בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מהו עורך

תגובות

פגשתי ידידים מימי בית הספר התיכון והם שאלו אותי במה אני עובד. "עורך המוסף 'תרבות וספרות' ב'הארץ'", השבתי להם בגאווה. מיד ראיתי על פניהם אותות של מבוכה. אנשים מן השורה, ישראלים מהסוג המעשי, אינם יודעים מה בדיוק פירושו של מקצוע העורך. "עם הכשרון שלך חשבנו שאתה היום לפחות פרופסור באוניברסיטה", אמרו באכזבה. "אבל תגיד, עורך זה עבודה במשרה? מה אתה עוד עושה חוץ מזה?" הבנתי שמבחינתם להיות עורך אינו עבודה אלא מין תחביב משונה, כמו סנפלינג או גלישה.

דבר מוזר יותר קרה לי יומיים אחר כך, כשפגשתי במסיבת רעים אינטלקטואל תל אביבי רגיש שהיה כותב בעבר במוסף "תרבות וספרות", והיום הוא העורך של הוצאת ספרים קטנה ואיכותית. "אתה עוד ב'הארץ'?" שאל אותי אגב עישון סיגריה מוזרה למראה, שהפיצה ריח שאינו של טבק רגיל. השבתי ב"כן" מהוסס, כי לכאורה צריך להיות ברור לו שהתשובה היא "כן", ושכעורך של הוצאת ספרים הוא רואה את שמי חתום מדי שבוע על "תרבות וספרות". "טוב, אתה בטח לא עובד קשה, זאת סינקורה נחמדה".

כמובן, יכולתי להתחיל לפרט באוזניו של העורך מה כוללת עבודה של עורך. הבעיה היא שעריכה היא עבודה הנעשית בצל ועורך טוב אינו צריך להבליט את עצמו אף פעם ובוודאי שלא להסגיר את סודות המקצוע שלו, כגון מיהם הכותבים שלו הדורשים עריכה כבדה יותר מאחרים, או למה נבחר שיר מסוים לעמוד בראש המוסף ושיר אחר בעמוד הבא אחריו. עד כמה עריכה היא מקצוע-צללים יודעים אלה, האלמונים, הטורחים על עריכה של תרגומי רומאנים, ומשתכרים אל צרור נקוב ולבסוף שמם אפילו אינו נזכר בספר כעורכי התרגום. כל מי שעבד בעבודה כפוית טובה זו של עריכת תרגומים יודע עד כמה התרגום הגולמי, שנעשה תכופות בחיפזון (מפני שגם מתרגמים משתכרים אל צרור נקוב), אינו דומה לתוצר המוגמר הרואה אור דפוס.

העורך העברי הגדול ביותר של הדור האחרון הוא לפי דעתי אברהם יבין, מי שהיה עד לפני שנים לא רבות העורך של "ספריה לעם" ב"עם עובד". וכולנו היינו בניו, או לפחות משתדלים להיות בניו. לפני שנים רבות הגשתי ל"ספריה לעם" תרגום ראשון שלי מצרפתית. זה היה הרומאן "צפע בידי" מאת ארווה באזן. הייתי בטוח שהתרגום שלי הוא יצירת מופת. אברהם יבין טילפן אלי ואמר לי שהתרגום בסדר וביקש ממני לפנות לי שלושה בקרים כדי לעבור על הטקסט ביחד אתו אחרי העריכה הקלה שעשה. כשראיתי את הדפים השחורים מתיקונים חשכו עיני: הוא לא השאיר אבן על אבן, ועם זאת השאיר את הטקסט כשהיה. זה פלא העריכה. ושלושת הבקרים שעברתי במחיצתו, על המרפסת ברחוב אבן גבירול, היו "מאסטר קלאס" מידי רב אמן בעריכה שמעטים זוכים לו. עד היום מהדהדות בי ההערות העוקצניות שזרק בדרך אגב על משפט זה או אחר שכתבתי.

נחמתי היא בכך, שכאשר הולך היום אברהם יבין ברחוב ופוגש מכר ותיק השואל אותו מה עשה בחייו, והוא עונה "הייתי עורך", הוא נתקל אולי באותה תגובה נוסח "ומה עוד עשית?" והוא מושך בכתפיים ואומר "לא כלום!" נחמה קטנה ממקצוע אחר, שגם הוא יש רבים הסבורים שאינו מקצוע, קיבלתי מתוכנית אירוח של יהורם גאון בטלוויזיה במוצאי שבת. הוא אירח את המנצח הדגול זובין מהטה. גאון שאל את מהטה אותן שאלות ששואלים אותו כאן זה שלושים שנה, על ילדותו בהודו ועל אהבתו לישראל. לבסוף הגיעה השאלה הלא נמנעת: מה עושה מנצח, חוץ מזה שהוא מניע את ידיו לצדדים בעת הקונצרט? מהטה השיב על השאלה במלה אחת: "תקשורת". גאון היה גאון דיו שלא לשאול אותו מה ששאלו אותי חברי לבית הספר: "ומה עוד אתה עושה?"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו