בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יש עם מי לא לדבר

שלום שרעבי, ראש האגף הלא ערבי בשב"כ, פורש אחרי 28 שנים בשירות ונחשף כאן לראשונה. שרעבי מאמין שהיינו צריכים להיות יותר נדיבים עם אבו מאזן, אבל לא מאמין שזה היה עוזר. הוא מאמין שרק חמאס חוץ יכול לשחרר את גלעד שליט, אבל חושב שאסור לדבר אתו. הוא לא מאמין בזבנג וגמרנו, אבל משוכנע שרק לחץ על האוכלוסיה ישכנע את ההנהגה הפלשתינית. מסובך? החיים מסובכים

תגובות

"נכון", אומר שלום שרעבי, "היה מקום ללכת לקראת אבו מאזן, ואת זה השמיעו חלק מהאנשים גם בדיוני השירות. אפשר היה גם לעשות מחוות על ידי שחרור מסוים של אסירים. לדעתי ניתן היה גם לעשות מהלך מתואם ומסודר של נסיגה ולא התנתקות חד צדדית. אני לא בטוח שזה היה עוזר אבל צריך היה לנסות".

שרעבי פרש רק לפני חודשיים אחרי 28 שנים בשב"כ. הוא התחיל כמאבטח וסיים כראש האגף לסיכול ריגול ומניעת חתרנות, הידוע יותר כ"אגף היהודי", אחד התפקידים הבכירים ביותר בשירות. את מרבית שירותו עשה ביחידות הקשורות באגף הערבי, ועמד בראשו. כפורש טרי מאוד אפשר לשמוע ממנו, לראשונה לייחוס, מה חושב אחד מבכירי הארגון הזה על הפרטנר הפלשתיני ועל המבוי הסתום למדי שנקלענו אליו בעזה.

איך ייפתר לדעתך משבר חטיפת החייל גלעד שליט?

"ברור לחלוטין שדמשק מפעילה את הזרוע הצבאית. מי שמכתיב מדיניות זה חמאס חוץ. זאת הלשכה המדינית שחאלד משעל עומד בראשה. נכון שיש התייעצות בין חמאס חוץ לחמאס פנים, ולחמאס פנים יש יכולת להשפיע והם לא תמיד מדברים באותה שפה ויש אף חילוקי דעות ביניהם אבל מדובר בארגון מסודר והיררכי ומשהתקבלה החלטה היא מבוצעת וחברי הארגון סרים למרותה. כך שאם תתקבל החלטה על הפסקת אש, על החזרת החייל ועל הפסקת ירי הקאסמים, זה מה שיקרה".

וצריך לדעתך להגיע עכשיו להפסקת אש עם החמאס ולנהל עמו משא ומתן ישיר?

"על מנת לדבר ישירות עם החמאס יש צורך שיתקיימו כמה תנאים. על הארגון להתנער לחלוטין מהטרור, התנערות מלאה. עליו להכיר בלגיטימיות של ישראל כולל שינויים הכרחיים בכמה סעיפים של אמנת החמאס. אך כל עוד החמאס מוביל טרור, מנהיג טרור ומבצע טרור ולא מכיר בישראל, מדוע צריך לדבר אתו?"

בגלל שהוא האויב?

"אפשר לדבר עם גורמי הרשות".

אבל הרשות חלשה.

"אני לא משוכנע שלרשות אין כוח. אף שנכון שהיכולת שלהם לאכוף את המדיניות שבה הם דוגלים מוגבלת".

אז אנחנו במבוי סתום?

"מה שאנחנו עושים בעזה היא פעולה נדרשת ומתבקשת. המטרות שהוגדרו לה - החזרת החייל החטוף והפסקת ירי הקאסמים - הן נכונות וראויות. לחץ מתמשך על החמאס ועל שאר גורמי הטרור בעזה, בלי לעבור סף של סיכון לכוחותינו ובלי להכביד מעל ומעבר על האוכלוסיה האזרחית, יכול להביא לתוצאות".

אתה לא חושב שההכבדה כבר עתה היא ללא נשוא?

"בסופו של דבר החמאס לא מנותק מהאוכלוסיה האזרחית. יש אמירה בערבית: אין דומה זה שסופר את המכות לזה שחוטף אותן. חמאס חוץ סופר את המכות שהאוכלוסיה בעזה חוטפת. ומכיוון שאני מאמין שחמאס פנים משפיע במידה מסוימת על חמאס חוץ הוא יפעיל לחץ על חמאס חוץ להגמיש את עמדותיו".

אבל היגיון דומה הנחה גם את ישראל ברבות מפעולותיה בלבנון והוא לא עבד.

"יש הבדל בין שהות בשטח כפי שהיה בלבנון לבין המהלכים הנוכחיים של צה"ל והפעלת הלחץ המתמשך. ישראל לא מתכוונת להישאר לתמיד בעזה. אני חושב שראשי החמאס וגם ועדות ההתנגדות העממית מבינים שלא יוכלו לאורך זמן לעמוד בפני הלחץ של ישראל על האוכלוסיה. אנו כבר רואים סימנים ראשונים כאשר ראש הממשלה איסמעיל הנייה הציע לישראל הפסקת אש. הצעתו מעידה שהלחץ עובד. הוא מבין ששלטון החמאס עומד כעת בשעת מבחן. ניצחון החמאס בבחירות היה יותר בבחינת מחאה נגד שלטונו המושחת של הפתח וכתוצאה מהפילוגים בארגון ולא רק מאהדה טבעית של האוכלוסיה לחמאס. גם החמאס עצמו הופתע מגודל ניצחונו. אם החמאס רוצה לשמור על כוחו ועל מעמדו כמפלגת השלטון הוא צריך להיות קשוב לקולות של השטח של האוכלוסיה".

אבל נדמה שלאוכלוסיה הפלשתינית המוכה והסובלת מהכיבוש יש יכולת ספיגה אדירה?

"אני לא מכיר שום גורם שכושר הספיגה שלו הוא אינסופי. אף גורם שלטוני לא רוצה להשניא עצמו על האוכלוסיה ולהצטייר כמי שהמיט אסון על העם. כבר עתה יש קולות ששואלים אם זה היה בכלל נכון לחטוף את החייל. להערכתי, החמאס יגיעו מוקדם מאשר מאוחר למסקנה כי עליהם להגיע להבנות ולפתרון שישנה את המצב".

מה שאתה אומר הוא שבעזרת הכוח ישראל תכריע את הפלשתינאים.

"לא. אני לא מאמין בזבנג וגמרנו מצד אחד וגם לא דוגל שהכוח הוא חזות הכל ורק במהלך צבאי ניתן להגיע להבנות. כמובן שצריך בסופו של דבר פתרון מדיני".

ומכיוון שבשלב זה לא ניתן, לדברי שרעבי, לעשות את זה עם החמאס כל עוד לא התקיימו התנאים הדרושים לדעתו, פתרון מדיני אפשרי מכיוון אבו מאזן. "מהלכים להגעה לפתרון מדיני ראוי שייעשו מול אבו מאזן", אומר שרעבי, "כולל מחוות לחיזוק מעמדו, אף שבמאפייני אישיותו של אבו מאזן יש אפס נכונות להתעמת עם סביבתו כשהיא לא מתיישרת לפי הקו שלו. כדוגמת העימות בין הצעירים לגוורדיה של תוניס, שאוכל אצלם בפתח כל חלקה טובה".

אז אולי צריך כעת לשחרר את מרואן ברגותי, שהוא אולי היחיד שיכול להציב אתגר ברחוב הפלשתיני מול הפופולריות של החמאס?

"ברגותי שפוט לחמישה מאסרי עולם, הוא אדם עם הרבה דם של ישראלים על הידיים שלו. אינני רואה בשלב זה של העימות בין העמים, שום סיבה לשחרר אותו".

שיחררנו בעבר לא מעט רוצחים, מדוע לא גם את ברגותי?

"כי אין שום סיבה לשחרר אותו".

חטיפתו של גלעד שליט מרעידה נימים אצל שלום שרעבי. היא מזכירה לו ימים אחרים, שבהם הוא וחבריו הרכזים היו עסוקים במרדף לגילוי הרוצחים מהחמאס של החייל אילן סעדון ואבי סספורטס, שנחטפו ונרצחו במאי 1989. גופתו של סספורטס נמצאה כשלושה חודשים לאחר מכן. החיפושים אחר גופתו של סעדון נמשכו. "עצרנו רבים מהמעורבים במעשים, אבל לא את הרוצחים עצמם. הם נמלטו מעזה למצרים ומשם עברו חלק מהם לסוריה ולסודאן. חיפשנו וחיפשנו כל שביב מידע, שיוביל אותנו למציאת הגופה. אך ללא הצלחה".

רק ב-1996, כששרעבי היה כבר סגן ראש מרחב הדרום ואחראי בין השאר על הקשר והתיאום עם מנגנוני הביטחון של הרשות הפלשתינית, נמצאה גופתו של סעדון. "רק באמצעות שיתוף הפעולה אתם הצלחנו לבסוף לקבל מידע מדויק. עדויות שנגבו מאחד הרוצחים, מוחמד נאזימי נאסר, ופענוח של כתב יד במסמך הובילו אותנו למקום בכביש ליד גן רווה שבו נטמנה הגופה".

קשר כמעט אינטימי

שלום שרעבי הגיע לשב"כ במקרה. הוא נולד ב-1953 וגדל ברחוב תרמ"ו שליד שוק הכרמל בתל אביב. משפחתו, שמקורה בעיר תעיז שבתימן עלתה לישראל בסוף שנות ה-30. המשפחה עברה מתעיז לעדן. אביו עבד בהנהלת חשבונות, אמו היתה עקרת בית. כשהיה בן שבע עברה המשפחה לרמת גן. תיכון הוא עשה בבית ספר בליך. "מעולם לא חשתי שם חריג בשל מוצאי", הוא אומר.

את שירותו הצבאי הוא עשה בפלוגת הסיור של חטיבה 14. מלחמת יום הכיפורים מצאה אותו ואת חבריו לוחמים בגזרה הדרומית של תעלת סואץ. הוא השתחרר משירות סדיר ב-1974 והחל ללמוד במסלול הוראה של חינוך גופני במכון וינגייט. הוא חובב ספורט עד היום ומקפיד לרוץ כמה פעמים בשבוע. בעת לימודיו ובסיומם עבד כמורה להתעמלות בבליך. ב-1978 התכוון לצאת ללימודי תואר שני בפיסיולוגיה של המאמץ בארצות הברית. בהכנות לנסיעתו ביקש למצוא בעת לימודיו מקום עבודה זמנית. את עיניו צדה מודעה בעיתון שחיפשה סטודנטים המתעתדים לצאת ללימודים בארצות הברית לעבודה באבטחה. זאת היתה מודעה של השב"כ.

הוא התקבל ועבר בהצלחה את הקורס שנועד להכשירו להיות מאבטח באל על ומאבטח אישים. בסופו של דבר, הנסיעה לא יצאה אל הפועל והוא נותר בשב"כ. במשך שנה עבד ביחידה לאבטחת אישים והיה מאבטחם של שר החוץ משה דיין וראש הממשלה מנחם בגין. "הוא ואשתו עליזה נהגו כלפינו, המאבטחים, באצילות נפש ובנימוס. תמיד שאל לשלומנו, דאג שהעניבה תתאים לז'קט ושנקשור אותה טוב, ובחגים כמו חנוכה הזמין אותנו לביתו להדלקת נרות".

לאחר כשנה פנה למנהליו ואמר להם: "מאבטח גדול לא יצא ממני אני מבקש לעשות עבודה אחרת". הם נענו לבקשתו והוא צורף לקורס הבסיסי של השב"כ: קורס של רכזים-חוקרים. "לא ידעתי ערבית מהבית ולמדתי את השפה בקורס. במשך חודשים אתה קורא, מדבר ומלהג בערבית משעות הבוקר המוקדמות ועד הלילה. אתה לומד ערבית מדוברת וערבית ספרותית בניב פלשתיני-ירושלמי. אחר כך, כשאתה מצטרף כבר ליחידות בשטח, אתה מאמץ את הניב המקומי הדרוש: עזתי או חברוני או בדווי. השפה והניב המקומי הם כלי הנשק העיקרי של רכז השטח". בגמר השלב הבסיסי הצטרף לקורס ייעודי-מודיעיני שבסיומו הוצמד לרכז ותיק, לחניכות בשטח. ב-1967, מאז הכיבוש, חילק השב"כ את הגדה המערבית, רצועת עזה וכל עוד שלטה ישראל גם את סיני לתאי שטח. על כל כמה כפרים ועיירות הופקד רכז. אשכול של כפרים או עיירות הצטרפו לנפה. הרכזים היו העיניים והאוזניים של השב"כ. הם היו צריכים לדעת כל מה שנעשה בתחום גזרתם. בניד ראשם הם חרצו גורלות. העניקו רישיונות יבוא ויצוא, איפשרו לסטודנטים לצאת ללימודים או שמנעו זאת מהם. אדוני הארץ בסמכות וברשות.

"עבודת רכז המודיעין היא אחד התפקידים המרתקים בשירות", אומר שרעבי ופניו קורנות. "זה תפקיד עם אחריות כבדה המוטלת עליך, צעיר בן 25, שצריך להתחיל מאפס. לאתר סוכנים בשטח, לגייס ולהפעיל אותם. כרכז אתה עובד עד קצה היכולות שלך. היו תקופות שכמעט שלא ראיתי את הבית. אפילו לברית של הבן הבכור שלי איחרתי. כרכז אתה משפיע על אנשים - לקחת אדם, על דתו ועל אמונתו, ולגרום לו לפעול במקרים רבים בניגוד גמור להשקפת עולמו. על הרכז לדעת ולהרגיש מהן נקודות העוצמה והחולשה ולפתח יכולת להניע אנשים. זאת יכולת שמושגת גם בעזרת מה שאתה משדר ומקרין ובעזרת שפת הגוף שלך".

אתה מצייר תמונת מצב אידילית כמו לא היו בעולם הצללים הזה איומים, לחצים ופיתויים וכמו לא עומד לרשותך ומאחוריך מנגנון אדיר, כמעט כל יכול?

"נכון שעומד לרשותי מנגנון של המדינה ויש מצבים שבהם אתה מפעיל פיתויים. פה דואג לשחרר ממעצר, שם לסייע בטיפולי פוריות. נכון שיש גם הפעלה המונעת מלחץ או מפיתוי כזה או אחר, אבל בראש וראשונה הרכז צריך ללמוד את האדם שממול, לרכוש את אמונו ולדעת להרשים אותו, לשכנע אותו, לקיים עמו קשר אישי כמעט אינטימי".

את ראשית צעדיו בפעילות מבצעית עשה שרעבי כרכז זוטר בסיני בשנים 1981-1982, כשישראל היתה נתונה בעיצומו של תהליך השלום עם מצרים ונסוגה בהדרגה מכל חצי האי. עיקר המאמץ של השב"כ בסיני הופנה אז למנוע הברחת אמצעי לחימה לרצועת עזה. כשנפל בחלקו של שרעבי להפעיל סוכן חשוב ואיכותי הוא נקלע לעימות עם מפקד מרחב הדרום, גדעון עזרא. עזרא סבר כי הרכז הצעיר, הזוטר וחסר הניסיון לא יוכל להתמודד עם סוכן כזה והטיל את המשימה על רכז ותיק ומנוסה יותר. שלום שרעבי, פרח רכזים או על פי עדותו שלו "אפרוח בלי נוצות", כתב מכתב מחאה לעזרא, שהזמין אותו לשיחה במטה המרחב באשקלון. "גדעון בישירות ובכנות שלו אמר לי, 'אני מכבד את המחאה שלך אבל קיבלתי החלטה ואני לא חוזר ממנה'". בכל זאת המחאה עשתה את שלה. גדעון עזרא הורה על הפעלה משותפת של הסוכן. "הסיפור הזה מאפיין את השירות גם כיום. עובד זוטר יכול להגיע לדרג הבכיר ביותר, להילחם על דעתו ולהשפיע על תהליכי קבלת ההחלטות, ואני לא בטוח שיש עוד הרבה ארגונים כאלה בישראל".

לאחר נסיגת ישראל מסיני הוא עבר לרצועת עזה, סופח לזמן מה לפעילות בלבנון, ובסיומה שב למרחב הדרום. בשנים 1984-1985 שימש רכז נפה בנגב ופעל בקרב הבדווים. מאז הוא מודע לאפלייתם בידי הרשויות בישראל. לדברי שרעבי, השב"כ המליץ לשנות את היחס לבדווים, "נעשו פעולות חלקיות לשיפוןר המצב אבל לטעמי לא מספיק. אמרו לנו שיש מגבלות תקציב ותרוצים אחרים. אין ספק שישראל החמיצה הזדמנות. בהחלט ניתן היה להגיע להסדרים, לפתרונות יותר יצירתיים, בכלל זה בתחום הקרקעות ומציאת מקומות תעסוקה, שהיו מצמצמים בחלק מהמקומות את העוינות המתפתחת כלפי ישראל. ועדיין לא מאוחר מדי לפעול כך שתיבלם זיקתם לנושא הפלשתיני ותתחזק זיקתם לישראל. צריך להבין את המצוקות שלהם".

עיניו היוקדות של שייח יאסין

בסיום הפרק הבדווי שב שרעבי לעזה, שבה שירת כעשור, תחילה כרכז נפה, ובהמשך בתפקידי ניעהול בכירים כראש מחלקה ולבסוף סגן ראש המרחב. שרעבי היה רכז נפת מחנה הפליטים ג'בליה שבו החלה האינתיפאדה בדצמבר 1987, לאחר שפועלים פלשתינאים ממחנה הפליטים נהרגו בתאונת דרכים בשובם מעבודה בישראל. "הבנו שהשטח הולך לבעור. היו לזה סימנים מוקדמים. עימותים קטנים ברחובות, בסמטאות. אבל איש מאתנו לא חזה את עוצמת הנפץ שהיה טמון כבר מתחת לפני השטח ויצא והתפשט מעזה ליהודה ושומרון".

באותה תקופה הזדמן לו להיפגש בכלא עם מנהיג החמאס, השייח אחמד יאסין. שלום שרעבי התרשם במיוחד מעיניו היוקדות. "ראיתי אדם נכה בכיסא גלגלים, שהיה לו קול גבוה, כמעט צפצפני אבל הלהט בעיניים, הותיר רושם ועוצמה. לא בכדי הוא סחב אחריו המונים".

בשנות ה-90 יאסין הציע הודנה, הפסקת אש לעשר שנים. האם היום בדיעבד אינך מצטער שישראל לא הסכימה לכך?

"אני לא קונה את זה. אם ההצעה היתה חלק מתהליך, שתחילתו הפסקת אש לפרק זמן מוגבל, ובהמשכו שינוי בעמדות הבסיסיות של חמאס, זה דבר אחד. אבל אם אין שינוי בעמדות הבסיסיות של החמאס מי יהיה ערב שלא קנית שקט זמני בלבד. האם אלה הם התנאים הטובים ביותר לקנות שקט?"

לדעתך טוב שישראל הרגה את השייח יאסין?

"אני חושב שכן. החמאס ביקש להגיע להפסקת אש אתנו רק אחרי שפגעו במנהיגיו, ולמרות זאת לא שינו את עמדתם. אבל הנהגת החמאס וחבריה הבינו בראיית הארגון שזה היה הזמן הנכון לבקש הפסקת אש כדי שהם יוכלו לעסוק בשיקום הארגון".

מה תגובתך לטענה כי ישראל בתפישה של הפרד ומשול בעצם סייעה בראשית שנות ה-80, לעליית ארגון החמאס כדי שיהווה משקל נגד לאש"ף?

"הטענה לא זרה לי. היא נשמעה פעמים רבות בעבר. מי שמחזיק בה בעצם טוען שמדינת ישראל על כל מערכותיה תמכה וחיזקה את אנשי החמאס. זה לא מדויק. נכון שבמנהל האזרחי וגם בשב"כ לא התנגדו לפעולות העמותה של המוג'מע האיסלאמי, שהקים השייח יאסין וששימשה אחר כך בית הגידול של החמאס. זאת היתה עמותה שנתנה שירותי בריאות ורווחה ורצתה לשמש תחליף בתחומים אלה לאש"ף ולכספי אש"ף. הם נרשמו כעמותה והמנהל האזרחי תמך בה, ולכן לא אומר שהטענה שנשמעת בעניין זה היא מופרכת מן היסוד. הייתי אז זוטר שלא היה שותף להגדרת מדיניות ואני חושב שגם לא היתה מדיניות כזאת. אבל צריך גם לקחת בחשבון שהמוג'מע האיסלאמי לא היווה מבחינתנו איום. הם פעלו בעיקר נגד הקומוניסטים ונגד שותים לשוכרה. הם פרצו לבתי קולנוע ובתי קפה. רק כשהחלו לצבור נשק התחלנו להתעניין ואז, באמצע שנות ה-80, גם עצרנו לראשונה את שייח יאסין".

אולי זו הבעיה, שלא שמתם לב לארגון שלו?

"יכול להיות".

באותו עשור שהחל באינתיפאדה הראשונה הכרת מקרוב את אבי דיכטר, ואחר כך, ב-1997, אף שימשת כסגנו במרחב. טוענים כלפיו שהוא מבצע יוצא מן הכלל, כמו שראינו בגיבוש של מדיניות הסיכולים הממוקדים, בהיותו ראש השב"כ, אך חסר אופק אסטרטגי.

"שמעתי את הטענה הזו ואני חושב שמי שטוען אותה צריך להצטער עליה. השירות חייב לעסוק בפרטים, אבל אפשר לראות הן את הפרטים והן את התמונה הכוללת. אין סתירה בין השניים. אפשר לדבר בפראזות ולהסתכל כביכול מעבר לאופק אבל בסופו של דבר פרט קטן אחד, פיגוע אחד, יכול לשנות את סדר היום של מדינת ישראל. יש אחרים כמו אמ"ן, אנשי מחקר ואקדמיה שיכולים להרשות לעצמם לראות את המצב אחרת. הם לרוב ניזונים ממתווכים. התפקיד שלנו בשירות זה לדשדש עם הרגליים בביצה, לדעת להסתכל לאנשים בגובה העיניים, לראות להם את הלבן בעיניים".

אולי המבט הזה מקרוב, אף מקרוב מדי, משבש לשב"כ את הראייה הכוללת?

"איש מודיעין צריך לדעת לשקלל בין כל היכולות וההערכות. אני זוכר קצין בכיר בפיקוד דרום שנפגש לשיחה עם פלשתינאים, שדיברו אתו על הקשיים שלהם ועל הבעיות שלהם והוא האמין להם. עד שבשיחה התערב איש שב"כ שהכיר את השטח והחל לשאול שאלות נוקבות. הפלשתינאים גימגמו, התפתלו ונבוכו. אנו יודעים להסתכל אסטרטגית לא פחות מכל גורם אחר. אבל הרגליים שלנו גם נטועות בקרקע. השאלה שאתה בעצם מבקש לשאול היא האם באמצעות סיכולים ממוקדים אנו מקדמים את השלום".

נכון. ניסחת טוב מאתנו את השאלה. מה התשובה שלך?

"אנו מיטיבים עם ישראל. חוסכים דם רב ויוצרים קרקע נוחה יותר למדינאים ללכת לקראת גמישות מדינית. במצב של אוטובוסים מתפוצצים שום דרג מחליט לא יקבל החלטות על הסכמי שלום. בהורדת רף האלימות אתה מעניק לדרג המדיני מרחב גמישות ומאפשר לו לקבל החלטות שלא תחת לחץ וסיכון מעמדו הפוליטי. סיכולים ממוקדים בזמן ובמקום המתאימים מזרזים אצל הפלשתינאים את ההבנה שדרך הטרור לא ישיגו הישגים מדיניים ואילו אנו חוסכים בדם. השב"כ הוא חליפת המגן של עם ישראל".

עכשיו כשפרשת אפשר לשאול אותך, ואתה יכול להשיב לשאלה, עם מי אתה מזדהה פוליטית?

"אני מרכז ריאלי. ברור לי שצריך להגיע עם הפלשתינאים להסדרים ושהמענה הצבאי הכוחני יפיק בסופו של דבר הידברות. אני מקווה שבצד השני יבשילו התנאים ויבינו זאת כמוני וכמו הרבה ישראלים".

הסינים באים

בשנתיים האחרונות היה שלום שרעבי, ראש האגף הלא ערבי בשב"כ. זהו אגף שבשנים האחרונות ירד מגדולתו ובאופן טבעי גם מנכסיו. ההידלדלות החלה לאחר קריסת הקומוניזם במזרח אירופה, כשהצטמצם העניין המודיעיני של מדינות הגוש המזרחי לשעבר בישראל, והפסיקו לפעול כאן קלינגברגים ולווינזונים למיניהם.

כיום ממוקדת עיקר פעילותו של האגף באיסוף מידע על כוונות של גורמי ימין קיצוניים לפגוע בסמלים של השלטון בישראל או לבצע פיגועים נגד פלשתינאים. "הלא נפל כבר דבר בישראל", אומר שרעבי. "מי שנכווה ברותחים יזהר בפושרים. מסתובבים בקרבנו פה ושם אנשים שמאמינים, כמו הרוצח עמיר, שניתן לשנות את מהלך ההיסטוריה בקליע אקדח".

עלול להיות עוד רצח של ראש ממשלה?

"כן. ולכן גם תורת הלחימה שלנו בעניין אבטחתו של ראש הממשלה היא שאנו עובדים במודיעין כאילו אין בכלל אבטחה ועובדים באבטחה כאילו אין מודיעין".

חוץ ממרכזיות המעקב אחר הימין הקיצוני יש עוד הצדקה לקיום האגף? האם ישראל היא בכלל יעד לאיסוף מודיעין?

"אם בתחום הערבי השב"כ פועל לצד גורמים נוספים כמו אמ"ן. הרי בתחום הזה של ריגול נגדי אנו הגורם הבלעדי הנושא באחריות. תאר לך שהאגף היה מצטמצם עוד יותר ויום אחד היה מתגלה שעקב פעולת ריגול נגרם נזק אסטרטגי לישראל. תקומו ותשאלו ובצדק איפה היה השב"כ. אתה לא מתאר לך כמה ישראל הקטנה מעניינת את העולם, כולל הטובות בידידותינו. יש מרגלים מרוסיה, שלא הפסיקו לרגל גם לאחר התמוטטות הקומוניזם. אצלם זה לא נגמר אף פעם. וגם אנחנו עוד תופסים אותם די בהצלחה".

על פי מידע שברשותנו יש בישראל גם פעילות ענפה מאוד של הסינים. מה הם מחפשים כאן?

"הם מחפשים מה שמעניין אותם, וזה בעיקר בענפי ההיי-טק והפיתוח הישראלי המקורי".*



שלום שרעבי. הסינים מחפשים פה מה שמעניין אותם, וזה בעיקר בענפי ההיי-טק והפיתוח הישראלי המקורי


אבו מאזן. חלש, אבל בחור חיובי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו