בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לא מפסיקים להתנצל

מאז שאהוד ברק ביקש סליחה מעדות המזרח, נרשמו בישראל כ-350 התנצלויות פומביות. אבל יש התנצלות, ויש התנצלות

תגובות

עידן ההתנצלויות החל בראשית העשור הקודם, כשלקראת סוף המילניום החלה הכנסייה הקתולית להתנצל בפני כל דבר שזז. זוהר קמפף, מהחוג לתקשורת של האוניברסיטה העברית, אומר שעד 2000 כבר הספיקו הכנסייה ושלוחותיה להתנצל לפחות מאה פעמים. מאז תחילת האלף השלישי נרשמו, לדבריו, עוד לפחות מאה התנצלויות של הכנסייה, ארגוניה וסניפיה. ההתבטאות האחרונה של האפיפיור בעניין המוסלמים בוודאי תתרום עוד כמה התנצלויות.

עידן ההתנצלויות הישראלי החל ב-26 בספטמבר 1997 כשיו"ר מפלגת העבודה אז, אהוד ברק, ביקש סליחה בשם מפלגת העבודה לדורותיה על הפגיעה ביוצאי עדות המזרח. מאז אנחנו לא מפסיקים להתנצל. קמפף ספר בארכיון "הארץ" 354 התנצלויות, שנעשו בישראל או היו קשורות לישראל, בין 1997 ל-2004. הוא עשה את זה לצורך עבודת הדוקטורט שהוא מכין על התנצלויות בשיח הציבורי בישראל, בהנחיית הפרופ' שושנה בלום-קולקה.

בנוסף לבקשות סליחה, כולל עידן ההתנצלויות עוד 204 "אירועי התנצלות" אחרים. למשל, דרישות להתנצלות מהסוג שמופנה למנהיג ש"ס, הרב עובדיה יוסף, לאחר כל הסתבכות בלשונו. או הענקת סליחה בלי שיבקשו אותה; הנשיא קצב, למשל, הודיע לאחר בחירתו שהוא סולח לכל המשמיצים. חשבון "אירועי ההתנצלות" כולל גם הבטחות בנוסח דבריו של האלוף (מיל.) עמירם לוין, שלפיהם כולם עוד יתנצלו על שייחסו לו אחריות לאסון צאלים.

בסך הכל ספר קמפף, בשמונה השנים שבדק, 559 אירועי התנצלות. שנת השיא של ההתנצלויות בישראל היתה 1999 עם 88 אירועים. אולי זה רק סמלי שזו השנה שבה נבחר אהוד ברק, המתנצל הסדרתי, לראשות הממשלה.

מתנצלים ופורשים

152 מאירועי ההתנצלויות היו בינלאומיים. חלקם היו התנצלויות שונות על השואה. ארגנטינה, למשל, התנצלה ב-2000 על שנתנה מקלט לפושעי השואה. אבל היו גם התנצלויות שבהן ישראל היתה בצד המתבזה. לפחות פעמיים נאלצה ישראל להתנצל על שימוש בדרכונים זרים מזוייפים על ידי סוכני מוסד, פעם בפני קנדה ופעם בפני ניו זילנד.

82 התנצלויות היו על רקע פוליטי ו-98 על רקע אידאולוגי. ליו"ר האופוזיציה וראש הממשלה לשעבר, בנימין נתניהו, היסטוריה ארוכה ומרשימה של התנצלויות. בראיון הקלטת המפורסם, שנתן ל"מבט" ב-1993, דיבר נתניהו על "בכיר בליכוד המוקף בחבורת פושעים". שנתיים אחר כך הוא הביע חרטה בפני דוד לוי: "פגעתי בך ובחבריך ואני מתנצל על כך". 2004, השנה שקדמה להתנתקות, היתה שנת שיא באירועי התנצלות בין ימין לשמאל: 19 אירועים.

גם בתחום ההתנצלויות האידאולוגיות שב נתניהו ומופיע: בנובמבר 2001 הוא הביע חרטה על השתלחויותיו בשמאל, באליטות ובתקשורת, ועל ההתבטאויות המפורסמות "הם לא יהודים" ו"הם מפחדים". זאת, כנראה, במסגרת הניסיונות לשכנע שיש נתניהו חדש. ובכל זאת, נתניהו בחר זירה קצת מוזרה ודלת רייטינג להתנצלות הזאת: ערוץ 33. את ההתנצלויות של נתניהו צריך להבין אולי על רקע דברים שאמר לנחום ברנע ופורסמו בדו-ירחון "העין השביעית" בינואר 2001: "עשיתי פגישה אישית עם עצמי, אמרתי לעצמי: 'טעיתי'. גילית, שכשאני מודה בטעויות, אנשים משתכנעים. זה מאוד אפקטיווי".

פוליטיקאים, מסביר קמפף, נוטים להתנצל כשהם עוזבים את הפוליטיקה או כשהם מכינים את הקרקע לשובם אליה. כך, למשל, ראש הממשלה ברק התנצל בנאום פרישה בפני חברי המפלגה על שלא שיתף אותם מספיק בקבלת ההחלטות. לפעמים זה עובד הפוך. ההתנצלות בשידור חי של השר יוסי פריצקי בפני השר אברהם פורז היתה אחד הגורמים הישירים לחיסול הקריירה הפוליטית שלו.

התנצלות, חצי התנצלות

בסך הכל היו בשנות המחקר 33 אירועי התנצלות על רקע לאומי, כלומר בין יהודים לערבים. שנת 2001 היתה שנת שיא של התנצלויות כאלו, עשר. התנצלות בולטת במיוחד בתחום הלאומי היתה, איך לא, של אהוד ברק. בשלהי 1999 הוא הביע מעל בימת הכנסת, בשם הממשלה, צער על הסבל שנגרם לעם הפלשתינאי, אבל הקפיד להבהיר שהוא לא עושה זאת מתוך תחושת אחריות או אשמה.

קמפף מסביר שיש חשיבות רבה מאוד לניסוח ההתנצלות. במלה "מתנצל" יש נטילת אחריות שניתן לנצל אותה בתביעות משפטיות. הבעת צער היא ניסוח הרבה יותר עמום. בלשכת ברק התלבטו רבות באיזה ניסוח להתנצל על אירועי אוקטובר. בסופו של דבר, ברק הסתפק בהבעת צער. בנצרת התנהל ויכוח נוקב בין נציגי ציבור ערבים בשאלה האם זו בכלל התנצלות.

גם לאחר סיכולים (לא כל כך) ממוקדים, שפוגעים באזרחים, ישראל מקפידה להביע צער ולא להתנצל. עד כמה עמומה היא הבעת צער אפשר היה ללמוד לאחר התקרית ברצועה באפריל 2001, שבה ירו שוטרי מג"ב על שיירת אנשי ביטחון פלשתינאים. זה מה שהסביר מקור בלשכת ראש הממשלה אז, אריאל שרון, לעיתון "מעריב": "ראש הממשלה לא מתנצל ולא מתכוון להתנצל אלא מביע את צערו על שהתקרית התרחשה... מי שקורא את המכתב בריכוז רואה שבעצם ראש הממשלה מפנה אצבע מאשימה לכיוון הפלשתינאים".

לדברי קמפף, רק אחת מכל שתי התנצלויות עושה שימוש במלה מתנצל, אחת מכל ארבע התנצלויות משתמשת בהבעת צער, שחלשה יותר, ואחת מעשר כוללת את המלה "סליחה".

הרב עובדיה יוסף, אומר קמפף, כמעט אף פעם לא מתנצל אלא מבהיר את דבריו, בשל הסערה הציבורית או מחשש לחקירה פלילית. כך, למשל, אמר יוסף ב-2000 שיש לעקור את שר החינוך אז, יוסי שריד, מזרע ישראל. לאחר מכן הוא הבהיר: "לא כיוונתי חס ושלום להרים יד עליו". ההתנצלות הכמעט יחידה של יוסף היתה בראיון שנתן לאדם ברוך מ"מעריב" על ההתבטאות שלפיה הנספים בשואה היו גלגולים של נשמות חוטאות. אם כי גם זו היתה חצי התנצלות, חצי הכחשה. "לא אמרתי שחללי השואה היו חוטאים", אמר יוסף, "לא יכולתי לומר ככה. אני לא חושב ככה. אני מצטער מכל הלב אם מישהו לא הבין ונפגע". אבל זכות הבהרה לא שמורה לכולם בש"ס. ח"כ לשעבר יאיר פרץ נאלץ ב-2003 להתנצל ממש על שאמר שהיועץ המשפטי אז, אליקים רובינשטיין, יותר גרוע מהיטלר.

הנשיא קצב לא רק מחל, הוא גם התנצל. ב-1997, כשהיה קצב שר לענייני מיעוטים, הוא התנצל בפני תושבי כפר קאסם על הטבח שערך צה"ל בכפר. אלא שההתנצלות הזאת לא התקבלה באהדה גדולה במגזר הערבי. ביקורת נמתחה על כך שקצב לא דיבר בשם הממשלה כולה.

התנצלויות בסכנת הכחדה

חלוקת אירועי ההתנצלות לפי נושאים משקפת את סדר היום הלאומי. 1998-1999 היו שנות שיא של אירועי התנצלות על רקע דתי, עשרה בכל שנה. ב-1998, למשל, קרא ח"כ אברהם רביץ לעבר ח"כים מהשמאל "אנטישמים קטנים, אתם זבל". אחר כך חזר בו, אבל הבהיר שאינו חוזר בו מהסלידה שחש. ב-1997 דיבר הנשיא אז, עזר ויצמן, על הדברים "הלא סימפטיים" שכתובים בתנ"ך. תוך זמן קצר הוא התנצל: "יכול להיות שאני צריך קצת יותר לשתוק. התנ"ך הוא הבסיס לכל". אלא שהתנצלויות על רקע דתי כמעט שנעלמו מתחילת העשור. בהחלט ייתכן שמאז שירד כוחן הפוליטי של המפלגות הדתיות, גם היכולת שלהן להשיג התנצלויות פחתה.

32 אירועי התנצלויות על רקע עדתי נרשמו בתקופת המחקר. 1999, השנה שבה נבחר אהוד ברק לראשות הממשלה ושבה הורשע אריה דרעי, היתה שנת שיא עם 11 אירועי התנצלויות כאלה. התנצלות בולטת במיוחד על רקע עדתי היתה של אורי אור, שאמר בראיון לדניאל בן סימון מ"הארץ" שלמרוקאים אין סקרנות לדעת מה קורה סביבם. אחר כך הוא ערך מסע של בקשת סליחה, אבל לא הצליח להציל את הקריירה הפוליטית שלו. אלא שמ-2001, גם הנושא העדתי כמעט שירד מסדר היום של הסליחה הלאומית ובשנים האחרונות נספרו בין 0 ל-4 ארועי התנצלויות עדתיים בשנה.



אהוד ברק


אברהם רביץ



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו