בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נשיא העליון בכלל רצה ללמוד הנדסת חשמל

תגובות

אהרן ברק נולד בשם אריק בריק ב-1936 בקובנה שבליטא. בן יחיד ללאה, מורה, וצבי, עורך דין. כשהיה בן חמש נכבשה העיר בידי הנאצים וברק ומשפחתו הועברו להתגורר בגטו קובנה, עם 30 אלף יהודי העיר. כשהיה בן שש עצר אותו חייל גרמני ושאל אותו לגילו. ברק ענה שהוא בן תשע כפי שהורתה לו אמו. לבקשת החייל כתב את שמו כפי שאמו לימדה אותו, והחייל איפשר לו להמשיך בדרכו. ב-1944 ברחו הוא ואמו מהגטו בסיוע איכר ליטאי.

המשפחה נמלטה מליטא לרומניה, אחר כך להונגריה, לאוסטריה ומשם לאיטליה. הם המתינו ברומא שנתיים עד לקבלת אישורי העלייה, ובסופו של דבר הגיעו לישראל ב-1947. המשפחה השתקעה בתל אביב, אך ברק עבר להתגורר אצל קרוביו במושב ירקונה, ולמד בבית הספר בכפר מל"ל. בהמשך חזר לבית הוריו בירושלים. הוא למד בתיכון בית הכרם והתבלט כתלמיד מצטיין. אז גם הכיר את אלישבע אוסוסקין, "אליקה" בפי כל, שלימים היתה לאשתו.

אחרי התיכון נרשם ברק ללימודי משפטים בעתודה האקדמית. לפני תחילת הלימודים ביקש להחליף מקצוע וללמוד הנדסת חשמל בטכניון, אולם צה"ל לא אישר את השינוי. במקביל ללימודי המשפטים באוניברסיטה העברית למד גם כלכלה ויחסים בינלאומיים. את שירותו הצבאי עשה בלשכת היועץ הכספי לרמטכ"ל ובאגף התקציבים במשרד הביטחון.

עם שחרורו ב-1960 היה עוזר הוראה של הפרופ' גד טדסקי ואסיסטנט בפקולטה למשפטים בירושלים; בכך החלה הקריירה האקדמית המבריקה שלו. במקביל התמחה בלשכת היועץ המשפטי לממשלה דאז, גדעון האוזנר, ובהמשך, במחלקה האזרחית בפרקליטות המדינה ובמחלקת הבג"צים. אז נתקל לראשונה בעבודה מול בית המשפט העליון. מאוחר יותר המשיך במשרד המשפטים במחלקת החקיקה ואז למד להכיר גם את דיוני החקיקה בכנסת.

דוקטורט בשלוש שנים

ברק השלים את הדוקטורט שלו בתוך שלוש שנים, בתחום האחריות השילוחית בדיני הנזיקין, וקיבל את הציון מעולה. באותה שנה הוסמך כעורך דין, ואולם מעולם לא עבד במקצוע בשוק הפרטי. מאותו זמן הקדיש את כל זמנו להוראה בפקולטה למשפטים. בביוגרפיה שלו, "כבודו", שכתבה נעמי לויצקי, מתואר כיצד היה מגיע לאוניברסיטה על הווספה שלו, בלוריתו סתורה, לרגליו נעל אחת חומה ואחת שחורה. הוא עשה לו מוניטין של מומחה בינלאומי למשפט אזרחי, ומחקריו בדיני נזיקין ובדיני שטרות זכו לפרסום רב. רק בהמשך החל להתעניין בתורת המשפט וכתב את סדרת הספרים אודות הפרשנות במשפט, פרשנות חוזים, צוואות ופרשנות חוקתית.

בפקולטה הכיר גם את האקדמאים הצעירים, שהיו כולם קרובים לגילו: מישאל חשין, יצחק זמיר ויצחק אנגלרד. כולם מונו כמוהו בהמשך לבית המשפט העליון, אם כי לא בגיל צעיר כמוהו.

ב-1966 נסע עם משפחתו לשנת השתלמות באוניברסיטת הרווארד בארה"ב, ולימד את הסטודנטים שם פרקים במשפט אמריקאי, בדיני תאגידים ובדיני שטרות. כשחזר התמנה לפרופסור בפקולטה למשפטים בירושלים, ויישם בה את שיטות הלימוד שספג בשהותו בארה"ב בשיעוריו בדיני תאגידים ומשפט מסחרי.

לפני שנבחר בגיל 38 לדיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, הספיק ברק להשתתף בכתיבת אמנה בינלאומית בעניין שטרי חליפין, ללמד בבית הספר למשפטים באוניברסיטת ניו יורק, לזכות בפרס קפלן על הצטיינות במחקר ובפרס ישראל לחקר המשפט. הוא שימש דיקן שנה אחת, שבה ייסד את כתב העת "משפטים", עד שפנה אליו שר המשפטים דאז, חיים צדוק, בהצעה להתמנות ליועץ המשפטי לממשלה.

ברק התמנה לתפקיד שבו חשק חשין, מי שהיה אז מנהל מחלקת הבג"צים ומשנה ליועץ. הוא שיכנע את חשין להישאר לעבוד לצדו. בשלוש שנות כהונתו טיפל בשחיתויות של בכירי המערכת הפוליטית, בהם אברהם עופר ואשר ידלין, ואז טבע את המושג "מבחן בוזגלו". בתפקיד זה הוא גם הביא ב-1977 להתפטרותו של יצחק רבין מראשות הממשלה, לאחר חשיפת חשבון הדולרים של אשתו לאה רבין בבנק בניו יורק. במקביל היה ברק שותף לניסוח הסכם השלום עם מצרים, והשתתף בוועידת קמפ דייוויד לצד מנחם בגין.

השופט הצעיר בעליון

ב-1978 קיבל ברק זימון מנשיא העליון דאז, יואל זוסמן, להצטרף לבית המשפט העליון. בגיל 42 היה לשופט העליון הצעיר ביותר מעולם, וכבר בעת מינויו היה ברור שיגיע לנשיאות לפי שיטת הוותק. ב-1982 ישב בוועדת כהן, שבחנה את אחריות ישראל לטבח במחנות הפליטים סברה ושתילה בביירות, והמליצה להעביר את אריאל שרון מתפקיד שר הביטחון.

בכהונתו כשופט, ומאוחר יותר כנשיא העליון מ-1995, צימצם את אי השפיטות והרחיב את עילות הסבירות והמידתיות המאפשרות לשופט פרשנות יצירתית של החוק והפסיקה בהתאם לערכים ולתכלית החקיקה. הוא זכה בפרסים בינלאומיים, התמנה לחבר באקדמיה הלאומית למדעים בישראל ובארה"ב, זכה בתארי ד"ר כבוד מאוניברסיטאות אין-ספור בעולם, והותיר אחריו מאות פסקי דין חדשניים, ספרים ומאמרים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו