שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

מהי הדמות הספרותית שהשאירה עליך את הרושם החזק ביותר?

שלוש דמויות: יוסף ק' ב"המשפט" של קפקא, שמישהו הוציא עליו דיבה רעה והוא נאסר על לא עוול בכפו; הארי הגוסס, שאומר: "המופלא בדבר הוא חוסר הכאב. זהו סימן ההתחלה", ועורך את החשבון העגום של חייו ב"שלגי הקילימנג'רו" של המינגווי; ואלק לימאס, שברגע מותו מתמצים כל חייו במראה הילדים המנפנפים בעליצות מבעד לחלון המכונית ב"המרגל שחזר מן הכפור" של ג'ון לה-קארה.

עם איזה סופר או סופרת היית יוצא לערב בבית קפה?

עם אלבר קאמי, שספרו "הזר" הוא הספר הראשון שקראתי בצרפתית וזה השפיע לא מעט על המשך חיי: תחושת הזרות לצד הרצון העז להשתייכות, והרגשת הבדידות הקיומית שדוחפת לכאורה לזעקה, לצד האיפוק והמינוריות ברמת ההתבטאות הספרותית. הייתי מאוד רוצה להכיר את האיש והסופר הגדול הזה, שלא בגד בעצמו גם בתקופות הקשות ביותר במאה העשרים.

מדוע החלטת להוציא מחדש את "זיכרונות מעונה מתה"?

ה"עונה המתה", שהיא אותה תקופה שבה אתה חי אבל לא ממש את החיים של עצמך אלא את חייהן של דמויות שונות שאתה בורא כדי לשרוד, המשיכה ללוות אותי גם אחרי שהסתיימה. הסיפורים ממנה ועליה הם הפאזל הלא-מושלם שממנו מורכבים חיי. עורך הספר החדש, שזיקק את חומריו ואף הוסיף לו אחרית דבר, עודד אותי להוציא מחדש את הספר הזה כי כיום הקוראים מורגלים בז'אנר הזה של סיפורים קצרצרים הרבה יותר מאשר היו לפני עשר שנים.

מהו המשפט האהוב עליך בספר?

"מלים מביאות מלים, ומאחורי כל דבר עומד דבר אחר, ותמיד יש עוד הסבר בנוסף לזה שעליו הצלחת לחשוב". המשפט הזה נולד משיחות עם אמא שלי, שנהגה לומר את חלקו הראשון, ואילו אני הוספתי את החלק השני, ושנינו ביחד הגענו למסקנה שבחלקו השלישי והאחרון.

מה היתה התגובה המעניינת ביותר שקיבלת על הספר כאשר יצא אז לאור?

יורם ברונובסקי ואמנון נבות, כל אחד בדרכו, חשו והבינו את העולם שבו מתרחשת "העונה המתה". ברונובסקי ז"ל הגדיר את הסיפורים כפואמות בפרוזה ("הארץ"), ואילו אמנון נבות יבדל"א הגדיר את מחבר "זיכרונות מעונה מתה" כ"אחד המעניינים והאניגמטיים ביותר בסיפורת העברית" ("מעריב").

מי אתה מצטער שלא קרא את הספר?

אמא שלי, זכרה לברכה. את הגרסה הראשונה של הספר הקדשתי לה, אבל היא מתה חודשיים לפני שהספר ראה אור.

לו היית כותב היום אוטוביוגרפיה, באיזה משפט היא היתה נפתחת?

"לפני 25 שנים התפרקתי לרסיסים ועכשיו אני פוקח עיניים ומנסה לשחזר את עצמי. יש לי זיכרון עמום של מה שהייתי".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ