שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

שופר קורא בכותל הקטן

מול המקום המשוער של קודש הקודשים, ברובע המוסלמי בעיר העתיקה, שוכן הכותל הקטן, אתר קדוש ליהדות לא פחות מהכותל המערבי. כיום, מספר המתפללים בו הולך וגדל, ובמשטרה חוששים מהתלקחות בין-דתית

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
נדב שרגאי

ביום השני של ראש השנה הבחינו מתפללים יהודים ששבו מתפילת חג בכותל המערבי בצעיר יהודי, אליהו קליימן, כשהוא נגרר על ידי מספר שוטרים, עטוף בטליתו, תוך שהוא מגונן על שופר שבו אחז בחוזקה. קליימן משתייך לקבוצת מתפללים הפוקדת מדי שבת ומועד את "הכותל הקטן" - אחד מקטעיו הצפוניים של הכותל המערבי, הסמוך לשער הברזל שברובע המוסלמי של העיר העתיקה. הוא התעקש להישאר במקום, הסמוך מאוד להר הבית. השוטרים התעקשו לגרור אותו משם.

על מה שאירע משלב זה ואילך נמסרו גרסאות סותרות: קליימן סיפר שהשוטרים הפסיקו את תפילתו ואת תפילת חבריו וגררו אותו מהמקום. הגרסה שלו נתמכת על ידי יותר מעד אחד. המשטרה טענה שהתפילה הסתיימה, אבל קליימן התעקש להישאר במקום והמשיך לתקוע בשופר. באותה שעה, לדברי המשטרה, שבה קבוצה של מתפללים מוסלמים מתפילת הבוקר של חודש הרמאדן במסגדי הר הבית. קליימן, הסבירו השוטרים, הורחק מהמקום כדי למנוע חיכוך בין שתי קבוצות המתפללים.

רב הכותל, הרב שמואל רבינוביץ', משוכנע שהוא מסוגל ליישב את הסתירה: "בדקתי", אמר, "השוטרים בכלל אינם יודעים מתי התפילה מתחילה ומתי היא נגמרת. הם לא הבינו שיש כמה גלים של תקיעות. במניין שהם הפסיקו, תקעו גם בעת 'התפילה שבלחש'. המקרה הזה קשה מאוד והוא מזכיר זמנים אחרים".

הסיפור על "המתפלל שהתעקש לתקוע בשופר ליד הכותל הקטן" עשה לו כנפיים בין המתפללים ברחבת הכותל המערבי ובבתי הכנסת בעיר העתיקה. למחרת כבר היה מי שהשווה את קליימן, צעיר בן 20, לרב משה סגל, שבימי המנדט הבריטי שבר פעם אחר פעם את האיסור שהטילו השלטונות על תקיעת שופר במוצאי יום הכיפורים ברחבת הכותל המערבי, ולא פעם נעצר עקב כך. כשנודע סיפורו של קליימן היה מי שהזכיר כיצד סירב הרב אברהם הכהן קוק לשבור את צום יום הכיפורים עד שהבריטים ישחררו את רב סגל מהכלא.

הפעם האחרונה שבה התלקחה התרגשות דומה סביב הכותל הקטן היתה לפני כשנה וחצי. אחדים מתושבי הרובע היהודי באו להתפלל תפילת שחרית במקום ונחרדו למראה צואה שנמרחה סמוך לשריד הפחות מוכר של חומת הר הבית המערבית. על הכותל הקטן עצמו, בגרפיטי אדום בערבית, נכתב: "אללה הוא אכבר".

בפעם אחרת מנעה המשטרה ממתפללים יהודים, בשם הסטטוס קוו, להתקין במקום כיור לנטילת ידיים. לפני שנים רבות חשד הוואקף שהמתפללים היהודים מתכוונים לפרוץ מהכותל הקטן להר הבית ואנשיו החלו בהתקנת דלת ברזל בכניסה לרחבת הכותל הקטן. המשטרה נאלצה אז להפריד בין הנצים ולעקור את הדלת.

יציבות מעורערת

הציבור היהודי בישראל התוודע לראשונה אל הכותל הקטן בשנת 1972. עיריית ירושלים הביאה אז להקפאה זמנית של עבודות שביצע משרד הדתות במנהרת הכותל, לאחר שיציבותו של אחד הבתים הערביים בסמוך לשער הברזל - אחד משערי הכניסה למתחם הר הבית - נפגעה קשות. הבית נסדק ותושביו ושכניהם שהתגוררו מעל לאזור החפירות, חששו כי גורל בתיהם יהיה כגורל בתי שכונת המוגרבים, שפונו ונהרסו כדי להכשיר את רחבת התפילה הגדולה שלמרגלות הכותל המערבי.

בשלב ראשון נשקלה ההצעה להכריז על הבית מבנה מסוכן ולהרוס אותו מטעמים של סכנה לשלום הציבור, אבל עיריית ירושלים בלמה את מימושה. מהנדס המחלקה למבנים מסוכנים בעירייה נהג לפי הנחיית ראש העיר וניסה להציל את המבנה, אך אנשיו נהגו בפזיזות רבה. פועלי העירייה קדחו ארבעה חורים בחומה סמוך לבית - הלוא היא הכותל הקטן - כדי ליצור נקודות משען למוטות שביקשו להניח כדי לחזק את הבית.

בארץ פרצה סערה. הקיר שבו נקדחו החורים היה הקטע הצפוני יותר של הכותל המערבי. ריחוקם של הקידוחים מן הכותל המערבי המוכר, והעובדה שהם נוצרו בשגגה, לא מנעו התלהטות יצרים קשה. בציבור החרדי והדתי ראו בשגיאה חילול הקודש. הרב הראשי אז, יצחק נסים, קיים במקום תפילה הפגנתית. רב הכותל ליקט את שברי האבנים שנקדחו והציגם לפני המתפללים בצנצנות זכוכית ברחבת הכותל המערבי. נסורת הקידוחים נאספה בכדים ונמסרה למשמר.

גם ההנהגה הדתית המוסלמית רגשה, אבל מסיבה שונה לגמרי. המוסלמים כינו קטע זה של החומה המערבית "חוש אל שיהאבי", וכפי שייחסו קדושה לכותל המערבי (במסורת המוסלמית המאוחרת מצוין כי במסעו הלילי ממכה לירושלים, הנביא מוחמד קשר את סוסו הפלאי "אל בוראק" דווקא לכותל המערבי). המופתי באותה תקופה, השייח אל מוחתסב, הזעיק את חבריו להתייעצות דחופה. הוא הציע לזמן את כוהני הדת המוסלמים אל הכותל הקטן, כדי שיסתמו במו ידיהם את ארבעת הנקבים.

בעקבות האירועים הללו, ואירועים רבים נוספים, החלו רשויות הביטחון להנפיק באופן כמעט קבוע חוות דעת המסתייגות מהפיכתו של הכותל הקטן לאתר תפילה פורמלי ליהודים. עם זאת, המשטרה אינה מונעת תפילת יהודים במקום. התפילה מותרת, בתנאי שלא תעוגן בנוכחות של קבע, כמו ארון קודש נייח, בימה או ספסלים וכיסאות שיושארו במקום. ישיבות סמוכות ויהודים מהרובע היהודי והמוסלמי שמתפללים במקום, בעיקר בשבתות ובמועדים אך לעתים גם בימות החול, נאלצים איפוא להביא לכל תפילה את כל הציוד, ובתום התפילה לקחת אותו עמם. זה חלק מן הסטטוס קוו במקום.

עובדה זו הביאה לתוך השיח היהודי בסוגיית התפילה בכותל הקטן, אלגוריות היסטוריות מתקופת המנדט הבריטי. גם אז היה סטטוס קוו, אם כי לא בכותל הקטן אלא ברחבת הכותל המערבי. זו היתה צרה בהרבה מהרחבה הנוכחית. רוחבה היה דומה לזה של הרחבה שליד הכותל הקטן כיום.

באותן שנים, בכל עת שיהודים ניסו למסד את נוכחותם ברחבת הכותל המערבי, להציב בה ספסלים וארונות קודש או לקיים את מצוות תקיעת השופר במוצאי יום הכיפורים, נזעקו המוסלמים ובעקבותיהם השלטון הבריטי כדי "להשיב את המצב לקדמותו". המאבק נמשך שנים ולימים כונה "סכסוך הכותל", שבסופו של דבר הביא לפרוץ מאורעות תרפ"ט בארץ ישראל.

שני נדבכים

הכותל הקטן, שאורכו כ-20 מטר ורוחב הרחבה שלפניו כארבעה מטרים בלבד (כרוחבה של רחבת הכותל המערבי לפני 1967), ממוקם כ-175 מטרים צפונית לרחבת התפילה הפתוחה. האתר מוכר שנים רבות ובמרוצת הדורות פקדו אותו רבים וטובים, וביניהם רבי דוד בן זמרה (הרדב"ז), רבי שמואל מסלנט והרב משה יהושע יהודה לייב דיסקין (המהרי"ל דיסקין). גם גדולי התורה של דורנו הכירו בחשיבותו. לפני כשנתיים חתמו רבנים מכל זרמי הציבור הדתי והחרדי על קול קורא לציבור לבוא ולהתפלל לידו.

רובו המכריע של הכותל הקטן נמשך מאות מטרים צפונה, אך מוסתר על ידי בתים או מתחת לאדמה. הכינוי "הכותל הקטן" היה שמור בתחילת המאה שעברה לקטע אחר של הכותל המערבי, זה שבמרתף בניין המחכמה. מאוחר יותר דבק כינוי זה בנדבכי האבן הסמוכים לרחוב שער הברזל.

כל אחד משני נדבכי האבן של הכותל הקטן מתנשא לגובה של מטר בערך. שני הנדבכים הללו נמשכים צפונה, אך המשכם אינו גלוי לעין מפני שבתי הרובע המוסלמי מסתירים אותם. חלק מן האבנים המקוריות שמהם נבנו הנדבכים נפלו ובמקומן בא מילוי של אבנים קטנות. בעבר הוזכר הכותל הקטן כאחד האתרים שבהם הוצע להקים רחבת תפילה אלטרנטיווית לנשות הכותל ולתנועה הרפורמית. נשות הכותל דחו את ההצעה, שעלתה בדיונים בבג"ץ, מכיוון שהמתחם ממוקם בלב הרובע המוסלמי.

החוקר ומורה הדרך המנוח אהרון ביר, תיעד בדקדקנות את הרובע היהודי והרובע המוסלמי בעיר העתיקה לאחר מלחמת ששת הימים. ביר היה הראשון שפירסם מידע על "הכותל הקטן" ואף כלל אותו במפת העיר העתיקה שהוציא.

לאורך שנים, גם לאחר מלחמת ששת הימים, השליכו המוסלמים אל רחבת הכותל הקטן, בינות לפיגומים שהוצבו במקום, אשפה ופסולת. באזור אין שילוט פורמלי המוביל אל הכותל הקטן, אף שהוא אינו נופל בקדושתו מן הכותל המערבי המוכר, ואולי אף עולה עליו: הכותל הקטן שוכן מול המקום המשוער של קודש הקודשים, מול אבן השתייה.

המצב המשונה הזה של אחד האתרים המקודשים ביותר לעם היהודי הוא תוצר של הסטטוס קוו שהמשטרה מבקשת להמשיך לשמור במקום. זו הסיבה לכך שהכותל הקטן לא הוכרז מקום קדוש עד היום. משרד הדתות והחברה לפיתוח מזרח ירושלים, ששקלו בעבר להשקיע במקום, משכו את ידיהם ממנו בגלל הרגישות הרבה של המוסלמים והוואקף כלפיו. רב הכותל, הרב רבינוביץ', היה רוצה לקבל אחריות גם על הכותל הקטן, אבל המדינה אינה מאפשרת לו זאת. למקום הזה אין אבא, וכך הוא גם נראה, אומר הרב.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ