בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בעוד כמה חגים כבר לא יהיה מה לראות

ים המלח, מנכסי הטבע הידועים בעולם, הולך ומתייבש במהירות - אסון אקולוגי המסכן את הסביבה וההתיישבות באזור. כתב "הארץ" יצא למסע לאורך חופיו הנסוגים של הים הגווע. כתבה ראשונה בסדרה

תגובות

את הרמזים המדאיגים למצבו של ים המלח אפשר למצוא עוד לפני שמתקרבים לחופיו. קצת אחרי צומת לידו, מצפון לים, נגלים נזקי השטפונות האחרונים. נחל אוג סחף חלקים גדולים מהכביש, ומעקה הברזל מקומט כמו פיסת נייר, זרוק כמה עשרות מטרים מהכביש. זהו הסימן המוחשי הראשון לאסון האקולוגי ההולך ומתרגש מדי יום לאורך ים המלח. במטע תמרים סמוך עומד פסל בטון של אדם המרים את ידיו בתחינה לשמיים ופניו אל הים. 200 מ' משם, כתובת גרפיטי שחורה על מבנה ירדני ישן קוראת ל"כבד את אמא אדמה". סיור לאורך החופים של ים המלח הוא אולי טיול הפסח המדכא ביותר שניתן לעשות היום בישראל.

אבל בכל זאת כדאי להזדרז ולקחת את הילדים, כי כשהם יגדלו, כלל לא בטוח שיוכלו שוב לרדת לים ולצוף על פני מימיו.

בשבוע שעבר, בשוך השיטפונות, ערכנו סיור מקיף לאורך חופי ים המלח - מהצפון, ליד קיבוץ קליה ועד לחוף המלונות בעין בוקק ונווה זוהר שבדרום - כדי לבדוק מקרוב כמה עגום מצבו של ים המלח והאזור כולו. עגום מאוד. ים המלח, האגם המלוח הנמוך בעולם והמקום הנמוך בעולם בכלל (בגובה כ-400 מטרים מתחת לפני הים), נכס טבע עולמי, מתייבש בעשרות השנים האחרונות בקצב מהיר. בכל שנה יורד גובה המים בכ-1.2 מטרים בממוצע. במקומות מסוימים התרחק החוף בשני קילומטרים ואף יותר, מאז שנות ה-60. חלקו הדרומי של הים ("הלשון") יבש לחלוטין, ומצויים בו רק בריכות האידוי של מפעלי ים המלח.

עם ההתייבשות באה שורה ארוכה של מכות: חופים שהופכים לא נגישים, בורות ענק הנפערים לפתע ("בולענים"), שטפונות עזים שהורסים את הכביש ותשתיות אחרות, התייבשות שמורות הטבע ועוד. תושבי האזור מדברים על "שואה אקולוגית", על כך שהטבע "מחזיר מלחמה" לאדם, ופה ושם נשמעים גם דיבורים על כך שיום אחד לא יהיה מנוס מנטישת ההתיישבות, התעשייה והתיירות לאורך ים המלח.

לתת לירדן לזרום

התייבשות הים אינה גזירה משמים, אלא מעשה ידי האדם. ראשיתה בתחילת שנות ה-60, אז חסמה ישראל את זרימת מי הכנרת אליו, כחלק מפרויקט המוביל הארצי. מאוחר יותר נחסמה גם זרימת נחל הירמוך, והירדן, מקור המים העיקרי של ים המלח, יבש בקטע שמדרום לבית שאן. בניגוד לדעה הרווחת, הפסקת הזרמת המים המתוקים מהירדן היא הסיבה העיקרית לירידת המפלס, ולא שאיבת מים על ידי מפעלי ים המלח. לפחות עשרים שנה מודעים הכל למצב ומנסים לחשוב על פתרונות. הפתרון האופנתי ביותר הוא התוכנית להקמת תעלת ימים, מים סוף לים המלח. אולם הבעיות הטכניות והאקולוגיות של התוכנית נראות היום בלתי פתירות.

מספר מומחים אתם שוחחנו טוענים כי האפשרות האמיתית היחידה להציל את הים היא להחזיר את הגלגל לאחור, לפתוח את סכר דגניה בכנרת ולתת לירדן לזרום. אלא שאז יעבור גירעון המים מים המלח למשק המים המתוקים בישראל. "מישהו החליט בשנות ה-50 שהוא לוקח את המים במעלה הירדן, מגדל בהם תפוזים ומוכר אותם באירופה. את המחיר של ההחלטה הזו משלמים הטבע, התיירות והתשתיות. אף אחד לא שאל אותנו אם אנחנו מוכנים לשלם אותו", אומר פקח רשות הטבע והגנים באזור, אלי דרור.

פה היה הים ב-67'

הסיור שלנו מתחיל בפינה הצפונית של ים המלח, אולי המקום האחרון שעדיין נותר פחות או יותר ללא נזקים. החוף כאן תלול, כך שירידת המפלס מורגשת פחות, ובעלי החופים אינם נאלצים לרדוף אחרי הים הנסוג כמו חבריהם מהדרום. לכן פועלים במקום בהצלחה רבה מספר חופים. הגדול שבהם - חוף ביאנקיני וכפר הנופש הסובב אותו - הוקם על ידי דינה דגן. עד לפני ארבע שנים היא הפעילה פאב בשם זה בירושלים. באחד הלילות החדיר מחבל מטען לפאב. דגן הבחינה במטען ברגע האחרון והזעיקה את המשטרה. אחרי המקרה החליטה לרדת לים המלח. "רציתי מקום שקט יותר", היא אומרת. החופים הצפוניים הם גם אזור בילוי פופולרי למשפחות פלשתיניות מהגדה, שמגיעות פחות כיום, בגלל המחסומים.

עשר דקות נסיעה משם נמצאת שמורת עינות צוקים, עין פשחה בשמה הערבי, פעם אחד החופים הפופולריים לאורך הים, עם מים רדודים ובריכות מים מתוקים. המבקר בשמורה היום יכול להבחין רק בממצאים כמו-ארכיאולוגיים מהתקופה ההיא. ליד הבריכות מציין שלט: "פה היה הים ב-1967". היום לא נראה מכאן הים אפילו באופק. מרחק כמה מאות מטרים משם אפשר לראות את המדרגות בהן ירדו פעם המתרחצים לים. אבל החוף של היום מרוחק מפה בערך בקילומטר. כשממשיכים מכאן אפשר למצוא מקלחת נטושה, בלב מישור המלח שהותיר אחריו הים הנסוג, ולידה עוד רציף בו נגעו פעם המים. רציף סמוך נוסף מסתיים לא בים, אלא בסבך של קנים יבשים, שאחריו עוד כמאה מטרים של אדמה בוצית.

כמה קילומטרים מדרום שוכן חוף מינרל של קיבוץ מצפה שלם. הכניסה לחוף נהרסה על ידי השטפונות והמבקרים נאלצים להשתמש בכניסה חלופית, מדרך עפר מאולתרת. לפני שנה השקיעו מנהלי החוף בהקמת סוללת עפר גדולה שתגן עליו מפני השטפונות. אבל בשבוע שעבר, כשבאזור ירדו עשרות מילימטרים של גשם, המים פשוט תקפו מכיוון אחר. "ככה זה מים. אתה בונה בצפון הם באים מהדרום; אתה בונה בדרום הם באים מהצפון", אומר ביאוש עובדיה רפפורט, מנהל החוף.

שטפונות במדבר יהודה היו תמיד, אך בשנים האחרונות מתגברת עוצמתם והנזקים שהם מביאים אתם. ככל שהים נמוך יותר, מסבירים המומחים, גוברת עוצמת המים היורדים מן ההרים בכוח המשיכה. ירידת המים והשטפונות העזים גורמים גם לנסיגת הנחלים ומקשים על תחזוקתו של כביש 90, כביש ים המלח. "יכול להיות שיבוא יום ומע"צ יגידו שבלתי אפשרי יותר לקיים את כביש 90. שעדיף לעשות שירות מסוקים לעין גדי", אומר דרור. גם הצמחייה ובעלי החיים לאורך ים המלח ושמורות מדבר יהודה סובלים. ירידת המפלס משנה את תוואי הנחלים ואזורים שהושקו מהשטפונות הולכים ומתייבשים.

הבולענים - לא קוריוז

ליד חוף מינרל נחשפת הבעיה הדחופה ביותר באזור - הבולענים, בורות שנפערים כתוצאה מירידת מפלס מי ים המלח המלווה בשינויים בזרימת מי התהום באזור. ראשית התופעה בעשור האחרון. רפפורט הוא הראשון מבין רבים שנפגוש לאורך הסיור, שמנסה לנחש את תוואי ההתקדמות של הבולענים. על הדרך ממינרל לדרום אפשר להבחין בבירור בבולענים המאיימים. במרחק של 20 מטר מהכביש נפערו עשרות מהם. הקטנים נראים כחורים לא מזיקים בקוטר של חצי מטר, הגדולים שבהם הם בורות ענק בקוטר עשרות מטרים שהתחברו זה לזה והוצפו במי ים.

"אני הייתי הראשון שגיליתי בולען בחניון כפר הנופש בעין גדי", מספר יגאל, תושב ורד יריחו, שמפעיל מזנון על גלגלים בצומת מצפה שלם, "יום אחד מצאתי בור קטן ליד קראוון. חשבנו שזה פיצוץ בצינור. הבאנו מריצה עם עפר וסתמנו אותו. אבל הבור חזר. הפעם הבאנו טרקטור וסתמנו, והוא חזר, אז הבאנו משאית של עפר ושפכנו. הכל נעלם תוך כמה ימים ואז השתמשנו במערבל בטון, אבל זה לא עזר".

זה היה ב-95'. שנה וחצי לאחר מכן נפל גבריאל הדס, תושב עין גדי שעבד במטע התמרים של הקיבוץ, לתוך בולען שנפער מתחת לרגליו. הוא נפצע ואושפז. למרות הסימנים המדאיגים המשיכו תושבי האזור להתייחס לבורות המוזרים כ"קוריוז". אבל את הנפילה של עובדת כפר הנופש בעין גדי כבר אי אפשר היה להסתיר. העובדת צעדה על המדרכה כשזו קרסה, ואז נפלה ונפצעה. באותו יום הורה מהנדס המועצה לסגור את החניון ובעיית הבולענים הפכה מסוגיה גיאולוגית לבעיה כלכלית.

מתחת למזנון של יגאל חשף הים הנסוג כמה מעיינות מים מתוקים. קבוצה של צעירים "התנחלה" במקום והפכה אותו לביתם, למורת רוחם של תושבי האזור. אבל יגאל בעיקר מודאג מהתרחקות הים: "תצלם תמונה, תבוא בעוד שנה ותראה עוד מדרגה של יבשה נחשפת. למה לא מספרים את האמת, למה לא מחזירים לים את המים של הירדן?"

בכתבה הבאה בסדרה: ביקור בחניון ההרוס של עין גדי ונסיעה למלונות שעומדים לפני הצפה



רציף עץ ששימש את המתרחצים בשמורת עינות צוקים בשנות ה-90


רוחצים בחוף המלונות בדרום ים המלח, בשבוע שעבר. תושבי האזור מדברים על "שואה אקולוגית", ועל כך שהטבע "מחזיר מלחמה" לאדם



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו