בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"כאן אני נוכרי לגמרי"

פרסום ראשון של ארבעה מכתבים שכתב יעקב שבתאי לאשתו עדנה שבתאי בסתיו 1977, לאחר הופעתו של הרומן "זכרון דברים"

תגובות

בקיץ של שנת 1977 ערכנו יעקב ואני נסיעה לאירופה. היה זה שבועות אחדים לאחר הופעתו של הרומן "זכרון דברים". לאחר שטיילנו באיטליה, ליווה אותי יעקב לעיר פרייבורג שבגרמניה. משם נסע לבדו לבקר באמסטרדם ובלונדון. הטיול שעשה בכל אחת מהן היה שונה מאוד ממה שתיאר לו בדימיונו. הוא חזר לארץ כחודש לפני, ומיד הטיל את עצמו לתוך משימות כתיבה שסימן לעצמו. זמן קצר לפני הנסיעה התחיל לעבוד על הרומן הבא שלו והיו לו שרטוטים ראשונים. הרשמים והחוויות מן הימים שעשה בשתי הערים הללו בנסיעה ההיא שימשו לו כחומרים לפרק שלם ברומן הזה שלא הספיק לסיים, ושאת שמו - "סוף-דבר" - הספיק לתת לי ממש ימים אחדים לפני מותו.

המכתבים הנחשפים כאן לראשונה לעיני הקורא (בהשמטות, כמובן) נכתבו בעת הנסיעה ההיא ולאחר שובו לישראל, והם מגלים משהו מעולמו האישי של יעקב שבתאי, האיש שמאחורי הדפים הכתובים בספר.

עדנה שבתאי

איגרת אוויר, אמסטרדם, 10.8.1977

אשתי אהובתי, חמדת לבי. אני מאוד מתגעגע אליך.

לפנות ערב עכשיו, באמסטרדם. אני יושב בבית קפה בין זרים. אני עייף מאוד ודי עצוב ומדוכדך. הפרידה קשה, וקשה קשה לי להיות עקור ונוכרי. וכאן אני נוכרי לגמרי. ועוד נדבר בזה.

הנסיעה דווקא היתה משעשעת. השתעשעתי משדות התעופה, מהאווירונים, מכל האפאראט המצוחצח הזה, המאורגן הזה, הבורגני הזה, האירופאי. הכל "דפק" נהדר, אבל, כרגיל אצלי, ממש ברגע האחרון עשיתי טעות, ובמקום להזמין לי חדר במלון משדה התעופה, השארתי את זה לעיר, ומאז אני נע ונד (גם מפסיד קצת כסף) ונטרד, וזה מוסיף לי על דכדוכי, או אולי זהו הדבר שבו הדכדוך שלי מוצא סיבה ומשען.

כלומר, אם כך ואם כך קצרה רוחי לנוע ולנוד, להיות זר, לישון במיטות לא לי, לאכול כל מיני השד-יודע, לראות פנים זרים וכו'. בכלל, הפגישה עם אמסטרדם לא היתה טובה. היתה רעה. זוהי עיר כמו מורסה. עיר נרקבת. היא מלאה אפריקנים, ערבים, פקיסטאנים, וכל מיני חדלי-אישים, מסוממים, גסי-לב ואובדי דרך מאוסים ומעוררים תיעוב. ממש רציתי לברוח מכאן, ועוד אספר לך. אינני מבין איך אירופה סובלת את זה. הלא זה פצע ממאיר ורמאות איומה...

אבל לא הכל כל כך נורא. העיר יפה מאוד, ובעיקר מעניינים שני המוזיאונים הגדולים שבהם ביקרתי היום ואבקר שוב מחר או מחרתיים - הסטדליק (הוא המוזיאון לאמנות מודרנית) - מרתק! והרייך-מוזיאום (רמבראנדט, וורמיר ועוד).

אני מחבק אותך ונושק לך. ובעצם כל מה שאני רוצה הוא שכבר נהיה שנינו ביחד בבית, בתל אביב, עם הבנות.

נשיקות - ינקלה

תל אביב, יום לאחר ראש השנה, 1977

לאשתי, אהובתי.

עכשיו בוקר, שש בבוקר. הקטנה וחמוטל עוד ישנות. הימים חולפים במהירות. הנה ראש השנה, שכמעט לא הרגשתי בו השנה, כבר עבר, ואני "משתפר" והולך: המתיחות שלי והבלבול פגו, והדכדוך כתוצאה מהפגישה עם הארץ גם הוא פחת הרבה (והארץ מדכדכת ומייאשת מאוד! - במראה שלה, במנהג האנשים, במה שקורה בה ובמה שמסתמן בה כתהליכים לעתיד לבוא). אני קורא הרבה (מחזות מאלה שהבאתי איתי, וכן את הספר של ליבוביץ - חריף, חכם ומרתק!) ואני עוסק בכל מיני סידורים והכנות לעבודה.

ביום א' מתחילות החזרות על "הוצמאך", ובו ביום, כך אני מקווה, אתחיל לעבוד על "אמפיטריאון". אפילו הייתי בסרט (של וודי אלן ונהניתי מאוד). הבנות - פשוט פאר וגאווה שתיהן. חמוטל כל כך חכמה ו"בן-אדם", והיא מנהלת את הבית ביד רמה... הקטנה רבת-חן כתמיד ובלגאניסטית כתמיד... אני, על-פי מצוותך, כמעט ואיני מתערב בעניינים, וזה טוב.

ערכתי כל מיני ביקורים - ביקורי-חג וביקורי-סתם... ונוסף לכך נבדקתי אצל ד"ר שור ונמצא שלחץ-הדם שלי בסדר וכן תוצאות הא.ק.ג. שלא הראו שום סימנים רעים. הקיצור, אני חוזר לעצמי והכל טוב, אלא שאת חסרה, כלומר - העיקר חסר, המשהו האחד המאחז את הכל ונותן לו את הטעם, אולי כמו הביצים בלביבות...

אני כבר מונה את הימים, עד שתחזרי הביתה... יש לי להיום תוכנית עם הרבה סידורים ועניינים, ואני מתכוון לצאת עוד מעט כחץ שלוח ולסדר את הכל. יש בי תשוקה גדולה לשבת כבר לשולחן ולכתוב... הרבה מאוד נשיקות לך...

יעקב

תל אביב, 19.9.77

לאשתי האהובה

פה כבר סתיו, סתיו ממש. שלשום התחילו החזרות על "הוצמאך". אני מקווה ומתפלל שזה יהיה שלאגר. יש לזה סיכוי כזה (...) היום, הבוקר, התחלתי לעבוד על "אמפיטריאון", וכרגיל אצלי רוחי קצת נפלה, כלומר יש לי המון רעיונות יפים ומשובבים, אלא שכרגיל אני בטוח שהמחזה ייצא ממש כמו ונוס מתוך הצדף, כלומר במכה אחת, בקלילות, ביומיים. וזה לא הולך כך. יש פה בעיות, אבל מעניינות ומלבבות. ייתכן שבשבוע הבא אתחיל לעבוד על המחזה השני (של גולדוני). מחרתיים אני מקווה לקבל לידי את התרגום המילולי שלו לעברית. יש לי חשק עצום לכתוב משהו משעשע, דשן, שיגרום לי הנאה בעת הכתיבה ולקהל בעת ההצגה. פשוט קומדיה עסיסית. זה מושך אותי נורא. כמובן, אני רוצה גם לעשות כסף והרבה!!! אגב, מחר יש לי פגישה ב"קאמרי" עם אורי עופר. אני מתכוון להציע להם את "אמפיטריאון".

בתוך כך אני ממשיך לקבל המון תגובות על הספר מחברים, מכרים, וסתם כל-מיני. לדעת עוזר (בשבת הייתי אצלם) עוד לא כותבים עליו בעיתונים מכיוון שהכותבים לא יודעים "איך לאכול אותו". מילא. אגב, הוא גם נמכר טוב, עד כדי כך שרמי לוי אמר לי אתמול שחברים שלו אמרו לו שאין להשיג אותו בחנויות, בעיקר בירושלים. מחר אצלצל בעניין זה להוצאה.

בסך הכל אני מחכה מאוד לשובך... יש משהו אדיר ושאין לו תחליף לקשר הקבוע שבין שני אנשים, למשפחה, בתוהו הזה של החיים והעולם...

נשיקות מבעלך האוהב אותך מאוד, ובכל פעם יותר.

תל אביב, 25.9.77

לאשה המתוקה והאהובה

לאט לאט אני חוזר לעצמי... אני עובד כבר על הקומדיה הראשונה, זאת על-פי פלאוטוס, ואני עושה זאת בהרבה הנאה וחשק... זה נראה לי כרגע יוצא מן הכלל, משהו עם פוטנציות מצוינות, כלומר, גם משעשע וגם נוגע ללב וגם עם עומק של נושא ועניין. אני מקווה רק שברוב התלהבותי אני לא מושך את עצמי באף ומדמיין לעצמי דברים.

הספר זוכה, לפי שעה, לתגובות רבות וטובות. ביום שישי התפרסמה ביקורת ב"הארץ" של חיים פסח. ביקורת מצוינת, ובעיקר חכמה ואינטליגנטית. סוף סוף משהו ברמה. הייתי שולח לך אותה, אבל כבר תגיעי הביתה ותקראי אותה. אני שומר לך אותה ואת זו שהופיעה ב"משא".

הפגישה שלי עם הארץ היתה, כפי שכבר כתבתי לך, די מייאשת, ואני עדיין מתבונן בכל מה שנעשה סביבי מתוך הסתייגות רבה ודחייה ותחושה של דכדוך. זה לא זה. רע מאוד. צריך להשתדל להתכנס ולהפנות עיניים ולעסוק בשלך, מה שאיננו קל כל כך במציאות של הארץ הזאת.

אגב, צריך לגמור לסדר את הבית, אבל אני משאיר זאת, כמובן, עד אחרי שתשובי. יש כמה דברים חיוניים - כוננית אחת, מנורות מעל למיטה שלנו, וכן מדף או שולחנות קטנים וכו'. המון נשיקות ואני ממתין למכתב ממך ולך עצמך... אני ממש מונה את השעות. זכרי את העצות שלי בדבר החבילות והטיסה.

בעלך האוהב אותך

יעקב

המכתבים לקוחים מתוך הארכיון האישי של עדנה שבתאי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו