בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האיש שהציל את ישראל מהפוליו

בזכות פרופ' נתן גולדבלום היתה ישראל למדינה השלישית בעולם שחיסנה בשנות ה-50 את אזרחיה נגד שיתוק ילדים

תגובות

בעוד כמה חודשים ימלאו חמש שנים לפטירתו של פרופ' נתן גולדבלום, האיש שהציל את מדינת ישראל לפני יובל שנים מפני מגיפת הפוליו (שיתוק ילדים) ומוראותיה. אין עוררין על כך כי הדברת שיתוק הילדים באמצעות התרכיבים כנגד שלושת זני נגיף הפוליו היתה נקודת מפנה בהיסטוריה של האנושות כולה, אך לא רבים מודעים לכך כי מדינת ישראל היתה המדינה השלישית בעולם, אחרי ארה"ב ודנמרק, אשר ייצרה בעצמה את התרכיב וסיפקה את כל צורכי אוכלוסייתה. לכך היה אחראי פרופ' גולדבלום.

נתן גולדבלום נולד בפולין ב-1920, ו-1938 עלה ארצה. הוא למד בקטריולוגיה באוניברסיטה העברית, ועם סיום לימודי המוסמך ב-1943 הצטרף לתחנה לחקר המלריה בראש פינה בניהולו של פרופ' גדעון מר המנוח (אביה של ארנה מר וסבו של השחקן ג'וליאנו מר). למעשה מילא גולדבלום את מקומו של מר, מייסד המעבדה, משום שהלה גויס לצבא הבריטי ושהה בבורמה ובמזרח הרחוק.

בתקופה זו הקדיש גולדבלום את זמנו לשני עניינים: הדברת המלריה ביישובים העבריים שבעמק החולה ובכפרים הערביים בקרבת ביצת אגם החולה, ועבודת הדוקטור שלו בהדרכתו של פרופ' שאול אדלר. עם פרוץ פעולות האיבה, בשלהי 1947, הצטרף גולדבלום לכוחות ה"הגנה" בגליל, ומשם עבר לצה"ל, שבו שירת בחיל הרפואה והיה ממארגני הרפואה המונעת בחייל ואחראי לתחום המלריה.

בשנים 1949-1950 פרצה בארץ מגיפת שיתוק ילדים שהפילה קורבנות רבים, בעיקר בקרב הילדים, אך גם בין המבוגרים. בחיל הרפואה הוחלט לשלוח את גולדבלום לאוניברסיטת ייל בארה"ב, שם התנהל מחקר אינטנסיווי על הפוליו. כאן גם נחשף גולדבלום לראשונה לעולם הנגיפים. הוא התמחה בחקר המחלות הנגיפיות (וירולוגיה), ובעיקר בחקר מחלת הפוליו, ועם שובו לישראל כיהן כראש המחלקה לאפידמיולוגיה במכון לחקר רפואה צבאית של חיל הרפואה, עד שעבר למשרד הבריאות ב-1955.

בארה"ב חלו בפוליו עשרות אלפי ילדים ומבוגרים בכל שנה, ולכן הושקעו שם משאבים רבים ביצירת חיסון. כבר ב-1954 הוחל בייצורו של תרכיב סאלק שהכיל נגיף פוליו מומת. ישראל נתקלה בקשיים רבים ברכישתו של התרכיב האמריקאי, ואז החליט משרד הבריאות לשלוח את ד"ר גולדבלום למעבדתו של ד"ר יונה סאלק בפיטסבורג כדי ללמוד את מלאכת הכנתו.

פגיעת המחלה בישראל היתה קשה. ב-1950, חלו בה כ-1,600 איש - 12.8 חולים לכל 10,000 תושבים במדינה הצעירה. מאז ועד 1956 שיעור תחלואה לא השתנה, ובכל התקופה 85%-90% מהחולים היו ילדים מתחת לגיל 5 שנים.

ב-1955 היו כבר כמה דיווחים על הצלחת תרכיב סאלק בהורדת התחלואה בארה"ב. פרט לארה"ב נודע על ייצור דומה רק בדנמרק. נוכח שיעור התחלואה הגבוה בישראל מובן כי הממשלה ומשרד הבריאות השתוקקו להשיג את התרכיב בכל מחיר, ומכיוון שלא היה זמין הוחלט להטיל על פרופ' גולדבלום ומעבדתו להתחיל בייצורו.

המעבדה הוקמה במתחם בית החולים "צהלון" (דג'אני) ביפו, והעבודה החלה בחורף 55'-56'. יעדה היה הכנת תרכיב לחיסונם של כל הילדים מגיל 6 חודשים ועד 3 שנים כבר באביב 1957. שיטות הייצור היו מבוססות על ניסיונו של יונה סאלק, ובמהותן הן כללו גידול הנגיפים בתרביות תאים שמקורם בכליות קופים והמתתם על ידי טיפול בפורמלין. ב-1956 הגיע הייצור ל-100 ליטר, וב-1959 כבר עלה ל-400 ליטר.

התרכיב עמד בכל מבחני הבטיחות הנדרשים על פי הסטנדרטים שנקבעו בארה"ב. חברי הצוות הבכירים שעסקו בהכנת התרכיב היו פרופ' גולדבלום, המהנדס ד"ר ג'ורג' מילר המנוח ופרופ' תמר גוטליב-סטמצקי, תיבדל לחיים ארוכים, המתגוררת היום בתל אביב.

למרות כל הצעדים לאבטחת איכות התרכיב אשר ננקטו על ידי המדענים ועובדי המעבדה האחרים, נדרש היה מפרופ' גולדבלום אומץ לב נדיר כדי להחליט להתחיל לחסן את ילדי ישראל: באביב 1955 אירעה בארה"ב תאונה טרגית לאחר הזרקת תרכיב סאלק אשר יוצר בבית החרושת הפרמצבטי "קאטר" (Cutter). כ-100 ילדים מתו. לא קשה על כן להבין את המתח והחרדה ששררו באותה עת במעבדתו של פרופ' גולדבלום.

פרופ' גולדבלום וחבריו המשיכו במלאכת הייצור, קיבלו את גיבויו של מנכ"ל משרד הבריאות, פרופ' בטש, וכבר בראשית 1957 הוזרק התרכיב לראשונה לכ-60 אלף תינוקות וילדים.

הימים והלילות לאחר ההזרקות הללו היו מורטי עצבים. כל טלפון הקפיץ את הצוות, ומה רבה היתה השמחה כאשר חלפה עוד יממה בשלום. לימים הוכיח התרכיב את עצמו, והצוות הקטן של המדענים וטכנאי המעבדה יכול היה באמת לחגוג. היה זה הישג עצום לפרופ' גולדבלום וחבריו, ולמדינת ישראל. מדינה שזה עתה נולדה נהפכה למדינה השלישית בעולם אשר ניצחה את מגיפת שיתוק הילדים. בתוך כמה שנים היתה המעבדה הקטנה ביפו למעבדה המרכזית לנגיפים של משרד הבריאות, וכיום היא ממוקמת במרכז רפואי "שיבא" בתל השומר.

לאחר שמיצה פרופ' גולדבלום את תפקידיו במעבדה הוא נענה ב-1960 להצעה להצטרף לבית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית, נהפך למנהל המחלקה לוירולוגיה וברבות הימים התמנה לסגן נשיא האוניברסיטה למחקר ופיתוח.

פרופ' גולדבלום הרבה במחקרים בתחומים רבים בוירולוגיה, ובהם נגיף קדחת הנילוס המערבי, נגיפים אחרים המועברים על ידי חרקים וקבוצת נגיפים גורמי סרטן. הוא ייעץ לארגון הבריאות העולמי, ותרם ממרצו לפיתוח קשרי המדע עם מדינות אפריקה ועם מצרים. הוא הקים דור של וירולוגים אשר תפסו עמדות מפתח בכל מוסדות המחקר והרפואה בישראל, ובזכות היותו מופת אישי למדען-חלוץ המעורב בכל מאודו בחיי המדינה זכה ב-1988 לפרס ישראל.

אישיותו של פרופ' גולדבלום היתה קורנת וחמה, והישגיו כמדען-מורה, ותרומתו לבריאות הציבור בישראל, מקנים לו מקום של כבוד בהיכל המדע הישראלי.

ד"ר בן ישי הוא סגן מנהל בית החולים רמב"ם, ומתלמידיו הראשונים של פרופ' גולדבלום



גולדבלום. אומץ לב נדיר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו