בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מצבות עבריות בארץ אררט

"הרחמן יחול יחמול וירחם על נפש הנער הצדיק הכשר צבי נחמד עם שבע כתות של צדיקים וחסידים בגן עדן". על בית קברות יהודי מימי הביניים בארגיס שבדרום ארמניה

תגובות

בחורף 2000 פנה אלי פרופ' מיכאל סטון, ראש החוג ללימודים ארמניים באוניברסיטה העברית, בהצעה שקשה לסרב לה. הוא הזמין אותי להצטרף אליו למסע מחקר בבית קברות יהודי שנתגלה בארמניה. בתצלומים של כמה מצבות, שצילם בביקורו במקום שנה קודם לכן, נראו מלים עבריות כמו "קדוש", ו"אמן", אך את רובן לא היה אפשר לפענח, וברור היה שיש לבדוק את המצבות בשטח.

עשר שנים קודם לכן ניהלתי חפירה ארכיאולוגית במנזר נוצרי קדום בשולי שכונת מוסררה בירושלים, ובבוקר חורפי אחד חשפנו כתובת פסיפס שלמה, שעם תחילת ניקויה התברר לנו שאינה כתובה יוונית, כמקובל בארץ-ישראל, אלא היא כתובה בכתב שהתלבטנו אם הוא גיאורגי (גרוזיני) או ארמני. התקשרתי איפוא לפרופ' סטון ובתוך זמן קצר הוא הגיע וקבע שמדובר בכתובת ארמנית. הוא פיענח את הכתובת הזאת ואחרות, ולמדנו מהן שהמנזר שימש את הקהילה הארמנית הקדומה בעיר הקודש בשלהי התקופה הביזנטית. העבודה המשותפת על הכנת הכתובות לפרסום מדעי יצרה בינינו קשר של אמון וידידות. וכך, לאחר שאני הזמנתי את סטון לפענח כתובות ארמניות בירושלים, מצאתי עצמי מוזמן על ידו לפענח כתובות עבריות בארמניה.

בסוף קיץ 2000 טסנו לארמניה עם הצלם יואב לף. מהבירה ירוון נסענו אל הכפר ארגיס, שבמחוז ואיוץ' דזור, כשמונים קילומטר מדרום-מזרח לבירה. הכפר שוכן בעמק צר, בגדתו הצפונית של נהר ארגיס. בגדה שמנגד, בתוך יער עד, מצוי בית הקברות. הבישוף של האזור, אברהם מקרטצ'יאן, אירח אותנו ודאג לכל צרכינו. "הבישוף בג'ינס" כיניתי את איש הדת הצעיר והנמרץ. לשיטתו, עבודת האל היא בראש וראשונה דאגה לאדם הזקוק לעזרה. באזור מוכה קרבות זה, שצלקות המלחמה עם אזרביג'אן השכנה עדיין ניכרות בו, ילדים רבים התייתמו מאביהם, והבישוף אברהם הקים למענם, בכספי תרומות מהפזורה הארמנית, מרכז לנופש וקייטנות "ג'מבר", שבו הוא מארח אותם בחודשי הקיץ ודואג לרווחתם ולבריאותם.

הבישוף הוא שהביא לידיעת הפרופ' סטון, שלוש שנים קודם לכן, את דבר קיומו של בית הקברות. עתה, עם תום עונת הקייטנות, התארחנו אנו בג'מבר, המרוחק כשלושה קילומטרים מהכפר ארגיס. בכל בוקר יצאנו אל בית הקברות ועמנו כמה פועלים מתושבי הכפרים הסמוכים, המועסקים דרך קבע בתחזוקת הג'מבר. הם סייעו בידינו בניקוי בית הקברות ובחשיפת המצבות, שכוסו ברבות השנים בעפר ובסבך הצמחייה. כרענו ברך בצד המצבות שבהן איתרנו אותיות עבריות וניסינו לדובב את השורות הסתומות. לעתים נדרשו ימים עד שעלה בידינו לקרוא ולהבין את הטקסט בשלמותו, וגם אז נזקקנו, עם שובנו ארצה, לעיין בספרים ולהתייעץ עם מומחים עד שהטקסט כולו נתחוור לנו.

בארץ רחוקה וזרה, על רקע צוקי בזלת נישאים לגובה מאות מטרים מעלינו, בלב יער פרא סבוך, ומתחתנו נהר שוצף, חווינו את חוויית המפגש הראשוני עם השורות העבריות שנחקקו באבן הבזלת הקשה לפני 700 שנה.

נדרשו לנו עוד שני ביקורים במקום, בקיץ של השנתיים הבאות, כדי להשלים את המחקר. ארבעים מצבות בזלת איתרנו בבית הקברות ועוד כעשרים בקרבתו. אלה נלקחו ממנו לשימושים שונים, כנראה זמן קצר לאחר שבית הקברות נעזב, עם היעלמה של הקהילה היהודית בארגיס בנסיבות חידתיות. מבין אבני טחנות הקמח שנבנו בגדת הנחל והופעלו בכוח מימיו חילצנו מצבות רבות, שבהן רק שתיים נושאות כתובות. אחת של "רחל בת עלי מנוחתו בגן עדן" ושנייה שעליה אספר בהמשך.

המצבות נחצבו מסלע הבזלת המקומי. צורתן לרוב דמוית חצי גליל המונח לאורכו על הקרקע; צדו המיושר, המהווה את בסיס המצבה, מופנה כלפי מטה וצדו המעוגל, גב המצבה, כלפי מעלה. רק בתשע מצבות נמצאו כתובות; ברובן יותר מאחת, לעתים שתיים או שלוש, ובמקרה אחד אף ארבע כתובות על מצבה אחת. בשמונה מתוך תשע המצבות הכילו הכתובות את תאריך המוות.

התאריך הקדום ביותר שמצאנו היה על מצבה משנת 1266, והתאריך המאוחר ביותר הוא 1346. כלומר, מדובר בקהילה יהודית שהתגוררה בארגיס כשמונים שנה. ההתיישבות היהודית קשורה ככל הנראה למצב שהתהווה באזור לאחר פלישת המונגולים לארמניה ב-1236. בכיבושם האכזר נחרבה ארמניה, ו"הארץ נתמלאה גוויות אדם ולא היה איש אשר יקבור אותן", כדברי היסטוריון ארמני בן התקופה. בני משפחת אורביליאן, שליטי אזור סיווניק שבו מצויה העיר ארגיס, העדיפו בתבונתם הפוליטית להיכנע ולהתמסר לידי הכובש המונגולי, ובכך הצילו את מחוזם, שזכה למעמד מועדף ולזכויות יתר בהשוואה לשאר מחוזות ארמניה. בעקבות ההרס והשפל הכלכלי העמוק ששרר ברוב חבלי ארמניה, ולעומתם הרווחה הכלכלית בסיווניק, נטשו רבים מתושבי הארץ את בתיהם והיגרו לחבל המשגשג. בתוך כך כנראה הגיעו לאזור גם יהודים, שמוצאם לפי כינויים אחדים במצבות (שלא נוכל לפרטם כאן) מאיראן, והתיישבו בעיר ארגיס.

את המצבות העשירות בכתובות כינינו המצבות הספרותיות. הן היו מרגשות במיוחד שכן נוספו בהן על הפרטים הלקוניים, שמות המתים ותאריכי המיתה, פסוקי מקרא ומטבעות לשון מספרות חז"ל. מן הכתובות הללו למדנו שבני הקהילה היו מושרשים במסורת היהודית. מן המצבות הספרותיות עלו גם רמזים לסיפורי חיים נוגעים ללב, שכן הן היו של נערים שמתו בדמי ימיהם. אבותיהם שיקעו בהן את יגונם במאמץ להותיר לבניהם יד ושם. בחרתי להביא כאן את סיפורן של שתיים מתוך המצבות הספרותיות, אלה שיותר מכל נגעו ללבי.

מצבת צבי הנער הצדיק הכשר והנחמד

את מצבת צבי הנער הצדיק הכשר והנחמד הכרנו עוד מהצילומים שהגיעו לישראל. היא בלטה בשטח בשפע כתובותיה ובהיותה קצרה מאוד - 91 סנטימטר בלבד - אורך של מצבת ילד. לאורכה, משני צדדיה, נמצאו שתי כתובות הקשורות זו לזו:

הרחמן יחול יחמול וירחם על נפש הנער הצדיק הכשר צב(י)

נחמד עים שבע כתות של צדיקים וחסידים בגן (ע)דן

ביאור: יחול = מקורו בארמית ומשמעו ימחול. במשמעות זו, מצוי למשל, בבבלי, גיטין מז ע"א: "דליחול אדמיה"; ומפרש שם רש"י: "שימחול על דמו". לפנינו שורש ארמי שלבש צורה עברית ושולב בטקסט עברי אשר חובר כנראה בהשראת נבואת ירמיהו על אנשי ירושלים, ערב בואו של נבוכדנצר לעיר: "והכם לפי חרב לא יחוס עליהם ולא יחמול ולא ירחם" (כא, ז). נוסח זה חוזר במקבילות ממצבות אחרות.

צב(י) נחמד = צירוף זה, שחציו הראשון הוא שם הנפטר, מתבסס כנראה על הפסוק "ארץ חמדה נחלת צבי" (שם ג, יט).

שבע כתות של צדיקים וחסידים = מונח זה, בזיקה ברורה לתחיית המתים, מצוי כבר במדרשי התנאים על הפסוק מתוך קריאת שמע "למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה... כימי השמים על הארץ" (דברים יא, כא). על הסיפא של הפסוק דורש ר' שמעון בר יוחאי: "לשבע שמחות פניהם של צדיקים מקבילים פני שכינה לעולם הבא" (מכילתא דברים מן הגניזה; ספרי דברים י, מז). במדרש זה נרמזת הזיקה למילות הפסוק "שבע שמחות את פניך" (תהלים טז, יא), כפי שהיא מופיעה בבירור במדרשים אמוראיים. כך, למשל, בויקרא רבה ל, ב: "אל תהי קורא שובע אלא שבע, אלו שבע כתות של צדיקים שעתידים להקביל פני שכינה".

ונשאו אלהים אלהי ישראל ילינהו במק(ומו?) - וכמל (אך)

(א)להים על נשמתו ועל קבורתו הטהורה הקדושה כ"ש (=כמו שנאמר)

יחיו מתיך נבלתי יקומון הקיצו ורננו שכני עפר כי טל ארות

טליך והארץ רפאים תפיל נכב"ח (=נכתב בח') ניסן שנת אתו(ר)

ביאור: יחיו מתיך וכו' - ישעיה כו, יט; פסוק זה הוא מקור למדרשי חז"ל רבים העוסקים בביאת המשיח ובתחיית המתים, לעתים בזיקה ברורה למתים מחוץ לארץ (ר' כתובות קיא ע"א). בהגות היהודית מתקופת הגאונים ואילך הוא מתקשר לתחיית המתים, מעין מקבילה לחזון העצמות היבשות של יחזקאל.

א'תור - 1606 למניין שטרות, הוא המניין הסלווקי שהחל בשנת 311 לפנה"ס, והיה מקובל בקהילות המזרח ואצל יהודי תימן עד הזמן החדש. ח' בניסן בשנה זו מקביל ל-26 במארס 1295.

באחת משתי דפנות הצד הצרות והמעוגלות של המצבה נחקקה כתובת בת שמונה שורות קצרות הממלאות את כל שטח האבן:

ב/כלמ

שואסתירו

על זה הקבר ויב(א)

עליו רחמים מלפני

הקדוש ברוך הוא יהי

באותו ברכה שעשה

הרן כוהן גדול בבית

(ה)מקדש אמן נצח סלה:

ביאור: לשורה הראשונה לא מצאנו פירוש.

שואסתירו - חלק מהאותיות אינו ברור, אך אנו מציעים לקרוא " - אסתירנו" במשמעות של הטמנה, כגון "יסתרני בסתר אהלו" (תהלים כז, ה).

יהי - לא מן הנמנע שכאן, לאחר הכינוי "הקדוש ברוך הוא", מופיע השם המפורש שסופו נמחק בגלל בליית האבן. אזכור השם המפורש שיש לו משמעות מגית ואפוטרופאית ברורה, קשור באופן ישיר לברכת כוהנים אשר השם המפורש חוזר בה שלוש פעמים, וכפי שנראה מיד במקדש היא נאמרה בהגיית השם המפורש ככתבו.

ברכה שעשה אהרן כוהן גדול בבית (המ)קדש = במשנה, סוטה ז, ו: "ברכת כהנים כיצד?... במקדש אומר את השם ככתבו, ובמדינה בכנויו".

מצבת אסתר הנערה הבתולה המאורשה

מצבה זו נמצאה שבורה לשניים בין אבני סוללת האבן שבבסיס תעלת מים אשר הפעילה את אחת מטחנות הקמח שנבנו בשלהי המאה הי"ד בגדת הנהר, מתחת לבית הקברות, זמן מה לאחר שחדל לשמש. עם חיבור שני השברים קיבלנו מצבת נער באורך 110 סנטימטר, ואכן, מפרטי הכתובות שעליה למדנו שהיתה זו מצבת נערה מאורסת שמותה הקדים את נישואיה. גם במצבה זו כיסו הכתובות על שני צדדיו המאורכים של קמרון המצבה ועל אחת משתי דפנותיו הצרות. ואלו שלוש הכתובות:

הרחמן יחון ויחמול וירח(ם) על נפש הנערה הבתולה

המאורשה אסתר בת מיכאל יהא חלקה עם אמנו ש'(=שרה)

(...על נשמתה) הק'(=הקדושה) על קבור'(=קבורתה) הטהורה קד'(=קדושה)

ביאור: הרחמן יחון... על נפש - בדומה לפתיחה בכתובת על מצבת הנער דלעיל ומקבילות נוספות שמצאנו, אך כאן הפועל הוא "יחון", בשונה מן המקבילות שבהן "יחול".

הנערה הבתולה המאורשה - על פי אזכור יחידי במקרא של צירוף זה בדברים כב, כג.

יהא חלקה עם אמנו ש' - קיצור של שרה. בכתובת הקדשה ארמית על כיסא מבזלת (קתדרא דמשה) שנתגלה בבית כנסת מתקופת התלמוד בכורזים, מופיע הסיום "יהי לה חולק עם צדיקיה" (תרגום: יהי לו חלק עם הצדיקים).

(על נשמתה) הק' וכו' - על פי מקבילות במצבות אחרות יכולנו להשלים חלק ממה שנשבר "על נשמתה" ומה שנכתב בקיצורים: הקדושה, קבורתה, קדושה.

דכת' (=דכתיב) שקר החן והבל היופי אשה יראת יויו

ועוד תנו לה ג/מ נכתב בשמונה עשר בתשרי

אתקעח

ביאור: שקר החן... יראת יויו - ציטוט ממשלי לא, ל.

יויו - צורה מקובלת בקרב קהילות המזרח לציון השם המפורש.

ועוד - מכוון להשלמת הפסוק: "היא תתהלל", שלא נכתבה מחוסר מקום.

תנו לה - תחילת הפסוק הבא - שם שם, לא.

ג/מ - נראה שהאומן שחקק את הכתובת החל כאן בחקיקת מ"ם של המלה הבאה בפסוק, "מפרי", משנוכח שלא ייוותר מקום לתאריך, ביטל את האות בקו אלכסוני, ואולי ניסה לשוות לה צורה של גימ"ל, קיצור של "גומר".

נכתב - פועל זה שמצאנוהו בעוד מצבת אשה ובצורה מקוצרת במצבת הנער צבי דלעיל, לא מצאנו לו מקבילות בבתי קברות אחרים. בהסתמך על הופעתו במצבת צבי בצד תאריך שחל בשבת ובמצבה זו בצד תאריך החל בחול המועד סוכות, יש לשלול את האפשרות שהכוונה לכתיבת המצבה ונראה איפוא כי מדובר על המוות במשמעות "נכתב ברשימת צדיקים" או כיוצא בזה. כך, את דברי הנביא "כל הכתוב לחיים בירושלם" (ישעיה ד, ג) מתרגם יונתן: "כל דכתיב לחיי עלמא יחזי בנחמת ירושלים". אולם על פי פירוש זה, הפועל היה צריך לבוא כאן, וכן בכתובת הנוספת שהזכרנו, בלשון נקבה: "נכתבה"; והדבר עוד צריך עיון.

בשמונה עשר בתשרי אתקעח - תאריך זה במניין שטרות מקביל ל-19 בספטמבר 1266. זה התאריך הקדום ביותר שמצאנו על מצבות בית הקברות בארגיס.

ברכה

בארזיארת

בשן אז/אס אמן

ביאור: ברכה - במצבה נוספת מצאנו פתיחה זהה ובמצבת צבי, כזכור, מופיעה ברכת הכוהנים.

בארזיארת - לא הצלחנו לפענח מלה זו. אפשר שלפנינו שתי מלים שהראשונה בהן היא "בארץ", או "בארז/כארז".

אז/אס - על פי האפשרות השנייה, שבה הסמ"ך התמזגה עם רגלה השמאלית של האל"ף, מוצע כי שתי אותיות אלו הן ראשי תיבות של "אמן סלה".

כשחזרתי הביתה, חזרתי לעלעל בספרו של יהודה עמיחי, "פתוח סגור פתוח" ומצאתי שם (עמ' 108) את כפילתה של הנערה מדרום ארמניה שמתה בדמי ימיה, את אסתר - בת אותה תקופה, מבית הקברות היהודי בווירצבורג שבגרמניה, מקום הולדתו של עמיחי.

על מצבה אחת שהשלמה משבריה, ראיתי

את הדברים שכתב רב צדיק על בתו

שמתה צעירה בחייו, ושמה אסתר:

"ובזה הנערה באה אל המלך"

עד כאן המצבות ושברן, עד כאן שברים שברים

מכאן תקיעה מכאן תרועה תרועה. אמן אמן.



החזרת מצבה מטחנת הקמח אל בית הקברות בידי פועלים מקומיים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו