בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

איילנד: ההתנתקות - החמצה היסטורית, ההתכנסות לא תביא ליציבות

הנסיגה מעזה? לא תרמה דבר. ההתכנסות? תסייע לחמאס. ראש המל"ל היוצא בראיון פרישה

תגובות

ההתנתקות מרצועת עזה היתה "החמצה היסטורית אדירה", ותוכנית ההתכנסות של רה"מ אהוד אולמרט לא תביא יציבות למזרח התיכון. כך אומר ל"הארץ" ראש המועצה לביטחון לאומי היוצא, האלוף (בדימוס) גיורא איילנד, בראיון פרישה. מדברי הסיכום של איילנד, שבתפקידו האחרון בצה"ל היה ראש אגף המבצעים, ניתן גם ללמוד על הדרך שבה התקבלו בישראל החלטות אסטרטגיות בשנים האחרונות - ללא כל דיון שיטתי ומסודר. איילנד מסיים את כהונתו לאחר כשנתיים וחצי בתפקיד. מחליף אותו אילן מזרחי, לשעבר המשנה לראש המוסד.

גיורא איילנד, אתה תיכננת את ההתנתקות בעבור ראש הממשלה לשעבר, אריאל שרון. האם ההתנתקות היתה מהלך נכון או שגוי?

"ההתנתקות היתה החמצה אדירה. החמצה היסטורית. אני רוצה להסביר: האם אני חושב שישראל צריכה להיות בעזה? לא. האם אני חושב של-7,000 ישראלים יש זכות קיום בעזה מול 1.3 מיליון פלשתינאים? לא. אבל לא עושים דבר מבלי להסתכל שני צעדים קדימה. ופה לא היתה הסתכלות קדימה. ההתנתקות לא תרמה דבר לפתרון הסכסוך הישראלי-פלשתיני".

האם במערכת הממלכתית, שאתה היית חלק ממנה, נערך דיון מסודר בשאלה האם ההתנתקות היא מהלך נכון?

"לא. כשאני נכנסתי לתפקידי ב-18 בינואר 2004, כל שהיה הוא המונח האמורפי 'התנתקות', שנקבע בנאום הרצליה. עדיין לא היה רעיון מגובש אלא רצון לרעיון. שאלתי את שרון כמה זמן יש לי לגבש תוכנית, והוא אמר לי: ארבעה חודשים. אבל מהר מאוד התברר לי, שדב ויסגלס כבר היה אצל האמריקאים והתחייב למהלך חד צדדי גדול גם בעזה וגם בגדה.

"הרושם של האמריקאים היה שמדובר על נסיגה מ-60 עד 80 אחוזים של הגדה. מיד אחר כך התחייב שרון על פינוי של 18 יישובים בעזה בראיון ליואל מרקוס, ובכך נטרפו הקלפים. הסוסים כבר יצאו מהאורווה. תהליך התכנון שיזמתי התנפץ".

כלומר, רעיון לא מגובש כלל הפך לתוכנית מחייבת ללא דיון מסודר ולפני שתהליך התכנון הושלם.

"נכון".

זה תהליך קבלת החלטות פרוע.

"זה תהליך שהפך את עבודת התכנון לבלתי רלוונטית".

נשאלה השאלה איזו תמורה אפשר לקבל עבור רצועת עזה?

"השאלה הזו עלתה הרבה יותר מאוחר".

זאת לא טעות אסטרטגית?

"הנסיעה של ויסגלס והראיון למרקוס גרמו לכך שכבר אי אפשר היה למנוע את הנסיגה מעזה. כשאתה אומר שפינוי יישובים זה טוב לישראל אתה כבר לא יכול לקבל על כך תמורה. קונדוליזה רייס אמרה לנו את זה באחת הפגישות במפורש. היא אמרה לנו: 'תנו לי להסביר לכם מהי המשמעות של צעד חד צדדי. צעד חד צדדי אתה נוקט כשהוא טוב לך. לכן אתה לא מצפה לקבל שום דבר תמורת מה שאתה עושה לטובת עצמך'".

וזה עיקר ההחמצה בעינייך.

"כן. ההתנתקות היתה החמצה היסטורית, כי בסוף שנת 2003 גם ישראל וגם העולם הגיעו למסקנה זהה: מצד אחד חשוב לפתור את הסכסוך מהר, ומצד שני בפרדיגמה הקיימת אי אפשר לפתור אותו. למה אי אפשר לפתור? מפני שהמקסימום שישראל יכולה לתת הוא פחות מהמינימום שהפלשתינאים חייבים לקבל. אין נקודת מפגש. לכן הייתה הבנה כללית שחייבים ללכת בכיוון אחר. חייבים לחשוב מחוץ לקופסה.

"אני חשבתי שזו הזדמנות נדירה להציע פרדיגמה חדשה. אבל ההתנתקות פשוט אמרה שהכיבוש רע, שאין אפשרות להסכם כל עוד יש כיבוש, ולכן בואו נצמצם את הכיבוש. אותו דבר אומרת ההתכנסות. יש הגיון במחשבה הזאת, אבל היא לא מובילה ליציבות ארוכת טווח. ההליכה בדרך החד צדדית הזאת מוליכה אותנו אל הפתרון הקלאסי של שתי מדינות לשני עמים, ולדעתי הפתרון הזה לא ישים".

הסבר לי.

"כשמדברים על פתרון שתי מדינות לשני עמים מניחים שתי הנחות: אפשר לפתור את הסכסוך במרחב שבין הים התיכון לירדן, וקו ההתייחסות לגבול בין שתי המדינות הוא קווי 67' בתיקונים קלים. אני כופר בשתי ההנחות הללו. אני חושב שבין הים לנהר אין די מרחב כדי להכיל שתי מדינות, ואני חושב שכדי לקיים גבול בן הגנה, ישראל זקוקה לכל הפחות ל-12 אחוז משטחי הגדה. קווי 67' ותוכנית קלינטון אינם מעניקים לישראל גבולות בני הגנה".

מדוע?

"ברגע שכביש 6 נשלט בטווחים של מטרים באש של מקלעים ואר-פי-ג'י, ישראל בבעיה. ברגע שאתרים אסטרטגיים במדינת ישראל הם בטווח ירי של טיל סאגר, ישראל בבעיה. אם יש לך את המטוס המתקדם ביותר בעולם, אבל הוא לא יכול להמריא מכיוון ששדה התעופה נמצא בטווח יעיל של נשק מדויק - יש בעיה.

"אני למשל חושב שאי אפשר להבטיח את ביטחון מדינת ישראל ללא רמת הגולן. אנחנו זקוקים לרוב המוחלט של שטח הרמה כדי שיהיה לנו מינימום המרחב להפעיל נשק מדויק, מטוסים, מזל"טים וטילים. קל וחומר אל מול יהודה ושומרון. איננו יודעים מה יהיה בירדן בעוד חמש שנים. איננו יודעים מה יהיה בעיראק. וגם כדי לשמר על יכולות שלנו מול איראן, אנחנו זקוקים למינימום שטח. לכן השליטה בקו הגבעות החולש על נתב"ג וכביש 6 היא חיונית. הרחבת הפרוזדור לירושלים היא חיונית. 12 אחוזים משטחי הגדה הם המינימום הנדרש להבטחת ביטחון ישראל".

ומדינה פלשתינית המשתרעת על 88 אחוזים בלבד משטחי הגדה היא מדינה בת קיימא?

"זו הטענה השניה שלי. אני טוען שגם מדינה פלשתינית המשתרעת על 100 אחוז מרצועת עזה ו-97 אחוז מהגדה המערבית אינה בת קיימא. היא אינה 'viable'. מדינה כזאת תהיה מדינה ענייה, קיצונית, חסרת נחת, שהלחץ הדמוגרפי בה בלתי נסבל. בשנת 2020 יחיו ברצועת עזה 2.5 מיליון בני אדם על שטח של 365 קמ"ר. זה חייב להוביל לפיצוץ. זה חייב להוביל ללחץ בלתי נסבל על הגדרות.

"במקרה הטוב יחזור תרחיש הפדאיין של שנות החמישים. במקרה הרע תהיה קריסה כוללת ועימות. על כן, הפרדיגמה הקלאסית של שתי מדינות לשני עמים בין הים לנהר אינה ישימה. כל העולם אולי מסכים לה, אבל בשטח היא לא ישימה".

יש לך הצעה חלופית?

"ההצעה שאותה גיבשתי בשנת 2004, ושאותה הצעתי לשרון, היתה להגיע לפתרון אזורי. הוספת 600 קמ"ר לרצועת עזה בצפון סיני, כדי שאפשר יהיה לבנות בשטח זה נמל בינלאומי, שדה תעופה בינלאומי ועיר שבה יתגוררו מיליון פלשתינאים; מתן 600 קמ"ר לישראל מתוך שטחי הגדה המערבית כדי להבטיח ייצובו של גבול בן הגנה; מתן פיצוי טריטוריאלי למצרים בנגב הדרומי של כ-150 קמ"ר, ומתן פיצוי נוסף בדמות סיוע בינלאומי, פיתוח כלכלי וכריית מנהרה שתחבר את מצרים לירדן מצפון לאילת; והעברת שטח מצומצם (כ-100 קמ"ר) בעבר הירדן לידי הפלשתינאים, כדי שהשטח שיהיה ברשותם יהיה 105 אחוז מהשטח שאותו הם דורשים היום.

"בפתרון כזה, היוצא מהסד של 'בין הירדן לים', כל השחקנים מרוויחים. המדינה הפלשתינית הופכת להיות בת קיימא, לישראל יש גבול בן הגנה, מצרים זוכה להכרה בינלאומית ושגשוג, ואילו ירדן משתחררת מהלחץ של המשך הסכסוך הישראלי-פלשתיני המאיים בעקיפין על עתידה".

הפלשתינאים מוכנים לשקול את ההצעה שלך?

"כל אנשי הפתח שהתוכנית הוצגה בפניהם גילו בה עניין. אבו עלא, דחלאן ואחרים. הפלשתינאים יותר מעשיים משאנו נוטים לפעמים לחשוב. הם מבינים את החשיבות של הרחבת עזה ויצירת מדינה פלשתינית בת קיימא".

והמצרים? הירדנים?

"אני מאמין שאפשר להציע להם הצעה מספיק מושכת".

תוכנית ההתכנסות בעצם מטרפדת את הסיכוי האחרון ללכת בדרך החלופית, האזורית, שאותה אתה מציע.

"לא מדובר רק על ההתכנסות. יש כאן טעות ישראלית היסטורית ארוכה, מתמשכת ובלתי נסלחת. מזה שלושים שנה אנחנו משדרים לעולם שהפתרון לסכסוך הישראלי-פלשתיני יימצא בין הירדן לים. שש טעויות נעשו בעניין הזה: הסכם השלום עם מצרים, מלחמת לבנון, דחיית רעיון הקונפדרציה הירדנית-פלשתינית, אוסלו, קמפ דיוויד וההתנתקות. התוצאה המצטברת של השגיאות הללו מוליכה אותנו הלאה והלאה במסלול שמוביל למבוי סתום.

"בסוף 2003 היתה הזדמנות נדירה לעבור למסלול אחר. לצאת מהמלכוד. ההזדמנות הזאת הוחמצה, והיום התנאים שבהם ישראל נמצאת הרבה פחות טובים. לפני שנתיים וחצי אף אחד לא העלה בדעתו שישראל תפנה התנחלויות, ולכן אפשר היה לקבל עבור הפינוי תמורות גבוהות. היום פירוק ההתנחלויות נתפס כמובן מאליו. אין סיכוי למנף אותו כפי שאפשר היה בשנת 2004. מכאן התסכול שלי".

ומה דעתך על ההתכנסות עצמה?

"היא מעוררת שורה של דילמות המחייבות בירור. הראשונה היא דילמת התוואי. ככל שקו הנסיגה יהיה מזרחי יותר, יהיה פינוי של פחות מתנחלים ויהיה פחות מתח פנים-ישראלי - אבל יאבד הסיכוי לקבל לגיטימיות בינלאומית. ככל שהקו יהיה מערבי יותר, תהיה לגיטימיות בינלאומית מסוימת, אבל נעמוד בפני אתגר קשה מאוד של פינוי כשבעים אלף מתנחלים. סדר הגודל של הפינוי הוא פי עשרה מההתנתקות.

"המקומות שמהם מתנתקים הם בעלי חשיבות ביטחונית גדולה יותר וזיקה היסטורית עמוקה יותר מגוש קטיף. עפרה, בית אל וקריית ארבע הן חלק מהאתוס הישראלי. הן הלב של הלב של ארץ ישראל. גם המבצע הצבאי הנדרש מסובך מאוד. העלות הכלכלית היא כמאה מיליארד שקל. אני לא טוען שהמשימה בלתי אפשרית, אבל אם לא תנוהל נכון, היא עלולה להביא להתרסקותה של החברה הישראלית.

האם תמורת נסיגה לגדר ישראל תוכל לקבל הכרה בקו הגדר כבגבול קבע?

"אין שום סיכוי. הגדר מגדרת כשבעה אחוזים משטחי הגדה. רק אם נסתפק בכשלושה אחוזים אולי נוכל לקבל הכרה בינלאומית בקו החדש".

מה הדילמה הביטחונית שההתכנסות מעוררת?

"אם צה"ל לא ייצא מהשטח המפונה, הכיבוש יימשך, יימשך החיכוך עם הפלשתינאים, וישראל תהיה במצוקה בינלאומית. לעומת זאת, אם צה"ל ייצא מהשטח לחלוטין כפי שיצא מרצועת עזה, יווצרו בעיות ביטחון שאיני יודע כיצד פותרים אותן".

דוגמאות?

"ירי קסאמים על ירושלים ועל נתניה מדי יום, ורכבת אווירית מאיראן לגדה שישראל לא תוכל לעצור".

כיצד תשפיע ההתכנסות על ירדן?

"אם תישאר רצועה ישראלית לאורך בקעת הירדן, אזי שוב הכיבוש נמשך, החיכוך נמשך והלחץ הבינלאומי על ישראל מתעצם. לעומת זאת, אם השטח יפונה לחלוטין המדינה הפלשתינית שתיווצר, שתהיה מדינת חמאס, תהיה בעלת גבול של 140 ק"מ עם ירדן. זה לא יעשה טוב לירדן".

מצב כזה יאיים על היציבות הפנימית בממלכה ההאשמית?

"ללא ספק".

אתה רואה את ההתכנסות יוצרת מצב של דו-קיום יציב בינינו לבין הפלשתינאים?

"ההתכנסות לא תיצור מצב יציב. היא לא תפתור את הסכסוך. אבל בהפוך על הפוך היא תעודד את החמאס לשמור על רגיעה. ההתכנסות מאיימת על אבו מאזן, על ירדן, על מצרים ועל חלק ממדינות ערב. לעומת זאת, היא נותנת חמצן לחמאס. החמאס הוא הגורם העיקרי שלא נבהל ממנה. מכיוון שכך, לממשלת ישראל ולחמאס יש מפגש אינטרסים. שני הצדדים יהיו מעוניינים בכך שכדי שההתכנסות תצא לפועל ישרור שקט".

איזו מין מציאות תיווצר אחרי סיום תהליך הנסיגה?

"מציאות של שתי מדינות ללא הסכם. המדינה הפלשתינית שתקום תהיה מדינת חמאס קיצונית, לא מרוצה ולא בת קיימא. לכן תהיה אי יציבות מתמשכת".

שוחחת עם אולמרט על ההתכנסות?

"לא".

הכיצד?

"קראתי עליה בעיתון כמו כל אזרח אחר. כנראה עבור אולמרט הייתי אדם שהוא לא מצא לנכון להתייעץ איתו. אני אומר זאת ללא מרירות. זה בסדר גמור. אין לי בעיה עם זה. הוא ראש ממשלה אינטליגנטי מאוד ובעל כושר החלטה, שמנהל את המערכת באופן מרשים".

ובכל זאת, זה עתה דיברנו על מה שקרה בהתנתקות. עובדות בלתי הפיכות ואולי הרסניות נקבעו ללא תהליך תכנון ממלכתי מסודר. כעת אנחנו הולכים למהלך הרבה יותר דרמטי, ושוב לא קודם לו תהליך של דיון אסטרטגי מסודר.

"אם ראש הממשלה החליט שהוא דיבר מספיק, ושמע מספיק, ויודע מה הוא רוצה - זה בסדר גמור. מן הסתם, הוא התייעץ עם אנשים אחרים".

אבל המערכות הממלכתיות לא קיימו דיון בשאלה האם ההתכנסות טובה לישראל?

"נכון".

נראה לך סביר, שבמדינה מסודרת החלטה היסטורית בסדר גודל כזה תתקבל כך?

"זו ההחלטה החשובה ביותר שהתקבלה כאן ב-40 השנים האחרונות. אני מעריך את ראש הממשלה על יכולתו לקבל את ההחלטה. הוא מאמין בדרכו. אני לא הייתי שותף להתלבטויותיו. לכן, מבחינתי המסקנה ברורה: אני צריך ללכת ולפנות את מקומי לאחרים הזוכים לאמון רב יותר.

חשוב לי להדגיש, שאני לא נגד ההתכנסות. אני מצביע על הנושאים לבירור. מי שמאמין בפרדיגמה של שתי המדינות בין הנהר לים - הגיוני שיתמוך בדרך הזאת. אני, מצדי, מערער על הפרדיגמה הזאת".

ללא כל קשר לאולמרט או לשרון אישית, המערכת של קבלת החלטות בישראל נראית לך תקינה?

"לא".



איילנד. "בסוף 2003 היתה הזדמנות נדירה לצאת מהמלכוד. ההזדמנות הזאת הוחמצה, והיום התנאים שבהם ישראל נמצאת הרבה פחות טובים"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו