בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הצייר היהודי הראשון

כדי להבין את המאמץ של מאוריצי גוטליב לצייר ציור יהודי, וגם את "ישו מטיף בכפר נחום", צריך להבין את שנאת היהודי המזרח-אירופאי

תגובות

מאוריצי גוטליב, מאת עזרא מנדלסון, תירגם מאנגלית אורי שפיר, הוצאת מרכז זלמן שזר לתולות ישראל, 2006, 284 עמודים

הספר "מאוריצי גוטליב" הוא דוגמה טובה לדיון היסטורי ישר, מעמיק וחסר פניות. בהידורו ובמבנהו הנאה יש משום כבוד גדול לצייר המופלא, מאוריציו גוטליב, "הצייר היהודי הראשון". מה שנראה, נוכח ציורים של שאגאל, למשל, מובן מאליו, דורש הרבה שאלות וניסיונות להבין איך התאפשר באמצע המאה ה-19 "ציור יהודי". יתר על כן, אם מוסיקה רצינית, קלאסית, הפכה להיות עיסוק אפשרי לגבי יהודים במערב אירופה, ואף במזרחה, הנה ציור משום מה, נשאר בגדר בעיה. התשובה התיאולוגית, שליהודים אסור לצייר, אינה מספקת, משום שכלל לא ברור אם באמת אסור היה ליהודים לצייר. ומכל מקום, השאלה מה בציור היהודי הופך ליהודי (שהרי שום דבר אצל מודיליאני לא היה יהודי, ושום צייר נוצרי שצייר נושאים יהודיים לא נהפך ליהודי), השאלה הזאת היא רק אחד העניינים שהספר הזה הופך בהם.

הזירה ההיסטורית היא גליציה בימיה המוקדמים, כאשר התעוררות לאומית אך תפסה את מיעוטיה השונים, ולא מתוך הכחשת האחרים, כיאה לתנועות לאומיות בראשית דרכן. עגנון ב"תמול שלשום" כתב בגעגועים על אוסטרו-הונגריה, שכבר איננה: "זו אוסטריא שרודה בשמונה עשרה מדינות ושנים עשר לאומים כפופים לה. חוקה אחת לישראל עם עם הארץ ובשלומם לנו שלום, שהקיסר מלך חסד מגן הוא לכל החוסים בו כיהודי כאינו יהודי" וגו'. גם אורי צבי גרינברג וגם אבות ישורון, שני קצוות שונים מאוד של השירה העברית, כתבו על פולין בערגה גדולה. אחרי הכל, יהודים חיו בפולין אלף שנים, יותר מבכל מקום אחר באירופה ובנוכחות שהפכה אותם, בחלקים רחבים של פולין לבני בית.

כאמור, אותו חלק של הקיסרות, שיהודים מילאו בו תפקיד משמעותי כל כך, גליציה, בעת שנולד גוטליב, היה נתון לשינויים מפליגים. המשכילים היהודים באותה תקופה, דוברי יידיש, פולנית, גרמנית, נעו בין שתי הגדרות שונות של חייהם הקולקטיוויים. גם שפות התרבות שהתחבטו בהן שיקפו את התנועה הזאת, גרמנית ופולנית. בתוך הדת היהודית נעו באותה תקופה בין האורתודוקסיה (כמו שרק מאוחר יותר נקראו מתנגדי הרפורמה) לבין השפעה של הרפורמה הגרמנית. הדימוי של היהודים את חייהם הדתיים, דימוי שלא נולד מתוך החיים היהודים, היה דימוי "אוריינטלי".

על שער הספר, הרואה אור במהדורה אלבומית מהודרת, מתנוסס הציור הכי מפורסם של מאוריצי גוטליב (1856-1879), זה שבזכותו היה ל"צייר היהודי הראשון", אף שלא הספיק להיות ציוני ואפילו לאומי-יהודי לא הספיק להיות, בעיקר משום שמת בן 23, הרבה לפני שסביבתו הרב-לאומית הגדירה "מהו יהודי" (להוציא את הידיעה "המובנת-מאליה" של הימים ההם: יהודי מגליציה הוא בן הדת היהודית, מדבר יידיש, מדבר פולנית במבטא מיוחד, וגם גרמנית, לפחות אצל היהודי המשכיל).

לימים באו הציונים, בעלי התביעה לחזקה על כל מה שיהודים עשו אי-פעם, וחרה להם כי על קברו של "בן העם היהודי מימים ימימה", בקרקוב, חרותות מלים נרגשות בפולנית. אבל את המלים הללו חרתה הקהילה שסבבה את גוטליב, בעיר האוניברסיטה העתיקה (ראשונה במזרח אירופה), עתירת תרבות. הקהילה הזאת לא היתה דווקא של יהודים, אלא גם של יהודים, והיא חרתה על קברו של גוטליב טקסט בשפה הפולנית. בקיצור, את האובליסק על מצבתו בקרקוב הקימו פולנים, ב-1892, עוד לפני היעלמה של גליציה. מצד שני, יחסם של היהודים אל גוטליב ממלא תפקיד חשוב, בעיקר מאז קמה בגליציה תנועה ציונית, שהפסיקה להתחבט בין לאומיות ותרבות פולנית לתרבות גרמנית.

נגד מי יצא הכעס הציוני על הפקרת זכרו של גוטליב בפולנית? חלק הפנו את כעסם נגד היהודים, שהיו "מפגרים", ו"מזרח אירופים, טיפוסיים", ולא ידעו להעריך את הגאון הגדול, אשר גדל בעוני ובמחסור, נאבק על מקומו בקהילת הציור, וכאשר הגיע לגדולה, הניחו לפולנים לנכס אותו. בקיצור, הציונים, ברוח ההשכלה האשימו את האוריינטליות היהודית. השד האנטישמי קינן בתוך הציונות, בעיקר הציונות הסוציאליסטית, מתחילתה.

מנדלסון יודע ומיטיב לתאר, כיצד הייצוג של היהודי כמזרח-אירופי, סוג של בן מזרח מפגר, היה לחלק מכפיית ה"מערביות" על העם היהודי. ה"השכלה", אחר כך הלאומיות ואחר כך הציונות, היו כולם במאבק עם דמותו של הדתי עם הפיאות והזקן. הדימוי הזה לא הפחיד רק את האנטישמי (ולא רק את הציוני החדש, הגאה, המשתזף ושונא יידיש), אלא גם את השליטים במערב, אי-אז במאה ה-18 ובמאה ה-19 (בדומה ליחס למוסלמים באירופה של היום). סוג השיח הזה של ה"השכלה", שדרשה מהיהודי לפצל את עצמו (להיות יהודי ב"בית" ואדם ב"חוץ", בניגוד לדרישה שהציבה ההשכלה לפני הנוצרים: להיות תמיד "אדם", כלומר תמיד נוצרי), סוג השיח הזה היה נפוץ בגליציה. השם הרע של היהודים הגליצאים כ"יהודים מזרחיים" הגיע ממערב לגליציה, כלומר מגרמניה ומאוסטריה. כמה קל היה לכתוב ספרים נגד היהודים ולהדפיס אותם בווינה. מי עשו זאת? יהודים משכילים. זה ההקשר שבו צמח גוטליב. את הציור שלו צריך לראות באור הזה כדי להבין את המאמץ לצייר ציור יהודי, לאהוב את הדימוי של היהודי "כמות שהוא", ובאחת גם לצייר את "ישו מטיף בכפר נחום".

הלאומיות הפולנית בשליש האחרון של המאה ה-19, בעיקר בגליציה, בעיקר זו של האינטליגנציה והמעמד הבינוני, ראתה ביהודים פולנים בני הדת היהודית. היהודים נענו לסובלנות הזאת ומשכיליהם עברו לכתוב פולנית, במקום גרמנית, כאשר עסקו בקולקטיב היהודי. אלה השנים שבהן פתחה הלאומיות הפולנית, בגליציה ומחוץ לגליציה, את זרועותיה כדי לקבל את היהודים, בלי לדרוש מהם המרת דת. גוטליב צמח לתוך קהילה פולנית סובלנית, ואף שלמד בקרב סטודנטים שונים ממנו, שהתאנו לו, אולי בשל "מראהו היהודי", זכתה יצירתו, גם זו שעסקה בנושאים יהודיים, במהירות להכרה. לכן מגדיר מנדלסון את גוטליב כפולני-יהודי. גוטליב צייר ציורים בעלי נושאים יהודיים (ציורים מן ההווה היהודי, כמה דמויות יפהפיות של יהודיות בלבוש מסורתי), ובאותה מידה גם נושאים נוצריים, מן הברית החדשה. האם יכול היה צייר להתפתח לתוך הציור של המאה ה-19 בלי להתערב בנושאים הגדולים של הציור? מובן שציור תנ"כי איננו "ציור יהודי", אלא לשוטים הרואים במסורת התנ"כית "עיסוק יהודי".

גוטליב לא המיר את דתו, בניגוד לציירים יהודים אחרים, אבל אמנות הציור היתה חלק בלתי נפרד מתרבות המערב ותרבות מערב היתה נוצרית. דווקא משום כך, מעניינת הקריירה היהודית שלו. זה גם מה שעושה את הספר למעניין כל כך. בפולין נתפשים ציוריו של גוטליב כחלק מהתרבות הפולנית, גם הציורים ה"יהודיים", כמו גם אלה שנושאיהם "נוצריים". יהדותו של גוטליב כצייר, הם שהעניקו לתפישה הלאומית הפולנית, ברגעי הרוחב שלה, כלומר ברגעים הלא-אינטגרליסטיים, שבהם זוהה הלאום עם דת, הם המעניקים לתפישה הזאת רוחב שהיה לה בתקופה שגוטליב פעל.

פטרונו של גוטליב, או מדריכו הגדול, היה הצייר הלאומי הפולני יאן מאטייקו. מול ציורו המפורסם "הקרב בגרונוואלד" תלוי בוורשה ציורו של גוטליב, שכותרתו "כריסטוס בכפר נחום". השאלה העולה מניתוח ציוריו ה"נוצריים" של גוטליב היא כמה שונים ישו וחבריו בציורים של מי שלא היה נוצרי אף פעם, מהאופן שבו צוירו גיבורי הברית החדשה בדרך כלל. הביקורת הפולנית בת זמנו של גוטליב אהבה את הראייה השונה שלו. ישו לפני שופטיו עומד בגאווה ובעקשנות, שרק חסידי הברית הישנה יכולה היתה להצמיח, כתבו עליו. כאמור, זה ספר הלוכד באמצעות צייר אחד את המקום שבו החל לצמוח הדמיון הלאומי היהודי, רגע לפני שהפך להיות "מובן מאליו".



מאוריצי גוטליב. דיוקן עצמי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו