בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סנג'אר קונה, למה שלא נמכור?

עסקת נשק ענקית - בשווי כמיליארד דולר - נחתמה באחרונה בין ישראל לאנגולה. המתווך, סוחר נשק ישראלי, יקבל עמלה שמנה: כ-200 מיליון דולר. השיטה מוכרת, מה שלא ברור הוא למה אנגולה צריכה עכשיו בכלל את הנשק הזה

תגובות

המגעים סביב עסקת הענק נמשכים כמה שנים, אך קיבלו תאוצה רק בחודשים האחרונים, ולבסוף התממשו: ישראל ואנגולה סיכמו על שלוש עסקאות נשק בסך כמיליארד דולרים. שתי הדמויות הדומיננטיות בעסקה המשולשת הם סוחר הנשק הישראלי משה (צ'יקו) בריטש, הפועל בלואנדה בירת אנגולה, ורמטכ"ל צבא אנגולה, גנרל אוגוסטינו פרננדז נלומבה, המכונה "סנג'אר". היא סוכמה בסדרה של פגישות ומגעים בין נציגים של התעשיות הביטחוניות של ישראל, בגיבוי ובעידוד משרד הביטחון, לבין בריטש ונלומבה ועוזריו, ומעורבים בה התעשייה האווירית, סולתם ותדיראן קשר. בריטש אמור לקבל עמלת תיווך שמנה של כעשרים אחוזים.

ואולם שלוש העסקאות מעוררות כמה סימני שאלה קשים הנוגעות למימונה, לעמלות שישולמו במסגרתה, והשאלה הגדולה ביותר: מדוע בכלל זקוקה אנגולה למערכות הנשק שמציעה לה ישראל. בקרב גורמים במשרד החוץ, ואף במערכת הביטחון, מובע חשש שהעסקאות עלולות בסופו של דבר לסבך את ישראל ושכרה ייצא בהפסדה: במקום עסקות נשק ורווחים נאים, היחסים בין שתי המדינות דווקא יינזקו.

ואז בא נלומבה

אנגולה היתה מאז שנות התשעים שוק ליצוא נשק מישראל. צבאה נזקק לנשק בגלל מלחמת האזרחים שהשתוללה בה. אבל באותה תקופה השוק האנגולי לא היה חשוב במיוחד, בקושי אחוזים ספורים מכלל היצוא הביטחוני של ישראל.

דווקא לאחר שאנגולה נחלצה ממלחמת האזרחים, בתחילת העשור, התגברו מאמצי השיווק של ישראל. לפני כארבע שנים ביקרה במדינה משלחת של משרד הביטחון, ובראשה האלוף בדימוס יוסי בן חנן, שעומד בראש האגף לסיוע ביטחוני (סיב"ט). לפני כשנה בא לביקור בישראל כאורח מערכת הביטחון רמטכ"ל צבא אנגולה, גנרל נלומבה. בנוסף לפגישות עם שר הביטחון וצמרת צה"ל סייר נלומבה במפעלים של כמה תעשיות ביטחוניות.

הצעד הבא לתפירת עסקת הענק אירע לפני כארבעה חודשים, כשהרמטכ"ל האנגולי בא לכאן לביקור נוסף, שהפעם הוגדר "פרטי". אז גם נקשר הקשר המרכזי בינו לבין התעשייה האווירית וסולתם בנוגע לעסקה הנוכחית.

את ביקור הרמטכ"ל אירגן סוחר הנשק בריטש. אין זו הפעם הראשונה שביקור של אישיות ביטחונית מאורגן בידי אדם פרטי. סוחרי נשק ישראלים, הפועלים בעיקר באפריקה, באסיה ובאמריקה הלטינית, משכנעים את מערכת הביטחון לארח אישים ממדינות שונות. בחלק מהמקרים הם אף מצטרפים לפמליות האורחים ומשתתפים בשיחות רשמיות עם פקידים ישראלים. זאת תופעה מגונה, שראוי שמבקר המדינה - הבודק עתה את כל נושא העמלות בסחר נשק - ייתן את דעתו עליה.

לפני כחודש נסעו כמה פקידים בכירים מהתעשייה האווירית, ובהם חיים דיין, האחראי על דסק אפריקה ומנהל השיווק של מפעל "מבט", מפעל הטילים של התעשייה האווירית, ללואנדה. הם נפגשו שם עם בריטש והרמטכ"ל, וסיכמו עסקה בסך חצי מיליארד דולר. התעשייה האווירית תשביח מסוקים ותצייד את צבא אנגולה במערכות טילים נגד מטוסים.

גם נציגים של סולתם ביקרו באנגולה. הם סיכמו על עסקה בסך כ-230 מיליון דולר למכירת תותחים מתנייעים, מרגמות ותחמושת.

עסקה נוספת, שהיקפה יכול להגיע עד לרבע מיליון דולר, היא של מכירת ציוד קשר של חברת תדיראן קשר. לתדיראן כבר היה היה חוזה לאספקת ציוד בשווי של כמה מיליוני דולרים לאנגולה, אך הוא הוקפא. בעקבות השיחות והמו"מ נקבע להחיותו ואף להגדילו.

סדרת העיסקאות הזאת עולה בקנה אחד עם המדיניות של משרד הביטחון, שאפשר להגדירה "מכור כפי יכולתך". אדריכל גישה זו, שהביאה לגידול ניכר ביצוא הביטחוני וממצבת את ישראל כאחת מחמש או שש יצואניות הנשק הגדולות בעולם, הוא בן חנן. בתשע השנים שבהן הוא מכהן בתפקידו הסתכמו יצוא הנשק והציוד הביטחוני מישראל ב-18.5 מיליארד דולר - כפול מבעשור שקדם למינויו.

אבל מדיניות "מכור כפי יכולתך" מניבה גם פירות באושים. בתקופתו של בן חנן נחשפו כמה מקרים של יצוא נשק ללא היתר, או תוך הפרת ההיתר או הסתרת מידע בנוגע ליעדו הסופי של הנשק. סיב"ט תחת הנהגתו של בן חנן גם לא מקפידה במיוחד לפקח על סוחרי נשק, שמנהלים מגעים על מכירת נשק ללא היתר. היו מקרים שהמתווכים בעסקות נשק היו סוחרים מפוקפקים, או עבריינים מבוקשים. כך, למשל, חברה ישראלית גדולה נעזרה לפני כמה שנים בפייר פלקון (שותפו של ארקדי גיידמק, המבוקש כמוהו בצרפת) בעת שהיה במעצר בצרפת, כדי לקדם עסקה עם אנגולה.

היו גם מקרים שהמדיניות של משרד הביטחון גרמה לנזקים חמורים ליחסי החוץ של ישראל. כך היה במקרה של מכירות נשק לסין (מזל"טי תקיפה "הרפי" ומטוס ההתראה "פלקון") שעוררו את זעמה של ארצות הברית, וכך במקרה של מכירת נשק לחוף השנהב בעיצומה של מלחמת האזרחים, מעשה שעורר את זעמה של צרפת, משום שחייליה - שהיו פרוסים במדינה במשימות שלום - נפגעו מהנשק הישראלי. פאריס מחתה לפני ישראל ואיימה לבטל כמה עסקות עמה. ישראל נאלצה להתנצל ולהפסיק לפרק זמן מסוים את מכירות הנשק לחוף השנהב.

למתווך בעיסקאות עם אנגולה, משה בריטש, יש אמנם היתר של סיב"ט, אבל גם הוא דמות שנויה במחלוקת. בריטש פועל באפריקה כבר שנים רבות. לאנגולה הוא הגיע לפני כעשור ורכש לו קשרים רבים בצמרת הצבאית של המדינה. לפני כשבע שנים נקשר שמו לעסקה שבמסגרתה התעשייה האווירית היתה אמורה לספק טילים נגד טנקים לצבא אנגולה. היקף העסקה היה 28 מיליון דולר. אנגולה שילמה מקדמה של 14 מיליון דולר, וקיבלה סחורה בשווי שבעה מיליון. כשאנגולה התקשתה לשלם את השאר הפסיקה תע"א את האספקה.

פיצוץ העסקה גרר שורה של תביעות הדדיות של כמה סוחרי נשק ישראליים, ובהם בריטש. הם התקוטטו על כספי העמלות, ותוך כדי כך הפריחו רמזים על תשלומי שוחד ששולמו לפקידים בכירים ולקציני צבא באנגולה. כשהדי ההשמצות הגיעו לידיעת ממשלת אנגולה, היא הביעה את זעמה. משרד הביטחון, שנבוך מהעניין, הזדרז להתערב והשיג מבית המשפט צו שאסר לפרסם חלקים מכתבי התביעה, מחשש שייחשפו בה שמות של בכירים באנגולה שהואשמו שקיבלו שוחד.

בעקבות הפרשה ניסה בן חנן במשך תקופה מסוימת להצר את צעדיו של בריטש, אך לאחרונה הוא שוב נהפך לדמות מרכזית בסחר הנשק עם אנגולה. "אין לנו ברירה", הסביר מקור בכיר במערכת הביטחון. איננו יכולים לבדוק בציציותיו של כל מי שמביא עסקאות, ככה נאבד שווקים חשובים למתחרים מדינות אחרות. היצוא הביטחוני של ישראל עלול להיפגע אם נהיה יותר צדיקים מחברות בארה"ב או באירופה".

עד לפני כשלושה עשורים היה מקובל שהתעשיות הביטחוניות מנהלות בעצמן את המגעים למכירת הנשק, ואז הן גם נאלצו לעתים לשלם שוחד בעצמן. לרבות מהן היתה מה שהוגדר אז "קופה ב'", תקציב סודי שבעזרתו שולם שוחד במסווה של "עמלות" לפקידי השלטון במדינה שרכשה את הנשק.

הנוהג הזה הופסק ברוב מדינות המערב, וגם בישראל. במקומו הוקמה השיטה העוקפת של המתווכים. אלה מקבלים עמלה מהחברה המוכרת, שיכולה להמשיך ולרחוץ בניקיון כפיה. תשלומי שוחד אסורים כמובן. רק לאחרונה, למרות היסוסי משרד הביטחון, הובילו משרדי החוץ והמשפטים את ממשלת ישראל לחתום על אמנה בינלאומית נגד שחיתות. אבל ברור לכולם כי במרבית מדינות העולם השלישי בלי שוחד אי אפשר להשיג חוזים למכירת נשק. וכך, את השוחד משלם עתה במקרים רבים המתווך, דבר הגורם לעמלות שלו לתפוח שהרי ברור לכל שהוא צריך לשמן פקידים מושחתים במדינה הרוכשת.

נשק תמורת נפט

אף ששלוש העיסקאות עם אנגולה סוכמו כבר, הרי קיומן, כך העריך המקור הביטחוני, מוטל עדיין בספק. לאנגולה אין יכולת לממן את העסקה במזומנים והחברות הנוגעות בדבר לא יתניעו אותה בלי מקדמה של 30%. לפיכך, מתגבש רעיון על עסקת בארטר: אנגולה תמכור לישראל נפט גולמי באמצעות חברת בתי הזיקוק (בז"ן). התמורה ממכירת הנפט תופקד בחשבונות נאמנות ותשמש לתשלום על הנשק. אבל אין זה עניין של מה בכך להוציא מן הכוח אל הפועל עסקה כזאת.

בכל מקרה, יש עוד שאלה חשובה שצריכה להישאל: מדוע בכלל צריכה מדינה כמו אנגולה את כלי הנשק המוצעים לה?

אנגולה היא אחת המדינות העניות בעולם, על אף עושרה הרב במשאבים טבעיים. היא גם אחת המדינות המושחתות בעולם. "העסקה הזאת לא עושה שכל", הדגיש בכיר לשעבר במשרד הביטחון. לאנגולה אין אויבים ולא נשקף לה כל איום, לא מבית ולא מחוץ.

כארבע שנים לאחר שהסתיימה מלחמת האזרחים פועלים עדיין באנגולה אישים בצבא ובממשלה שהאינטרס הציבורי לא עומד בראש מעייניהם. הם נעזרים ברוח גבית של ישראלים תאבי בצע ומשרד ביטחון שפקידיו מתגאים כנראה רק בשורה התחתונה של מאזני יצוא.

ממשרד הביטחון נמסר בתגובה: "כמדינה ריבונית מנהלת אנגולה את מדיניות החוץ, הפנים והביטחון שלה בהתאם לשיקוליה ולצרכיה. החברות הישראליות משקיעות מאמצי שיווק במדינה זו ובמדינות אחרות בהתאם לחוק ועל סמך היתרים שקיבלו כדין. משרד הביטחון נוקט מדיניות זהירה ושקולה בכל הקשור למאמצי היצוא הביטחוני ומייחס חשיבות להצלחת התעשיות הביטחוניות בשוק הבינלאומי בכפוף לדין ולנורמות הבינלאומיות, שכן בכך מובטח המשך הגיבוי הדרוש לצה"ל.

"יודגש כי חובת קבלת היתר חלה לא רק על מו"מ לעסקות שמבצעת חברה, אלא גם על ניהול מו"מ ותיווך בשם החברה המייצאת".

מהנהלת התעשיה האווירית סירבו להתייחס לנושא. פניות אל מנכ"ל סולתם, משה חרש, ואל בעלי החברה, מיקי גילת, לא נענו. גם פניות לתדיראן קשר ואל חברת בז"ן לא נענו. משגרירות אנגולה אמרו בתגובה כי "אין שום הסכם על רכישת נשק משום שאנגולה אינה זקוקה לנשק חדש והיא מצויה בתהליך של שיקום לאומי". עם זאת, החליטה הממשלה להשביח חלק מהנשק הישן שלה, וכידוע לישראל יש ניסיון רב בתחום זה". לטענת דובר השגרירות, "מדובר לכל היותר ב-10 מיליון דולר שישולמו מקופתה ולא בנפט".

משה בריטש, בשיחת טלפון מלואנדה, הכחיש כל מעורבות בנושא. "אתה שואל שאלות שאינני יודע עליהן דבר", אמר. "אף אחד לא מוכר נשק לאנגולה. אני לא עומד מאחורי שום עסקת נשק. לא חתמתי ולא עשיתי שום עסקת נשק. אתה נותן את ידך לגורמים אינטרסנטים שרוצים לפגוע בי ובעסקי, כמו שניסו לעשות גם בעבר".



נשיא אנגולה, דוש סנוטוס. כשביקר בישראל לא דן על נשק, אבל הגנרלים כן


נלומבה. שלוש עיסקאות גדולות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו