שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

התנכלויות לפלשתינאים? "זו רק התדמית בתקשורת"

מאחז "חוות סקאלי": חמש משפחות, דיר ע זים ועשרות דיווחים על תקריות אלימות

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
נדב שרגאי

ארכיבי העיתונים של השנים האחרונות גדושים בדיווחים על אירועים ותקריות בין יושבי חוות סקאלי שמדרום מזרח לאלון מורה, לבין חקלאי הכפר סאלם. הכרוניקה מתעדת נזקים לעצי הזיתים ולחקלאות הפלשתינית בסביבה ואף פגיעות בחקלאים פלשתינאים. רוב האירועים הללו מיוחסים לתושבי החווה ולאורחיה (ראו ידיעה נפרדת בעמוד זה). הדיווחים נשענים על גרסת הפלשתינאים, ארגוני השמאל, המשטרה וצה"ל. המתנחלים יושבי המאחז נעדרים מן התמונה, בעיקר מכיוון שהם עצמם מסרבים בעקביות כבר שנים להתראיין ולהגיב. על פי גרסת יושבי החווה, ובראשם יצחק סקאלי, מדובר ב'אירועים לכאורה', ומרביתם 'כלל לא התרחשו'.

במסכת היחסים הסבוכה בין הפלשתינאים ליושבי חוות סקאלי שזורה גם יריבות אידיאולוגית עזה, בין שניים מנסיכי התנועה הקיבוצית - יואל מרשק, בנו של בני מהרשק, מהאידיאולוגים הבולטים של הפלמ"ח, ואהוביה טבנקין, בנו של יצחק טבנקין, ממקימי הקיבוץ המאוחד ומראשי 'אחדות העבודה'. מרשק מסתובב כבר חודשים באזור יחד עם קבוצת פלשתינאים, ומסייע להם לעבד אדמות, שלטענתם שייכות לאנשי הכפר. טבנקין, איש עין חרוד, ממתין יחד עם יושבי החווה, כדי לגונן על הגידולים החקלאיים של סקאלי.

תקרית המסור המפורסמת, שבמהלכה שלף צפריר רונן, איש עין חרוד (הנלווה לטבנקין), מסור חשמלי מכליו של מרשק, עדיין נחקרת על ידי המשטרה. סקאלי וחבורתו טוענים שהמסור הוא ההוכחה לכך שכריתת עצי הזית היא פרובוקציה של השמאל והפלשתינאים. מרשק מכחיש: המסור משמש אותנו לגיזום העצים של הפלשתינאים, שלא טופלו כבר שש שנים, וכל השאר - המצאה.

איום על שלום הציבור

'צו הפינוי הסופי' לחוות סקאלי, שעליו חתם שר הבטחון הקודם שאול מופז, נשען מכל מקום על המסקנה שחבורת סקאלי מהווה איום ממשי על הסדר הציבורי ושלום הציבור, בעיקר הציבור הערבי, וסקאלי, הרואה בתקשורת הישראלית את 'אחד מיסודות הרע בעולם', לא טרח עד היום להזים את התדמית הזאת. ייתכן, כי מבחינות מסויימות היא הועילה לו. סקאלי הוא חסיד גדול של 'הרתעה'. גם מראהו המוצק והמזוקן, המזכיר לעיתים דמות של קאובוי גדל גוף, תורם לדימוי שהוא מבקש ליצור. עיתונאים שהגיעו בעבר לחווה וניסו להידבר עימו, הורחקו מהמקום בתקיפות, וגם הפעם סקאלי מסרב להתראיין או להצטלם.

עם זאת, בפעם הראשונה, ניתן להתרשם מהדמות מתוך שיחה שסקאלי עצמו קיים לפני שבועיים בביתו עם אורח. סקאלי, כך מניח האיש, ידע הפעם שדבריו יראו אור. הוא סיפר לאורחו על הביקור שערך בביתו יואל מרשק. "שידע להחמיא לי, לאידיאליזם, ולדבקות שלנו. 'גם אנחנו', כך אמר לי מרשק, 'היינו פעם כאלה, אבל ידענו גם להיות ריאליים. מדוע שאתם לא תנהגו כמונו; מדוע שאתם לא תבינו שצריך לפעמים לשפר קווים לאחור ותהיו קצת יותר ריאליים?'".

"השבתי לו", סיפר סקאלי, "שיהודים חיים מעל לריאליות, שיהודים לא רק מתקפלים בפני המציאות, אלא מעצבים אותה; שההסכמים לכאורה של היום מול הפלשתינאים, הם הסכמים של יאוש, ושהתנ"ך בן 3,500 השנים היה ונשאר רלוונטי; שהיהודים, על פתחי הכבשנים, צעקו "לשנה הבאה בירושלים", שהיהדות הצליחה דווקא מכיוון שהייתה לא ריאלית, הרי אחד הדברים הכי הזויים לכאורה זה לחיות בגלות ולחשוב כל הזמן על ירושלים".

מהשיחה עלה הרושם שסקאלי חש רדוף. והוא אף אומר את הדברים כמעט במפורש: "בשביל לגרש את הציבור שלנו, גם מגוש קטיף, וגם מגב ההר צריך להפוך אותו למוקצה. המגמה שאותה אנו חיים כבר כמה שנים, היא מגמה של ניסיונות בלתי פוסקים, מצד ארגוני שמאל יהודיים מאד קיצוניים, לייצר תקריות בינינו לבין הערבים, כדי להפוך אותנו למוקצה. לשם כך כל האמצעים כשרים. יש נסיונות בלתי פוסקים לגרור אותנו לתוך עימותים, שאנו איננו חפצים בהם. זה מורכב משמועות שמפיצים, משקרים שמפזרים בתקשורת, ובעיקר משימוש באוכלוסייה הפלשתינית, שאותה שולחים שוב ושוב לשדות שלנו, או לשדות שגובלים בשדות שלנו, כדי לנסות וליצור את החיכוך הזה. את רוב התלונות במשטרה על פגיעות לכאורה בשדות ובזיתים שלהם יזמו ארגוני השמאל. לא הפלשתינאים. מנסים לגרור אותנו בכוח לעימות הזה, ולמעט פעם אחת, אנו עומדים בניסיון, לא נופלים למלכודת, ולא נגררים. אין אמת", טוען סקאלי, "בתיאור המציאות כעימות וחיכוך בלתי פוסקים".

סקאלי סבור עם זאת ש"יחסי שכנות" או מערכת יחסים 'כל שהיא' עם הכפרים הסמוכים היא בלתי אפשרית. "אין יחסים. לא היו ולא יהיו", הוא חורץ. "על גב ההר מתנהלת היום מלחמה. זה לא מקום של הי דברות. זה מקום של מאבק".

הפינוי מתעכב

המדפים בבית העץ שבנה סקאלי מנוקבים בכמה מקומות בכדורי ירי. גם בתקרה נראים חורי קליעים וכך גם בעציץ המונח על השולחן. הירי על החווה של סקאלי לפני כשלוש שנים, הסתיים בנס בנזקי רכוש בלבד. שני מחבלים חוסלו בידי מאבטחים ששמרו על החווה. מעל מדפי הספרים תלוי צילום בשחור לבן מלפני כמעט מאה שנה, שבו נראה קבר יוסף ומסביבו מרחבים ריקים. מבחינתו של סקאלי, זו היא עוד הוכחה לבכורת העם היהודי על ארץ ישראל.

הוא כבן 30, קבלן שיפוצים, חקלאי ובעל חווה; נשוי לחפציבה (מורה באלון מורה) ואב לשניים. סקאלי הגיע לשומרון משכונת סנהדריה שבירושלים. ב-1998, הוא הקים את החווה על קו הרכס, 4.5 ק"מ מזרחית לאלון מורה, בדיוק בתפר שבין בקעת הירדן והשומרון (ראו מפה). מהחווה של סקאלי ניתן לצפות היטב ביישובי הבקעה: בקעות, רועי, חמרה ואחרים ואין זה מקרה: החווה של סקאלי, המכונה גם גבעה 792, הוקמה על הקצה המזרחי של הרכס, שעליו יושבת אלון מורה, כחלק מניסיון ליצור רצף שליטה על הרכס כולו. הדבר היה אמור לאפשר חיבור של אלון מורה אל בקעת הירדן, ולכלול את היישוב במפת הקבע. מאחז דומה הוקם במהלך שנת 2002, כחלק מאותה תפיסה, ליד הכביש העוקף המחבר את אלון מורה עם היישוב איתמר, אך הוא פורק עוד בטרם אוכלס. היום, כשגם הבקעה חדלה להיות קונסנסואלית, החיבור הזה פחות רלוונטי, אבל החווה של סקאלי היא כבר עובדה בשטח.

יושבים על אדמות פלשתיניות

החווה הוקמה על אדמות מדינה, שהוקצו לה על ידי החטיבה להתיישבות של ההסתדרות הציונית, אך לפי דו"ח ששון, תוקף הסכם ההרשאה פג בפברואר 2004 ואינו עוד בר תוקף, וחלק מהחווה יושב היום על אדמות פרטיות של פלשתינאים. לצד משפחת סקאלי מתגוררות בחווה עוד ארבע משפחות, ומספר נערים ורווקים. במקום נבנו גם דיר עזים (80 ראש), מחסן, וצריפי עץ. משרד השיכון השקיע 600 אלף שקל בהקמת תשתיות בחווה.

סקאלי מקפיד לשמור על ערפל ומסתורין בכל הקשור לדרך התנהגותו, במקרה וצה"ל יחליט לממש את הוראת הפינוי. הוא נקט כבר בכמה צעדים משפטיים, שלפחות בינתיים, מעכבים את פינויה של החווה.

המאחזים , כתבה חמישית בסדרה

פינוי המאחזים הוא אחד הנושאים המרכזיים על שולחנה של הממשלה החדשה. "הארץ" יסקור בסדרת כתבות את עשרות המאחזים ותושביהם. הפרק הבא יעסוק במאחז רמת גלעד

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ