בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

וורן באפט - האיש, האגדה והפילוסופיה

וורן באפט, השני ברשימת האנשים העשירים בעולם, עשה את הונו הרב בזכות רכישות מוצלחות, ניהול שמרני ורמה גבוהה של יושר עסקי; להצלחתו יש מרכיבים רבים, אשר המובילים שבהם הם יכולת למידה, עמידה עיקשת על עקרונות והמון סבלנות

תגובות

בחנות הספרים המקוונת אמזון.קום יש ספר ששמו "כיצד תבחר מניות כמו וורן באפט How to pick stocks like Warren") Buffet"). בתיאור הספר נכתב כי באפט החל את דרכו בעולם העסקים כבר בגיל 6, כשקנה חבילה של 6 פחיות קוקה קולה תמורת רבע דולר (a Quarter), ולאחר מכן מכר כל אחת מהפחיות תמורת 5 סנטים (Nickel), תוך שהוא גורף לכיסו רווח של 20% על ההשקעה.

קשה לדעת אם סיפור זה נכון או שמדובר באגדה נוספת שנקשרה בשמו של מי שנחשב לגורו ההשקעות המצליח בעולם. מה שבטוח הוא שמאז אותו מקרה למד באפט שיעור חשוב בעולם ההשקעות, שאת תוצאתו ניתן לראות גם עתה: באפט, באמצעות חברת ההשקעות ברקשייר האת'וויי שבניהולו, הוא בעל המניות הגדול ביותר בחברת קוקה קולה (KO בוול סטריט) הנסחרת בשווי שוק של 115 מיליארד דולר. אחזקתה של ברקשייר בחברה, 8%, שווה כיום יותר מ-9 מיליארד דולר.

בתיאור שמופיע באתר של אמזון מוזכר פרט קטן נוסף שמעורר חשד. בין היתר כתוב שם כי ברקשייר היא בעלת מניות מובילה בכמה חברות גדולות וחשובות, ובהן קוקה קולה, דיסני, אמריקן אקספרס, ו...אמזון.

אמזון? סליחה?

האם ייתכן כי באפט, שהתפרסם בסלידתו מחברות טכנולוגיה ואינטרנט, כמו גם מחברות מרובות הפסדים, מחזיק בחשאי במניותיה של אמזון? מותר לפקפק בכך. מחיר הספר, למי שמעוניין, 18 דולר בכריכה קשה (לפני דמי משלוח).

להזיז את הכסף

מיהו באמת וורן באפט? מה עושה אותו לאיש מוערך כל כך בקהילת המשקיעים העולמית? מהי טכניקת ההשקעה שלו ומהו סוד הצלחתו? מה הפך אותו לאיש השני הכי עשיר בעולם, בעל הון בשווי של 40 מיליארד דולר?

ההערכה העצומה שלה זוכה באפט באה קודם כל בזכות התוצאות. "הטעם נמצא בתוך הפודינג", אומרים האמריקאים. ואכן, הפודינג שרקח להם באפט אינו מכזיב כבר קרוב ל-40 שנה.

באפט רכש את השליטה בברקשייר האת'וויי ב-65', במחיר של 19 דולר למניה. באותה עת החזיקה ברקשייר בעיקר במניותיהן של חברות טקסטיל שונות. מאז אותה רכישה הצליח באפט להשביח את ערכה של ברקשייר בכל שנה ב-24% בממוצע. ביצועים נדירים אלה, במשך כל 35 השנים האחרונות, הרימו את שווי ההון העצמי של מניית ברקשייר ללא פחות מ-40 אלף דולר. מניית ברקשייר עצמה נסחרת עתה בשוק במחיר של 69 אלף דולר.

אין מדובר בטעות. מאחר שבאפט מעולם לא האמין ב"ספליט" של מניות (חלוקת המחיר בחצי והכפלת כמות המניות בחברה), נסחרת כיום מניית ברקשייר בבורסה במחיר של דירת חדר צנועה.

המרוויחים הגדולים מביצועיו של באפט הם שותפיו, הלא הם בעלי המניות של ברקשייר מהציבור. אלה שהשקיעו במניית ברקשייר 10,000 דולר עם הקמת החברה, יכולים היו להחזיק כיום, לאחר 36 שנים, נכסים בשווי של 50 מיליון דולר. לשם השוואה, השקעה דומה במדד הסטנדרד אנד פורס 500 במשך אותה תקופה היתה צומחת ומגיעה רק ל-500 אלף דולר, 1% משווי ההשקעה בברקשייר.

מעטים הם האנשים בעולם שיש להם סבלנות להחזיק כל כך הרבה שנים במניה אחת בודדת (במיוחד כשהיא עולה בשיעור חד כל כך), מבלי שיפדו את ערכה קודם לכן.

באפט הוא אחד מהם. 36 שנים לאחר שרכש את החברה ממשיכים באפט ואשתו סוזן להחזיק בכמעט 40% מהון המניות של ברקשייר. שווי מניותיהם בברקשייר מוערך כיום בכ-40 מיליארד דולר. מבין עשרת האנשים העשירים בעולם באפט הוא כיום היחיד שכל הונו נוצר מפעילות השקעה נטו, אותה הוא מכנה Capital Allocation (הזזת הון, בתרגום חופשי). אין הוא רואה עצמו כיזם מוכשר או כמנהל מוצלח במיוחד, אלא כמי שמתמחה בעשיית דבר אחד: "To Push Money Around".

"תודה לאל, כדי 'לדחוף' כסף אין צורך במסת שרירים או בקואורדינציית יד-עין משובחת", כותב באפט במדריך לבעלי המניות של ברקשייר. "במלים אחרות: שיער מאפיר אינו מהווה חיסרון בסוג המשחק הזה".

בכיתה של מאסטר בנג'מין גראהם

באפט נולד בשנת 1930 באומהה נברסקה, ארה"ב. העיר שבה הוא חי עד היום, שימשה השראה לתואר הלא רשמי שהוענק לו בקהילת המשקיעים: "האורקל מאומהה".

בגיל 11 החל את פעילות ההשקעה ה"אמיתית" במניות, כשרכש 3 מניות של חברה המספקת שירותים עירוניים.

ב-51' הוא החל את לימודיו אצל פרופ' בנג'מין גראהם באוניברסיטת קולומביה בניו יורק, מומחה להשקעות בזכות עצמו. השיטות שלמד באפט אצל גראהם לפני 50 שנה משרתות אותו גם כיום בבחינת החלטות השקעה. אקסיומת ההשקעה של גראהם גורסת כי השקעה במניות צריכה להיות מבוססת על ניתוח כמותי שמאתר חברה בה ה"ערך הפנימי" (Intrinsic Value) גבוה ממחיר מניותיה בשוק. "ערך פנימי" הוא ערך המזומנים שאמור העסק להפיק לאורך כל ימי חייו. עוד אומרת האקסיומה כי מידת הפופולריות של מניות אופנתיות אינה כלי רלוונטי לניהול השקעות, וכי שוק המניות יודע לפצות משקיעים סבלניים.

על השפעתה של חוויית הלימוד אצל גראהם סיפר באפט בדו"ח הדירקטוריון האחרון למשקיעי ברקשייר: "במשך העשור שקדם ללימודי אצל גראהם נהניתי - אולי צריך לומר אהבתי - לנתח, לקנות ולמכור מניות. התוצאות שהשגתי לא היו טובות יותר מהממוצע. החל מ-51', ביצועי החלו להשתפר. לא שיניתי את התזונה שלי ולא את תרגילי הכושר שאני מבצע. המשתנה היחיד שעזר לי הוא הרעיונות ששאבתי מבן. בפשטות אוכל לומר כי כמה שעות לרגליו של ה'מאסטר' הוכיחו את עצמן כמשתלמות הרבה יותר מ-10 השנים שבהן חשבתי שאני מפתח חשיבה מקורית משל עצמי".

באפט טוען כי חש חובה להעביר הלאה את פילוסופיית ההשקעה שלמד מגראהם, ושהעשירה אותו באופן כה רב, גם אם הדבר עלול להקים בעתיד מתחרים לברקשייר. אפשר להניח שאין הוא חושש מכך יותר מדי. "רעיונות השקעה טובים נדירים בדרך כלל", הוא אומר.

המנוף של ברקשייר

ב-56' ייסד באפט שותפות להשקעה במניות. 9 שנים מאוחר יותר, ב-65', רכש באמצעות שותפות זו את החברה המזוהה עימו עד היום, ברקשייר האת'ווי (קוד מסחר BRK/A), שהחזיקה באותה עת בעסקי טקסטיל. ב-67' רכש באפט באמצעות ברקשייר את חברת הביטוח אינדמניטי. ברבות הימים נהפכו עסקי הביטוח לסימן ההיכר של באפט, וכיום כולל תיק ההשקעות של ברקשייר קבוצה גדולה של חברות ביטוח שבבעלותה.

חברות הביטוח של ברקשייר מספקות באופן מעשי את המנוף הפיננסי של ברקשייר. באפט ושותפו, צ'ארלי מאנגר, מעדיפים לבצע את עסקות הרכישה של ברקשייר במזומן, מטעמי זהירות ושמרנות. שיטת רכישה זו שומרת על היציבות הפיננסית של ברקשייר, אך מונעת ממנה להגדיל את עסקיה בעזרת אשראי בנקאי.

הפתרון של באפט לכך פשוט: הוא משתמש בכספים העודפים שמחזיקות חברות הביטוח שבבעלות ברקשייר, ואלה רוכשות לעצמן את הנכסים שמזהה באפט עבור ברקשייר. באופן זה נהנית ברקשייר מהשקעה טובה פעמיים - גם בעצמה, וגם ברווחי ההון של חברות הביטוח שבבעלותה. מובן שכאשר ההשקעה מתבררת כלא מוצלחת (תופעה נדירה אצל באפט) - גם חברות הביטוח של ברקשייר יפסידו מכך.

אסטרטגיית ההשקעות שהתווה באפט לברקשייר בראשית דרכה נשמרת גם כיום. המוטיבים העיקריים באסטרטגיה זו הם השקעות בעסקים "פשוטים" ("אם יש בזה הרבה טכנולוגיה לא נבין בזה"), מותגים חזקים, ובעיקר - השקעות לטווח ארוך.

כמה ארוך? הנה, למשל, את עסקי הטקסטיל, שערכם החל להיפגע עקב התחרות החריפה ממדינות העולם השלישי, מכרה ברקשייר סופית רק ב-20 - '85 שנה לאחר שבאפט רכש אותם.

מרכיב חשוב נוסף באסטרטגיית ההשקעה של באפט הוא רכישת מלוא הבעלות על החברות, או נתח גדול מהן, אם מדובר בחברה ציבורית. ברוב המקרים יעדיף באפט לשלם תמורת הרכישות במזומן, ורק לעתים נדירות יקצה תמורתן מהון המניות של ברקשייר.

נאמנה לאסטרטגיה זו רכשה ברקשייר בשנות ה-70 חברות כמו See's Candies, חברות מתמחות בפרסום (אינטרפאבליק, אוגילבי) ועסקי עיתונות ומדיה ("ואשינגטון פוסט", "בוסטון גלוב" ו"באפאלו ניוז").

בעשור שלאחר מכן הצטיידה ברקשייר בחברות העוסקות בשיווק רהיטים, שואבי אבק ומכירת אנציקלופדיות. בסוף שנות ה-80 הרחיבה ברקשייר את השקעותיה באמצעות רכישת מניות בבורסה. ב-87' רכשה החברה נתח גדול מבנק ההשקעות סלומון ברדרס; ב-89-'88' נרכשה האחזקה בקוקה קולה; ב-89' היתוספו לתיק ההשקעות של ברקשייר מניותיה של יצרנית סכיני הגילוח ג'ילט, ושנתיים לאחר מכן צורפה לתיק גם אמריקן אקספרס.

מיתון זה טוב

הרכישות של סוף שנות ה-80 מייצגות מרכיב חשוב אחר באסטרטגיית ההשקעות של באפט. באותן שנים סבלה הבורסה האמריקאית מחולשה ניכרת, עקב משבר המניות באוקטובר 87'. באותה עת רבות מהמניות היו במחירי שפל, ומאוחר יותר אף החל בארה"ב משבר חריף בענף הנדל"ן.

האווירה הפסימית בשוק שירתה היטב את באפט, שמעדיף לבצע את השקעותיו בעתות שפל בשוק ההון. זו גם הסיבה לכך שבמהלך 2000, שהיתה שנה גרועה למדי בבורסה האמריקאית, ביצעה ברקשייר שמונה רכישות בשנה אחת.

"האתגר הגדול שלנו הוא לייצר רעיונות חדשים באותה מהירות שבה אנחנו מייצרים מזומן", כותב באפט במדריך למשקיעים. "במובן זה, שוק מניות מדוכא מהווה עבורנו יתרון משמעותי. ראשית, משום שהוא מפחית את המחיר בו ניתן לרכוש חברות. שנית, משום שהוא מאפשר לחברות הביטוח שלנו להגדיל את חלקן בחברות אחרות במחירים אטרקטיוויים. ושלישית, משום שחברות הפורטפוליו שלנו, כמו קוקה קולה, הנוהגות לרכוש את מניותיהן בשוק מדי פעם, יכולות לעשות זאת במחירים זולים יותר"."למעשה, בעלי המניות של ברקשייר, שמחזיקים בה לטווח ארוך, מרוויחים משוק מניות יורד ממש כפי שסוחרים הרוכשים מזון מרוויחים מירידה במחירי המזון.

לפיכך, כששוק המניות יורד - כפי שקורה לו מפעם לפעם - אין צורך להתאבל או להיות בפאניקה. אלה חדשות טובות לברקשייר".

גם מההאטה הנוכחית בכלכלה האמריקאית באפט מבקש להרוויח. "מנהלי חברות רבים מצפים כעת להאטה בעסקיהם", כותב באפט בדו"חות ברקשייר ל-2000.

"למעשה, בכמה מהעסקים שקנינו בשנה החולפת אנחנו יודעים שהרווחים יהיו נמוכים יותר מאשר רווחי השיא שהיו להם בשנתיים האחרונות. ירידה זו אינה משנה לנו במאומה, בהתחשב בכך שאנו מצפים כי כל החברות שבבעלות ברקשייר יחוו מדי פעם עתות של גאות או שפל.

"רק במצגות של בנקי ההשקעות בוול סטריט הרווחים תמיד נמצאים במגמת עלייה", הוא מוסיף בסרקאזם.

בשנות ה-90 המשיכה ברקשייר במסע הרכישות וצירפה לתיק השקעותיה חברות המתמחות ברהיטים, תכשיטים, ייצור נעליים, ומערכות לאימון טייסים. ב-96' צירפה ברקשייר לקבוצת הביטוח שלה את חברת Geico, ושנתיים מאוחר יותר רכשה גם את חברת ביטוח המשנה, ג'נרל רי (General Re).

ההנפקה של 96'

ברקשייר האת'וויי אמנם נסחרת בבורסה, אך מאז 58', בה גייסה החברה מהציבור 75 אלף דולר, נמנע באפט מלנצל עובדה זו לצורך גיוס הון נוסף. ברקשייר השיגה את המימון לפעילותה מרווחי החברות הבנות שלה.

הפעם היחידה שבה נעתר באפט ללחץ הקהל היתה ב-96'. באותה שנה החליטה ברקשייר לחזור לבורסה ולגייס 500 מיליון דולר, במניות מסוג B. כל מניה מסדרה B שווה בערכה 1/30 ממניה מסדרה A.

אחת הסיבות לגיוס ההון שביצעה ברקשייר היתה המדיניות הייחודית של באפט וצ'ארלי מאנגר, סגנו בברקשייר, להימנע מביצוע פיצול (Split) במניות ברקשייר. ספליט הוא פעולה טכנית, שבה מגדילים את מספר המניות ומקטינים את מחירן, כדי לשמור את מחירי המניות בטווח "נמוך" (100-50 דולר בממוצע). המחיר הנמוך מסייע לסחירות גבוהה יותר במניה, אך אין לו כל משמעות לגבי עסקי החברה או שווי המניות.

באפט, כיאה למי שסולד מתרגילי השיווק של בנקי ההשקעות (כמו גם ממניפולציות חשבונאיות שמטרתן לייפות דו"חות כספיים), לא אהב את רעיון הספליט, ובכך איפשר למניית ברקשייר לטפס למחירים בלתי נתפשים מבחינת וול סטריט.

חברות הברוקרים של וול סטריט אינן אוהבות את המחיר הגבוה של מניית ברקשייר, משום שהוא כמעט לא מאפשר להן לסחור בה. ובאמת, המחזור היומי הממוצע במניות ברקשייר האת'וויי אינו עולה על 350 מניות ביום.

ב-96', כשהגיעה ברקשייר למחיר של כ-35 אלף דולר, "איימו" כמה מבנקי ההשקעות של וול סטריט לייסד קרנות נאמנות שמשקיעות אך ורק במניות של ברקשייר (ומוכרות, כמובן, יחידות השתתפות במחירים זולים יותר).

איומים אלה שיכנעו את באפט להנפיק את סדרת המניות מסוג B. מניות B

נמכרו תחילה במחיר של 1,110 דולר ליחידה, ועתה הן נסחרות במחיר כפול מכך, שגם הוא לא הופך אותן לסחירות במיוחד.

גיוס הון זה התפרסם בזכות התבטאותו של באפט כי רוכשי המניות הולכים לשלם עבורן "מחיר מלא", או כפי שבאפט ניסח זאת: "The stock was not undervalued" (המניות אינן זולות).

אמצעי התקשורת בארה"ב פירשו התבטאות זו כאזהרה לפיה באפט מודיע כי המניות שהוא מנפיק "יקרות". בהקשר זה ראוי לציין כי 96' נחשבה לשנה מצוינת בבורסה האמריקאית, שבסיומה באה התבטאותו המפורסמת של יו"ר הפדרל ריזרב, אלן גרינספאן, על "התרוממות רוח לא רציונלית" בקרב ציבור המשקיעים.

"אנשים קיבלו את האמירה שלנו בהפתעה", מבהיר באפט במדריך לבעלי המניות. "התגובה שלהם אינה ברורה לנו. לדעתנו, הם היו צריכים להיות מופתעים אילו היינו נוהגים הפוך ואומרים כי המניות זולות מדי.

"מנהלים של חברות האומרים בעת ההנפקה כי המניות שהם מוכרים זולות מכפי ערכן, או שאינם אומרים אמת, או שהם פועלים באופן בלתי הוגן כלפי בעלי מניותיהם הקיימים.

"בעלי המניות של החברה מפסידים כסף אם ההנהלה מוכרת מניות ששוות לדעתה 1 דולר תמורת 80 סנט. אנחנו לא ביצענו פשע כזה כלפי בעלי המניות שלנו, ולא נעשה זאת בעתיד. עם זאת, בניגוד למה שנאמר, מעולם לא הצהרנו כי המניות שאנחנו מוכרים הן יקרות מדי".

כשבאפט רושם צ'ק

גיוס ההון של 96' סייע לברקשייר להמשיך במסע הרכישות. ב-98' היא רכשה את חברת התעופה הפרטית, NetJets, ובנוסף הגדילה את אחיזתה בתחום הקמעונות כשרכשה את חברת אלייד דומק, הבעלים של רשת המזון המהיר דאנקן דונאטס.

ב-2000 הואץ קצב הרכישות של ברקשייר. היא רכשה את חברת האנרגיה MidAmerican, את קמעונאית התכשיטים Ben Bridge Jeweler, את חברת השכרת הרהיטים CORT, חברת הצבעים בנג'מין מור ו-87% מחברת Shaw Industries, הנחשבת ליצרנית השטיחים הגדולה בעולם, עם מחזור מכירות שנתי של 4 מיליארד דולר.

באפט מתאר את תהליכי הרכישה שהוא מבצע בפירוט במכתב שנתי לבעלי המניות, המאפשר לבחון בכל פעם מחדש את אסטרטגיית ההשקעות שלאורה הוא פועל (ולהתענג על שפתו הצבעונית והעוקצנית). כך למשל מתאר באפט בדו"ח השנתי האחרון של ברקשייר את רכישתן של בנג'מין מור וג'סטין תעשיות:

"ביולי 2000 בוב מונדהיים, דירקטור בחברת הצבעים בנג'מין מור, התקשר אלי ושאל אם לברקשייר יש עניין ברכישת החברה.

הכרתי את בוב עוד בתקופה בה עבד בסלומון ברדרס, בה שימש כיועץ כללי באחת מתקופותיה הקשות, והערכתי אותו מאוד. התשובה שלי היתה 'ספר לי עוד'.

"בסוף אוגוסט צ'רלי (מאנגר) ואני קיימנו פגישה עם ריצ'ארד רוב ואיבן דופוי, המנכ"ל הקודם והמנכ"ל הנוכחי של בנג'מין מור. אהבנו אותם, אהבנו את החברה, והגשנו להם הצעת רכישה לחברה: מיליארד דולר במזומן על המקום. באוקטובר אישרה מועצת המנהלים שלהם את העסקה, ובדצמבר היא הושלמה.

"בנג'מין מור מייצרת צבעים זה 117 שנים. החברה משווקת את מוצריה באמצעות אלפי מפיצים עצמאיים, שנחשבים לאחד מנכסיה החשובים ביותר. תזכרו את המוצרים האלה בפעם הבאה שתשפצו את הבית".

ביולי 2000 רכש באפט את Justin Industries, היצרנית המובילה של מגפי בוקרים - עם מותגים כמו ג'סטין, טוני לאמה, נוקונה וצ'יפוואה - והבעלים של יצרנית הלבנים הגדולה ביותר בטקסס ובמדינות השכנות לה. "הרכישה נולדה באקראי", מספר באפט.

"ב-4 במאי קיבלתי פקס מאיש בשם מארק ג'ונס, אותו איני מכיר, ושבו הוא מציע לברקשייר להצטרף לקבוצה שרוצה לרכוש חברה שבשמה לא נקב. פיקססתי לו חזרה והסברתי שלמעט מקרים נדירים, ברקשייר אינה משקיעה עם אחרים. עם זאת הבהרתי לו כי נשמח לקבל פרטים נוספים ולשלם לו עמלה אם מאוחר יותר נרכוש את החברה. הוא השיב שהחברה 'המסתורית' היא ג'סטין.

"בעקבות זאת קיימתי פגישה עם ג'ון רואץ', יו"ר החברה, וג'ון ג'סטין, המייסד ובעל המניות הגדול בה. זמן קצר לאחר מכן קנינו את ג'סטין תמורת 570 מיליון דולר במזומן.

"ג'ון ג'סטין אהב את החברה, אך נאלץ לעזוב אותה בגלל בעיות בריאות חמורות (שהובילו למותו בפברואר 2001). הוא היה איש עם קלאסה - הן כאזרח, הן כאיש עסקים והן כאדם.

"למרבה המזל, ג'ון ג'סטין הספיק לטפח שני מנהלים יוצאים מן הכלל, הרולד מלטון, המנהל של Acme (יצרנית הלבנים), ורנדי ווטסון, המנהל את עסקי המגפיים. כל אחד מהם מנהל את עסקיו כיחידה אוטונומית.

"Acme, החטיבה הגדולה בחברה, מייצרת יותר ממיליארד לבנים בשנה ב-22 מפעלים, 11.7% מהשוק הכולל בארה"ב. עסקי הלבנים מתאפיינים בזיקה אזורית, ובטריטוריה שלה Acme מובילה ללא עוררין.

"כשמבקשים מהטקסנים לנקוב במותג ללבנים, 75% יאמרו Acme, ורק 16% יאמרו את השם של המתחרה הבאה בתור (אני מודה שלפני שביצענו את הרכישה לא הכרתי אפילו שם מותג אחד ללבנים).

"שם המותג החזק של החברה נובע לא רק מאיכות המוצרים, אלא גם מהשירות המסור לקהילה שהיא וג'ון ג'סטין סיפקו במשך עשורים רבים.

עצות לרוכשי חברות

"איני יכול שלא לציין כאן שברקשייר - שהנהלתה ידועה כמי שתקועה עמוק בתוך המאה ה-19 - היא אחד העסקים הבודדים באמריקה שמיישם את אסטרטגיית ה-Clicks and Bricks (אסטרטגיית אינטרנט שננקטת על ידי חברות תעשייה מסורתיות - ע.ג).

התחלנו אותה עם חברת הביטוח שלנו GEICO, שעושה עסקים מצוינים באינטרנט, ועכשיו הוספנו את Acme. אני משוכנע שהצעד הזה של ברקשייר הפך אותה ליקירת עמק הסיליקון".

הניסיון הרב של באפט מתבטא בקריטריונים הקשוחים לפיהם הוא מבצע את העסקות עבור ברקשייר. הוא נוהג להבהיר כי אחד הדברים החשובים לו בבחירת חברה לרכישה אינו רק מה שיש בה, אלא גם מי מוכר לו אותה.

"מאוד משמעותי עבורנו שלבעלים של חברה אכפת למי הוא מוכר", אומר באפט.

"אנחנו אוהבים לעשות עסקים עם מישהו שאוהב את החברה שלו, ולא רק את הכסף שיקבל בעבורה (מובן שאנחנו מבינים היטב כי גם נקודה זו חשובה לו).

כאשר הקשר הרגשי הזה קיים, אפשר לראות בכך איתות לאיכויות שיימצאו מאוחר יותר בעסק הנרכש: דיווח חשבונאי ישר, גאווה במוצרים, כבוד ללקוחות ושותפים עסקיים נאמנים.

"גם ההיפך הוא נכון. כאשר בעלים של חברה מוציא אותה למכירה פומבית ואינו מגלה כל עניין במה שיקרה לה לאחר מכן, יש בכך לעתים קרובות משום איתות לכך שהחברה 'יופתה' לצורך מכירתה.

התנהגות כזו מאפיינת לעתים קרובות בעלים המוגדרים כ'משקיעים פיננסיים'.

אם לבעלים לא אכפת כלל מהעסק או מהעובדים בו, יש סבירות גבוהה שהגישה שלהם תתבטא לרעה גם בחברה עצמה".

באפט וברקשייר במספרים

* השנה בה רכש באפט את ברקשייר האתוואיי - 1965

* מחיר מניית ברקשייר בעת הרכישה - 19 דולר

* מחיר המניה כיום - 67,600 דולר

* שוי השוק של ברקשייר - 103 מיליארד דולר

* מספר העובדים של ברקשייר - 12

* שיעור המניות שמחזיק באפט בברקשייר - 40%

* שווי חבילת המניות של באפט בברקשייר - 41.2 מיליארד דולר

* חבילת המניות של באפט בברקשייר מייצגת, לדבריו, 99% מהונו האישי

* שיעור התשואה הממוצע שהניבה מניית ברקשייר ב-36 שנים - 24%

* השקעה של 10,000 דולר במדד סטנדרד אנד פורס P500) 500&S) בשנת 65' היתה צומחת כיום ל-500 אלף דולר

* אותה השקעה במניית ברקשייר היתה מגיעה כיום לשווי של 50 מיליון דולר

* ב-32 מתוך 36 השנים האחרונות הצליחה ברקשייר להניב תשואה העולה על זו של מדד ה-P&S



וורן באפט: תודה לאל, כדי "לדחוף" כסף אין צורך במסת שרירים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו