בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הסופר, הקורא, הקונה

ליום הספר העברי הראשון, 1926

תגובות

לכל סופר יש בלי ספק השגה מיוחדת מן הקורא שלו. רק לפי ציור זה של קוראו, הריהו יוצר. אנו משועבדים על כרחנו לאוזן השומעת לנו, שלא בידיעתנו ושלא בטובתנו משתנה הקול, הסגנון, ואם לא הרעיון עצמו - צבע הרעיון ודאי שמשתנה לפי האכסניה, לפי הסביבה החדשה, וצבע הרעיון הרי חשוב לפעמים מן הרעיון עצמו.

בתקופות ידועות יש צורך מיוחד לסופר, שיהא עובד מבלי שיבוא בקירבה ישרה, בלתי אמצעית עם הקורא. יש אושר מיוחד לעבוד בעד האלמוני; שלא לדעת, אלא להרגיש שיש בעולם מי-שהוא, קורא מופלא זה, שלא הכרת אותו מימיך; ושאתה בטוח שהוא נמצא אי-בזה ומצפה לדבריך. אילמלא הרגשה זו, לא היינו יכולים לנשום. הקורא הקרוב ביותר מגביל אותנו. מגביל - גם כשהוא מן המעולים, ולא כל שכן אם הוא מן הסוג השכיח, שאין לו מה להכניס משלו לבין השטין. אם אי-אפשר לשכוח את הקורא, צריך, לפחות, ליצור דמות אידילית שלו - ליצור בלב את הנוכח, שאליו כדאי לדבר.

ההתנגשות עם הקורא, אם באמצעות מבקר גרוע ואם באמצעות הלועסים את הקליפה, היא לפעמים פטאלית בשביל הסופר. ברגע מר זה הוא נוכח, שאותו הקורא, זה שאליו היה מכוון את לבו בשעת יצירה, אינו כלל במציאות. הוא נוכח שדוקא אל היקר לו ביותר אין קורא זה נזקק כל-עיקר, ושאם יש לו איזה "מעמד", הרי הוא דוקא בזכות הפסולת שלו.

הקורא הטוב בא על הרוב בדמות חבר. אם זהו בעצמו אמן, הרי זאת ברכה כפולה ומכופלת. אין ערוך לאותה ההשפעה שיוצר-ידיד משפיע על חברו. אותה שעה נוצר הקורא האידיאלי, העומד תמיד על גבי האמן ומעורר ומשדל ומזהיר על הסכנה. קורא אחד כזה שקול כנגד אלפי אחרים. מציאותו של רע זה ממלאה כל ריקניות, ואם ראית תקופה של שפע מיוחד אצל היוצר, בדוק אדריה ותמצא את הרע.

ובכל זאת יש רגעים גדולים בחיי הסופר כשהוא נתקל, לאחר יאוש, בקורא שאליו התפלל. הצד האינטימי ביותר מתפתח אמנם בהשפעת הרע, אבל סתם קורא טוב מגלה משהו, שנשאר סתום מעיני כל אמן ומבקר. הוא מגלה לסופר את מקומו, את כוחו, את רפיונו. ודאי שצריך להתיחס בזהירות גדולה אל "הערצה" מסוג קוראים ידועים. אבל כבוש הקורא מסוגים שונים מעיד כמעט תמיד על כוחות-טבע עשירים. אם סתם קורא אומר: "זה משעמם!" אין זאת, כמובן, עוד ראיה. אבל על הרוב אין זה גם סימן טוב. והרבה יש ללמוד מכל קורא - אפילו מן הגרוע ביותר. הרוב שבינינו גדל בבדידות. בגולה לא נזדמן לנו כמעט להפגש עם הקורא בהמון. כתבנו אז רק בעד קומץ הרעים (וגם הם לא תמיד היו לנו). בדידות זו טיפחה צדדים ידועים ביצירתנו. היא האצילה את האמנות שלנו, העמיקה אותה. אבל לא היה לנו מושג מן הריזוננס שלה. כאן סו"ס נפגשנו עם הקורא. לרבים מבינינו פגישה זו היתה פטאלית. אבל רק כאן היתה לנו הזדמנות לראות פנים-אל-פנים גם את הקורא הטוב. אין ספק: הוא ישנו בארץ, ואם גם מספרו מועט עדיין. בקשוהו ותמצאוהו. יחד עם הביטול והזול של קטני-הנפש יש שנספוג גם את האור שבעין הטובה. קורא זה, שהיה בשבילנו הפתעה, רק הוא חיזק אותנו בשעות היאוש.

השפעתה של פגישה זו עם הסופר מרובה על הספרות. היא היא שיצרה לנו כאן עתונות הגונה. היא כבר השפיעה ועוד עתידה להשפיע גם על השירה. אין דבר, אם היא מרוממת לפעמים את הקל ביותר. היא יחד עם זה גם מזקקת, מקרבת אל האדם. היא עתידה להרים גם את הכבד.

אגודת הסופרים תחזק ותעצם אם יעלה בידה לקרב עוד יותר את הקורא הזה, לחנכו, להרים אותו אלינו. אני רואה תפקיד גדול ביצירת "אגודות הקוראים". וצדקה מרת פרסיץ וצדק מר שטיבל: הגיעה השעה, שהקורא העברי יכנס בעבי-הקורה. העדר הקורא משפיע לרעה לא רק על הצד החמרי שבדבר. זה עושה לאל את כל העבודה. מבטל אותה מעיקרה. באין קורא, למה כל הענין?

עד היום אין לנו סטטיסטיקה של הקוראים העברים בארצות שונות. "לשכת הספר" תצטרך לעסוק גם בזה. יש לנו ההרגשה, שלא פס עוד הקורא העברי. מזמן לזמן הרי הוא צף על גבי השטח. פעמים הוא בא גם בהמוניו - אך כלעומת שבא הוא נעלם. אין הקורא העברי קבוע. ואם הקורא ארעי, ממילא נעשה גם הסופר ארעי. על-כן יש לנו ספרות ארעית, בזה אסוננו.

לא זאת היא הרעה שאיננו מתפרנסים מן הספרות, אלא זה, שכל קיומה הוא דבר שבמקרה. על בסיס רופף כזה אין בונים. על-כן אנו מסתפקים תמיד במועט. יוצרים לפי שעה. על-כן הנשימה קצרה כל כך. מי זה יושב אצלנו שנים אחדות על עבודה אחת? למי יש בטחון שליצירה גדולה ימצא גואל?

חובבי הספרים וקוניהם שבכל העולם היו תמיד יהודים. ואולם לא ביחס לספר העברי. ולא בדורנו. כשהייתי ילד, לא יכולתי לצייר לי, איך זה קוראים ספרים ואין רוכשים אותם, איך זה אפשר בכלל להפרד מעל ספר יקר? לאחר שכבר ידעתי את "אשמת שומרון" על-פה מרוב קריאה בו, השגתי פעם מאמי מתנת-כסף קטנה, ובו-ביום רצתי אל מוכר-הספרים והכנסתי את ספרי האהוב בשמחה אל הבית. אך מי זה קורא עתה - אפילו בין הילדים שהם הטובים בקוראים - ספר עד כדי לדעת אותו בעל-פה? ולמי יש צורך לקרוא ספר טוב עתה פעמים רבות?

וכשם שקוראים, כך קונים.

מעולם לא היינו מפונקים ביותר ביחס לקוראינו, אבל הרעיון שהוצאת ספרינו תהיה שוב רק מעשה-חסד מצד המו"ל ושנשוב אל מצב גרוע יותר מאשר בתקופה הקודמת, מרפה לא רק את ידי המו"ל - הוא מרפה גם את ידי הסופר מלגשת אל העבודה הזאת. היראה מפני העלבון של חוסר קוראים גרועה גם מן הדוחק החמרי.

הקורא העברי זקוק להתעוררות. ודאי, שאין זה סימן טוב לו. אך הנה הבלגנו על העלבון הפנימי שבדבר. הנה אנחנו עושים נסיון לעוררו, - להזהיר אותו על הסכנה לתרבותנו. לו יכולנו להביא את ההכרה הפשוטה בלבו, שבשויון-נפש זה לספר העברי הוא חותר תחת קיומה של התרבות העברית, הנשענת לפי שעה רק על יחידים. לו יכולנו להביא גם בלבו את החרדה הזאת, את הכרת הסכנה הגדולה שבמצב הזה, - מצב שעלול להביא את הסופר והספרות יחד לידי התנונות גמורה!

פורסם בעיתון "דבר" ב"יום הספר העברי" הראשון, 1.4.1926




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו