בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שיקום נעים

דו"ח ביקורת שנעשה בהזמנת משרד הרווחה חושף פערי שיא בחברת "המשקם": אלפי הנכים והמוגבלים המועסקים בחברה משתכרים בין 40% ל-73% משכר המינימום, ואילו שכרו של המנכ"ל יואב בן-צור גבוה מהשכר המרבי של מנכ"ל בחברה ממשלתית. גם הבכירים האחרים אינם מקופחים. בן-צור, מינוי של אלי ישי, הוא איש ש"ס, זו שמבטיחה "מהפכה חברתית"

תגובות

בספטמבר 1998 פורסם ב"הארץ" מכתב למערכת מאת עובד "המשקם" מנתניה, שהתלונן על תנאי ההעסקה בחברה: "מנכ"ל 'המשקם' הנבחר מטעם ש"ס, יואב בן-צור, ביקר ב'המשקם' נתניה והבטיח שיגיעו שבע שנים טובות לאחר שבע השנים הרעות. למרבה הצער, המצב לא השתפר אלא הורע". העובד המתוסכל לא ידע עד כמה הוא טועה. לפחות בשביל בן-צור היו השנים שעברו מאז שנים טובות מאוד.

דו"ח ביקורת שהוכן בשביל משרד הרווחה בשנה שעברה וממצאיו מתפרסמים כאן לראשונה, חושף שכר גבוה שמקבלים בן-צור, סגנו, מזכיר החברה, המבקר הפנימי, היועץ המשפטי שלה ועוד מנהלים. מדי שנה מקצה החברה יותר משישה מיליון שקלים לתשלום שכרם של 18 חברי הנהלה, מתוך זה קרוב ל-2.5 מיליון לחמשת בעלי השכר הגבוה.

בדבר אחד העובד מנתניה צדק: הדו"ח מצביע על הידרדרות במצב החברה וירידה ברווחיה. מסמכים פנימיים ועדויות עובדים מגלים שבהנהלת "המשקם" נלחמים על כל שקל: גם מול הממשלה, שמסבסדת את פעילות החברה ב-40 מיליון שקל בשנה ומתבקשת להגדיל את הסכום, וגם מול הפועלים, שעלות שכרם הממוצעת גבוהה רק במעט מ-20 אלף שקל בשנה - שהם כ-1,600 שקל בחודש. ככה זה כשהעוגה מצטמצמת וצריך להקצות 650 אלף שקל בשנה לשכרו של המנכ"ל ועוד מיליוני שקלים לבכירים אחרים - הכסף צריך לבוא ממקור כלשהו.

חברת "המשקם" נוסדה ב-1962 על ידי הממשלה (40%) וההסתדרות הציונית העולמית (60%), במטרה להבטיח תעסוקה לקשישים ולבעלי כושר עבודה מוגבל. היום מעסיקה החברה כ-2,900 מוגבלים בכל רחבי הארץ, בעשרות מפעלים מוגנים ובעבודות חוץ שונות (משתלות, גינון, כוח עזר בבתי חולים ועוד). הממשלה מכסה חלק משכרם של העובדים, והחברה אמורה לשלם את החלק הנותר מרווחיה, כלומר ממכירת שירותים ומוצרים.

ס' עובדת במפעל לכריכת תיקיות של חברת "המשקם" במרכז הארץ. היא משתכרת 60 שקל ליום עבודה של חמש שעות. יחד עם החזר הוצאות הנסיעה היא מקבלת לא יותר מ-1,500 שקלים בחודש. פברואר היה חודש חלש במקצת והיא השתכרה בו רק 1,171 שקלים נטו.

מצבה של ס', בת 50, המרותקת לכיסא גלגלים, טוב בהשוואה לעובדים אחרים בחברה: מבחינת תנאי שכרה היא משתייכת למעמד העליון של עובדי "המשקם", אלה שמקבלים 73% משכר המינימום לשעת עבודה, ולא 40% ממנו. אבל יותר מההכנסה הזעומה, מה שהכי מפריע לה ולעובדים אחרים בחברה הוא היחס הנוקשה מצד ההנהלה. בגלל היחס הזה הם מכנים את המפקחים שלהם "שוטרים" ופוחדים להיחשף בשמם, מחשש שיתנקמו בהם.

"אם מישהו מאחר, הגיע ב-7:35 במקום בשבע וחצי, הם יורידו לו את האיחור מהמשכורת", מספרת ל', אחת העובדות. "מדובר באנשים מוגבלים, אנשים שלא רואים טוב, לפעמים עם בעיות נפשיות - קורה שלפעמים הם מפסידים אוטובוס או שההסעה מאחרת, אנחנו לא שולטים על נהגי ההסעות. בסוף החודש הם מחברים את הדקות שאיחרת והן יורדות מהמשכורת".

י', אף היא עובדת באותו מפעל, הסכימה לדבר רק כשהמפקחת יצאה לרגע מאולם העבודה. גם אז היא דיברה בלחש, מחשש שמישהו ישמע אותה. "אני עובדת כאן כבר יותר מעשר שנים. יש פה יחס מאוד לא יפה. כשבאתי לעבוד פה ממש התפלאתי על היחס, אף פעם לא יגידו לך 'אתה טוב'. הם אומרים, 'את לא שווה', 'את לא מועילה'. אם אתה טיפה מאחר אז צועקים עליך". פתאום י' משתתקת. מתברר שהמפקחת חזרה אל האולם.

שני עולמות

ל', מוגבל העובד בחברת "המשקם" יותר מעשרים שנה, מעיד שמצב העובדים השתפר מאז שבן-צור מונה למנכ"ל. "בשמונה שנים הוא עשה לנו טוב. עכשיו מקבלים את הכסף בזמן ויצאנו פעם אחת לנופש בטורקיה", אומר ל', אבל גם הוא חושש מחשיפת שמו. מתברר שיש בפיו גם ביקורת. קשיחות המנהלים במפעלים מפריעה גם לו, והוא הבחין שהמנגנון מתנפח עם השנים.

"הם מקבלים משכורת, עם קרן השתלמות, עם אחזקת רכב, עם קילומטרז', עם פלאפון. ואנחנו, השכר שלנו זה 12 שקל לשעה", אומר ל'. "המתנה שלהם לחגים זה לא המתנה שלנו, בתי המלון שהם יוצאים אליהם דרך הוועד זה לא הבית מלון שלנו. זה שני עולמות".

השם של החברה - "המשקם" - יכול להטעות. החברה אינה עוסקת בשיקום המוגבלים והנכים שהיא מעסיקה. ב"המשקם" פשוט עובדים: ממיינים ברגים, עובדים בגינון, במתפרות, כורכים תיקים או מועסקים ככוח עזר בבתי חולים. שכר המוגבלים נקבע בהסכם עם משרד הרווחה, על פי כושר העבודה שלהם: מוגבלים יותר, שתפוקתם נמוכה, מקבלים פחות.

"זה מפעל שבו אנשים עושים בדרך כלל עבודות סיזיפיות", אומר אורן גנור, דובר עמותת "בזכות" (המרכז לזכויות אדם של אנשים עם מוגבלות). "אין ערך שיקומי לעבודה שלהם. אנחנו מחפשים את הנקודה שבה נוכל לפרוץ כבר את מסכת ההשפלה התעסוקתית הזאת. עוד לא הצלחנו. וזאת נקודה כאובה".

ב"בזכות" טיפלו באחרונה בפנייה מעובדת מפעל "המשקם", שהועסקה במשך שנים בשכר ששיעורו 73% משכר המינימום. "אחרי שהיא עבדה שם 12 שנה נמצא מסמך של הביטוח הלאומי משנת 97' שאומר שהיא לא כשירה לעבוד, ולכן יורידו לה את השכר ל-40%", אומר גנור.

ההנהלה ניסתה לשכנע את העובדת להסכים להפחתה בשכרה. מכיוון שמצבה ותפוקת עבודתה לא השתנו, והדרישה לקיצוץ בשכרה באה רק בגלל מסמך שהתגלה בדיעבד, היא לא הסכימה לעבוד בתנאים החדשים ולבסוף פוטרה. לאחר זמן מה, בהתערבות "בזכות" וההסתדרות, הוחזרה האשה לעבודה - אבל בתנאי השכר המקוצצים שקבעה ההנהלה.

עו"ד תרצה ליבוביץ' מ"בזכות" מטפלת בעובדי מפעלים מוגנים. "בעיה מרכזית במפעלי שיקום היא היעדרו של מנגנון פנימי מובנה בתוך המפעל, ובצורת ההתקשרות עם המדינה, לניוד עובדים מתאימים לעבודה בשוק הפתוח", היא אומרת. "התוצאה היא, שישנם אנשים שעובדים במפעל מוגן בנפרד מיתר האוכלוסייה, עם תנאי שכר ועבודה ירודים והרחק מהעין הציבורית, ללא צורך. עם ליווי והכשרה מתאימים, הם היו יכולים לעבוד בשוק הפתוח או בתנאים הקרובים לכך".

דו"ח מבקר המדינה לשנת 2001 עסק בחברה וקבע כי "ברוב אזורי 'המשקם' לא משתתף עובד שיקום בתהליך המיון והקליטה של בעלי המוגבלות המועמדים לעבודה... בדרך כלל, ובפרט באזורים שאין בהם עובד שיקום, אין בתיקי העובדים המשוקמים הערכה מקיפה בכתב בדבר הפוטנציאל התעסוקתי שלהם, המוטיווציה שלהם לעבוד, יכולתם לתקשר עם אחרים, אפשרויות השיקום שלהם והדרישות התפקודיות שאפשר להעמיד לפניהם... אין מכינים דו"חות שיקום תקופתיים על תהליך שיקומו התעסוקתי של העובד".

עם זאת, בניגוד למועסקים במפעלים מוגנים אחרים, עובדי "המשקם" הם ככל הידוע היחידים שחל עליהם הסכם עבודה קיבוצי, המבטיח להם זכויות סוציאליות כמו קרן פנסיה. למרות השכר הנמוך והיחס הנוקשה, גם ארגוני רווחה ורבים מהעובדים עצמם רואים את התעסוקה ב"המשקם" כרע במיעוטו ומסכימים שאם המוגבלים לא יעבדו שם, סביר שיעבדו בתנאים גרועים יותר, או שלא יעבדו כלל.

למוגבלים המועסקים ב"המשקם" יש הסכם קיבוצי, אבל אין להם ועד עובדים נבחר המייצג את כולם, אלא נציגים במפעלים השונים. מי שצריכה להגן עליהם ולייצגם בתלונותיהם זו ההסתדרות, שגובה משכרו של כל אחד מהם "דמי ארגון". מחזיקת תיק "המשקם" בהסתדרות, סימה רמתי, לא שמעה תלונות על קיצוצי שכר בגלל איחורים של כמה דקות. "אלי לא פנו בעניין הזה, אבל אני מוכנה לבדוק". על היחס הנוקשה של ההנהלה היא שמעה. "יש מפקחים יותר אסרטיוויים, ויש כאלה עם יחסי אנוש יותר טובים. בצפון יש יותר בעיה בתחום הזה, כתבתי לבן-צור מכתב על כך והוא ביקש ממני לערב אותו בכל תלונה".

הבכירים

יואב בן-צור, בן 45, תושב שכונת הר נוף בירושלים, היה רב צבאי ומדריך בישיבת אור חדש ברכסים. הוא בעל תואר שני במינהל ציבורי, והיה מועמד (בעשירייה השנייה) ברשימת ש"ס לכנסת, בכמה מערכות בחירות. בבחירות לכנסת ה-16 הוצב במקום ה-14 (ש"ס זכתה ב-11 מושבים). בבחירות של 1996 הוצב במקום ה-12, אך ש"ס זכתה רק בעשרה מושבים. ב-1998 מינה אותו מנהיג ש"ס, ח"כ אלי ישי, שהיה אז שר העבודה והרווחה, למנכ"ל "המשקם".

ניהול החברה הוא רק אחד מעיסוקיו. בן-צור הוא גם חבר דירקטוריון בקרן למפעלי שיקום, חבר מינהלת הרשות לשיקום האסיר ובמשך תקופת מה כיהן כיו"ר המועצה הדתית בירושלים. ואם זה לא מספיק, בחודשים האחרונים הוא מכהן גם כיו"ר רשת החינוך של ש"ס, מעיין החינוך התורני. ניסיון להבין מה בדיוק עושה בן-צור ברשת החינוך ואיך יש לו זמן לכל העיסוקים הללו, עלה בתוהו.

כשנשאל על כך ח"כ משולם נהרי מש"ס, לשעבר סגן שר החינוך, הבקי ופעיל במעיין החינוך התורני, הוא אמר שאינו מעוניין לשוחח על עניינים פרסונליים. בן-צור מסר רק, שעבודתו ב"המשקם" אינה נפגעת מריבוי תפקידיו, ושאינו מקבל שכר על מילוי תפקידו כיו"ר מעיין החינוך התורני.

גם לסמנכ"ל החברה, דוד אבן-צור, יש זמן פנוי. אבן-צור (עלות שכר של כ-400 אלף בשנה) הוא איש הליכוד ומועמד מספר 27 ברשימת המפלגה לכנסת, בבחירות שהתקיימו השבוע. הוא גם מכהן כסגן וממלא מקום ראש העיר קרית ים (בלי שכר).

יו"ר דירקטוריון "המשקם", הגוף המפקח על פעילות החברה, הוא יעקב פרץ, איש הליכוד וראש העיר קרית אתא. בדירקטוריון חברים עוד כמה אישים מוכרים: ד"ר יעקב הדני, ראש מכללת ליפשיץ לחינוך; נורית דאבוש, יו"ר מועצת הרשות השנייה; עמי אוליאל, ראש מרחב דרום בקק"ל ואחרים. כנהוג, הם מקבלים תשלום: 900 שקל תמורת השתתפות בישיבה.

משיחות עם כמה חברי דירקטוריון מתברר כי אינם מכירים את הדו"ח של משרד הרווחה. ד"ר הדני, למשל, מגביל את מילוי תפקידו בדירקטוריון לעניינים חינוכיים, ולכן אינו רוצה להתבטא בעניין זה. יו"ר הדירקטוריון לא הגיב על שאלות שהופנו אליו, אלא העבירן אל הנהלת "המשקם" כדי שזאת תתן תגובה גם בשמו.

מלחמת עולם

ההחלטה על ביצוע הביקורת בחברה התקבלה בעקבות מחלוקת שהתגלתה בין משרדי הרווחה והאוצר לבין "המשקם". באוצר גילו שהחברה אינה משלמת שכר דירה על שימוש בנכס ממשלתי בחולון, שהועמד לרשותה לפני עשרות שנים. שמאי העריך את שווי שכר הדירה ב-325 אלף שקל בשנה. "המשקם" סירבה לשלם, ובתכתובות פנימיות אף איימה שאם הממשלה תתעקש על התשלום, יביא הדבר לפיטורי מוגבלים. "קיצוץ בתקציבנו יאלצנו לפטר עובדים בעלי כושר עבודה מוגבל אשר לא יהיה כיסוי תקציבי להעסקתם", כתב בן-צור בינואר 2005, במכתב שהגיע ללשכת שר האוצר אז, בנימין נתניהו.

במשרד הרווחה, הגוף המתקצב את "המשקם", החליטו לבדוק לעומק את מצב החברה ושכרו לשם כך את רואה החשבון גד פניני. שיתוף הפעולה מצד "המשקם" היה מוגבל מאוד. "לקח להם הרבה יותר מדי זמן לתת את הנתונים שחיפשנו", אומר יהודה קיסר, חשב בכיר במשרד הרווחה, המנהל את המגעים בין המשרד ל"המשקם". "קיבלנו נתונים חלקיים וכל פעם שביקשנו השלמה - זה מלחמת עולם". פניני מציין בדו"ח שעברו שלושה חודשים בטרם קיבל לידיו את המסמכים שביקש, וזאת רק לאחר שמשרד האוצר איים לעצור את התקציבים לחברה.

"בשנים 2003-2004", כותב פניני בדו"ח, "חל גידול חריג במספר סעיפי הוצאה, לרבות סעיפי הוצאה שאינם קשורים ישירות למשוקמים... למרות גידול זעום בהיקף המחזור השנתי של החברה באותן שנים. מכאן, שאחוז ההוצאות הללו ביחס לסך ההכנסות עלה".

פניני המליץ למשרד הרווחה "לקבל הסברים מהנהלת החברה לגידול החריג בסעיפי ההוצאה", ואף לבצע "בחינה מעמיקה" של מדיניות הוצאת הכספים בה, "במטרה לברר האם ניהלה החברה את הוצאותיה בצורה אחראית ובהתאם לצרכים ממשיים שבפעילותה". בהמשך כותב פניני, כי בשנים 2001-2004 "חלה ירידה מתמדת ברווחיות החברה, המלווה בעלייה מתמדת בסך הוצאות השכר... החברה נושאת בעלויות שכר גבוהות בגין בכירים". פניני קובע גם, כי עלויות השכר של הנהלת החברה גבוהות בהשוואה לשכר מנכ"לים בחברות מקבילות.

עלות שכרו הממוצעת של בן-צור בשנים האחרונות היא 55 אלף שקל בחודש (ב-2005 היא התקרבה ל-60 אלף שקל בחודש). ב-2004, השנה האחרונה שאליה מתייחס הדו"ח, היה השכר החודשי המרבי למנכ"ל בחברות ממשלתיות 41 אלף שקל (עלות שכר: 52 אלף). ככל שחברה ממשלתית גדולה יותר - למשל חברת החשמל, התעשייה האווירית - כך שכר הבכירים קרוב יותר לתקרת 41 אלף השקלים. בחברות ממשלתיות קטנות, שכר המנכ"ל אמור להיות נמוך בהרבה.

גם בהשוואה לנתוני שכר בחברות ממשלתיות השנה יכול בן-צור להיות מרוצה. שכרו החודשי של מנכ"ל החברה למתנ"סים, למשל, הוא 26,563 שקל ברוטו ושכרו של מנכ"ל מקורות הוא 36,534 שקל. "המשקם" אמנם אינה חברה ממשלתית, אלא חברה מעורבת, אך היא נמצאת בבעלות חלקית של המדינה ומתוקצבת על ידי הממשלה.

הדו"ח הוגש למשרד הרווחה כבר ביולי 2005. עד לקבלת תגובת "המשקם" על ממצאי הדו"ח, הוא מוגדר "טיוטה". אין חולק על כך שתגובת "המשקם" לא התקבלה. השאלה היא אם קיבלה הנהלת "המשקם" את טיוטת הדו"ח. בתשובה רשמית על שאלת "הארץ" טען בן-צור שהנהלת "המשקם" טרם קיבלה את הדו"ח. יהודה קיסר אמר השבוע שהוא העביר את הדו"ח ל"המשקם" כבר פעמים אחדות לצורך קבלת תגובה.

סמנכ"ל החברה, דוד אבן-צור, נמצא בשלושת השבועות האחרונים בחופשה, לרגל השתתפותו במערכת הבחירות של הליכוד. בשיחה אתו מתברר שהוא דווקא מכיר את דו"ח פניני, ולפיכך נראית התגובה הרשמית של "המשקם" בעייתית במקצת.

אתה קראת את הדו"ח של גד פניני?

"כן, כן. קראתי אותו, אבל אני מאוד מבקש, לאור זה שאני בחופשה, לשאול את המנכ"ל".

אבן-צור לא רצה להתייחס לביקורת של הדו"ח על שכרם הגבוה של המנהלים. "קודם כל, תנאי שכר של עובדים זה לא לעיתון. באמת, אני צריך שכל עם ישראל ידע מה אני (מרוויח)? זה לא יפה, זה גם צנעת הפרט".

דובר משרד הרווחה, נחום עידו, מסר בתגובה: "לאחר קבלת תגובתו של הגוף המבוקר, ייתכן בהחלט מצב של שינוי הדו"ח. לכן, איננו יכולים כרגע להסיק מטיוטת הדו"ח שום מסקנות. אנו איננו מפקחים על שכר בחברות אשר ההסכם שלנו אתן הוא על תשלום על פי תעריף לשעת עבודה. המדינה למעשה קונה שירות מהחברה ומשלמת לפי מספר המושמים בעבודה ושכרם לשעה בלבד. כל עוד השירות ניתן ומספק אותנו, אין לנו שום סיבה לבדוק את שכר המנהלים".

איזה מין הסכם

ב-1998, כשיואב בן-צור מונה למנכ"ל "המשקם", הוא קיבל חברה עם גירעון גדול. בעקבות זאת הוחלט על ביצוע תוכנית הבראה, שהוכנה בשיתוף משרד הרווחה. שני הצדדים חתמו על הסכם הבראה ומאז מתקצב משרד הרווחה את "המשקם" על פי ההסכם. כעת מתברר, שמיד לאחר חתימת ההסכם הוחלט בדירקטוריון "המשקם" לסגת ממנו. "כשבן-צור חתם", הסביר גורם בחברה, "הוא נלחץ לפינה, רצה לרצות את משרד הרווחה. אחר כך הוחלט בדירקטוריון שאנחנו מושכים את ידנו מהחתימה הזאת".

בצמרת "המשקם" לא הסתפקו בכך. הם הכינו הסכם הבראה חדש וחתמו עליו באופן חד צדדי. ההסכם החדש שגיבשו בחברה דומה להסכם המקורי, אך יש בו כמה תיקונים מעניינים. בהסכם המקורי נקבע כי יוקטן מספר אזורי הפעילות של החברה ותצומצם מצבת משרות עובדי המנגנון, ובמשרד הראשי יוקטן מספר הבכירים לפחות בשלושה. בנוסח שגיבשה הנהלת "המשקם" לא מופיעים כלל הקיצוצים הללו.

בשמונה השנים האחרונות, אם כך, משלם משרד הרווחה ל"המשקם" על פי הסכם אחד, ואילו "המשקם" פועל על פי הסכם אחר. המבקר פניני לא הצליח להבין איזה מההסכמים, אם בכלל, מחייב את שני הצדדים. "כל צד חתם על הסכם שנראה לו ופעל על פי ההסכם שחתם 'עם עצמו'", הוא כותב. המצב האבסורדי הוביל את פניני לקבוע, שבשנים האחרונות חברת "המשקם" מתוקצבת ללא הסכם בר תוקף.

"התשלומים לחברת 'המשקם' בוצעו על פי הסכמים שנחתמו עמם", מוסר בתגובה דובר משרד הרווחה. "ההסכם הראשי נחתם ב-1998 לחמש שנים. משנת 2003 חתמו אגף התקציבים במשרדנו ומנכ"ל המשרד על נספח מפורט להסכם, שעל פיו מועברים הכספים לחברת 'המשקם'".

הפרק האחרון (בינתיים) בסאגה הזאת החל בדצמבר 2005. במשרד הרווחה הועלתה טענה שמאז 2003 העביר המשרד ל"המשקם" יותר מעשרים מיליון שקלים שהחברה לא היתה זכאית לקבלם. "לא רק שאין לשלם סכום נוסף", כתב יהודה קיסר במסמך פנימי, שהגיע לידי "הארץ", "אלא יש לגבות את הסכום העודף ששולם".

השבוע, במשרדי הנהלת "המשקם" בבית אשדר בתל אביב, שמע אחד מעובדי המנגנון הוותיקים של החברה על ממצאי דו"ח פניני ועל שאלות "הארץ" בעניין. "פשוט כואב הלב שאחד חי למעלה-למעלה ואחרים חיים בתחתית", הוא העיר. "איך אומרים, 'מי ששבע לא מרגיש את הרעב', זה פתגם נכון".*

משרד האוצר בודק

מנכ"ל "המשקם", יואב בן-צור, מסר בתגובה: "הדו"ח שעליו מתבססת הביקורת טרם הגיע לחברה להתייחסות. עם הגעתו של הדו"ח ידונו דירקטוריון החברה והנהלתה בדו"ח ובהשלכותיו".

על כמה שאלות מהותיות לא התקבלה תשובה ממנכ"ל "המשקם": מהו מצבה הפיננסי הנוכחי של החברה? האם היא בגירעון? מדוע סירבה "המשקם" לשתף פעולה עם רואה החשבון גד פניני, שמשרד הרווחה מינהו על ביצוע הביקורת? מדוע שינתה החברה את הסכם ההבראה שאליו הגיעה עם משרד הרווחה בשנת 98', וחתמה באופן חד צדדי על הסכם חדש?

בן-צור לא הגיב גם על הטענות של עובדי "המשקם" על היחס הנוקשה והקיזוזים ממשכורתם בגלל איחורים של כמה דקות. לעומת זאת, התייחס בתגובתו בהרחבה יחסית לעניין שכרם של הבכירים:

"שכר הדירקטורים בחברה נקבע על ידי האסיפה הכללית והתשלום הנו על פי תקנות החברות הממשלתיות. החברה פעלה במשך שלוש שנים ללא מספר הדירקטורים הנדרש ובשנת 2004 הושלם מספר הדירקטורים; הנגזרת מכך הנה הגידול בהוצאות. שכרו של המנכ"ל נקבע באמצעות ועדה מקצועית של משרד העבודה והרווחה מ-1986. מאז לא חל שום שינוי בשכרו של המנכ"ל. חשוב להדגיש ששכרם של העובדים הבכירים משולם על פי ההסכמים הקיבוציים המחייבים. השכר המשולם לבכירים אינו חריג. מדי שנה מועברים נתוני עלות השכר לממונה על השכר באוצר".

ממשרד האוצר נמסר בתגובה: "הנושא נבדק בימים אלה על ידי האגף הממונה על השכר. הבדיקה טרם הסתיימה".

מן ההסתדרות הציונית (המחזיקה ב-60% מהבעלות על "המשקם") נמסר, כי אין לה מה להוסיף על תגובותיהם של מנכ"ל "המשקם" ודובר משרד הרווחה.



מפעל לכריכת תיקיות של "המשקם". עובדים מתלוננים על יחס נוקשה ומכנים את המפקחים שלהם "שוטרים"


ניהול "המשקם" הוא רק אחד מעיסוקיו של יואב בן-צור (עלות שכר: כ-55 אלף שקל בחודש). הוא גם חבר מינהלת הרשות לשיקום האסיר ויו"ר רשת החינוך של ש"ס, מעיין החינוך התורני



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו