בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"אותי לימדו שהצבא צריך לגבות את העורף - לא להיפך"

האלוף בדימוס אורי שגיא מציע לא לשגות באשליה שישראל תצליח לחסל את חיזבאללה באמצעות חיל האוויר. לשם כך, דרושה "כניסה קרקעית, שאני מתנגד לה בתוקף". הפתרון לדעתו טמון במו"מ עם סוריה, שעשוי אף לאפשר הידברות עם איראן

תגובות

בעוד הקטיושות נופלות, אלוף במילואים אורי שגיא שוחה נגד הזרם המרכזי של הפרשנים במדי גנרלים. שגיא, שעמד בראש אגף המודיעין של צה"ל במשך ארבע שנים (1991-1995) והיה גם אלוף פיקוד הדרום ומפקד זרועות היבשה, אינו יוצא מגדרו לנוכח "נחישותו" של הדרג המדיני, אינו דוחק בצבא "לחסל את נסראללה" וגם לא מתרגש מ"כוח העמידה" של הציבור הישראלי. הוא מצביע על מגבלות הכוח, הזמן והסבולת. בימים שבהם מנהיג מרצ, יוסי ביילין, מציע להחטיף לסורים, הקצין הבכיר בדימוס שגיא מעדיף דווקא לדבר עם הסורים.

"מי שאומר שעומד לרשותנו כל הזמן שבעולם, אינו אומר אמת לעצמו ולאזרחי ישראל. כמה זמן נוכל להמשיך במצב הזה?" מקשה שגיא, בדרך למסקנתו שבמוקדם או במאוחר ניאלץ להתחיל לדבר, ומוטב מוקדם. "הפעולות של חיל האוויר חשובות, אך לא מספיקות כדי לחסל את כל התשתית של החיזבאללה. לשם כך יש צורך בכניסה קרקעית, שאני מתנגד לה בתוקף.

"לחיזבאללה יש סבלנות. הם צוברים הישגים, כמו פגיעה בעיר גדולה כחיפה וריתוק מתמשך של חמישית מאוכלוסיית ישראל. ככל שהזמן חולף גוברת הסכנה של תקלות בנוסח כפר כנא, ובעוד כמה ימים העולם ישכח שהכל התחיל מהתקפת החיזבאללה וחטיפתם של חיילים ישראלים. מה שיישאר בתודעה הקולקטיווית הוא שישראל תוקפת אזרחים של מדינה שכנה, ואולי הביאה לנפילת ממשלתה החלשה של לבנון".

מי ישלם

שגיא נזכר שבימים הראשונים של מבצע "דין וחשבון", כשהיה ראש אמ"ן. הרמטכ"ל אז, אהוד ברק, הציע לתקוף את ביירות, כדי להגביר את הלחץ על האוכלוסייה האזרחית בלבנון, כדי שזו תלחץ על הממשלה לפעול נגד החיזבאללה. "הזהרתי את אהוד שהעולם, בעיקר האירופים, לא יראו בעין יפה תקיפה של עיר בירה. אמרתי שהגענו לשיא התמיכה הבינלאומית ושאנו עלולים לאבד אותה עם התמונות של שיירות פליטים מביירות. ברק חשב אחרת, אך היה מספיק הגון ובטוח בעצמו, כדי להזמין אותי להציג את עמדתי בפני ראש הממשלה. נפגשנו עם יצחק רבין שהגיע למרג' עיון, והוא תמך בהערכה שלי והחליט להסתפק בהישגים של המבצע המוגבל בדרום לבנון".

שגיא מסכים ש"דין וחשבון" לא הביא לשינוי אסטרטגי בגזרה, אך לטענתו המבצע הצליח למסד למשך שנים את מערכת היחסים עם חיזבאללה. "היום מקבלי החלטות חושבים שהם יודעים הכל", הוא מסנן. "הם חיים באשליה שישראל יכולה להמשיך לתקוף ככל שתרצה, ושכלום לא יקרה בעולם. אנחנו מתקרבים למיצוי הכוח הצבאי". שגיא מתקומם על דבריו של הרמטכ"ל דן חלוץ על הצורך "לגבות מחיר" מהחיזבאללה. הוא מציע למי שמבקש לגבות מחיר, שיהיה ער לכך שמדיניות כזו תגבה מחיר גם מישראל.

גם התביעה של חלוץ "לאלץ" את ממשלת לבנון "להכיל את ריבונותה עד הגבול" נראית בעיניו כמעט הזויה, כל עוד המהלך אינו זוכה לגיבוי מוסרי ופוליטי מהקהילה הבינלאומית וממדינות ערב, ובראשן מצרים וסעודיה, ומנכונות סורית לא להפריע.

במקום דברי רהב ויעדים דמיוניים, כמו חיסול החיזבאללה כגורם פוליטי, הוא מציע להסתפק בשבירת רצון הלחימה של חסן נסראללה, החזרת השבויים והסדר שיאפשר לצבא לבנון להתפרס בדרום לבנון ולקבל אחריות משפטית לאזור, שתקבל גיבוי של כוח בינלאומי". שגיא חושב, למשל, על פריסה של כוח כזה במעברי הליטני, שלא יאפשר לאנשי חיזבאללה להגיע לגבול הצפון ולהזרים לשם נשק ותחמושת.

קלישאה אחת השגורה בפי פוליטיקאים ומדוקלמת גם על ידי קצינים בכירים, ובראשם הרמטכ"ל, מצליחה להוציא אותו מכליו. דברי השבח שהם מחלקים לאומץ לבו ולנחישותו של העורף, ש"מחזקים את חיילי צה"ל בחזית". שגיא: "במקום שהצבא יספק ביטחון לציבור, הוא מצפה לקבל גיבוי מהציבור. סליחה, אותי לימדו שזה צריך להיות בדיוק להיפך. בבקשה, שהצבא ייתן לנו גיבוי, לא אנחנו לצבא. אנחנו לא חיים בתקופה שצ'רצ'יל הבטיח לאזרחי בריטניה דם, יזע ודמעות. העם רוצה לאכול ולבלות, לעבור וללמוד. לא לשבת במקלטים ובחדרים מוגנים".

את בדק הבית בצבא בכלל ובמודיעין בפרט הוא מציע לדחות לימים שקטים יותר. היום הוא מסתפק בהבעת דאגה עמוקה "ממה שלא ידענו וממה שידענו ולא הפנמנו. אנחנו חזקים בהתרברבות שהפתענו את החיזבאללה בעוצמת הפעלת הכלים שלנו. למעשה, אנחנו הופתענו לא פחות, החל בחטיפת החיילים ומהטיל שפגע בסטי"ל, וכלה בעוצמת הירי של האויב ובטווח הטילים שלו". יש לו גם חשבון פתוח עם צמרת צה"ל ממחדל כרם שלום. היתה זו בעבורו הוכחה נוספת כי "איבדנו את חוכמת הפשטות. יש לנו טכנולוגיה אווירית בלתי רגילה, אך אנחנו נכשלים במשימות הפשוטות של חיל היבשה".

תירה, אל תדבר

שאלה על המטס האווירי מעל ארמונו של הנשיא באשר אסד מעלה גיחוך על שפתיו. "זו היתה התנהגות פומפוזית, שאינה מגבירה כהוא זה את ההרתעה שלנו. אסד לא זקוק להפגנות הללו כדי לדעת שישראל חזקה ממנו בהרבה. הוא קיבל מספיק רמזים. אם אתה רוצה לירות - תירה, אל תדבר".

לא שהוא מציע להעלות את סוריה על הכוונת. נהפוך הוא. שגיא, שעמד בראש צוות המו"מ הישראלי עם סוריה, וצבר מאות שעות של שיחות עם אנשי מפתח סורים, מגדיר את הנתק עם סוריה "שגיאה פטאלית". לדעתו, ישראל הולכת כסומא אחרי האמריקאים, שחושבים שמשום שחל פיחות במשקלה של סוריה, אפשר להתעלם ממנה.

"אמרתי לדן קרצר (השגריר הקודם של ארה"ב בישראל) ששנאה אינה מדיניות. התשובה שלו היתה, "אז תלכו אתם לדבר אתם ואנחנו לא נתנגד". למרבה הצער, מאז הפסקת המו"מ בתקופת ממשלת ברק, ישראל לא השכילה לבנות ערוץ הידברות עם דמשק ואיבדה את המנוף החשוב ביותר מול ממשלת לבנון. "ישראל נעלבה ומפעילה כוח צבאי בלבנון, וזה חשוב ואולי אפילו הכרחי", ממשיך שגיא, "אבל בלי הסדר חדש בלבנון הרווחים של המבצע הזה יירדו לטמיון. כל אחד מבין שהגורמים היחידים שמסוגלים לשנות את הסדר הם סוריה ואיראן, או מקבילה בינלאומית נחושה. לבנון לא תוכל לעשות זאת לבדה".

שגיא מאמין שלפני שש שנים ישראל החמיצה הזדמנות נדירה לחתום הסכם שלום עם סוריה של חאפז אסד. "ארה"ב לא עמדה בדיברתה לאסד, וברק קיבל ברגע האחרון רגליים קרות". הוא רוצה להאמין שלא ירחק היום שאסד הבן ישלים את המלאכה, ואף יעלה על אביו. הוא משוכנע שהמפתח לבעיות הביטחון ארוכות הטווח של ישראל מצוי בידי סוריה: גם נטרול האיום הסורי עצמו, גם הדרך להסדר עם לבנון, וגם פתיחת צוהר באמצעותה לאיראן. הוא מזכיר שהאיראנים נתנו לסוריה ב-1991 אור ירוק להצטרף לועידת מדריד והבטיחו לא להפריע למשא ומתן הישיר עם ברק.

שגיא טוען במשך שנים שקל יותר להגיע להסכם עם מדינות ערב, בהן סוריה, מאשר עם הפלשתינאים, שכן סכסוך עמן טעון פחות בכל הקשור למקומות קדושים ולמשיחיות. "תאר לעצמך שהיינו מנהלים את המאבק בחמאס ובחיזאבללה כשיש לנו הסכמי שלום עם סוריה, מצרים וירדן", הוא אומר. שגיא מזכיר שבמשא ומתן עם סוריה הוסכם שעם החתימה על הסכם השלום ייסגרו כל המשרדים של ארגוני הטרור הפלשתיניים. הוא מציין שאסד היה קשה להשגה, אך לאחר שחתם על הסכם, הוא קיים כל אות.

"שלא יובן מדברי שאני חושב שהסורים הם צדיקים", אומר שגיא, "אבל אם מדברים אתם, ומשכנעים את האמריקאים לתת להם סיוע כלכלי ואולי לרדת בעדינות מאסד בפרשת רצח חרירי, סוריה, עם כל חולשתה, יכולה להיות גורם מייצב באזור". בעיצומם של קרבות הטילים, שגיא מתעקש שיציבות ושלום הם "גורם ביטחוני מהמעלה הראשונה". למי שלא מאמין, הוא מציע שילך לטייל בגבולות עם מצרים וירדן.




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו