הטון המשלי הנלווה לסיפור אינו מקרי: ביאליק עשה עיבוד חופשי למשל "תרנגול ותרנגולת: חוכמת המסכן בעת פקודה טובה מכל חמדה", מתוך "משלי שועלים" לרבי ברכיה הנקדן בן המאה ה-12 וה-13. הספר נדפס לראשונה במחצית המאה ה-16 ועד אז היה קיים בגרסה כתובה ביד. גיבור המשל המקורי הוא דווקא אפרוח קטן וחולה, השמיני בעדת האפרוחים שנולדה לזוג תרנגולים ב"ארץ חיטה ושעורה", שאליה באו לשבור שבר. ביאליק החליף את מינו וגילו של הגיבור החלש-חזק, ובמקום אפרוח קטן וחולה בחר בתרנגולת פיסחת ובוגרת.

ביאליק גם נמנע מניסוח מוסר השכל, שלא כמו גרסת ר' ברכיה הנקדן: "והמשל באיש אשר מדיו קרועים. ודבריו אינם נשמעים. ובעדת עשירים ללעג נהיה. וחוכמת המסכן בזויה. מפיו תצא חוכמה בעת פקודה. טובה מכל-כלי חמדה" ("משלי שועלים לרבי ברכיה הנקדן", שוקן 1946). למתעניינים במשלים: הכותבת והמאיירת נורית יובל עיבדה בהומור ובחריזה קולחת 24 מתוך 119 משלי ר' ברכיה הנקדן בספרה "משלי שועלים, ע"פ ברכיה הנקדן" (דליה פלד, 1982).



איור מתוך הספר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו