בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ונפרוש לך מרבדי גנים

* ליפא יהלום, בכיר מתכנני הנוף בישראל שמת בשבת, בן 93, היה שותף לבריאתם של גני עדן ירוקים ומוצלים בשירות המדינה, אך ברבות הימים גם היה אחד ממבקריהם הנוקבים

תגובות

בשבת מת ליפא יהלום, בכיר מתכנני הנוף בישראל, מאחרוני הנפילים בתחומו, חתן פרס ישראל לאדריכלות, והוא בן 93. יהלום שיתף פעולה עם חשובי האדריכלים בישראל לדורותיהם, והטביע את חותמו על פינות בארץ. הוא היה ממניחי היסוד לאדריכלות הנוף המודרנית, הציונית, הלאומית, הממלכתית, הישראלית שאחרי הקמת המדינה, ומורה רוחני לדורות של אדריכלי נוף.

עם שותפו, דן צור, יהלום היה אחראי במידה רבה לא רק לעיצובה של "תבנית נוף המולדת" אלא למעשה להמצאתה - בעשרות קיבוצים, פארקים לאומיים, אתרי עתיקות, מבני ציבור, ערי פיתוח, מוסדות מחקר והשכלה, בתי חולים ובתי הבראה. הדמות שהעניק להם נצרבה בזיכרון המשותף.

במשך יותר מיובל שנים יהלום הקנה חשיבות למקצוע - שקשה להפריז בו, כתחום העוסק במרחב הציבורי - בזכות פועלו ואישיותו, ועשה להפליא למימוש השורה האלתרמנית המוכרת "ונפרוש לך מרבדי גנים". רק סמלי שפרס ישראל הוענק לו ולשותפו ביום העצמאות ה-50 למדינה.

הנופים של יהלום הם גני עדן ירוקים ומוצלים, העוטפים ברכות את הקרקע ונראים כאילו נוצרו ללא מגע יד אדם והיו שם תמיד. למעשה, הם תוכננו עד הפרט האחרון, מתוך השקפת עולם מגובשת וממניעים אידיאולוגיים. לצד ערכיהם האסתטיים, הם טעונים במשמעויות פוליטיות וחברתיות כבדות משקל.

נופים מגויסים

בספרו "גנים של חלום" מציין אדריכל הנוף האמריקאי קנת הלפנד כי הנופים שיהלום השתתף בעיצובם מעולם לא נתפשו על ידי מעצביהם כפשוטם, אלא היו נופים מגויסים, ששירתו בצבא, עבדו בשירות המדינה והוטל עליהם "לעצב את רוח העם ולבטא את העובדה שאנחנו כאן" - לא אחת על חשבון נופים אחרים שהוחרבו והועלמו מתחת לדשאים והעצים.

המשך בעמ' 2

באותה מידה שהיה שותף לעיצובם ולבריאתם של אותם נופים, יהלום היה ברבות הימים גם אחד ממבקריהם הנוקבים. בעשורים האחרונים חזר בו מהרבה עקרונות יסוד שבהם דגל בזמנו, כמו שתילה של דשאים ועצי אורן בכל מקום. הוא הביע הסתייגות מ"להט העשייה ושאון הבולדוזרים", והטיף שלא לשכוח את "הערך הרב של קיום המצוות של שב ואל תעשה".

יהלום לא היסס להודות בפומבי בהתלבטותיו בקשר לעשייה שלו ושל בני דורו, ואמר כי "לאחר 60 שנות עבודה אחזו בי הרהורי כפירה". החשיבות של הספקות שהעלה בקשר לעיצוב המרחב, לא נופלת מזו של עבודתו המעשית. "הלוא אני מתכנן גנים ואני מתיימר ליצור נוף חדש", אמר, "וכשהיה צריך צל בנגב, עשיתי צל, וכשרצו דשא, עשיתי דשא. אבל היום אני חושב שלא היה צריך לשנות לגמרי את מה שקיים".

בדרכו האופיינית הסביר באחת מהרצאותיו כי "החלוצים הראשונים שבאו לכאן לכודים בלהט העשייה, שבויי געגועים לנופים שנטשו באירופה ומוכי שמש מסנוורת, ונטעו הרבה ומכל הבא ליד. הם רצו שהנוף לא יהיה 'משעמם', והביאו את יופיו של יפת לאוהלי שם. האם יכלו להימנע משגיאות וכישלונות? האם יש לנו רשות להעביר עליהם שבט ביקורת?" שאל, ומיד הוסיף, ש"אסור גם לקדש את הטעויות".

גם יהלום עצמו, יליד רוסיה הלבנה, נטש נופים אחרים. "הנופים שבהם אני מתהלך, חי ועובד זה שנים בארץ הזאת, הם נופים שלא ירשתי מאבי", אמר. "נופי הילדות שלי עברו בצל הערמונים. כשעזבתי את נוף פריחת הלילך להחליפו בעץ האזדרכת של אבות ישורון, באתי עד משבר. עד שבאו ימי ההזדהות עם נוף כפר סומייל ורחוב שלמה המלך ואיוושת טיפוף כפות הגמלים העמוסים לעייפה בדרך ליפו".

קיטש על ההר

יהלום עבד בעיקר במגזר הציבורי, כרבים מבני דורו. רשימת עבודותיו כוללת עשרות רבות של אתרים ציבוריים וממלכתיים. רבים הפכו חלק בלתי נפרד מהסיפור הלאומי השליט. ביניהם גן השלושה (הסחנה), עתיקות בית שערים, קיסריה ובית שאן, עשרות קיבוצים בעמק ובנגב - משער העמקים ומשמר העמק עד דורות, סעד וניצנים; מכון ויצמן, הקמפוסים של אוניברסיטת תל אביב והאוניברסיטה העברית בגבעת רם, מעונות עובדים בתל אביב. והרשימה עוד ארוכה.

ב-1955 תיכנן עם דן צור את הגן היפהפה שמסביב לבלוקים ה"אנונימיים" של השיכון שבו גדלתי בגבעתיים, והיה פיצוי-מה על אובדן נופי השרון של ילדותי. בכל אביב עצי היקרנדה שפיזרו בנדיבות "נדלקים באור סגול", כפי שיהלום תיאר בעצמו. בקיץ בוערים עצי הפואנציאנה בלהבות פריחה אדומה. יש שם מרחב ומסתור, דשא וצל, מישור ומדרון, וחוכמת תכנון שבזכותה משגשג הגן עד היום גם בתנאי תחזוקה לא אידיאליים.

מקומו של יהלום לא נפקד גם מתכנון ועיצוב של גני זיכרון והנצחה, לרבות אחוזת הקבר של דוד בן גוריון בשדה בוקר, והתכנון המקורי של הר הזיכרון ביד ושם בירושלים, שעבר מאז תהפוכות רבות. לגולת הכותרת של עבודת המשרד נחשב פרויקט בקעת הקהילות ביד ושם, שוועדת השופטים בפרס ישראל הגדירה כ"יצירת מופת". יהלום עצמו, כדבריו, לא היה שלם עם המקום, ועם פולחן ההנצחה בכלל.

בזמן התכנון הוא ניהל מאבק עם הנהלת יד ושם "על מידת הצמצום, על לא לומר עד תום" בבקעת הקהילות, ומחה על הקיטש שהשתלט לטעמו על ההר. כפי שאמר בראיון, הצלחתו במאבק היתה חלקית בלבד. "הדבר היחיד שאני יכול לומר על עצמי בקשר לזה הוא שכמו נח שהיה צדיק בדורותיו, גם אני הייתי צדיק, אבל אולי רק בדורותי".

חולם גנים

יהלום נולד ב-1913 ביישוב החקלאי אנטופול. בגיל 20 עלה לארץ במסגרת תנועת השומר הצעיר. עם חבריו לגרעין היה בין מייסדי קיבוץ כפר מנחם. השכלתו היתה ברובה לא פורמלית ואת הכשרתו המקצועית קיבל בעבודה מעשית במשרדו של אדריכל הנוף יחיאל סגל, שבו ראה מורו ורבו והיה שותפו עד שפתח משרד עצמאי ב-1942. מאז 1953 ובמשך 40 שנה היה דן צור שותפו למשרד. השניים עבדו בתמימות דעים עד פרישתו של יהלום ב-1993, במלאות לו 80 שנה.

גם אחרי הפרישה המשיך להיות דמות משפיעה בקהילת האדריכלים, מעודכן תמיד בנעשה בתחום, איש שיחה מרתק, רחב אופקים ופרובוקטיווי. רבים עלו לרגל לביתו - בית שובה לב ומצניע לכת שתיכננו ידידיו האדריכלים אורה ויעקב יער, עם גן נאה שתיכנן בעצמו. שנים אחרי שכבר לא עסק בתכנון והחל לאבד את מאור עיניו, אמר: "אני עדיין חולם גנים". יהלום הותיר אחריו אשה, לאה, שתי בנות ובן, נכדים ונינה.



פרויקט בקעת הקהילות ביד ושם. יהלום לא היה שלם אתו


ליפא יהלום



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו