בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דני ניסה לעצוראותם. זה הטבע שלו

חייו ומותו של דניאל לוין, שנרצח בפיגועי 11 בספטמבר בניו יורק. אחיו יונתן וחברים מספרים על יזם ההיי-טק שניסה להיאבק בחוטפי המטוס

תגובות

ניו יורק. תיק גב ובו מחשב נייד, חולצת טריקו וג'ינס - דניאל לוין, מילדי הפלא של בועת האינטרנט, לא ממש הפגין לראווה את הצלחתו העצומה כשהגיע ב-11 בספטמבר 2001 לטיסתו האחרונה. הוא התייצב בשדה התעופה בבוסטון לנסיעת עסקים, ועלה על טיסת אמריקן איירליינס לכיוון לוס אנג'לס. אמריקאי-ישראלי שנולד בארה"ב, עלה ארצה ושירת בסיירת מטכ"ל - לוין היה מראשוני הנספים ביום שבו השמים נפלו.

את הטיסה העביר לוין כשהוא מוטרד מהימים הקשים שעברו אז על אקאמאי, חברת האינטרנט שייסד. למרות הבעיות שהיכו את התעשייה באותה תקופה, לוין היה הראשון להאמין כי ביכולתו להיחלץ מן הבוץ - אך סביר להניח כי חמשת הטרוריסטים שהשתלטו על המטוס קטעו את רצף מחשבותיו.

תוך שימוש באיומים ובגזים מטשטשים, השתלטו החוטפים על המחלקה הראשונה והובילו את המטוס לעבר המגדל הצפוני, כשהם מרסקים אותו על יושביו היישר לתוכו. לפי הקלטות ה"קופסה השחורה" ושיחות הטלפון שניהלו הדיילות עם צוות הקרקע, שתי דיילות ששירתו את המחלקה הראשונה ונוסע אחד נרצחו לפני ההתרסקות. הנוסע הזה היה דניאל לוין.

"זה היה הטבע שלו"

מדוע נרצח לוין לפני פגיעת המטוס במגדל הצפוני? לפי דו"ח ועדת הקונגרס, שחקרה את האירועים - לוין, ששירת ארבע שנים בצה"ל, ניסה ככל הנראה להתנגד לחוטפיו. הדיילות, כך עולה מן הדו"ח, נרצחו כשהחוטפים ניסו להכריחן לפתוח את דלת תא הטייס. לוין ניסה לעצור את הטרוריסט מוחמד אטה - אך מאחוריו הופיע סאטאם אל סוקאמי, שדקר אותו בסכין. שרידי גופתו של לוין היו מהאחרונים שנמצאו וזוהו בגראונד זירו.

"לנו אין ספק שדני ניסה לעצור אותם - זה היה הטבע שלו", אומר אחיו הצעיר, יונתן לוין (34), בוגר ישיבה ותלמיד מתמטיקה באוניברסיטה העברית. "הוא לא היה אחד שיושב בשקט כשמתחוללים סביבו אירועים כאלה, וזה לא רק בגלל הרקע הצבאי שלו - זה פשוט היה הוא. סופר-איכפתניק".

לוין הותיר אחריו אח נוסף, מיכאל, שהקים גם הוא חברת מחשבים, קאשיה, שנמכרה לענק ההיי-טק האמריקאי EMC תמורת 153 מיליון דולר. בעוד קאשיה התמחתה בהגנה על מידע מפני אסונות, החברה של דני לוין - אקאמאי (משמעות המלה בשפת בני הוואי היא "חכם", שם שבחר לוין) - התמחתה, באופן סמלי, בהפצת מידע.

מחפש אתגרים

לוין עלה לישראל מדנוור כשהיה בן 14. הוריו - האב צ'ארלס פסיכיאטר במקצועו, והאם פגי רופאת ילדים - עלו לישראל מתוך דבקות ציונית והתיישבו עם שלושת ילדיהם בירושלים.

העלייה לא היתה קלה בעבור דני. הוא למד בתיכון אורט בירושלים, ולקח לו זמן להסתגל לשפה ולתרבות. "בשנים הראשונות הוא היה ממורמר על כך שהופרד מהחברים שלו", משחזר האח הצעיר. "במשך השנים הוא הפך מסורתי יותר - הוא סיפר לי על מקרה שבו הוא הניח תפילין בשדה תעופה בארצות הברית, ואנשי הביטחון באו לבדוק את ה'התעסקות החשודה' שלו".

בשירותו הצבאי בסיירת הוא פעל מעבר לקווי הגבול וסיים את שירותו בדרגת סרן. בחיפושו אחר אתגר שיעסיקו לאחר השירות, בחר בטכניון - שם למד מתמטיקה והנדסת מחשבים, וסיים בהצטיינות.

"הוא היה מבריק ומצחיק, אחד שכיף להיות איתו - על אף שלרגעים היה בו גם צד מנוכר ומרוחק", מוסיף האח. חברו של דני ללימודים בטכניון רונן שריג, המתגורר כיום בארצות הברית, מוסיף: "דני היה צנוע מאוד ואפילו ביישן - אבל בחור מאוד יסודי. כמעט פרפקציוניסט". העבודה שבה החזיק לוין באותה תקופה, כחוקר במעבדות יבמ בחיפה, לא סיפקה אותו. הוא החליט לנסוע וללמוד בארצות הברית - שם התקבל ללימודים ב-MIT ואף זכה במלגה.

בעת לימודיו באוניברסיטה, הנחשבת לאחת היוקרתיות בארצות הברית, כתב לוין כמה עבודות שזכו לתשומת לב רבה - אחת מהן עסקה בקשר בין אלגוריתמים לרשת האינטרנט. באותן שנים האינטרנט זינק קדימה, אך זה לא היה זינוק חלק ובטוח. בצמתים שונים ברשת נוצרו "פקקי תנועה" וקשיים בהעברת הנתונים. באמצעות האלגוריתם שפיתח, חשב לוין כי ניתן יהיה לפתור את הבעיה.

3 מיליארד דולר, בלי כרטיס אשראי

הרגע הגורלי של לימודיו בארצות הברית התרחש ב-1996, כשפגש את תום לייטון פרופ' למתמטיקה יישומית ב-MIT, ומונה לעוזר ההוראה שלו. הקשר ביניהם הלך והתהדק, והשניים בילו יחד בסיעורי מוחות שעות על גבי שעות. "היינו 14-12 שעות ביום ביחד, והדיסטנס של פרופסור-סטודנט היטשטש. נהפכנו לחברים", מספר לייטון.

הרעיון לנסות ולדחוף את הרעיון של לוין באופן מסחרי התחיל לקרום עור וגידים כשהשניים הגישו את הצעתם לתחרות תוכניות עסקיות יוקרתית שערכה האוניברסיטה. הם עברו את שלב הסינון הראשוני, אך לא הצליחו להגיע לשלב הסופי והקובע - מה שלא הרתיע את לוין ולייטון, אלא רק דירבן אותם להמשיך.

"בזכות ההתנסות הזו הכרנו הרבה אנשים בתעשייה", אומר לייטון. "היו רגעים שבהם חשבנו לרדת מכל העניין, אבל בסופו של דבר החלטנו לצאת לדרך בעצמנו. אני לקחתי חופשה ללא תשלום, ודני החליט לקחת שבתון מהאוניברסיטה. הוא לקח הלוואה מקרובת משפחה בסך 20 אלף דולר, והתחלנו לגלגל את העסק".

לייטון כיהן כמדען הראשי של החברה, ולוין - סמנכ"ל הטכנולוגיה. "היו אז שלוש בעיות שהטרידו את עולם העסקים בנוגע לאינטרנט", מספר ג'ונתן סליג, ממייסדי אקאמאי, שהיה באותה תקופה סטודנט למינהל עסקים ב-MIT. "אמינות האתרים היתה נמוכה והם נטו לקרוס בקלות, התעבורה ברשת גדלה בצורה משמעותית ויותר מכך - החשיבות של התעבורה הבין-יבשתית גברה מאוד.

הרעיון של אקאמאי להתמודד עם הבעיה היה להקים שרתים של החברה ברחבי העולם. כך, במקום שגולשים יפאנים ינסו להגיע למרכז CNN באטלנטה, הם יתחברו לשרתים בארצותיהם שיקושרו לאטלנטה - מה שיאיץ את התקשורת בצורה משמעותית. באוקוטבר 1999 הונפקה החברה, כשהיא מגובה ביוזמת השרתים, וביום הראשון למסחר קפצה המניה ב-458%.

מחיר המניה בשיאה היה 345 דולר, וכבר בגיל 29 היה לוין שווה כ-3 מיליארד דולר. אורח חייו של לוין לא הושפע בשלב זה משווי המניות שהיו ברשותו - חברים מספרים על תקופה שבה אפילו לא החזיק כרטיס אשראי. עם זאת כשהחליט לשוב לאוניברסיטה ולעבוד על הדוקטורט, החל לוין גם להגשים את ההון שברשותו. הוא מימש מניות של החברה ב-50 מיליון דולר, קנה בית בברוקליין, ליד בוסטון, ורכש לעצמו שני אופנועים. כאשר נרצח, היו ברשותו 7.3 מיליון מניות בשווי 26 מיליון דולר.

הרעיון שרד

במארס 2000 החלה בועת האינטרנט לאבד במהירות את האוויר החם שהניע אותה - מניות ההיי-טק החלו לצנוח, בהן גם מניית אקאמאי. המניה הידרדרה במאות דולרים, אל מתחת לדולר יחיד, למחיר של 56 סנט. "הימים של התפוצצות הבועה היו קשים מאוד", אומר לייטון. "ב-10 בספטמבר ישבנו עד שעה מאוחרת, ושברנו את הראש - היינו צריכים להצטמצם ולפטר אנשים. אבל דני היה מנהיג והאמין כי למרות המצב הקשה, הוא יצליח להעלות את החברה חזרה על הפסים".

ב-11 בספטמבר 2001 הגיע לוין לשדה התעופה בבוסטון כדי לעלות על טיסה ללוס אנג'לס, לוועידת אינטרנט ולפגישה עם לקוחות. אל הפגישה הזו הוא לא הספיק להגיע. במשרדי אקאמאי ידעו מהר מאוד שלוין היה בין הנספים. "קיווינו שאולי הוא איחר לטיסה", אומר סליג. "אבל די מהר היה ברור שאיבדנו אותו".

"האווירה היתה מאוד קשה", משתף לייטון. "כולנו ידענו שהוא בחור מבריק, כולנו אהבנו אותו והיתה לנו הערכה גדולה כלפיו. היינו בשוק, אבל מצד שני, דווקא בגלל ההלם של האסון, היתה הרבה מאוד עבודה. 11 בספטמבר נהפך ליום המבחן של אקאמאי: קווי הטלפון לא תיפקדו והיו בעיות תקשורת באזורים רבים, אבל האינטרנט - עבד. כמובן שהעומס על אתרים רבים, בעיקר אתרי חדשות ואתרים ממשלתיים, גרם לקשיי תנועה ברשת, והיו גם האקרים שתקפו אתרים ממשלתיים - כך שהבלאגן היה גדול.

"למי שלא היה קשר טלפוני, האינטרנט היה מקור מידע חשוב ביותר, לפעמים היחיד. אבל אנחנו, בעזרת המערכות שלנו, הצלחנו לגרום לכך שהרבה מאוד אתרים הצליחו להמשיך ולתפקד למרות כל הקשיים. זה היה בעצם רגע המבחן שלנו, וההוכחה שלנו שהרעיון של אקאמאי הוא אמיתי ונחוץ", משחזר לייטון.

לאחר מותו של לוין המשיכה אקאמאי במאבק ההישרדות, מה שלא היה פשוט בשוק של פוסט-ימי-הבועה. ואולם הדרך של אקאמאי צלחה לבסוף, והיא היתה לאחת מחברות האינטרנט ששרדו. כיום מועסקים בה כ-800 עובדים, החברה משרתת כ-2,000 לקוחות (בהם מיקרוסופט, אפל, יאהו, CBS ,CNN) המחוברים לכ-20 אלף שרתים ב-71 מדינות. על פי המגזין "פורבס", 15% מהתעבורה באינטרנט מועברים דרך שרתי החברה.




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו