קבלו כמה עצות מגולדה, כלבה אינטלקטואלית - ספרים - הארץ

קבלו כמה עצות מגולדה, כלבה אינטלקטואלית

בספרה הראשון של עמליה רוזנבלום לבני נוער יש כלבים קוראים עיתונים, כותבים שירי הייקו וצולים מרשמלו על האש. החיים של בני האדם, לעומת זאת, נראים להם משונים מאוד

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

עד קצה המושב

עמליה רוזנבלום. אייר: שאול שץ. הסדרה הצעירה, הוצאת כתר, 118 עמ', 64 שקלים

כלבים קוראים עיתונים, יוצרים שירי הייקו, צולים מרשמלו על האש וחושפים פסיפס קדום מהתקופה הרומית בספרה היפה של עמליה רוזנבלום, "עד קצה המושב". הם גם לוכדים ציידים בפעולה מתוזמנת היטב, חיים בהרמוניה עם שאר החיות - ציפורים, חזירי בר, סוסים ואפילו חתולים - וגם יודעים לדבר אתם. ובעיקר, יש להם מלאי של תובנות מעניינות על החיים, על חברות, על פרידה וגעגועים ועל בני האדם, אותם יצורים קצת משונים, שחושבים שהם יכולים לשמש תחליף מושלם למשפחה הביולוגית ששללו מן ההולכים על ארבע.

הספרות, במיוחד לילדים, אבל גם לנוער ("הרוח בערבי הנחל" של קנת גראהם) ולמבוגרים ("חוות החיות" של ג'ורג' אורוול; "חקירות של כלב" מאת קפקא), עמוסה בדמויות של בעלי חיים כבני אדם, שמייצגות ומבהירות מנגנונים חברתיים, נפשיים ורגשיים אנושיים. ספרה של רוזנבלום מצטרף אליהם, ומספר עלינו מנקודת מבטם הרגישה והחכמה של ג'וני, כלב מעורב העובר תהליך של התבגרות; ארתור, גולדן רטריבר בלונדיני וגזעי, חברו הטוב ביותר של ג'וני שעבר אל העיר; שוקו, לברדור חום כהה, חברו החדש של ג'וני העובר לגור בביתו של ארתור במושב; גולדה, כלבת קולי אינטלקטואלית, ואחרים. מצד אחד זו נקודת מבט ייחודית, "סיינפלדית", כפי שרוזנבלום עצמה הגדירה בראיון ב"הארץ", שמקורה ביצורים שמכשכשים בזנב כשהם שמחים ומרחרחים את הישבן כשהם פוגשים חבר חדש. זו גם נקודת מבט שמאירה את העולם האנושי באור קצת אחר, ומאלצת אותנו להרהר פעם נוספת בהתנהגויות אנושיים שהתרגלנו לחשוב עליהם בתבניות סדורות: למה בני האדם מתקלחים כל כך הרבה, חושב ג'וני, מדוע הם להוטים כל כך למחות את ריחות היום שהצטברו על גופם בעמל כה רב? ולמה הם מתנהגים יפה אל חתולים, כלבים וסוסים (כשהם רוצים, כמובן), ומתעלמים מחיות אחרות כמו צפרדעים, ועכברים, כל עוד הם נשארים מחוץ לבתים שלהם?

מעניין, למשל, לבחון את חייו של אילן, הבעלים של ג'וני - רווק לא כל כך צעיר, שחברתו האחרונה עזבה אותו מזמן מסיבות לא ברורות - מבעד לעיניו של כלב. אם הוא היה יודע שהכלב שלו רואה הכל, מבין הכל, ואפילו יודע לדבר, אולי הוא לא היה מעז לחזור ערב אחר ערב לביתו שבמושב, לרבוץ על הספה שמול הטלוויזיה, השלט בידו, עד שהוא נרדם.

מצד שני, אלה בעלי חיים שעברו האנשה: הם מרחרחים את הישבן, אבל צולים מרשמלו על האש; הם מלקקים את גב היד של בעליהם, אבל יודעים לדבר. ובעיקר, התובנות שלהם, המחשבות, הרגשות, הם כמחשבותיהם ורגשותיהם של בני אדם. הנה דוגמה, דווקא מצד אחת מדמויות המשנה בספר: גולדה, הכלבה האינטלקטואלית, נשארת בבית יום אחר יום. היא הכלבה היחידה שיודעת לקרוא, אבל מה היא עושה אחרי שהיא גומרת לעבור על עיתון הבוקר, מהרהר ג'וני, וכמה תוכניות טבע כבר אפשר לראות בטלוויזיה? ובכל זאת, היא לא נראית משועממת. "הלוואי שלי היה יכול להיות כל כך מעניין בתוך עצמי", ג'וני חושב, "ומיד התמתח ורץ לחפש משהו לעשות, כי למען האמת לא אהב כלל להיות יותר מדי עם עצמו, ובשקט. עכשיו הבין שזה היה אחד הדברים המעניינים ביותר בחברות עם ארתור - אף פעם לא היה צריך להיות לבדו".

העיסוק הפסיכולוגיסטי הזה קצת מסוכן, ולעתים נדמה שרוזנבלום מועדת אל אבחנות קלישאתיות, שכמו יצאו מספר חוקים רגשי של פסיכולוגים, שלא קיים באמת אך נוכח תמיד. "אין לך ברירה אלא לקבל את הרגשות שלך", גולדה אומרת לג'וני שמתגעגע אל ארתור, חברו. "עצב וגעגועים הם לא רגשות נעימים, אבל זה מה שאתה מרגיש עכשיו, ואין לך ברירה אלא לקבל את זה, וגם לדעת שזה לא יימשך לנצח". אבל זו מעידה שנותרת על כנה זמן קצר בלבד, כי ג'וני, כמו המספרת, יודעים שזו אבחנה נבובה, גם אם נכונה; קלישאות הרי אף פעם אינן היפוכה של האמת. ג'וני "ידע שהעצות של גולדה טובות, אבל הפעם המלים שלה שטו באוויר והוא הרגיש שאינו מצליח לתפוס אותן ולהכניס אותן לתוך הראש. מה הכוונה 'לקבל'? איך אפשר לקבל את העצב והגעגועים". תהליך הפרידה של ג'וני מחברו ארתור, העובר אל העיר עם משפחתו - אבא יפתח, אמא שלומית וילדיהם - הוא תהליך קשה וארוך, המתואר בצורה מיומנת ומרשימה בדייקנותה ובמורכבותה. בהתחלה ג'וני חווה אבל של ממש, בהמשך הוא מכיר חבר חדש, ואל השמחה והאושר מצטרפת תחושת בגידה. התיאור המורכב, המדויק כל כך, הוא למעשה עיקר כוחו של הספר, שבהמשך משנה לרגע את פניו ומספר סיפור של הרפתקה וגבורה - ג'וני ושוקו, החברים החדשים, מצליחים ללכוד ציידים, יאפים מעוררי צמרמורת עם ג'יפ שחור ובית מוקף חומה מן הסוג המכוער שמשתלט על המושב ואולי על הארץ כולה. אבל הסיפור משנה את פניו רק לרגע, כי מיד אחר כך רוזנבלום חוזרת לעסוק במה שגורם לספרה לזהור כל כך מעל ערימות של ספרי נוער ישראליים אחרים - חשיפה של תהליכים נפשיים ורגשיים בדרך אינטליגנטית, חפה מאשליות, ועדיין נהירה ואפשרית. מעשה הגבורה מביא אחריו תקופה טובה, מדהימה אפילו, וג'וני ושוקו טועים לחשוב שהיא תימשך לנצח. אבל האושר שלהם מהול בחטא הגאווה, והם נענשים על כך ונופלים, תרתי משמע. המספרת, כמעט בלי רחמים, ממחישה שהמציאות מרובת רבדים ומסועפת יותר מעולמם של ספרי פנטסיה גרועים, שבהם מעשי הגבורה הם חזות הכל: היא טובה ורעה, אלימה ונפלאה, חורפית וקיצית גם יחד.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ