בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נסיך מצרים

דב אלבוים, שמונה השבוע לתפקיד עורך הוצאת ידיעות אחרונות, מוציא ספר ילדים חדש. "מוזר לי לבוא מהצד של הסופרים, צד מנוגד לזה של העורכים", הוא אומר בראיון, "אבל יש בהיסטוריה העברית מקרים כאלה: ביאליק וברנר. יהיה לי לכבוד ללכת בדרכם"

תגובות

תמונה אחת חקוקה בזיכרון של דב אלבוים מילדותו: אמו באה בהפסקת עשר לגן, לתלמוד תורה ליתר דיוק, כוס מיץ תפוזים סחוט בידה והיא מעבירה לו אותה בין הסורגים. "לא היה מפונק ממני, מפונק עד השחתה", הוא אומר ומוסיף את ההגדרה "נסיך מצרים" לשמו. אלבוים, בן 36, סופר, מגיש תוכנית טלוויזיה, מחבר ספר ילדים חדש ומי שמונה השבוע לתפקיד עורך הוצאת ידיעות אחרונות, הוא הצעיר מבין תשעה אחים במשפחה חרדית בירושלים, בן ראשון אחרי שלוש בנות.

"כל רצון קפריזי שלי נענה", הוא מספר. "יש לי זיכרון ברור כשמש לרודנותי. אמי היתה צריכה לבקש ממני רשות לצאת לשכנה, לזוז חמישה מטרים מהבית. כל יום לפני שהייתי הולך לתלמוד תורה אמא שלי היתה צריכה לקנות לי מכונית משחק חדשה. נהיה לי אוסף של מאות מכוניות, שבא מהתקציב השבועי שנועד לאוכל. לא מדובר פה במשפחה עשירה, להיפך, במשפחה דלת אמצעים. גרנו בסנהדריה בירושלים, והחנות היתה בקצה רחוב בר-אילן. היא היתה צריכה לשרך את רגליה במשך 45 דקות כדי לקנות לי את הצעצוע, אחרת לא הייתי מסכים ללכת. עד היום אני מבקש סליחה על החטאים האלה".

שושלת הדובים נעצרה

מן הסתם הוא לא באמת חושב שמעשי הילד הקטן שלו הם "חטאים", אבל השימוש במינוח הדתי אינו מקרי. אלבוים, שנעשה חילוני כאשר עמד על דעתו, מעולם לא הפנה עורף לדת. "אני מגדיר את עצמי כמסורתי. אני לא אומר שהדרך שבחרתי בה - להיות חילוני - היא הדרך ואין בלתה. אדם צריך לבחור מה שהוא רוצה. אני מלמד יהדות ועוסק בה מתוך המון הזדהות, לא מבחוץ.

"הבנות שלי - נועם בת 5 ואביגיל בת שנתיים וחצי - יכירו היטב את העולם החרדי. אני רוצה שיכירו את כל המרחב, כל האפשרויות. לא הייתי רוצה שיגידו להן מה לחשוב כפי שלא רציתי שיגידו לי".

הילדות של בנותיו שונה כמעט מכל בחינה מילדותו שלו. הספר שהוא פירסם כעת בהוצאת עם עובד, "האריה הרעמתן, והג'ירפה גם", לא דומה לשום דבר שקרא בילדותו. הוא כלל לא גדל על ספרי ילדים.

"לילדים דתיים של פעם היו סיפורי חסידים, מאוחר יותר ספרי חז"ל", הוא אומר. "אני זוכר שבגיל שכבר ידעתי לקרוא ממש טוב, כשהייתי בן שש, אבא שלי הביא לי את סיפוריו של רבי נחמן מברסלב. כשהייתי ילד, השוס ההיסטרי הכי גדול היה סדרה של ספרים שנקראה 'כה עשו חכמינו', שאני קורא היום לבנותי. זה אוסף אגדות של התלמוד. בעיקר ספרות דידקטית מאוד. לנו לא היתה שום אופציה אחרת. כשהייתי בן 10 הייתי הולך לבן דודי החילוני ושואל ממנו ספרי חסמב"ה. כשאבא תפס אותי, הוא זרק לי אותם. אמא שלי היתה פתוחה, היא עדיין כזאת. היא לא רצתה לריב אתי.

"הספרים של חסמב"ה היו מבחינתי עולם חדש, וגם פשוט ספרים מעניינים. ספרי חז"ל הם כאילו אגדות, אבל צריך להיות מבוגר כדי להבין אותם. גם אם מעבדים ומפרשים את הסיפור, זה לוקח הרבה שנים. כפשוטם הספרים משעממים. אני זוכר סיפור על 'יוסף מוקיר שבת'. זה סיפור על עני מרוד, שמשתדל לכבד את השבת, ממשכן את רכושו כדי לקנות דג לארוחת שבת, ואז הוא מוצא יהלום בבטן הדג. כמה זה יכול לגרות?"

לבנותיו הוא קורא היום את "פו הדוב", "צפרדי וקרפד", "תפילילה", "כל מה שיש של לאה גולדברג", אבל גם תנ"ך לילדים, "לאו דווקא של סידון". "גם כיף לי להמציא. אני מחליט עם הבנות על דמויות, נגיד נסיכה, פיה ומכשפה, ומתחיל לטוות ביניהן עלילה, עם תפניות מוזרות. חשוב לי להסביר איך נוצר סיפור".

כאשר נשאל איך, למשל, הוא מסביר לבנות החילוניות שלו סיפור נורא כמו זה על בנות לוט, שאביהן מציע אותן כפרס להמון זועם הצובא על ביתו, הוא אומר: "המקרא מבקר את לוט. היחס של המקרא ביקורתי, כי אחר כך הבנות של לוט משקות אותו ביין ואונסות אותו בשכרותו. זאת בעצם תגובה למה שהוא עשה להן. זו אמירה חד-משמעית של התנ"ך על סולם הערכים המעוות של לוט".

אגב, הבנות שלו יכירו אולי את העולם החרדי, אבל הוא אינו מצפה מהן שיכירו את כל בני משפחתו. "יש לי כ-60 אחיינים ואני לא מסוגל לזכור את השמות של כולם. לזה קוראים יצחק חיים, לאחר חיים יצחק. יש בערך עשרה שמות ברוטציה". אבל דב אינו אחד מהם. "שושלת הדובים נעצרה, נראה שלא רוצים שיהיו עוד חילונים כמוני".

בוב הבנאי ואני

אלבוים, שהשבוע נודע על מינויו לתפקיד עורך הוצאת ידיעות אחרונות, אומר כי בתחום הספרות למבוגרים "אין לנו במה להתבייש, יש כאן ספרות מהמעלה הראשונה". תחום ספרות הילדים, לעומת זאת, לא מאוד מפותח, לדעתו. האם בשל העניין שלו בתחום יושם עתה דגש על ספרי ילדים? אלבוים בוחר בתשובה דיפלומטית: "בכל התחומים אפשר לעשות מאמץ שיהיו עוד יותר טובים".

כאשר דב אייכנוולד פנה אליו בהצעה להיות העורך, ביקש שנה לחשוב על כך. "הייתי זקוק לזמן כדי לסיים מיני פרויקטים", הוא אומר, בהם הדוקטורט שלו על נושא החסידות, שאותו עדיין לא סיים.

כעת הוא אומר שהוא רוצה "ללמוד את התפקיד", ובשום אופן לא "לבוא ממקום של התנשאות". עם זאת, הוא שאפתן: "מה שמאתגר אותי זה להפוך את הוצאת ידיעות אחרונות להוצאה המובילה במדינה.

"מוזר לי לבוא מהצד של הסופרים, צד מנוגד לזה של העורכים", מוסיף אלבוים שכתב ב-1997 את "זמן אלול" על נערי ישיבות, וב-2001 את "חיי עם האבות", ספר שהוא דיאלוג דמיוני עם אבות האומה אברהם, יצחק ויעקב. "אבל ראיתי שיש בהיסטוריה העברית מקרים כאלה: ביאליק וברנר. יהיה לי לכבוד ללכת בדרכם".

ככותב הוא מתכוון להשקיע הרבה בכתיבה לילדים. הוא כבר שוקד על פרויקט נוסף שהוא לא רוצה לחשוף (וכן על ספר עיון בנושאי המחקר שלו). "האריה הרעמתן", ספר הילדים שלו, הוא רק סנונית ראשונה, לדבריו. אלבוים החליט לכתוב ספר ילדים מאז שנולדה בתו הבכורה, ובכך הצטרף לשורה ארוכה של הורים/סופרים המוציאים ספרים לרגל המאורע.

"גיליתי שכתיבת ספרי ילדים היא עניין מאוד יצירתי. זה אמנם לא מצריך עבודה כמו כתיבת רומן, אבל זאת יצירה לכל דבר, שאינה נופלת בערכה מיצירה למבוגרים. אני קורא ספרים לבנות שלי, ואני אבל על כך שהרבה אנשים חושבים שאפשר לכתוב בלי להתאמץ, בלי להשקיע בשפה, במוסיקה של המשפטים, בתחביר. צריך למשוך את הילד לעולם המלים, לאתגר אותו מבלי להיות גבוה מעליו".

הורותו שונה לחלוטין מזאת של אביו, שמילא תפקיד קטן בילדותו. "הוא טיפל הרבה באמו החולה, למד, לא היה הרבה בבית", הוא אומר. "אני רואה את הבנות שלי המון. חבל לפספס את זה. אני נהנה לשמוע פטפוטים של ילדה בת שנתיים וחצי. אין שירה יפה מזו".

האם כמו אמו יפנק את הבן שיבוא אולי אחרי שתי בנותיו? בתחילה הוא אומר שהוא רוצה שיהיה לו בעתיד בן, "כמו כל הורה שרוצה ילדים משני המינים", אבל אחר כך הוא מודה: "לבוב הבנאי אני מצליח להתחבר יותר מאשר לשורה הארוכה של הפיות שעל המדף של הבת שלי".

אבל הוא לא שומר את ההתפלמסות הרוחנית רק לבן שאולי יבוא. הוא מדבר אתן הרבה על אלוהים, הוא אומר. "אני מדבר על כוח החיים שיש בכל דבר, בצמחים, וכמובן בבני אדם. במכלול הכי רחב שיכול להיות. אני מדבר עם נועם המון על אלוהים. אני מנחיל להן את תפישת האלוהים שלי היום ולא את זאת שהעבירו לי כילד, של דמות היררכית, שליטה, מלך, שאני אמור להעריץ, לעבוד אותו".

אלבוים מעשן בשרשרת. הוא מספר שבזמן הכתיבה הוא מעשן עוד יותר. אחד מיושבי המסעדה שב"נמל" - כך מקפיד אלבוים לומר בעברית הספרותית-מדוברת שלו - מעיר לו כי העשן של הסיגריה מפריע לו. "מה אני יכול לעשות? אני לא שולט ברוח", הוא משיב לו קצרות.

הזדהות עם ג'ירפה

הסיפור של אלבוים בספר הילדים שלו (עם איוריו היפים של דייוויד הול), שבו האריה מגלח את רעמתו, הוא הסיפור שלו, הוא אומר. בתחילה פיקפק בדבריה של העורכת דלית לב שאמרה לו כי ספרי הילדים הם נייר לקמוס של הכותב, אבל אחר כך הבין. בתחילה רצה שהגיבור שלו יגלח גם את זקנו, שזה הלכה למעשה מה שהוא עשה כאשר עזב את הדת.

איזו משמעות יש למשחקי המינים בספר? אריה ללא רעמה הוא בעצם לביאה. אלבוים אומר שלא היתה לו כוונה להתייחס לזה. הוא גם לא שתל את הרמיזות שנמצאו בספר לסיפור שמשון. ייתכן, הוא אומר, שההיבטים האלה התגנבו לספר ללא כוונה מודעת. תחום המחקר שלו הוא קבלה וחסידות במחשבת ישראל, ולפי תחומים אלה "אין דבר כזה זכר ונקבה", הוא מסביר.

הוכחה לכך אולי היא העובדה שהוא גם מזדהה עם הג'ירפה בסיפור, שמתנכרת קצת לאריה הקירח. בספר היא נשרפת מהשמש בחוף הים וכולם צוחקים עליה. חוויית שיזוף היתר לקוחה מילדותו שלו. "הייתי נשרף וחוטף כוויות אמיתיות. רציתי להיות מישהו שאני לא. הרגשתי כל כך לבן ובולט למרחקים. הפריע לי שאני ג'ינג'י, והניסיון לשנות את זה נצרב בעורי".

אלבוים מאמין בהשתנות תמידית. בזמן האחרון הרגיש שהוא נהפך ל"פרצוף בטלוויזיה". "זו עוד קליפה שכובלת אותי. מזהים אותך בתור זה שמופיע בטלוויזיה. רצו להחתים אותי על עוד 120 תוכניות של 'חוצה ישראל', אבל רציתי להתקלף מהקליפה הזאת. ברגע שמישהו שם אותי בתבנית, אני מתחיל לסבול, הנפש שלי מתחילה לצווח, להגיב לזה בכאבים פיסיולוגיים". לדבריו, לעובדה שהטלוויזיה החינוכית לא שילמה לו על עבודתו במשך שנה וחצי, דבר המתברר כעת בבית משפט, אין קשר לעזיבה. "רבי נחמן פעם אמר שאם יהיה מחר כמו שהוא היום, לא ירצה לחיות. המוטו הוא התחדשות".



דב אלבוים: "'האריה הרעמתן' הוא רק סנונית ראשונה"


איור של דייוויד הול מתוך ספרו של אלבוים, "האריה הרעמתן, והג'ירפה גם"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו