בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יריב ראוי

יריב נחשון, האיש שעמד מאחורי חרם הגולשים נגד בזק, המאבק בתעריפי חברות הסלולר ותרגיל העוקץ לשולחי הספאם, התקשה לתרגם את התובנות הצרכניות שלו להצלחה עסקית. עכשיו הוא מנסה להתאושש באמצעות מיזמי סחר אלקטרוני - כולל ניסיון להשיב את מיטות המים לאופנה. ויש לו גם רשימת מטרות למאבקי צרכנים

תגובות

את חול המועד בילה יריב נחשון (38) במאהל בדווי בגליל התחתון, כשהוא מנסה לחבר לאינטרנט את מחשבו של חברו הבדווי, סמיר. מין משימה בלתי אפשרית, אחת מיני רבות, שבעבור נחשון כבר נהפכו לדרך חיים.

בכל כתה היה ילד כזה: היפראקטיווי, וכחן בלתי נלאה שתמיד התעקש להוכיח למורים שהם טועים, לוחם צדק סדרתי שמקבץ ומאגד את הקיטורים של האחרים לכדי מחאה כלפי הנהלת בית הספר? נחשון הוא הילד הזה - אמנם היום הא כבר מבוגר, אך עדיין חדור בלהט המרדף אחרי הצדק.

במהלך מאבקיו הספיק כבר להסביר לבזק איך ראוי להתייחס לצרכני האינטרנט, עקץ את חברות הסלולר ונקם בשולחי דוא"ל הזבל. עתה נמצאים על הכוונת שלו הבנקים וחברות שמתחמנות בתנאי מבצעים.

נחשון אינו משלה את עצמו שיבוא יום וכל הגופים העסקיים יחזרו למוטב. לדבריו, העסקים הגדולים אינם אשמים, האשמים הם הלקוחות שמוותרים מראש על זכותם לברר את פרטי העסקה המוצעת להם או לקבל מוצר במחיר הוגן.

עם זאת, נחשון פשוט מסרב לשתוק - ואינו מוכן לאפשר לצרכנים אחרים לשתוק. שעה שרבים מאתנו עסוקים בלצקצק בלשוננו נוכח המחירים המאמירים של שיחות הסלולר, קם נחשון והחל לשגר במרץ דוא"לים לרשימת תפוצה של כ-1,000 איש - מה שכעבור ימים לא רבים התפתח לחרם צרכני הסלולר הציוני הראשון. בסקר שביצע TheMarker באותו יום (3 במארס 2005) התברר כי 75% מהצרכנים היו מודעים לחרם.

לימים התברר, כי המכה שחברות הסלולר ספגו באותו יום היתה משולה לעקיצת יתוש על רגל של פיל. עם זאת, החרם הצליח לעורר בציבור הצרכנים מודעות לכך שכשיורקים עליו - אין הכרח לומר שזה רק גשם.

"המודעות הצרכנית של הישראלי קרובה לאפס", טוען נחשון. "אמנם האינטרנט גרם לה להשתפר קצת, אבל עדיין אנשים אטומים. אדם לא יודע כמה הוא משלם על דקת שיחה בסלולר. ולא רק שהוא לא יודע - גם לא איכפת לו. למועצה לצרכנות אין שיניים, והממונה על הגנת הצרכן כלל לא עושה את תפקידו".

נחשון נגד בזק

שתי אהבות גדולות יש לנחשון: מחשבים וצדק. לפי הסדר הזה. אהבתו הגדולה למחשבים הובילה אותו להיות בעלי חברה שגילגלה מיליונים והעסיקה עשרות עובדים, ושכיום הוא חייב בגללה מיליוני שקלים ל-20 נושים וחי מהיד אל הפה. את אהבתו לצדק הוא מממש בעזרת השליטה המוחלטת שלו במחשבים, והבקיאותו הנדירה באינטרנט.

נחשון נולד וגדל בתל אביב וכיום מתגורר ביפו. את המחשב הראשון, קומודור, קיבל כמתנת בר-מצווה ב-1980. "לא היו אז חנויות מחשבים", מסביר נחשון. "לא היתה ספרות בנושא, ועל משחקי מחשב לא היה מה לדבר. אני ועוד חבר התחלנו לכתוב משחקים ולהחליף אותם".

בהמשך, כשהתעורר הצורך, כתב נחשון תוכנת עיבוד תמלילים בעברית. את שנות התיכון הוא העביר בבית הספר הפתוח בראשון לציון. "לא עניין אותי ללמוד, אני היפראקטיווי ואוטודידקט", הוא מעיד על עצמו. "את מה שלמדתי, למדתי מהאינטרנט ומספרים".

תעודת בגרות מעולם לא השלים וגם לא ניסה לפנות ללימודים אקדמיים מסודרים: "בשבילי זה היה בזבוז זמן ללמוד מחשבים באוניברסיטה. לטעמי, מלמדים שם הרבה דברים מיותרים".

גם בזמן הטיול המקובל אחרי הצבא, ניהל נחשון במיטב המסורת האישית שלו מלחמות למען הצדק. הוא התנחל בבית נטוש במזרח ברלין ועזר לצעירים גרמנים להילחם על זכותם לקבל חוזים חוקיים מהעירייה. באחד הימים שוחח בטלפון עם חבר מישראל, שסיפר לו כי הוא עוזב את עבודתו בחנות מחשבים בחולון. נחשון החליט לחזור ולהחליף את חברו בחנות.

לאחר זמן לא רב רכש את החנות, ששמה מבוכים, בשותפות עם אותו חבר. "החלטנו להיות כמו רובין הוד - לקחת מהעשירים", מספר נחשון. "סגרנו את החנות בחולון ויומיים אחר כך פתחנו אותה ברמת השרון". החנות הצליחה מאוד ואף התרחבה לכמה סניפים. לאחר זמן מה מכרו השניים את חלקם בעסק לחברת מחשבת.

נחשון עבר לחברת אקטיווינט, שניסתה להביא את האינטרנט לטלוויזיה, ושם למד לתכנת. בתור שיעורי בית הוא בנה את פלונטר, חנות מחשבים באינטרנט. כש"שיעורי הבית" התחילו לקבל הזמנות, התברר שנולד עסק - עסק לא רע בכלל. בתוך כמה חודשים התרומם פלונטר, אחד מאתרי המכר הראשונים בישראל, לכדי עסק שמגלגל מחזורים ומעסיק עובדים.

כל זה קרה בסוף שנות ה-90. האינטרנט הישראלי עדיין היה בחיתוליו, והתנועה ברשת היתה דלילה. ספקית התשתיות היחידה לאינטרנט היתה בזק, שגבתה מהגולשים שקל על כל דקת גלישה. גלשת שלוש שעות - שילמת 180 שקל.

"התעצבנתי על בזק", נזכר נחשון, "וכך יזמתי עם עוד כמה אנשים את חרם גולשי האינטרנט - יום בלי אינטרנט. הקמנו אתר מיוחד לצורך העניין, שנקרא 'נזק', על משקל בזק. שלחתי מיילים לכל העולם, ובאמת באותו יום הגענו ל-17% ירידה בשימוש. למזלנו, ספקיות האינטרנט שיתפו פעולה עם החרם, מכיוון שגם להן היה אינטרס שבזק תוריד את התעריפים, והן עזרו לעיתונאים שסיקרו את החרם להגיע לנתוני אמת על הירידה בגלישה".

לדברי נחשון, בעקבות החרם נכנסו לתמונה ועדת הכספים של הכנסת וח"כ מיכאל איתן (ליכוד). לחץ ציבורי הופעל על בזק והיא הורידה את התעריפים. "לא רק שבזק הוציאו מחירון מיוחד לגלישה באינטרנט. הם גם התייעצו עם מטה החרם לגבי המסלולים והתעריפים הרצויים", אומר נחשון.

אגב, באותה תקופה נחשון כלל לא שילם בעבור גלישה באינטרנט, משום שהשתתף בפיילוט של תבל באינטרנט מהיר - אך זה כלל לא הפריע לו להירתם לטובת החרם.

כונס הנכסים נגד נחשון

ההצלחה בחרמות צרכנים לא ממש עזרה לעסקים, וב-2001 - עם קריסת בועת ההיי-טק - הסטארט-אפים הפסיקו לקנות ציוד. "ירדו המכירות, ירדה הרווחיות, ואנחנו היינו בהוצאות נפוחות בגלל חנות פלונטר שהקמנו בגרמניה", אומר נחשון. "ב-2003 הבנק הוריד לנו מסגרות אשראי והעסק קרס. פשטתי רגל ומכרתי את הדירה שלי כדי לנסות להציל את העסק".

את השבועיים שלפני הקריסה הסופית עוד בילה נחשון בניו יורק - אצל בנותיו התאומות בנות 9. "אפילו כשידעתי שהעסק בצרות, לרגע לא היססתי אם לחזור לישראל", הוא מספר. נגד נחשון עומד צו איסור יציאה בגלל חובותיו, והוא אינו יכול לטוס לבקר את בנותיו.

כיום הוא עובד בחברה המפעילה ארבעה אתרי סחר אלקטרוני - פלונטר הוא אחד מהם, ואחרים מציעים למכירה מיטות מים ומותגי צעצועים מפורסמים.

על אף שהוא מנסה לשדר כי עסקים כרגיל, ניכר בנחשון שקריסתה של פלונטר הותירה בו לא מעט צלקות. אל המצב הכלכלי העגום שאליו נקלע הוא מנסה להתייחס בשוויון נפש. הוא מקפיד להתייחס בביטול לכך שחלק לא מועט ממשכורתו הצנועה מופנה לכונס הנכסים, והשאר בקושי מכסה את הריבית על חובותיו.

נחשון נגד המנהלים

משהתחוור לנחשון שאת ההצלחה האמיתית הוא מוצא בעיקר בחרמות צרכנים, הוא החל להחרים בערך כל מה שזז. "לפני שנה וחצי עיצבן אותי דואר הזבל", הוא מספר. "הבנתי שאת החברות שמתפרנסות משליחת דואר הזבל, ספאמים, יהיה קשה לתקוף. נקטתי אסטרטגיה אחרת: הכרזתי על מנהלי השיווק והמנכ"לים בחברות שמשתמשות בשירותי הספאמרים כעל סוג של מבוקשים. קראתי לצרכנים לשלוח לי מספרי טלפון ניידים ואישיים שלהם. כשקיבלתי את מספרי הטלפון, פירסמתי אותם באתר נזק וביקשתי מאנשים להתקשר לאותם מנהלים ישירות כשהם מקבלים את הספאמים - גם אם זה קורה בשלוש לפנות בוקר".

לדברי נחשון, כוונתו לא היתה לשגר לעבר המנהלים קריאות נאצה, אלא להודיע להם בנימוס ובזמן אמת על כך שהמייל הגיע ליעדו בשלום. "היו לא מעט מנהלים שביקשו סליחה והבטיחו לא לחזור על הצעד הזה", טוען נחשון. "גם היום אני אשמח לקבל פרטים טובים על מנהלי כמה מהחברות ששולחות ספאמים".

מאבק נוסף שפתח נחשון היה נגד החלטת תחנות הדלק לגבות דמי שירות במשך כל שעות היום. המאבק נגמר אחרי יום בלבד משום שההחלטה בוטלה בעודה באיבה. ואולם, גולת הכותרת של כל חרמות הצרכנים שהוביל נחשון היא כמובן חרם צרכני הסלולר. "לא הייתי מספיק נאיווי כדי לחשוב שהחרם יגרום לחברות הסלולר להוריד את תעריפיהן", אומר נחשון. "מטרתו של החרם היתה לנסות להיכנס לעובי הקורה של תעריפי הסלולר וגם להסב את תשומת לבם של הגורמים הרגולטוריים לכך שלא קיימת תחרות בתחום".

לדברי נחשון, חברות הסלולר לא מתחרות זו בזו ו"מרשות לעצמן להחתים את הצרכנים על חוזים דרקוניים לשלוש שנים שבהם בסעיף 2-ג7 נכתב שלחברה מותר לשנות תעריפים מעת לעת". אגב, גם כאן לא מדובר במאבק אישי של נחשון - מקום העבודה שלו מממן לו את חשבון הסלולר.

נחשון נגד הצרכנים

חרם צרכני הסלולר עורר הד גדול, אך למעשה לא גרם שינוי גורף. הראשון להודות בכך הוא נחשון עצמו: "חרם צרכני הסלולר נכשל", הוא פוסק. "הוא אולי נרשם בספר המחאות של האינטרנט והסלולרי, והמודעות הצרכנית עלתה, אבל הוא נכשל במילוי תפקידו".

את האשמה בכישלון מפנה נחשון לצרכן הישראלי. "הצרכן הישראלי אהבל", הוא מכריז. "הוא לא קורא כמה זמן אחריות נותנים על מוצר שקנה, הוא לא עומד על זכויותיו לקבל שירות טוב, והוא לא חושב מספיק לפני שהוא קונה".

מה הכי מפריע לך בהתנהלות החברות?

"אני לא סובל חברות שמציגות נתונים שקריים לגבי המבצעים שלהן. מפריע לי חוסר גילוי נאות, והכי מפריעים לי גופים גדולים שרוכבים על לקוחות קטנים מבלי שהלקוח הקטן יכול לעשות משהו".

אז מה אתה מציע כפתרון?

"הלוואי שיהיו 100 כמוני, שיארגנו חרמות ומחאות אזרחיות בעוד נושאים צרכניים ואזרחיים".

ומה המטרה הבאה שלך?

"מעצבנים אותי הבנקים. מעצבנות אותי המשכורות הנפוחות שהם משלמים למנהלים, העמלות הנסתרות ודמי הביול לכל מיני דברים מוזרים. חוץ מזה, זורמות אלי כל יום הצעות לחרמות חדשים. השבוע, למשל, הציעו לי לצאת לחרם על עמלות הקולנוע-פון. מכשיר הקולנוע-פון חוסך עבודה לבתי הקולנוע ובמקום לעשות הנחה הם לוקחים על זה כסף. מעצבן, נכון?"



יריב נחשון. "הלוואי שיהיו 100 כמוני"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו