בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרופ' מזרחיות? בעיה מוכחשת

מחקר: מתוך כ-400 פרופסוריות בישראל - רק 23 מזרחיות ו-0 ערביות

2תגובות

מחקר חדש, שבדק כמה פרופסוריות ממוצא מזרחי מכהנות באקדמיה, מצא כי נשים מזרחיות מהוות רק כחצי אחוז מכלל כ-4,600 הפרופסורים באוניברסיטאות הישראליות. כמו כן, מהממצאים עולה כי פרופסוריות מזרחיות מהוות מיעוט של עד 5.9% מקרב כלל הפרופסוריות בישראל. המחקר, שהושלם בנובמבר 2004, מציג לראשונה נתונים אמפיריים על אחת הבעיות המוכחשות ביותר באקדמיה הישראלית - תת-הייצוג החריף של מזרחיות בסגל האקדמי.

על אף שגופים שונים, בהם הוועדה לתכנון ולתקצוב של המועצה להשכלה גבוהה, מפרסמים נתונים על מצבת הסגל האקדמי - מעולם לא נעשה פילוח לפי אשכנזים ומזרחים. לדברי כמה אקדמאים מזרחים, היעדר הנתונים תורם לשימור המזרחיות והמזרחים כמיעוט באקדמיה, ומעכב דיון בסיבות לכך.

המחקר נעשה על ידי איריס זריני, כעבודה סמינריונית שהכינה לפני כשנה וחצי במסגרת לימודיה לתואר ראשון בסוציולוגיה באוניברסיטה הפתוחה. זריני ממשיכה לעדכן את הנתונים גם כיום. כיוון שהמוסדות האקדמיים סירבו להעביר לה נתונים רשמיים (בתואנה שהדבר יפגע בפרטיות הסגל), סרקה זריני את רשימות חברי הסגל המופיעות באתרי האינטרנט של המוסדות ובפרסומים שונים.

היא החלה לפי שמות משפחה, ושלחה דואר אלקטרוני לכ-500 פרופסוריות כדי לברר אם מוצאן מזרחי או אם הן מכירות פרופסוריות מזרחיות אחרות. בתום הסקירה, שנמשכה כשנה, מצאה זריני רק 23 מזרחיות, מתוך 675 פרופסוריות (כולל כאלה בגמלאות ובשירות המדינה); פרופסוריות ערביות לא מצאה כלל.

מחקרים רבים שנערכו בעבר העלו אפליה נגד נשים באקדמיה. אלא שהנשים המזרחיות מהוות מיעוט בתוך מיעוט - שיעורן בקרב 235 הנשים בדרגת פרופסור חבר הוא 5.9%, ובקרב 179 הנשים בדרגת הפרופסורה הגבוהה ביותר, פרופסור מן המניין, 5% (לא כולל פרופסוריות בגמלאות, נכון לשנת 2004). גם המזרחיות שהגיעו לדרגת פרופסורה נמצאות ברובן בפריפריה ומלמדות וחוקרות במוסדות הנחשבים פחות יוקרתיים. בארבעת המוסדות היוקרתיים - האוניברסיטה העברית, מכון ויצמן, אוניברסיטת תל אביב והטכניון - ישנן רק שתי מזרחיות בדרגת הפרופסורה הגבוהה ביותר (בתל אביב ובטכניון), ועוד ארבע בדרגת הפרופסורה הנמוכה יותר (באוניברסיטה העברית, במכון ויצמן ובטכניון).

זריני ראיינה חלק מהפרופסוריות המזרחיות שמצאה. היא גילתה שרובן הגיעו מרקע כלכלי קשה, ופנו לתחומים יישומיים כמו מדעי הטבע ורפואה או תחומים יישומיים במדעי הרוח והחברה. לדברי הפרופ' סמדר לביא, שבספר "Women Writing Culture" העלתה ב-1995 לראשונה את סוגיית הפרופסוריות המזרחיות, "הסיבה לכך היא שמזרחי, שאינו מחובר לאליטה ואין לו גב כלכלי מהבית, בוחר במקצוע יישומי, בעל דרישת שוק, כך שאם הוא לא יקבל קידום, עדיין יוכל למצוא תעסוקה בתעשייה ובשוק הפרטי".

למרות כישוריהן של הפרופסוריות, נראה כי נישואים לגבר אשכנזי מבוסס מסייעים לצורך כניסה לאליטה האקדמית בישראל - ונפוצים בקרבן. מהמחקר עלה, כי מרבית הפרופסוריות נשואות לבני זוג אשכנזים. בני זוגן עוסקים במקצועות חופשיים וחלקם פרופסורים באותו מוסד שבו מלמדת האשה.

"הכי קשה להתקדם באוניברסיטאות", אומרת הפרופ' חביבה פדיה, משוררת וחוקרת ספרות ויהדות מאוניברסיטת בן גוריון, "זה לנשים שמראשית דרכן האקדמית עסקו בחקר המזרחיות, ברפלקסיוויות על עצמן. זה דבר שלאוניברסיטאות קשה מאוד לקבל, כי זה חותר תחת ההגמוניה, והמערכת כולה בנויה באופן שאינו עוסק די בהיסטוריה ובתרבות של היהדות בארצות האיסלאם, אלא אם כן זה נעשה בצורות המיושנות שהתקבעו לגבי חקר המזרחים. דרושה רפורמה מהיסוד - במנגנון ובדיסציפלינות".

באוניברסיטאות בישראל לא נוצרה הכרה גם בעצם הבעיה של היעדר כמעט מוחלט של מזרחיות בדרגות הגבוהות של הסגל האקדמי. הטענה המקובלת באוניברסיטאות, היא שאין מקום לעיסוק במוצא עדתי משום שהקידום האקדמי נקבע אך ורק לפי המצוינות האקדמית של החוקרים. ואולם, בשונה מהמקובל במערב, בישראל אין קריטריונים גלויים למהי מצוינות.

"מ-1968, באקדמיה המערבית, בעיקר בארה"ב ובקנדה, נעשים מאמצים אדירים באמצעות העדפה מתקנת", אומרת לביא. חברי וחברות סגל לא לבנים מאותרים עוד בהיותם סטודנטים לתארים מתקדמים וניתן להם גב כלכלי וזמן הדרוש לחשיבה ולכתיבה הנחוצות לשגשוג בעולם התחרותי של האקדמיה. מאמצע שנות ה-90, ההעדפה המתקנת נעשית לפי שקלול של גזע, מגדר, העדפה מינית ומצב כלכלי יחדיו. בארה"ב גם מנסים לפתות חברי סגל שעזבו, לחזור.

"בישראל", לדברי לביא, "מעולם לא נעשה מאמץ לאתר את המזרחיות והמזרחים שלא מצאו מקום באליטה האקדמית האשכנזית של ישראל, ושמלמדים באוניברסיטאות היוקרה בחו"ל".

גם פמיניסטיות אקדמיות אשכנזיות לא התייצבו לצד המזרחיות. זה כמעט שני עשורים, הן מנהלות מאבק עיקש למען הכרה באפליה נגד נשים באקדמיה, שעד לאחרונה גם היא הוכחשה על ידי מרבית הבכירים במערכת ההשכלה הגבוהה. הן אספו נתונים על נשים באקדמיה, פירסמו אותם ופיתחו תוכניות לקידום נשים באקדמיה; אך גם הן מעולם לא שמו לב שיש בעיה נפרדת, שונה וגדולה יותר, לאקדמאיות מזרחיות.

נינה תורן, פרופסורית מהאוניברסיטה העברית שערכה מחקרים רבים על נשים באקדמיה ועמדה בעבר בראש "הפורום לקידום נשים באקדמיה", מודה שמתעלמים מהבעיה. "בעבר, הבעיה 'לא היתה קיימת', עשינו אותה לא קיימת. זאת לא היתה בעיה מחקרית".

מהמועצה להשכלה גבוהה נמסר, כי "המל"ג פועלת להרחבת הנגישות להשכלה גבוהה לאוכלוסיות שונות, ובעשור האחרון חלה עלייה באחוז הנשים בכלל התארים. תהליכי הקידום והמינוי בקרב הסגל הבכיר נמצאים בסמכות מלאה של האוניברסיטאות".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו