בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בחזרה לדיוקן

גידי רובין בגלריה אלון שגב?

תגובות

"Tender" ?(רכות?) הוא שמה של תערוכת הציור החדשה של גידי רובין בגלריה אלון שגב. זאת תערוכה מעודנת, מרוסנת ועם זאת נוגעת ללב, ומעניין לבחון אותה בהקשר הרחב של פריחת הציור הפיגורטיווי הישראלי. רובין, שלמד בניו יורק ובלונדון, מציע פיגורטיוויות שמזכירה אמנים אירופאים מובילים, במיוחד לוק טימנס הבלגי, ומתקשרת בארץ לעבודות של אמן מוביל מדור הביניים כמו יצחק ליבנה ובמידת מה גם לציור של יוסי קריספל הצעיר יותר. זהו ציור פיגורטיווי שונה מאוד מזה המאפיין את קבוצת האמנים הקשורה לבית הספר לציור של ישראל הרשברג בירושלים, שתלמידיו, ובהם אלדר פרבר, ארם גרשוני ושירה אבידור, נהפכו לנוכחות חשובה בשדה האמנות הישראלי.

העבודות של רובין, כולן קטנות יחסית, עוסקות בנושא הקלאסי של דמויות אנשים, בעיקר נשים, ויש בהן גם ציורים אחדים של חיות ?(חתולים וציפורים?), ציור אחד של בניין ועוד אחד של חפץ ?(כיסא?), שגם בו מופיע חתול. הציורים הם ללא זמן וללא מקום: יותר משרובין מנהל דיאלוג עם העולם, הוא מנהל דיאלוג עם תולדות האמנות. לשתיים מעבודות התערוכה, שתיהן דיוקנאות - האחת של אשה והשנייה, כך נדמה, של גבר ?(הוא נעדר תווי פנים?) - הוא קורא "אחרי גויה" ו"אחרי ולאסקז", כלומר הוא מכוון את הצופה אל הציור הספרדי של המאה ה?17?18, שהציע התבוננות חדה, ביקורתית ואנושית מאוד במציאות, שהיתה שונה מהציור המאופק יותר של ארצות השפלה באותן שנים.

גויה וולאסקז, כמו מרבית הציירים של זמנם, ציירו לרוב דיוקנאות לפי מודלים. אחד הקירות היפים בתערוכה של רובין הוא קיר שעליו יותר מ?50 דיוקנאות קטנטנים של דמויות ידועות כמו הנשיא קלינטון, הראפר פאף דדי ופאריס הילטון. הדיוקנאות דומים?לא דומים לדמויות כפי שאנו מכירים אותן, ושאלת הדמיון מאזכרת את סוג הפער, המפתיע לעתים, בין האופן שבו דמויות נראות כשהן מצולמות לבין המראה שלהן במפגש ישיר.

שם התערוכה קולע, אך גם מעדן את התכונה העיקרית של הקבץ הציורים המוצג בה ?(כמו תמיד יש גם משהו פרובינציאלי וצורם בשם שניתן באנגלית בלבד?). מעבר לרכות עולה מהציורים תחושה נוגה, ובלא מעט מהם נוכחת אפילו חרדה. כשיש לדמויות של רובין עיניים, כמו בציורים "ילד", "אחרי גויה" או "סיליה מחזיקה ציפור", אלה עיניים שמצוירות כמטושטשות מעט, עם מבט שמכונס פנימה ונאטם לסביבה. הפגיעו?ת של הדמויות ניכרת בכל משיחת מכחול, והמשיחות אצל רובין מודגשות מאוד.

העבודות בתערוכה טובות וניכרת התפתחות רבה של רובין מאז תערוכת היחיד הקודמת שהציג ב?2003 ?(גם היא בגלריה אלון שגב?), אך ישנה הרגשה שהוא פועל מתוך מודעות יתר להיותו צייר בתקופה שבה האופציות ליצור דימויים הן רבות ושונות, וכולן שוות מבחינת ההערכה אליהן. הציור אינו נתפש כעולה על כל מדיום אחר, יהיה זה צילום, עבודת וידיאו או הדפס.

רובין מביט בעבר של הציור, במה שנחשב לאושיות האמנות, בניסיון לפצח את ההשפעה האדירה של הדימויים האלה על אנשים שהתבוננו בהם לאורך דורות. הוא נע בין התבוננות בעבר הרחוק ?(גויה, ולאסקז?) לבין קלאסיקה מודרנית כמו ציורי הנערות של בלתוס, הצייר הצרפתי שמת לפני חמש שנים והתפרסם בציורים הטעונים ברמיזות מיניות של ילדות?נערות בגיל החביון, שהד להן ניתן למצוא בעבודות כמו "סיליה" ו"רבקה". העבודה "סיליה מחזיקה ציפור" היא מעין מחווה לא מוצהרת לעבודה המוקדמת של פיקאסו, "ילד מחזיק יונה" מ?1901.

עבודה יוצאת דופן היא "בית ואנזה", ציור האדריכלות היחיד. הציור מתאר בית על גדת אגם ואנזה היפה בברלין, שבו התקיימה ועידת ואנזה, שבה גיבשו הנאצים את הפתרון הסופי. הקשריו של אגם ואנזה - מקום שתועד בציורים מרהיבים של הצייר היהודי מקס ליברמן והיה גם מקום התכנסותה של הוועידה - כמו מתמצתים את המערך המעוות של ק?רבה יתרה בין היפה והנערץ לבין הרוע המוחלט, וההתייחסות של רובין אליהם הופכת את הציור למרתק לא פחות משהוא מרתיע.

תחושת שבירות מאפיינת את העבודה "מכנסיים קצרים אדומים" - ציור של דמות ילד מאחור, שממכנסיו נוזל צבע אדום כדם, כמו חוט שנפרם מהמכנסיים. בציור "שניים" שתי דמויות ילדים?רפאים כמו עומדות להתפוגג, וב"כיסא אדום" קצה הכיסא מוסתר על ידי רהיט גדול וחתול היושב עליו נראה כאילו עוד רגע יתמזג בקיר האפור, האטום, שמאחור. הססנות, חרדה וניסיון להקשיב להבדלי ניואנסים של מציאות נוכחים בכל הציורים והופכים אותם לבעלי משקל, למרות ממדיהם הצנועים והצבעוניות העמומה.

- "Tender" גידי רובין. גלריה אלון שגב בתל אביב ?(שאול המלך 23?). שעות פתיחה: יום ?שני?חמישי 12:00?19:00, יום שישי 10:00?13:00. עד 12.5



גידי רובין, "רבקה"; למטה: "אחרי גויה"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו