בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גדול החוקרים בעולם של שירת הקודש

פרופ' עזרא פליישר, חתן פרס ישראל לספרות יפה, גדול חוקרי הפיוט והתפילה, 1928-2006

תגובות

עזרא פליישר נולד בטימישוארה שברומניה, ואחרי המלחמה נאסר על ידי השלטונות הקומוניסטיים בעוון פעילות ציונית בבני עקיבא. בשבתו בכלא חיבר פואמה בשם "משא גוג" שאותה הצליח לשחזר מזיכרונו בצאתו לחופשי: "לא העבדות הכניעתנו עד קרוס ולחך רגבים. אנחנו הסכתנו הסכת והטות צוארנו לעול, אבוי, איך הסכתנו הסכת!"

הפואמה הוברחה לארץ, כנראה בסיוע ד"ר משה דוד רוזן, רבה הראשי של יהדות רומניה, והתפרסמה ב-1959 תחת שם העט "י. גולה". הקהילה הספרותית בארץ נרעשה. "אל אלוהים", כתבה רחל ינאית בן צבי ל"מאזנים", "איך אפשר לשמוע אנקת אנוסינו, לקלוט את הנהי הזה ולהמשיך בחיי יומיום רגילים". באותה שנה, בצעד ללא תקדים, הוענק לי. גולה, בהעדרו, פרס ישראל לספרות יפה, "פרס של אהבה ויקר לחזיון מעולה של היצירה העברית בגלויות שבהן נגזרה עליה, על לשוננו, גזירת אלם וגניזה", כפי שנימק חבר השופטים.

במקביל שיחזר פליישר מזיכרונו שירים שכתב בבית הסוהר, "בהחלק לילה", ואף הם התפרסמו בארץ במוסד ביאליק תחת השם "אלמוני". הוא הבריח לארץ גם משלים שחקק בזיכרונו בכלא, לדבריו, "בתקופה הקשה ביותר מכל שנות מאסרי, עת הייתי חולה במחלה אנושה". אברהם שלונסקי ערך אותם, ותחת השם "בר אבא" הם התפרסמו ושיעשעו רבים: "ימח שמך - דיבר קשות הסוס בשוט... א-נו, קרב והבט נבל! העוד הוכה מי כך, הגידה, מיום הוכו סוסים בכלל?!"

ב-1960 עלה פליישר לארץ עם אשתו ענת, אם ילדיו יהודה ושולמית. הוא למד ספרות עברית של ימי הביניים באוניברסיטה העברית אצל פרופ' חיים שירמן, ומיד אחרי מלחמת ששת הימים יסד את המפעל לחקר השירה והפיוט בגניזה שליד האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, שבראשו עמד 40 שנה. הודות למאמציו נבדקו, זוהו וקוטלגו רבבות שירים ופיוטים שמקורם בגניזה. ד"ר טובה בארי, שהועסקה במפעל לצד תלמידים אחרים של פרופ' פליישר, כמו פרופ' חנן חבר וד"ר מתי הוס מהחוג לספרות באוניברסיטה העברית ופרופ' עלי יסיף, פרופ' לספרות עממית באוניברסיטת תל אביב, מספרת שדירבן אותם וחלק עמם בנדיבות את ידיעותיו.

פליישר כתב עשרות מאמרים וחיבר וערך ספרים רבים, שהחשובים בהם הם "שירת הקודש העברית בימי הביניים" (כתר, 1975), ו"היוצרות בהתהוותם ובהתפתחותם" (מאגנס, 1984). כשזכה בפרס ביאליק, אמר: "פרס מחקר - מחקר". ח"כ פרופ' מנחם בן ששון, לשעבר רקטור האוניברסיטה העברית, אומר כי פליישר ראה במפעלו המחקרי חלק מהמאמץ לקומם את המדינה היהודית, וכי חרד לדמותה המוסרית. משום כך השמיע קולו הצלול בעקבות אירועי סברה ושתילה ומערת המכפלה.

כשהתרגשה עליו מחלתו הפקיד בצורה מסודרת את כל הנושאים שבהם עסק בידי אנשי אמונו. תלמידתו פרופ' שולמית אליצור, שקיבלה מידיו את המפעל לחקר השירה והפיוט בגניזה, קוראת לו "גדול החוקרים בעולם של שירת הקודש", בנוסף לתרומתו האדירה בשירת החול ובחקר התפילה. לפי בקשתו בצוואה הספיד אותו בן ששון, ושתי תלמידותיו קראו ליד קברו שירי מספד של רבי יהודה הלוי - ד"ר טובה בארי את "הידעו הדמעות", ופרופ' שולמית אליצור מתוך הספד על משה בן עזרא: "גביר אזרח אשר כגר שכן במעצר ומסגר, ותחת רעים אוגר האנחות והיגונות... נותן אמרי שפר ושיחותיו כנגינות".



עזרא פליישר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו