שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

מדריך לחיי הזוהר והרפש

* "הוליווד היא תעתוע", אומר השחקן רופרט אוורט, "כוכבי קולנוע הם בובות שמשלמים להן כדי שישתקו". למרבה השמחה, הוא לא מסוגל לשתוק: באוטוביוגרפיה חדשה הוא קורע לגזרים את הסלבריטאים והסלבריטאות

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

אי-פי

רופרט אוורט שונא את הוליווד. השחקן הבריטי שעם להיטיו נמנים "בארץ אחרת", "שרק" ו"החתונה של החבר שלי" טוען כי מאס בצביעות של תעשיית הקולנוע ובהומופוביה השלטת בה. הוא גם עייף ממעמד הסלבריטאות, כל אותה אשליה נוצצת - שעליה הוא מספר בהנאה ואותה הוא קורע לגזרים בספרו האוטוביוגרפי הכן והבוטה "שטיחים אדומים וקליפות בננה נוספות" ("Red Carpets and Other Banana Skins").

"הוליווד היא תעתוע", אומר אוורט, בן 47, שרוע על הספה בבית מלון בלונדון. "כוכבי קולנוע הם בובות שלא מתירים להן לומר דבר. משלמים להם כדי שישתקו". למרבה המזל, אוורט עצמו אינו יכול להימנע מדיבור. הספר, שתמורתו קיבל מקדמה של שבע ספרות, הוא רצף של אנקדוטות זוהרות וחדות כתער, סוכריות שגלעין מריר במרכזן.

אוורט עוקץ בו את סלבריטאי-העל, ממדונה (היא משפריצה סקס-אפיל) דרך ג'וליה רוברטס (יפה אך נגועה בשיגעון) ועד שרון סטון (לגמרי לא בפוקוס). זהו מעין מדריך לחיי הזוהר והרפש של סוף המאה ה-20, המתזז בין לונדון לפאריס, בין ניו יורק לסנט טרופה, בין לאורל קניון בלוס אנג'לס לסאות ביץ' במיאמי. מוזכרים בו אנדי וורהול, אליזבת טיילור, אורסון ולס, בוב דילן, דונטלה ורסצ'ה ורבים אחרים. נראה שאוורט מכיר את כולם, זוכר הכל וחושף הכל. כמעט הכל. הוא מדלג במהירות על פני התקופה הקצרה שבה היה זונה ממין זכר בלונדון, אם כי אינו מהסס להודות כי נהג לעקוב אחרי השחקן איאן מק'קלן. אוורט, שהוא הומו מוצהר, חושף גם את הפרשיות ההטרוסקסואליות שניהל עם פאולה ייטס, אשתו של בוב גלדוף, ועם ביאטריס דאל וסוזן סרנדון.

הספר הוא חגיגה לשוחרי רכילות ואוורט הוא מספר רהוט ומקסים. "אני חושבת שמה שבאמת יפתיע את הקוראים הוא הכתיבה", אומרת אנטוניה הודג'סון, העורכת של אוורט בהוצאה לאור הבריטית ליטל בראון. "זה לא עוד ספר סלבריטאים. הוא לא מעוניין במיוחד לחשוף סודות ושלדים הקבורים בארונו של מישהו מסוים, אלא להראות מה עושה הסלבריטאיות לאנשים אלה". אוורט טוען כי הושפע מ"The Moon's a Balloon", ספר זיכרונותיו של דייוויד ניבן על תור הזהב של הוליווד. "אהבתי גם את הספרים של אוולין וו מהתקופה שלפני מלחמת העולם, ההרגשה הזאת שקץ העולם מתקרב. נדמה לי שעסקי השעשועים גורמים לכך שהכל נהיה יותר ויותר תזזיתי, מהיר, מלוכלך ומפחיד. הבידור נהפך למלכודת הגדולה ביותר. אנחנו 'מבודרים' עד כדי כך שאנחנו כמעט לא יכולים עוד לחשוב על דברים אחרים. הדבר היחיד שיש לו המשכיות בחדשות הוא הישבן של ג'ניפר לופז".

הוא מספר בספר כי תמיד נמשך ל"פריקים של החברה, למנות היתר ולהתאבדויות". לדבריו, להיות הומו "בוודאי לא היה מקובל באף אחת מהזירות שהיו פתוחות לפני. נראה לי שבאופן אינסטינקטיווי נמלטתי אל תוך עולם שחשבתי שהיה ידידותי יותר". הוא התאכזב משגילה שעסקי השעשועים הם "בורגניים ופרובינציאליים" בדיוק כמו עולם בית הספר הפרטי שממנו נמלט. "בדמיוני ראיתי את עסקי השעשועים כשאול תחתיות מחופה קטיפה אדומה וגדוש בשיכורים, סקס מניאקים, רוצחים ופריקים. אבל הם לא כאלה. לעומת זאת, העולם שלי הוא כן כזה כי התעקשתי ליצור לי אותו".

אוורט התלונן לא פעם על שנאת ההומואים של הוליווד וטען כי בגלל נטיותיו המיניות נמנעו ממנו התפקידים הגבריים הראשיים שהוצעו לבן מולדתו יו גרנט. עם זאת, הוא גם מלא ביקורת עצמית. הוא מצטייר כאדם חסר מעצורים ורדוף, מעין מפלצת שהוא לא מהסס להודות כי "שיקרה בנוגע לכל דבר: הגיל, השם והרקע. אני חושב שבביוגרפיה של כל שחקן יש חור עמוק, חור בזהות שאותו אתה מנסה למלא באמצעות העמדת פנים".

הוא מבכה את שטחיותה של הוליווד אבל לפי השמועות הזריק בוטוקס כדי לשמור על מראה פניו הצנום וחסר הקמטים. זה עבד. עצמות הלחיים המפוסלות נותרו כשהיו, העיניים הגדולות הכהות זוהרות כבעבר. כיום הוא נוסע בעולם מטעם ארגון Global Fund הנלחם באיידס, שחפת ומלריה ומכריז כי עסקי השעשועים "הם לא ממש רלוונטיים". עם זאת, הוא משתתף במחזה ובסרט ויש לו "כמה דברים לעשות בטלוויזיה".

על פי אוורט, "השחקן צריך להיות כמו אדם שעוסק בפיתוח גוף. החיים שלו צריכים להיות כמו שריר שאתה מאמן ומפעיל כל הזמן. לעשות הכל, לחוות כמה שיותר. אני החלטתי לחיות כמו האנשים שהערצתי על המסך, מרלון ברנדו, מונטגומרי קליפט, ג'יימס דין. הרגשת שהם חוו הכל. העיניים שלהם היו נדהמות ומתות וחיות ומבהיקות כמו גחלים לוחשות בעת ובעונה אחת. אני חושב שזו היתה תוצאה של החוויות שהם חוו. החיים שלהם היו כלי. כך רציתי גם אני לחיות".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ