בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מפץ אחד כנראה לא הספיק

רבים חושבים שהמהלך הפוליטי שהתחיל אריאל שרון עוד לא הסתיים. תאמינו או לא - אפילו יוסי ביילין רוצה עכשיו מסגרת פוליטית חדשה עם קדימה והעבודה

תגובות

מימין ומשמאל, ההערכה במערכת הפוליטית היא ששינויים דרמטיים עומדים להתחולל בהנהגה ובמערך המפלגות. אבל כולם ממתינים לראות כיצד יתגבר אהוד אולמרט על משבר התקציב; אם ישנה את הרכב הקואליציה; אם תוקם בסופו של דבר ועדת חקירה ממלכתית; מה יעלה בגורל החקירות המתנהלות נגדו; ואם ישרוד עמיר פרץ את המרד במפלגת העבודה.

על כן זהו זמן המתנה במערכת הפוליטית. בשתי קצות הקשת הפוליטית ממתינים להתבהרות התמונה. בליכוד נערך ח"כ סילבן שלום להתמודדות מול יו"ר הליכוד, ח"כ בנימין נתניהו. בקדימה ממתינים השרים שאול מופז ומאיר שטרית להתפתחויות פנימיות. בינתיים הם מנסים להקים מחנות לקראת התמודדות אפשרית מול אולמרט.

בעבודה, משבר המנהיגות בשיאו. ראש הממשלה לשעבר, אהוד ברק, מחמם מנועים, מקיים מרתון של פגישות פוליטיות, והשבוע שלח את מקורבו, ח"כ לשעבר ויצמן שירי, לבדוק את הדופק אצל ח"כים בעבודה. שירי נפגש עם ח"כ דני יתום וביקש ממנו להתחיל לעורר את מחנה ברק הרדום. יתום השיב לו כי הוא מתכוון להתמודד על ראשות המפלגה, גם אם הדבר יהיה כרוך בהתמודדות מול ברק.

תסכול ובלבול

ברקע עוסקים חברי כנסת מהליכוד, קדימה, העבודה ומרצ בשיחות חוצות מפלגות, בהנחה שהמפץ הפוליטי שחולל אריאל שרון טרם הסתיים, ושייתכנו מעברים נוספים בין מפלגות. ח"כ עמי איילון מהעבודה מגשש אצל ח"כים מקדימה בנוגע לאפשרות שיחברו לעבודה במסגרת גיבוש כוחו לקראת ההתמודדות מול פרץ, וח"כים מהליכוד מקיימים שיחות עם ח"כים מקדימה בנוגע לחזרתם לליכוד.

תחושות של תסכול ובלבול נותרו גם אצל חברי קואליציית השלום, שנפגשו לראשונה מאז תום המלחמה ביום חמישי האחרון בתל אביב. מי שציפה שהכישלון בניהול המלחמה, המחאה שבאה בעקבותיה וגסיסת תוכנית ההתכנסות יגרמו לחידוד "קול השמאל" ויפיחו רוח חיים במחנה שמתקשה למצוא את עצמו ואת מנהיגיו - התאכזב.

השרים יולי תמיר ואופיר פינס ממפלגת העבודה, שהיו בעבר דמויות מובילות בקואליציית השלום, לא הופיעו. במרצ צצו בעוצמה חילוקי דעות בין מי שקורא למנהיגי המלחמה להתפטר - בראשם חברת הכנסת זהבה גלאון - לבין מי שטוען שאין טעם בכך, ושיש לנצל את חולשתם של אולמרט ופרץ כדי ללחוץ עליהם לצאת ביוזמה מדינית חדשה. עם האחרונים נמנים יו"ר מרצ, ח"כ יוסי ביילין, וח"כ חיים אורון.

מנכ"ל שלום עכשיו, חבר מפלגת העבודה יריב אופנהיימר, קומם עליו חלק מהנוכחים כשאמר שאסור להוביל עכשיו לבחירות. "אם נלך לבחירות על רקע המלחמה", אמר אופנהיימר, "נחטוף מכה. נביא לעליית ביבי וליברמן". הוא גם יצא נגד מחאת המילואימניקים, כינה אותה "מחאה כתומה" ואמר שהיא ברובה "מחאה פוליטית לאומנית" של מי שחושב "שלא נתנו לצה"ל לנצח. אסור לשתף עמם פעולה".

"זו גישה תבוסתנית", הגיבה גלאון. "אסור לנו לחכות לתוצאות ועדת החקירה כדי לדרוש שאולמרט ופרץ יסיקו מסקנות. אולי יש כאלה שחוששים שמי שיחליף אותם לא יהיו מהמחנה הפוליטי שלנו. אבל אני אומרת לכם שהחשש הזה מסוכן לנו. איך אתם לא רואים שזו ההזדמנות של השמאל להשתלט על סדר היום ולהציע אלטרנטיווה? ציבורים גדולים בשמאל מאוכזבים מזה שמרצ לא הובילה קו ברור נגד המלחמה. אני לא יודעת אם יהיה יותר רע מול ביבי וליברמן. הרי יש שני אנשים שבקור רוח החליטו החלטות מופקרות שקשורות לחיים ומוות. אז מה כבר יכול להיות יותר גרוע?"

"חוץ מזה", הוסיפה גלאון, "יש עוד אפשרויות. יכולה לקום ממשלה חלופית לצורך המשכיות שלטונית. קדימה יכולה לבחור מועמד אחר במקום אולמרט. כבר היו דברים מעולם. ב-1974, כשגולדה התפטרה, רבין פרס הקימו ממשלת המשך". את הבלבול והמבוכה סיכם ח"כ לשעבר, מוסי רז, כשהעיר: "רגע, אני רוצה להבין. אם יש הצבעת אי אמון בממשלה, מרצ מצביעה נגד?"

חמישה מנדטים בסך הכל

חילוקי הדעות בישיבה העלו שוב על פני השטח את הביקורת על מנהיגותו של יוסי ביילין ועל משבר המנהיגות בשמאל בכלל. ביילין עצמו לא נכח בישיבה, אבל הוא מכיר היטב את ביקורתה של גלאון, שכבר סימנה את עצמה כמי שתתמודד מולו על הנהגת מרצ. "נקרא לאולמרט להתפטר והוא יתפטר? לא צריך לשכוח שאנחנו חמישה מנדטים", מגיב ביילין בביטול לקו שמתווה גלאון.

גם עכשיו, אחרי גסיסת ההתכנסות, מאמין ביילין שאפשר לגרום לאולמרט להוביל מהלך מדיני. זו היתה גישתו גם בתקופת שרון. "אולמרט הוא לא מקרה אבוד", הוא אומר. "הוא מחפש עכשיו אג'נדה. אם הוא לא ילך לכיוון שמתאים לנו, נצביע אי אמון. הוא לא אתרוג ואני גם לא חושש שביבי יעלה מחר עם ה-12 מנדטים שלו".

הדברים האלה שמשמיע ביילין, ושמוכרים היטב במרצ, מעצימים את הביקורת על מנהיגותו הפאסיווית. שלא לייחוס אומרים במרצ כי ביילין מסב נזק למפלגה, מכיוון שבהנהגתו הציבור לא רואה היום בידול בין מרצ לעבודה. לדבריהם, "זו לא המנהיגות של אלוני ושריד, של עמדות מובהקות, של בידול מדיני ומאבק לזכויות אדם. זו מנהיגות נגררת לחיק הקונסנסוס. יש פה כישלון מנהיגותי, כי בסוף ביילין הוא מפא"יניק וברגע המבחן הפך לשמעון פרס. ככה הגענו לחמישה מנדטים".

גם הביקורת הזאת לא מוציאה את ביילין משלוותו. "יכול להיות שזה נכון", הוא אומר, "ובאותה מידה יכול להיות שאם לא הייתי אני, לא היינו משיגים גם חמישה מנדטים. סוג המנהיגות שלי לא כופה עמדה".

ד"ר גרי ססמן מבית הספר לממשל באוניברסיטת תל אביב, שנמנה בעבר עם צוות החוקרים של אי-סי-אף (מכון המחקר של ביילין ויאיר הרשפלד) וליווה תהליכים בשמאל הישראלי, טוען כי מרצ לא הצליחה לעכל את ביילין, וביילין לא הצליח לעכל אותה. לדבריו, "יכול להיות שביילין טעה כשעזב את מפלגת העבודה, כי יתרונו וגדולתו היו בפעילות מאחורי הקלעים. כמנהיג מפלגה הוא מתקשה לייצר עוצמה".

לדעת ססמן, התהליך שעבר על מרצ ועל השמאל הישראלי בשנים האחרונות קשור במידה רבה באריאל שרון. לדבריו, "שרון אימץ כמה פרמטרים של השמאל וגרם לבלבול. ביילין האמין שאו-טו-טו הוא מכניס את הימין לדרך הנכונה. כששרון הראה רצינות עם ההתנתקות, ביילין האמין שבסופו של דבר התהליך יהיה יותר גדול מהאיש, וזה לא ייעצר בעזה. במידה רבה זו גישה פאסיווית. זה אובדן ביטחון עצמי של חלק גדול מהשמאל, וביילין מייצג זאת באופן מובהק. זה גם חלק מהגישה המאפיינת בשנים האחרונות את השמאל. שאחרים יעשו את העבודה. זו בריחה מלקיחת אחריות".

גם ססמן מאמין שנקרתה לשמאל הזדמנות להוביל, אך חושש שהיא שוב תתפספס, גם בשל בעיית מנהיגות. לדבריו, "התנאים טובים לביילין, אבל אני לא בטוח שהוא יכול להוביל את המאבק. מצד אחד, יש ביקוש היום לגישה של ביילין, כי הפרדיגמה החד-צדדית קרסה. אבל אני לא בטוח שיש ביקוש לביילין. אחרי אוסלו, הציבור לא יקנה ממנו עוד פעם את הסחורה. ביילין הוא האיש שהכי מזוהה עם אוסלו".

בצד החיובי של מנהיגותו של ביילין, אומר ססמן, כי הוא "לפחות עקבי ומתמיד במשימה. אם מסתכלים על הנוף הפוליטי, הוא עדיין איש של רעיונות". ביילין מצדו מאמין שהמערכת הפוליטית והשמאל עשויים להפתיע בשינויים מבניים. הוא דוחה כמובן אפשרות חזרה למפלגת העבודה, אבל רואה אפשרות שחברי כנסת ממפלגת העבודה ומקדימה יחברו לגוף שמאל חדש שבמרכזו מרצ.

"איך אפשר לחשוב שאני אחבור לעבודה? עם מי אני אחבור? עם המנהיג החברתי הגדול (פרץ, מ"מ)? מפלגת העבודה סיימה את דרכה. פרץ הפנה עורף לשתי האג'נדות, המדינית והחברתית, ומפלגת העבודה בשותפות הארוכה עם שרון חיסלה את עצמה. הגיע הזמן לבנות מסגרת חדשה עם אנשים מהעבודה ומקדימה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו