בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האם ייתכן שהעולם התנהל בלעדי ואפילו לא הרגישו בחסרוני

תגובות

אז איפה הייתי אני? דורית רבניאן. איירה: נטע הררי נבון.
הוצאת עם עובד, עמ' לא ממוספרים, 64 שקלים

את השאלה הבלתי נמנעת שמשמיעים ילדים קטנים, "איפה הייתי כשאמא ואבא נפגשו?", נוטה ספרות הילדים להציג כשאלה בחינוך מיני. התשובה שהיא מספקת בדרך כלל עוסקת בביציות וזרעים, ובאהבה גדולה של אמא ואבא. ספרה הראשון של הסופרת דורית רבניאן לילדים לוקח את השאלה הזאת למקום אחר לגמרי, לעיסוק בשאלת הקיום: מה קרה לפני שהייתי בבטן של אמא? האם ייתכן שלא הייתי? האם ייתכן שהעולם התנהל בלעדי ואפילו לא הרגישו בחסרוני?

העיסוק בשאלה בדרך זאת דורש הרבה אומץ; הוא קשה בהרבה מהמשימה הלא נוחה לעתים, להסביר לבני ארבע-חמש כיצד באים תינוקות לעולם. ואכן: כיצד מסבירים לילד קטן שפעם הוא לא היה במרכז עולמם של אמא ואבא, ושבכלל, אמא ואבא לא תמיד היו הורים. וקשה אף יותר: כיצד מסבירים לו שלפני כמה שנים הוא כלל לא היה? לכן, אין פלא שהשאלה "אז איפה הייתי אני?" (כותרת הספר החדש) אינה שכיחה בספרות הילדים, אף שהיא נוכחת מאוד בדו-שיח הביתי, המתנהל בין הורים לילדים קטנים. לכן, עצם פתיחת הדיון מבורכת מאוד, ואין ספק שתצית שיחות נהדרות. ובכל זאת, יש בספר גם משהו מטריד.

ספרן של רבניאן ונבון בחר "לפתור" את הדילמה, כלומר להציג תשובה, ומזווית נשית מאוד. הוא מעצים מאוד את מקומה של האם בשאלת הקיום, עד כדי כך, שאי אפשר שלא לחוש בקיפוח שאר בני המשפחה: אבא ואולי אפילו נועה, הילדה השואלת. קיומה של הבת, כך עולה מהספר, עוד לפני הלידה ועוד לפני ההיריון, היה בפנטסיה של האם, במעין רצון אימהי פיוטי, שהוביל להתאהבות ואחר כך ללידתה של הבת האהובה נועה. נשים יוצרות נוכחות כבר בסגנון הספר: דגש רב מושם בו על מיומנות הניסוח (חריזה גמישה ונעימה ובחירת מלים פיוטית מאוד) והנחת המכחול (ציורים דמויי תצלום, עשירים בתנועה ובצבע ובזוויות ראיה יצירתיות). הדבר מדגיש כמובן את נוכחותן של רבניאן ונבון כמי שמלוות, ולמעשה בוראות, את הדיון.

את הרקע לדיון נוטעת רביניאן באתר ובזמן בעלי פוטנציאל רב לדיון בשאלות קיומיות, ב"בין לבין": "על שפת הים התיכון,/ במקום בו נגמרת העיר תל אביב, אבל יפו עוד לא ממש מתחילה, בשעה בה היום עוד לא עזב/ אבל גם ירח טרם נגלה". רביניאן לוקחת את שעת הדמדומים הזאת על חוף הים לכיוון רומנטי. כאן, בשעה דומה מאוד, נפגשנו, נזכרים אבא ואמא ומספרים לנועה על הפגישה. בעיצומו של התיאור האוהב (אבא ואמא מתנשקים) מזדעקת נועה: "ואיפה אני הייתי? למה לא באתי גם?". את התשובה נותנת אמא, המתוארת באהבה רבה, חושנית (דרך העיניים של מי? של אבא? של נועה? ואולי של שניהם?): "לאמא יש טעם של מלח,/ וגרגרי חול בצוואר./ היא חמה ורכה, ובגד הים שלה עוד קצת רטוב". נועה, עונה לה אמא, היתה למעשה רעיון שנרקם אצלה בלב, במעין אהבה אימהית בראשיתית: "את היית אצלי בלב", אומרת אמא, "בחלומות".

מכאן מתחיל תיאור רומנטי-פיוטי של הקיום של נועה בתודעתה של אמא: "לפעמים היית הולכת אתי לאורך החוף,/ כמו הקצף של הגלים,/ נותנת לי יד (...) לפעמים, בשקיעה, הייתי מוצאת אותך/ בין קרעי העננים,/ סמוקה, מתוקה, עם מלא קפלים ותלתלים./ לפעמים היית ממש על שפת המים,/ מנצנצת באור". ואבא? מה תפקידו בבריאתה של נועה? על פי אמא, באותו יום רומנטי שהשניים נפגשו, ראתה אמא את נועה צוחקת גם מתוך עיניו של אבא. אבא מאשר, בנשיקה אוהבת במצח של אמא, וגם מוסיף, "שגם הוא ראה נועה קטנה צוחקת אצלה בעיניים".

העצמה זו של האם והפיכתה לעילת קיומה של הבת, למרות שיש בה משהו מטריד, יש בה גם אמת, בהציגה פנטסיה נשית כמוסה. לקוראות-נשים עשוי הספר להזכיר את חוויית ההיריון דווקא. ההיריון, שלא כמו האימהות, הוא בעיקר חוויה של העצמה נשית. בשלב זה, למרות שכולנו קראנו על ביציות וזרעים וכולנו יודעות שהבטן התופחת היא מעשה משותף, אי אפשר שלא לחוש שהכל מתבשל כאן בגללנו.

ספרה של יעל דר, "ומספסל הלימודים לוקחנו: היישוב לנוכח שואה
ולקראת מדינה בספרות הילדים הא"י", ראה אור בהוצאת מאגנס



איור של נטע הררי נבון, מתוך הספר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו