בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מערבות מקסיקו למכרות המלך שלמה

הכריה במכרות הנחושת בתמנע מתחדשת מקץ 30 שנה. 350 מיליון דולר ממתינים מתחת לקרקע

תגובות

הכל התחיל בטיול לאילת של אחד מבני משפחת אנסירה המקסיקנית, ביולי 2004. כ-15 ק"מ צפונית לאילת קלט אלונסו אנסירה מראה מוכר - מראה שעליו משפחתו מבססת את עסקיה זה חמישה דורות ויותר. אנסירה זיהה פתח של מכרה ומיד נתמלא התרגשות. "קחו אותי לשם מיד", הורה מיד למארחיו בטיול. וכך, לגמרי במקרה, נפתחו מכרות המלך שלמה מחדש. אלה מכרות הנחושת שמצרים הפעילו כבר לפני כ-6,000, כשהעבירו ככרות נחושת לארצם על גבי גמלים ואוניות.

לאנסירה לא נדרש זמן רב כדי להבין את הפוטנציאל העסקי שזיהה בדרכו לאילת, והרעיון החל לרקום עור וגידים. הוא שב למקסיקו, ותוך זמן קצר חזר לישראל עם צוות משימה חדש. אהמסה, החברה שבבעלות משפחתו, היכתה תוך זמן קצר שורשים בישראל. החברה הקימה את אהמסה פלדות ישראל ואת חברת ערבה מיינס שמבצעת את הפרויקט - חברה בת בבעלות מלאה של אהמסה פלדות ישראל המנהלת אותו ממשרדיה הממורקים בהרצליה פיתוח.

ערבה מיינס מתכוונת להקים בתמנע מפעל אשר ייצר בשלב הסופי 40 אלף טונה נחושת נקייה מדי שנה - משמע מחזור של כ-350 מיליון דולר בשנה לפי מחירי הנחושת כיום. המפעל יוקם בהשקעה כוללת של 180 מיליון דולר, ויועסקו בו כ-600 עובדים באופן ישיר וכ-1,200 עובדים באופן עקיף.

לדברי מנכ"לית אהמסה ישראל וערבה מיינס, קארלה גרסיה-גרנדוס, שלב א' של המפעל - אשר יוקם עד אמצע 2009 בהשקעה של 120 מיליון דולר - יפיק כ-20 אלף טונה נחושת נקייה בשנה. בשלב א' המפעל יעסיק כ-400 עובדים. גרסיה-גרנדוס מציינת כי כל ההשקעה היא מהון עצמי של החברה האם במקסיקו. "המפעל שנקים בתמנע 'ירוק', כלומר אינו מזהם, ועומד בתקנים הבינלאומיים והישראליים", אומרת גרסיה-גרנדוס. ערבה מיינס קיבלה בסוף 2004 את ההיתרים הנחוצים מהממונה על המכרות במשרד התשתיות, ד"ר יעקב מימרן, לכרייה מחודשת והפקת נחושת, ובשנה החולפת קיבלה החברה אישורים רלוונטיים נוספים מהמועצה האזורית חבל אילות.

החלום גז

אנסירה הגיע לישראל למטרות שונות בתכלית. אהמסה היא קונצרן המתכות והמכרות השני בגודלו במקסיקו שמגלגל יותר מ-3 מיליארד דולר בשנה ומעסיק 20 אלף עובדים ברחבי העולם. אהמסה היא אחת היצרניות הגדולות בעולם של אוראה (שתנן), המשמש חומר גלם לחומרי דישון. חומר הגלם העיקרי של האוראה הוא האמוניה. חומר הגלם העיקרי של האמוניה הוא הגז הטבעי, וכאן נכנסת ישראל לתמונה.

בסוף שנות ה-90 נתגלו מול חופי עזה מאגרי גז טבעי גדולים, ומחירי הגז הטבעי במקום היו מהנמוכים בעולם. המאגר מול עזה נמצא בבעלות חברת הגז הבריטית בריטיש גז. החברה הבריטית, הרשות הפלשתינית ותאגיד CCC הנמצא בבעלות משפחת חורי הלבנונית, פתחו בדיאלוג עם אהמסה למכירת גז טבעי.

אהמסה הכינה תוכנית עסקית להקמת מפעל לייצור אמוניה באזור אשקלון שיתבסס על מאגר הגז הטבעי שמול חופי עזה. הפקת הגז הטבעי התעכבה - בעיקר נוכח התנגדות ממשלת ישראל, שחששה כי הרווחים יגיעו לארגוני הטרור; התוכנית שהכינו באהמסה ירדה לטמיון. הקשיים הבירוקרטיים של מדינת ישראל גם כן לא הקלו על הפרויקט. אנסירה ששהה בישראל כדי לחזות בדעיכתו של פרויקט האמוניה, בחר לנסוע לאילת לנופש על מנת להירגע מעט. אז נגלה לו פתח המכרה - ומכרות המלך שלמה נפתחו מחדש.

מה פתאום החלטתם לבוא לישראל ולהשקיע כאן מאות מיליוני דולרים?

גרסיה-גרנדוס: "אנחנו רואים בישראל מוקד אסטרטגי. תחילה חשבנו על פרויקט האמוניה, אבל לצערנו הוא ירד מהפרק. ואולם אז נתגלתה בפנינו האפשרות של תמנע. בעלי הבית לא חשבו פעמיים, והבינו כי זו הזדמנות חד-פעמית. על פי הבדיקות שלנו, יש למכרות הללו פוטנציאל רב. תיאורטית אנחנו יכולים לכרות מתחת לאדמה עד מצרים, אבל גבולות הגזרה שלנו נעצרים לפני הגבול". הקשר של גרסיה-גרנדוס עם ישראל עמוק - סבה היה שגריר גואטמלה באו"ם שהצביע מטעמה ב-47' בעד הקמתה של מדינת ישראל בעצרת הכללית.

צבעי אדמה ופסים כחולים

המצרים נטשו את המכרות לפני אלפי שנים. ב-49' התגלו מרבצי הנחושת מחדש, וכעבור עשור חודשה הכרייה במקום על ידי 1,200 עובדים. לפני כ-30 שנה - עם המעבר לשימוש בכבלי אלומיניום במקום כבלי נחושת - פקד משבר את הענף והכרייה בתמנע הופסקה.

המדינה הפריטה את שטח המכרות ומכרה אותו לחברה לישראל שהיתה בשליטת משפחת אייזנברג, ואחר כך בשליטת האחים עופר. החברה לישראל מכרה את המכרות ב-97' לחברת די.או אחזקות הישראלית-שוויצרית. די.או הקימה בשטח מפעל קטן העוסק במחזור נחושת לצורך הפקת גופרת הנחושת המשמשת לחקלאות.

עם הכניסה למכרות נגלה מחזה מרהיב - קירות עד הצבועים בצבעי אדמה עם פסים כחולים המעטרים אותם. "אלה סימני הנחושת", מסביר מהנדס המכרות הראשי של ערבה מיינס בישראל, סילבסטרה מנצ'קה. בביקור ראשון של עיתונאי במכרות מאז שנפתחו מחדש, חושפת ערבה מיינס את אחד הפרויקטים המעניינים והמורכבים המקודמים בישראל - כריית הנחושת במכרות תמנע.

לעיני העושה את דרכו במבוך התת-קרקעי נגלות עשרות מנהרות מפותלות שחלקן עדיין חסומות לתנועה ומלאות במי-תהום. בימים אלה עוסקת חברת מקורות בשאיבה של כמויות המים האדירות שהצטברו עם השנים במכרות.

תוך כדי הליכה במבוך הממוקם עשרות מטרים מתחת לאדמה - כשפנסים וקסדות לראשינו - מנצ'קה מסביר כי כרייה היא תהליך של הפקת עופרה ממרבצים באדמה. מרבץ עופרה טיפוסי מכיל 2%-0.5% נחושת; לפי בדיקות שערכה ערבה מיינס, ריכוז הנחושת בתמנע גבוה יחסית - יותר מ-1%. כרייה תת-קרקעית משמשת לכריית מרבצי העופרה העמוקים והעשירים יותר. היא נעשית באמצעות ממערכת מנהרות, פיר, מערכות אוורור, קירות תמך; מערכות חשמל; מערכת בקרת מים ומערכות לשינוע עובדים, עופרה וחומרי ייצור.

כריית העופרה תתבצע באמצעות continuous mining - מכונות כרייה ייעודיות - אשר אינן דורשות פיצוצים. "המכונות כותשות וטוחנות את העופרה לגודל גרגר המתאים להמשך תהליך הפקת הנחושת". תהליך ההפקה נמשך 120-60 יום. השלב האחרון בתהליך הוא הפקת המוצר הסופי - פלטות של 99.999% נחושת מתכתית.

ערבה מיינס אמורה לסיים את הפיילוט ולהתחיל בעבודות הכרייה במפעל הקבוע שיקום בתמנע בתחילת 2009. עדיין לא ברור אם העבודות במפעל הקבע יתחילו במועדן, מכיוון שהמדינה הגישה תוכנית מתאר חדשה לתמנע הכוללת שינוי של ייעוד הקרקע מכרייה ותעשייה לשמורות טבע ולתיירות. התמ"א (תוכנית מתאר ארצית) החדשה סותרת את התוכנית לחידוש הכרייה. משרד התשתיות הגיש בקשה לשינוי התמ"א כדי להשאיר את ייעוד הקרקע כקרקע לתעשייה, כדי שהמפעל יוכל לקום.

משרד התשתיות האריך לאהמסה את הזיכיון לכריית נחושת בתמנע בשנה - עד סוף 2006. החברה ממשיכה בעבודות ההכנה בשטח לקראת הפיילוט. בין השאר מדובר בהתקנת מערכות תאורה, אוורור ושאיבת מים, וכן ייצוב המכרות לקראת הכנסת הציוד שישמש לכרייה. לעת עתה מועסקים כ-90 עובדים, מהם 20 עובדי מטה בהרצליה והשאר בתמנע. רוב העובדים ממקסיקו, אך גרסיה-גרנדוס מבטיחה כי בעתיד חלק הארי של העובדים יהיה ישראלים.

מי שמתהלך במתחם שהוקם בתמנע יכול לראות מבני אסבסט רעועים הנמצאים בשלבי פינוי; מבנים אלה שימשו את אנשי המכרות במאה הקודמת. לעומתם ניצבים המבנים החדשים והמצוחצחים שהקימה ערבה מיינס. "השקענו הרבה מאוד בתשתיות בעבור העובדים", אומרת גרסיה-גרנדוס. "המעבדות החדישות, המשרדים, חדרי האוכל והמגורים - הכל חדש ומודרני בעבור מאות האנשים שיגיעו לכאן".

העבודה במכרה נחושת מתבצעת 24 שעות ביממה בשלוש משמרות, 365 ימים בשנה. "אהמסה מתכננת להפיק את הנחושת בטכנולוגיה חדשנית שעדיין לא נוסתה, באמצעות זיקוק ושטיפה של הקרקע על ידי חומצות", אומר מנצ'קה. "מומחים לאיכות הסביבה של המועצה האזורית בודקים בימים אלה אם אין חשש שהחומצות יחלחלו לקרקע ויפגעו באיכות הסביבה".

"חידוש כריית הנחושת בתמנע הוא יותר מעסק כלכלי בעבורנו", מציינת גרסיה-גרנדוס בסוף היום המתיש שעברנו יחד. "זהו אחד ממנועי הצמיחה המשמעותיים ביותר בעבור הנגב. הוא יסייע בפיתוחו הכלכלי והעסקי של אזור הנגב, לרבות יצירת מאות רבות של מקומות עבודה - ישירים ועקיפים. בצד חידוש הכרייה אנחנו רואים חשיבות רבה בתרומה ומעורבות בקהילה ופרויקטים סביבתיים בתחום ההגנה על החי והצומח, לצד השיקום הנופי באזור המכרות".

המתכת האדמונית ששוברת שיאי מחירים מדי יום

חשבתם שהזהב שובר את כל השיאים בחודשים האחרונים? חישבו שוב. נחושת - המתכת הפשוטה והאדמונית - נהפכת אט-אט לסחורה החמה ביותר בשוק המתכות עם שבירת שיאי מחיריה מיום-ליום. נחושת הייתה מוכרת לכמה מן התרבויות הקדומות ביותר ויש לה היסטוריית שימוש של יותר מ-10,000 שנה. היא בעלת מוליכות חשמלית גבוהה, והיא אחת המתכות הראשונות אשר שימשו את האדם לתעשיית כלים ואביזרי קישוט.

השבוע חצה מחיר טונה נחושת את רף 8,000 דולר, לעומת מחיר של 4,500 דולר לטונה בראשית 2006. מחירי המתכות עולים באופן תלול בשנתיים האחרונות, ובמיוחד בשנה החולפת. המתכות בכלל, והנחושת בפרט, משמשות בעיקר לתעשייה, בנייה וחקלאות. הנחושת היא מתכת נפוצה בשימוש בעולם המודרני והיא משמשת להולכת נוזלים, גז וחשמל.

עליות המחירים נובעות מביקושים מוגברים. הביקוש לסחורות אלה קשיח. כתוצאה מכך, עליית המחיר עקבית ומתמשכת, כמעט ללא מהלכים של תיקון. צרכניות הנחושת הגדולות בעולם הן סין והודו שצומחות בקצב מסחרר. שתי המדינות הללו מפזרות תשתיות לאורך ולרוחב, ולצורך כך הן נדרשות למתכות מכל סוג, בכלל זה הנחושת. כאן מצוי גם הסיכון הגדול, שכן ברגע שכלכלות אלה יאטו את הקצב, המחיר הגבוה עשוי לצלול בכיוון הפוך לגמרי.

מפיקות הנחושת הגדולות בעולם הן זמביה, דרום אפריקה, צ'ילה, ונצואלה, אוסטרליה ורוסיה, ובאחרונה גם סין, שמתחילה לחפש מתכות ולהפיקן. ייתכן כי באמצעות ערבה מיינס, תצליח ישראל לנגוס בחלק קטן מאחד השווקים הצומחים ביותר בעולם בימים אלה.



מכרות הנחושת בתמנע. החלו לפעול לפני 6,000 שנה


קארלה גרסיה-גרנדוס. סבה, שהיה שגריר גואטמלה באו"ם, הצביע בעד הקמת מדינת ישראל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו