בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סכנה ושמה כתובות גרפיטי

ישראל תיכננה להתיז חומר דוחה צבע על חומת ההפרדה בירושלים, שימנע ציור כתובות עליה. עוד אפיזודה בהתנהלות התמוהה של מדיניות ההפרדה

תגובות

מפקח רשות העתיקות, יונתן מזרחי, מספר שיום אחד הגיע לאזור אבו-דיס, למקום שבו חוסמת חומת ההפרדה את הכביש הישן מירושלים ליריחו. מזרחי מצא שם את פועלי החומה הפלשתינאים מורחים עליה נוזל לבן. בירור קצר שעשה העלה, שמדובר בתרסיס, שככל הנראה פותח במעבדות לוויינים בארצות הברית, שדוחה צבעים ומונע ציור כתובות גרפיטי על הבטון. מזרחי נדהם: האם מדינת ישראל הולכת להוציא כסף כדי למרוח נוזל חלל על חומת הבטון הענקית? האם הגרפיטי הוא איום ביטחוני? אחד המאבטחים במקום הצדיק בפני מזרחי את המבצע: "לא ניתן להם לכתוב על הקירות דברי שטנה נגדנו. התקשורת הזרה הרי תחגוג על הכתובות, ותדע לך שגם יהודים יבואו לכתוב, סתם ללבות את האש. השמאלנים האלה עוד יתנו רעיונות למחבלים".

סיפור זה כלול באסופת הסיפורים שקיבץ מזרחי בספר "אנשי החומה" (הוצאת "פרדס"). הספר מתאר את השנתיים, בין 2003 ל-2005, שבהן פיקח מזרחי מטעם רשות העתיקות על תוואי בניין גדר ההפרדה מסביב למזרח ירושלים. תפקידו אז היה לוודא, שעבודות התשתית של הגדר והחומה לא פוגעות באתרי עתיקות.

עצם המחשבה שמישהו במערכת הביטחון הישראלית הגה רעיון על כיסוי חומת הבטון הענקית בנוזל נגד גרפיטי, משתלב היטב בתמונות ההזויות של הגדרות, החומות, ושערי הכניסה והיציאה שסביב העיר. אבו-עלי אל-עכרמאווי, בעל מכולת שנושקת לתוואי הגדר בכביש אבו-דיס, נזכר שלפני יותר משנה הגיעו מומחים שמרחו על החומה את הנוזל הלבן. כששאל אותם על החומר, סיפרו לו שמדובר בדוחה צבעים. "טוב מאוד", אמר להם, "תנו לי קצת מהנוזל הזה, מפני שהילדים הקטנים שלי מקשקשים על הקירות בבית וזה משגע את אשתי", אך המומחים סירבו. אחר כך התברר לעכרמאווי שמדובר היה בניסוי. בסופו של דבר לא נמרח הנוזל על כל תוואי החומה.

עכרמאווי מצביע על קטע החומה שמול חנותו, שמרוח בנוזל הלבן שהגיע ממעבדות החלל, ושעליו מצוירות כמה סיסמאות. הוא אומר, שאם שופכים על הסיסמאות מעט מים, הן נמחקות. כלומר, הניסוי הצליח, אבל משום מה מערכת הביטחון הישראלית לא המשיכה במבצע.

בינתיים נהפכה החומה למיצג אמנותי שבו עשרות ואולי מאות ציורים וסיסמאות, לאורך קילומטרים רבים. התופעה בולטת בעיקר בצד הפלשתיני של החומה, שבו אין כמעט נוכחות ישראלית וכל אחד יכול לצייר כאוות נפשו. הכתובות הן בשלוש שפות: אנגלית, שבה כותבים פלשתינאים שרוצים לפנות לדעת הקהל הבינלאומית באמצעות מצלמות הטלוויזיה הזרות; ערבית, שבה יש סיסמאות של הארגונים הפלשתיניים השונים; ועברית, שבה מהללים בדרך כלל שוטרי משמר הגבול את יחידותיהם. הכתובת הנפוצה ביותר בשלוש השפות היא "החומה תיפול".

ממשרד הביטחון נמסר בתגובה, ש"חשיבה אסתטית היא שעומדת ביסוד הפעילות לציפוי קטעי החומה בירושלים. נבחנו מספר רב של הצעות ובכללן שימוש באבנים משתלבות בצבעים שונים, צביעה של קטעי החומה בצביעה חופשית או על פי רעיון מסוים, כשהצבע גם דוחה גרפיטי. לצערנו, קטע ניסויי של אבנים משולבות, שהיה מוצלח מאוד אסתטית, הוצת על ידי פלשתינאים. מאז, נכללה גם דרישה לעמידות. הניסויים השונים לא עלו כסף, מכיוון שההשקעה בהם היתה של המציעים. הוחלט לדחות את הבחירה והביצוע עד להשלמת כל קטעי החומה".

אביו של עכרמאווי, שגלה מעין כרם ב-1948, קנה את המכולת שמנהל בנו לפני כמעט 50 שנים. המכולת שירתה את הנוסעים בדרך ירושלים-יריחו עד 2004, אז נבנתה החומה שחוסמת את הכביש ושעוברת בין בתי אבו-דיס ושכונת אל-שייאח שבמורדות המזרחיים של הר הזיתים. לדברי עכרמאווי הבן, מאז שבנו כאן את החומה פוקדים את המקום תיירים וצוותי תקשורת מהעולם. הוא סירב להצעה לבנות במקום מעין מוזיאון ומרכז הדרכה למבקרים בחומה, מפני שלדעתו כולם כבר התרגלו לחומה ולא תהיה ממנה פרנסה.

הארכיאולוג מזרחי כותב בספרו, שלדרך ירושלים-יריחו היסטוריה של אלפי שנים, אבל אף שליט לא חשב שסגירתה תחזק את אחיזתו באזור או תתרום לביטחון. האיש המפורסם ביותר שעבר כאן היה ישו, שעלה מיריחו לירושלים ולפי המסורת סיפר בדרכו - בחאן אל-אחמר שממזרח למעלה אדומים - על מעשה החסד של "השומרוני הטוב". משם המשיך ישו לבית-ענייה, בה הקים לתחייה את אלעזר (לזרוס), שהעיירה הערבית הסמוכה אל-עזריה מזכירה את שמו. האתרים של מסעו האחרון של ישו לירושלים מצוינים בשורה של מנזרים ומוסדות כנסייתיים שבנויים סמוך לתוואי חומת ההפרדה שליד אבו-דיס. ערביי המקום טוענים, שראשי המנזרים הגיעו להסכמים חשאיים עם מערכת הביטחון הישראלית, על התרת מעבר אנשיהם.

הסדר מיוחד יש, מן הסתם, גם לבעל המלון הקטן באבו-דיס שהחומה עוברת בחצרו, ומחוסר ברירה כנראה הוא השכיר את המלון למיפקדה המקומית של משמר הגבול. מעברו המזרחי של המלון נמצאים המבנה הגדול והבלתי גמור של מה שאמור היה להיות הפרלמנט הפלשתיני וכן בנייני אוניברסיטת אל-קודס.

מכביש אבו-דיס דרומה נסללה דרך ביטחון באורך של כעשרה ק"מ, שמובילה לשכונה הערבית סוואחרה ולשכונה היהודית הר-חומה, בואכה העיירה בית-סחור. אולם, מחסום של משמר הגבול מאפשר את הנסיעה בדרך זו רק לקבוצת מתנחלים מעמותת "עטרת כהנים", שהתיישבו בבית אחד במעלה הגבעה. פעם, זה היה בית ערבי שעמד בקצה חלקת אדמה שנרכשה לפני עשרות שנים על ידי יהודים, ושחומה בגובה שמונה מטרים היתה אמורה לעבור בחצרו. בעל הבית הערבי, כך מספרים, עמד בפני הברירה: להרוס את ביתו, או למכור אותו למתנחלים, שכבר יסתדרו עם החומה. ואכן, אחרי שנמכר הבית למתנחלים, הוזז תוואי החומה מזרחה ולא עבר בתוך הבית. אין זה מקרה יוצא דופן בסיפורי גדר ההפרדה. חוברת עבת כרס של "בצלם" מספרת על מקרים בהם שורטט תוואי הגדר שלא לצורכי ביטחון, אלא כדי לשרת הרחבה של התנחלויות.

בכל קטע בעשרות הקילומטרים המפותלים של תוואי הגדר שמסביב ירושלים אפשר למצוא סיבוכים וסיפורים. החומות עוברות בתוך חצרות ובתים, חוסמות דרכי גישה, יוצרות מובלעות נצורות, פוגעות בשירותים חיוניים, מפרידה משפחות והורסות תשתית כלכלית וחברתית. בניית שני מעברים (טרמינלים) מסודרים - בקלנדיה בצפון וליד קבר רחל בדרום - הושלמה. הפלשתינאים עוברים בהם בשערים חשמליים ולא באים במגע ישיר עם אף חייל ישראלי. הם נתונים לפיקוח מלא של מצלמות נסתרות וגלויות ושומעים הוראות ופקודות ברמקולים רבי עוצמה. עוד 12 מעברים, מביתר עילית שבדרום ועד ביתוניה בצפון, פועלים כמחסומים רגילים ובחלקם מתבצעות עבודות בנייה. בכמה קטעים של תוואי הגדר העבודות מתעכבות, בגלל כ-50 עתירות לבג"ץ שהוגשו נגדו או בשל סיבות מדיניות ואחרות. כך לדוגמה, בניית הקטע המזרחי בחומה מתעכבת, בגלל ויכוח על הכללת מעלה אדומים בתוואי.

אבל גם כשיושלמו כל העבודות, לא ברור כיצד המערכת הזאת תוכל לתפקד ולהפריד בין הפלשתינאים שבירושלים לפלשתינאים שבגדה המערבית. אלה וגם אלה אינם אזרחים ישראלים ולא ברור כלל מדוע יש להפריד ביניהם. אין כמעט מבקר בתוואי החומות והגדרות שסביב ירושלים שלא משתאה ותמה נוכח אחד המבצעים הגדולים שעשתה מדינת ישראל אי פעם, ושנראה כאיבוד עשתונות. הארכיאולוג מזרחי טוען בספר, שאמנם הפלשתינאים נפגעים מהחומה פיסית, אבל ישראל, שסוגרת עצמה מהאזור כגטו צלבני, נפגעת פי כמה.



קטע של גדר ההפרדה בצפון ירושלים. משרד הביטחון: "חשיבה אסתטית עומדת ביסוד הפעילות לציפוי קטעי החומה"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו