בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אמריקה אינה בהכרח מה שחשבנו

"שערים לחוויה האמריקנית", ספרו של ארנון גוטפלד, עשיר במאמרים המתארים היבטים שונים של ההיסטוריה, התרבות והחברה בארצות הברית. את קוראיו הישראלים הוא יכול ללמד על הישגיה ורגעיה הגדולים של החברה האמריקאית, אבל גם על חולשותיה ועל הרגעים שהיא מבקשת לשכוח, כלומר על אמריקה שאולי כדאי לא לחקות. אמנון ז'קונט על ספר שמזכיר לנו כי הקאובוי "נעל נעלי עבודה ולא מגפי בוקרים, לא חגר אקדח ובדרך כלל גם היה קלע גרוע"

תגובות

שערים לחוויה האמריקנית

ארנון גוטפלד. הוצאת רמות, אוניברסיטת תל אביב, 344 עמ', 84 שקלים

בשנת 1832 שב אציל צרפתי צעיר לביתו ממסע אל היבשת שמעבר לאוקיינוס. שלוש שנים אחר כך פירסם את רשמיו בספר שהרעיש את עולם המחשבה האירופי, ושימש מסד להיווצרותה של התפיסה, שלפיה הגלגול הצרוף ביותר, החכם ביותר וההוגן ביותר של הרעיון הדמוקרטי, קנה לו משכן בצפונה של אמריקה.

הספר ההוא, "הדמוקרטיה באמריקה", פרי עטו של אלכסיס דה-טוקוויל, היה רק היסוד במסכת המורכבת של התייחסות העולם אל ארצות הברית. עשר שנים מאוחר יותר הוסיפה הבהלה לזהב למושג "אמריקה" הילה של שפע אינסופי, ובעשורים הבאים הצמידו אליו מלחמת ארה"ב-ספרד ושתי מלחמות העולם גם ממד של עוצמה עולמית.

משטר משוכלל, שפע כלכלי ופוטנטיות צבאית-מדינית, אלה היו איפוא שלושת היסודות שעליהם נשענה "החוויה האמריקאית" הן בעיני העולם והן בעיני תושבי ארה"ב עצמה. ככל שנמצאו מי שעירערו על תקפותה של החוויה הזאת, ועוד יותר מכך, ככל שרבו משמיציה מטעמי מוסר, כלכלה וחברה, היא רק הלכה והתבססה בתודעה הקולקטיבית העולמית כמחוז חפץ כלכלי וכמופת קונסטיטוציוני.

את קווי המתאר של החוויה הזאת, ובעיקר של מרכיביה (המשטר, הריבוד החברתי, המיתוסים, הכלכלה, האמנות ומדיניות החוץ), מנסה ארנון גוטפלד לשרטט בשורה של מאמרים שראו אור כאסופה בשם "שערים לחוויה האמריקנית". המלה "שערים" אכן יאה לאופן הטיפול של גוטפלד בנושאים ובחומרים שבהם בחר לגעת, שכן בחלק גדול מן המאמרים שבספר אין הוא מנסה לרדת לשורשיהם או לעומקם ההגותי של הנושאים שבהם הוא עוסק, וגם לא להסיק מהם מסקנות ערכיות או היסטוריות, אלא רק לעמוד על טיבן של התופעות ולשרטט את הגבולות שבהן התרחשו. בכך מצטרף ספרו של גוטפלד באופן חלקי לשורה של יצירות שטיפלו בהיסטוריה בדרך של תיאור עובדתי גרידא, שבין הבולטות שבהן ניתן לציין את ספרו של סטפן צווייג "שעות הרות גורל".

בין הנושאים שעמם מתמודד גוטפלד בולט אחד שכמעט לא זכה לטיפול בעברית: "אדום וצהוב", יחסו של הרוב הלבן בארה"ב לאינדיאנים הילידים ולבני הגזע הצהוב. במאמר מקיף עומד המחבר על האופן שבו ניסתה מערכת החינוך הפרוטסטנטית באמריקה לחנך נערים אינדיאנים שנעקרו ממשפחותיהם, בתקווה להופכם למיסיונרים שיפעלו בקרב אחיהם. תוצאותיו העגומות של הפרויקט מובאות על ידי גוטפלד כהווייתן, מבלי לנסות ולשלבן במערך רעיוני כלשהו.

הטרגדיה הלאומית של קרב ליטל-ביג הורן, שבו נהרגו הגנרל קסטר וכל חילו בקרב עם כוחות אינדיאניים עדיפים, הופך תחת עטו של גוטפלד לסיפור מעין-בלשי, שבו נסקרים גלגוליה של הפרשה, למן הגרסאות הראשונות אודות הקרב, ועד לגילויים שחשפו היסטוריונים בני זמננו. יש בפרשה זו מרכיבים העשויים להמחיש את האופן שבו טיפלה ארה"ב באשמה הקולקטיבית של רצח-עם שהוטחה בה, ובדורות האחרונים גם התבססה בתודעתה. גוטפלד מכיר בכך ועומד באופן חלקי על דמותו של קסטר כפי שהצטיירה בעיני הרוב הלבן, על התעמולה האינדיאנית, על חלקה של העיתונות ועוד, אך הוא אינו מלכד את התובנות שאסף לכלל תזה כוללת.

במאמר אחר, "ארה"ב נגד אזרחיה ממוצא יפני", משנה גוטפלד משהו ממנהגו. כליאתם של אזרחים אלו במחנות ריכוז במלחמת העולם השנייה משמשת לו הזדמנות לבדוק אם המדובר בגזענות או בפעולה הנובעת מכורח המציאות. "השנאה שחשו אמריקאים רבים כלפי המהגרים היפנים והסינים היתה עמוקה ובעלת שורשים היסטוריים", הוא קובע (עמ' 131), ומסביר: "התקפת הפתע על פרל הרבור הוסיפה על כך, משנהפכה לסמל של תככנות ושל רמייה צבאית ופוליטית. הגזענות האינהרנטית נגד האסיינים חברה אל הפחד מפני היפנים לאחר הרס צבאות ארה"ב באוקיינוס השקט".

כאן גם נוגע גוטפלד בתחום שבו הוא מתמחה זה שנים: היסטוריה חוקתית אמריקאית; הוא סוקר את החלטות בית המשפט העליון של ארה"ב בנוגע לכליאה הסיטונית של יפאנים, תוך שהוא מזכיר כי רק מאות מאזרחי ארה"ב ממוצא גרמני נכלאו באותו אופן. דרך הבירור הנסיבתית שגוטפלד נוקט, ביחד עם עמידה חלקית על הגורמים אשר הובילו לנסיבות אלו, מביאות בסיומו של המאמר למסקנה כי מוטיב מרכזי במעשים הללו היה "נקמה" על אירועי פרל הרבור. "האם על ההיסטוריון לראות זאת (...) כהוכחה לכך שהאמת לגבי גזענות בזמן מלחמה הינה מסובכת ומורכבת?" שואל גוטפלד - אך אינו משיב, למעט בקביעה כי "הגירושים והמעצרים היו גם טעות וגם פשע" (עמ' 143). ייתכן כי העמקה נוספת היתה מעלה תוצאות משמעותיות בהרבה, אולי גם כאלה שיש להן אחיזה בימינו (למשל: תפיסת ה"אחר" המוסלמי בתרבות האמריקאית).

את השער הבא, "האישה האמריקאית", פותח גוטפלד במשפטי המכשפות בסיילם, מסצ'וסטס (1692). גם כאן הטיפול בפרשה הוא עובדתי גרידא, ומגולל את האירועים בסדר כרונולוגי. זהו אחד המאמרים הפחות-קולעים שבספר, שכן העובדות בפרשת סיילם מוכרות, הן בהיבט הספרותי (מחזהו של ארתור מילר, למשל) והן בהיבט ההיסטורי-הפופולרי (לדוגמה, הספר "משפטים מפורסמים" של פרנק מק'לין). מאמר אחר, "סוזן ב. אנתוני והענקת זכות הבחירה לנשים בארצות הברית", נקרא גם הוא ככרוניקה היסטורית חפה ממסקנות, אך זה הבא אחריו, "ג'נט רנקין: האישה הראשונה בקונגרס האמריקאי", מספק ניתוח מעניין של הקשר בין שני הערכים שבכותרת, וגוטפלד מסביר בו את הדרך שבה התגלגל הרעיון הפמיניסטי לכלל פציפיזם לוחמני, וסוקר את הגלגולים שידע יישומו של הרעיון למן מלחמת העולם הראשונה ועד למלחמת וייטנאם.

בשער "המערב הפרוע" נוגע גוטפלד ב"מיתוס הקאובוי והספר האמריקאי" וקושר את מושג "הייעוד הגלוי" (Manifest Destiny) אל דמות הקאובוי, שהפכה ל"הקטור של האיליאדה הנשכחת שלנו" (עמ' 188). בכך הוא מסביר כיצד חוללה קבוצה של אנשים נבערים וגסים, במהלך תקופה קצרה יחסית (עשרים וחמש שנה, בין 1865 ל-1890), מיתוס עולמי. "במציאות", כותב גוטפלד (עמ' 189), "נעל הבוקר נעלי עבודה ולא מגפי בוקרים עם דורבן, הוא לא חגר אקדח כי זה הפריע לו בעבודתו, כובעו היה קטן ובמקרים רבים הוא היה קלע גרוע. הוא נמנע מעימות עם אנשים אלימים, ובוודאי השתדל מאוד לא להסתבך עם החוק. בדרך כלל היה הבוקר אדם מלוכלך, גס הליכות ונגוע במחלות מין או בשחפת (...) ימי השיא בחייו היו אותם ימים מעטים בשנה בהם בילה בעיירה, שתוי כלוט, עד שכילה את משכורתו השנתית ונותר עם זכרונות מעורפלים ועם כאבי ראש שלאחר ההתפכחות".

דמותו של הקאובוי, המסמלת "חירות אישית וקירבה אל הטבע", קובע גוטפלד, כשהיא מוצבת בסמיכות למתיישבים החלוצים שהקימו "חברה חדשה, בעלת חוקים ומוסדות שמרניים", מצביעה על השניות בנפשם של האמריקאים, המשלבת פרגמטיזם עם פיוט, סתגלנות עם חזון.

המאמר "הפרדת הדת מהמדינה בבית המשפט העליון האמריקאי" שב ומשקף את מומחיותו של המחבר בתחום ההיסטוריה החוקתית. בניתוח מעמיק ויסודי עומד גוטפלד על האופן שבו ניסה בית המשפט העליון של ארה"ב להתמודד עם הסוגיה, ועוד יותר מכך על התוצאות החוקתיות והמעשיות של התמודדות זו. מיומנותו של גוטפלד באה לכלל ביטוי גם בארבעה המאמרים שבשער "הפרט והחוקה", בעיקר במאמר הפותח, "'החוקה החיה' המכתיבה את דרך החיים האמריקאית", אך גם במאמרים אחרים, העוסקים באברהם לינקולן, בפאשיזם אמריקאי וביסודותיה החוקתיים של מדינת הרווחה האמריקאית.

מיומנותו של המחבר כהיסטוריון חוקתי בולטת במיוחד במאמר "'נפרד אינו שווה' - הפסיקה ששינתה את ההיסטוריה", בשער העוסק ביחסי שחורים ולבנים. גוטפלד מנתח בפרוטרוט את הדרך שבה הוליך בית המשפט העליון של ארה"ב את התודעה הקולקטיבית האמריקאית מן המוסכמה של "נפרד אך שווה הוא שווה" (פסיקה משנת 1896), לקביעתו של השופט וורן בשנת 1954 כי "נפרד אינו יכול להיות שווה".

להוציא מאמרים מעטים (כמו זה העוסק, כאמור, במשפט המכשפות של סיילם), רוב הספר מעורר מחשבה. כפי שכבר נאמר, המשטר, החברה, האמנות, הכלכלה ואורח החיים האמריקאי משמשים מודל התייחסות כלל עולמי. ההתייחסות הופכת לחיקוי ככל שהמדובר בחברות זעירות, נידחות יחסית ותלויות מבחינה תרבותית, כלכלית ופוליטית - כמו החברה היהודית-ישראלית. במקרים אלה, דווקא התיאור הנסיבתי, נטול המסקנות, של תופעות שונות, מאפשר בעירומו ההגותי יישום גמיש יותר של המסקנה המתבקשת מכל המאמרים: אמריקה אינה בהכרח מה שחשבנו ועל כן גם חיקויים קונסטיטוציוניים, כלכליים, חברתיים ואחרים שלה, אינם בהכרח התשובה המיידית והאולטימטיבית לכל בעיה שהמציאות מעוררת.

אמנון ז'קונט הוא סופר והיסטוריון



כרזת הסרט "בצהרי היום", 1952



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו