בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בדם ויזע ייכון לנו גזע

"גם אני כמו היטלר, מאמין בכוחו של רעיון הדם", הצהיר ביאליק ב-1934, ולא היה היחיד. רבים מראשי התנועה הציונית, ביקשו לבסס את הקשר בין היהודים לארץ על קיומם של מאפיינים מדעיים. הגנטיקאי פרופ' רפאל פלק, שבעצמו נסחף לחקירה הזאת בשנות ה-50, טוען בספר חדש: "איש אינו יודע להגדיר מיהו יהודי"

תגובות

ג'י-וו רדפילד, מפיקוויל טנסי, היה חוקר נלהב של תווי פנים. שמונים שנה לפני שהדר-שטירמר הצמיח אפים אימתניים ליהודים, הוא התעלה על צייריו של גבלס בהשוואות יצירתיות. "כאשר משוטטים ברחובות ובסמטאות של עיר גדולה אנו מתרשמים ומשתכנעים שיש שפע של אנשים הדומים לעזים", כתב בספרו, "פיסיוגנומיה משווה או הדמיון בין בני האדם לבעלי החיים", ב-1852. "אנשים אלה משרים עליך רושם שהנם צאצאים של ענף עתידי ומכובד, והם מתנשאים באווירה כזו של הכרה בערכם, עד כי אתה מתחיל להאשים את עצמך בחוסר יראת כבוד בלתי נסלח, כשאתה חושד בהם שיש להם קרבת משפחה לעז".

האנקדוטה הזאת מעלה חיוך ממרחק הזמן, אבל מייצגת היטב את התפיסות האנטישמיות, שרווחו אפילו בנאורה שבמדינות. כשהעולם עוסק במיפוי תווי הפנים וקווי האופי הייחודיים שלך, על בסיס מדעי-ביולוגי, הדבר האחרון שחסר לך הוא מחקר שיוכיח שאתה באמת כזה. מי יהודי ומי לא? מהו ייחודם של היהודים? האם ניתן בכלל להגדיר אותם ככאלה? היש בידי ביולוג או גנטיקאי כלי מחקר מתוחכמים כדי להכריע בסוגיה הטעונה הזו? רפאל פלק, פרופסור לגנטיקה מהאוניברסיטה העברית, דווקא שמח להיענות לאתגר, שרבים באקדמיה חששו ממנו.

היתה זו מורתו של פלק, אלישבע גולדשמידט, שהשפיעה עליו לשנות כיוון ממחקר מעבדה של זבוב התסיסה דרוזופילה, לתורשת האדם והגנטיקה של אוכלוסיות ישראל. למעלה מעשרים שנה הוא עסק בהיסטוריה ובפילוסופיה של הביולוגיה ובעיקר של הגנטיקה. לפני כ-12 שנה נסחף פלק לחקר הקשר בין תיאוריות ביולוגיות הנוגעות לעם היהודי לבין הרעיון הציוני. מה שהחל כתחביב צדדי הפך עם הזמן למחקר מקיף, שמתפרסם כעת בספרו "ציונות והביולוגיה של היהודים" (הוצאת רסלינג).

לשמור על מהות העם

פלק (77) אומר שבחר בנושאי מחקרו, מתוך הכרה שהאקדמיה לא נתנה עליהם את הדעת. "אין דבר כזה, הביולוגיה של היהודים", הוא אומר. "כל אחד מגדיר יהודי באופן אחר. לשאלה מיהו יהודי אמר בזמנו שופט בית המשפט העליון, חיים כהן, שכל מי שמגדיר עצמו כיהודי הוא יהודי, ואילו השופט מנחם אלון נאחז בחוק השבות והגדיר יהודי כמי שנולד לאם יהודייה או שהתגייר. ובכל זאת, התנועה הציונית אימצה את התפיסה שיש ביולוגיה של יהודים".

ב-1865 טבע המלומד הבריטי פרנסיס גלטון את המונח איגניקה (Eugenics), כלומר רבייה טובה או השבחת הגזע. "גם התנועה הציונית הדגישה את הצורך לשמור על המהות של העם היהודי שקיבלה באותה תקופה משמעות ביולוגית", אומר פלק. "היהודים נרדפו בשל דתם, המראה שלהם והסוציולוגיה שלהם. מצד אחד הם זכו באמנסיפציה במאה ה-19 ואסור היה לרדוף אותם בגלל דתם או עיסוקם, אבל נוח היה לומר שהם שונים למרות שהם לא נראו שונים. אז אמרו שהם שונים בביולוגיה שלהם. שנאת היהודים הפכה אם כן לביולוגית. המונח אנטישמי בתקופה ההיא, ב-1870 בערך, היה פרי המצאתו של הפובליציסט הגרמני וילהלם מאר שטען שהיהודים הם בני גזע שונה ומשונה, הגזע השמי, הטבוע במהותם הביולוגית. הפילוסוף הגרמני יוהן גוטפריד הרדר מחולל רעיון האומה - פולק (VOLK) ראה בעם ישות מהותית. לא רק מהות תרבותית. היא גם הפכה עם הזמן לגזע. מהתנועה הזאת של רעיון האומה התפתחה מצד אחד הציונות, ומצד שני הלאומנות הגרמנית שהביאה לנאציזם. זאת עובדה לא נוחה אבל זאת עובדה".

כשפלק טוען בספרו שרבים מהציונים בשנות ה-20 וה-30 ראו בתנועתם מעין תנועה איגנית המבקשת להציל את המאגר הביולוגי היהודי מן הניוון שנכפה עליו בגולה, הוא מצטט שורה ארוכה של אישים. משה הס שהיה מהראשונים שקראו להתחדשות לאומית בא"י התייחס בספרו "רומא וירושלים" (1862) ליהודים כגזע. פלק טוען שהציונות אימצה את ההשקפה הפולקיסטית, אומת-גזע שעוצבה בדם ואדמה. מונח שתבע את מיסוד הלאומיות של עם בארץ משלו. הוא מצטט אנשי הגות ורוח שראו את יהדותם כגזע:אלברט איינשטיין למשל שבשנת 1920 אמר, "הודות לאנטישמיות אנו מסוגלים לשמור על קיומנו כגזע"; ביאליק הצהיר במסיבת עיתונאים באוניברסיטה העברית ב-1934, "גם אני כמו היטלר, מאמין בכוחו של רעיון הדם".

התנוונות בגוף ובנפש

לפי פלק שאלת המהות הביולוגית של ההוויה היהודית ליוותה את הגשמת הרעיון הציוני מראשיתו. הד"ר ארתור רופין ראש המשרד הארץ-ישראלי של הארגון הציוני העולמי, רוכש הקרקעות ומקימן של צורות ההתיישבות בארץ, הציג את הרעיון האיגני כאחת ממטרותיה של הציונות. הוא היה משוכנע שהיהודים הם בעלי ייחוד ביולוגי ולכן יישובם בארץ היה כה חיוני, כדי לשמור עליו. ב-1923 הוא כתב, "לולא היו היהודים שייכים גזעית לעמי המזרח הקרוב, לא ניתן היה להצדיק את הציונות".

"אני לא חושב שאישים אלה חשבו במושגים של ביולוגיה של ימינו", אומר פלק. "הם הרי לא היו ביולוגים. כשהרצל דיבר באופן ברור על גזע הוא לא הבין בדיוק על מה הוא מדבר. מקס נורדאו, שהיה רופא, התייחס למושג גזע וכך גם אישים כז'בוטינסקי, שהיה עיתונאי וסופר וכבר בתחילת המאה ה-20, דיבר בבירור על גזע ביולוגי.

"היהודים הדתיים ראו את עצמם כישות ביולוגית, כצאצאי אברהם אבינו, אבל קיבלו לתוכם אנשים שהתגיירו. אבל מסוף המאה ה-19 הציונים מגדירים את היהודים באופן ביולוגי בלי קשר הכרחי לדת או לתרבות וזאת כדי לגבש את היהודים ולומר, הביטו, אנחנו גזע שהוא גם עם ומגיע לנו כמו לכל עם וגזע אחר, חלקת אדמה משלנו. מרטין בובר, שהיה ליברל ונאור, הגדיר בכתביו אומה באמצעות מה שהגרמנים קראו דם-אדמה. גם הציונים הסתכלו על דם-אדמה. לא בצורה שזה התפתח אצל הנאצים אבל הציונות היתה בהחלט תנועה לאומית שלקחה בחשבון את הביולוגיה של האנשים".

ד"ר מקס נורדאו, שותפו של הרצל, רופא ופובליציסט, אימץ את התפיסות האיגניות. נורדאו טען שחיי הגלות של היהודים כעדה נפרדת הביאו אותם למצב של התנוונות ביולוגית בגוף ובנפש והמליץ שהיהודים יחיו בטבע, יעודדו את תרבות הגוף ויטפחו יהדות שרירים.

"הוא חשב שצריך לשנות את הביולוגיה של היהודים ולעשות מבחן איגני", אומר פלק, "כלומר להשביח את היהודים, ולעשות סלקציה כמו שעושים עם צמחים, בעלי חיים שעברו זיווגי קרובים רבים, מה שמייצר ניוון. הרעיונות לעשות סלקציה חיובית של המין האנושי היו מאוד מקובלים בשנים ההן וגם רופין וגם אחרים מעלים אותם. מה גם שיש הטוענים שהעם היהודי עבר בגולה סלקציה לגנים טובים כשהשיאו צעירות עשירות לתלמידי חכמים שזו היתה סלקציה למעמד חברתי וכלכלי משופר ולאינטליגציה גבוהה".

פלק מסביר בספרו שהשבחת הגזע נתפסה כרעיון טוב בקרב אנשי היישוב העברי ומביא שלל דוגמאות. ד"ר מרדכי בורוכוב, מי שהיה רופא של בתי ספר ועמד בראש המחלקה להיגיינה בבית החולים הדסה, פירסם מאמר ב-1922, שבו כתב כי, "ידיעת התורשה דרושה לא רק במופשט, לשם הכרת התרבות וההיסטוריה של עמים, אלא גם במעשה, לחיי הפרט והאומה, למדיניות ולהתיישבות, חינוך והיגיינה ציבורית".

בורוכוב הוסיף, "הרוח המפעם בתנועה הזאת הוא הרעיון, כי החטא הגדול ביותר שבני אדם יכולים לחטוא לאלוהי החיים הוא להוליד ילדים חולים, טבועים בחותם ההתנוונות; הציבור השומר על קנייני הכלל והפרט מחייב גם בנידון זה לאחוז באמצעים רציונליים, כדי שלא תיוולד זרעית חסרת אונים; ובמלחמת העמים, במלחמה החשאית, התרבותית, אשר בין עם לעם, מנצח מי שדואג להשבחת הגזע, להרמת ערכם הביולוגי של צאצאיו".

משה גליקסון ממנהיגי הציונים הכלליים ועורך "הארץ" שנים רבות כתב: "נמצאו בינינו סוג מסוים של ציונים, שהבינו או הרגישו כי הציונות היא יותר מדוגמה של עוד מפעל עסקי-כלכלי".

ד"ר צבי רודי פירסם מאמר שבו הבחין בהבדלים תורשתיים על פי "השכבות הסוציאליות" וגם "החבלים הגיאוגרפיים" ועמד על "הבדלים לפי גזע מתגלים גם בנטיות הרוחניות השונות שבין ילדי היהודים ובין ילדי הנוצרים במזרח אירופה".

הרופא, ד"ר יעקב זס, הקדיש פרק להיגיינת הגזע והירושה והמליץ על הקמת ארכיון של משפחה לדורותיה שיהיה בעל ערך רב בשביל "הפרט, הגזע והעם". ד"ר ישראל רובין, מחנך ומבקר ספרות, ראה חשיבות לא רק בשינוי אורחות החיים, אלא גם בנישואי תערובת בין-עדתיים. "הנה קיבוץ הגלויות בארץ ישראל מאפשר נישואי תערובת, לא בין יהודים ללא יהודים, כי אם בין יהודים ליהודים גופא... האם אין זה בלבד כבר נושא בקרבו ישועה אויגנית (הכוונה לאיגנית) במידה רבה?"

לא מעט חוקרים ממוצא אירופי מדגישים את ההבדלים העדתיים בין אשכנזים לספרדים. ד"ר אורנשטיין ערך מבחנים פסיכולוגיים משווים בין ילדים מעדות שונות ביולי 1930, חילק אותם לאשכנזים ולספרדים וקבע שהישגי האחרונים נופלים "בהרבה משל אחיהם האשכנזים". הבדלי תורשה וחינוך, הוא אומר, קובעים את רמתם השכלית וגורמים להתפתחותם האטית.

ד"ר יוסף מאיר, מי שהיה ראש קופת חולים כללית ושעל שמו קרוי כיום בית החולים מאיר בכפר סבא, הזהיר אמהות צעירות מפני התנוונות והטיף שחובתן ללדת ילדים בריאים בלבד. בשנת 1934 פירסם מאיר מאמר שבו ניתח מי רשאי להוליד וקרא להורים לא להוליד ילדים, אם אינם בטוחים שהם יהיו בריאים בגוף ובנפש.

הביולוג פריץ שמעון בודנהיימר ייחס למפעל הציוני תפקיד מכריע בגיבוש הביולוגיה של היהודים והמליץ על נישואים בין ספרדים שלדעתו, "נחותים תרבותית, אבל בעלי פוריות גבוהה, עם האשכנזים, נושאי התרבות אבל בעלי פוריות נחותה". בונדהיימר טען שהשילוב הזה יביא לא רק להעלאה החיוניות של האומה היהודית אלא גם ישמש פתרון לבעיה הדמוגרפית הנגרמת בשל פוריותם של ערביי הארץ.

מסיציליה עד עיראק

מי בכלל הגדיר את היהודים כיהודים? "היהודים האשכנזים עשו זאת", אומר פלק. "אם היהודים יוצאי אתיופיה היו מגדירים, הרי שאני ואת לא היינו נחשבים ליהודים. היה גם ויכוח גדול מיהם היהודים האמיתיים, האשכנזים או הספרדים ורוב החוקרים האשכנזים הגיעו למסקנה שהנציגים הנאמנים יותר של היהודים המקוריים הם היהודים הספרדים. היתה נקודת המבט של הגויים שהעניקה הילה לפרא האציל האוריינטלי והמיוחד בשונותו. לכן, ראו ביהודי השחום את האידיאליזציה של הדמות הרומנטית של האב הקדמון המקורי. מסיבה זו בחרו היהודים האשכנזים לאמץ את המבטא הספרדי כמבטא האותנטי של השפה העברית המתחדשת וויתרו על המבטא האשכנזי. גם האנטישמים טענו שהיהודים האמיתיים נמצאים שם במזרח התיכון ואילו האשכנזים ברוסיה ובאירופה הם משהו אחר שאין בו מן האצילות של הספרדי היהודי המקורי".

לאחר קום המדינה השתתף פלק במחקרים שנעשו בארץ, שקלטה עלייה, "משבעים גלויות", כפי שהוא מציין במבוא לספר. אתגר המחקר הגנטי על אודות היהודים כישות ביולוגית סחף רבים מעמיתיו, הוא טוען.

"ניסינו לברר ולמצוא הוכחות חותכות לבסיס ביולוגי מאפיין ומשותף של בני העדות השונות", אומר פלק. "כבר במהלך שנות ה-40 התחיל יוסף גורביץ, רופא מבית החולים הדסה בירושלים באיסוף נתונים על תפוצת סוגי דם בבני העדות השונות של היהודים בארץ. הדם היה זמין בבנק הדם וגורביץ לא חשב על מחקר שיוכיח שהיהודים הם יהודים. הוא רצה לפרסם מאמר. גם אני כאמור עבדתי במחקר דומה מאחר וזו היתה הזדמנות בלתי רגילה שכל מיני אוכלוסיות התקבצו כאן ולגנטיקאי זה היה מעניין לבדוק את הדינמיקה ביניהן. באופן לא מודע היה רצון לזהות את העדות זו עם זו להראות שאין ביניהן הבדלים".

מחקרם של ליאו זקס ומריאסה בת מרים מ-1957 עורר התנגדות. במאצעות המחקר, שהתבסס על דגם טביעת האצבעות של יהודים, טענו השניים שהצליחו לאתר בבני העדות השונות מרכיב משותף ליהודים. ושוב: היו אלו חוקרים אשכנזים שהגדירו, בין במודע ובין שלא מודע, מיהו יהודי.

ד"ר חיים שיבא היה ממובילי ענף האנתרופולוגיה הרפואית, שחקר הבדלים בהתפלגות מחלות בין מוצאים אתניים שונים. "ההנחה היתה שהוא יכול לעקוב אחר ההיסטוריה של היהודים באמצעות הגנים שלהם. הוא למשל חקר מחלה המתבטאת בהתפרקות כדוריות הדם האדומות בתקופת האביב ושמה פאביזם", אומר פלק. "היא קשורה בפריחת הפול באביב, ולכן כונתה מחלת האביב של בגדד, והיתה נפוצה בעיקר בין יוצאי תימן, עיראק וכורדיסטאן. שיבא טען שנושאי הגן של המחלה הזאת נמצאים בקרב היהודים העיראקים וגם במשפחות שמוצאן מסרדיניה, מסיציליה המזרחית או ממלטה, ושזה סימן שגם הם יהודים לשעבר. המחקר הזה מעניין וחשוב אבל הוא לא מראה את ההיסטוריה של העמים האלה".

אין אפיונים גנטיים משותפים אצל יהודים?

"לי אין הגדרה מיהו יהודי. אין סימני היכר ביולוגיים בכלל או גנטיים בפרט שעל פיהם ניתן להגדיר איש או אשה כיהודים. בעבר היו דווקא ניסיונות להגדיר מכנה משותף ביולוגי כזה. כלומר באים ואומרים: אם נסתכל על סמנים גנטיים נמצא שבאוכלוסייה של אלה שמוגדרים כיהודים שכיחות הסמנים שונה מזו שבאוכלוסייה של הלא-יהודים. בעבר היו מסתפקים בסמן אחד או בשניים: סוג הדם A או B ביהודי אנגליה גבוה או נמוך יותר מאשר בין הלא יהודים. שכיחות הגן למחלת טיי-זקס (Tay-Sachs) גבוהה ביהודי ליטא מאשר בליטאים הלא-יהודים".

ובימינו?

"בימינו אפשר להסתכל בו-בזמן על סמנים גנטיים-מולקולתיים רבים ואפשר לסכם את סך כל השכיחויות של סמנים רבים כאלה באמצעות מספר (משתנה) אחד ולבחון האם הוא שונה (גבוה במידה משמעותית או נמוך) מאשר בין לא יהודים. אולם אין דרך ביולוגית לומר מיהו יהודי, כלומר את מי מכלילים באוכלוסייה".

באוכלוסייה?

"היהודים בדרך כלל הופרדו למעגלי רבייה (או בלשון הגנטיקאים: למאגרי גנים) משלהם מן האוכלוסיות שבקרבם ישבו בגלל דתם, מנהגיהם והדעות הקדומות שהיו נפוצות בתרבויות השונות ביחס אליהם. ברור שהבידוד של אוכלוסיות הרבייה תמיד יחסי ויש נזילה של גנים מן האוכלוסייה ואליה".

מהי איפוא אוכלוסיית-רבייה מבודדת יחסית שמוגדרת כיהודית ומה הקשר שלה לחוק השבות?

"לחוק השבות יש הגדרה פורמלית, שמנסה לספק תשובה לגבי פרט זה או אחר וכמובן רק דוחה את השאלה בכך שהיא אומרת, במקרה הטוב, שפרט הוא יהודי אם הוא נולד לקהילה/אוכלוסייה יהודית. אבל איך נחליט מהי אוכלוסייה יהודית? מן הסתם אוכלוסייה שבגלל מנהגיה, מסורותיה, דתה, או דעות של האחרים מבודדת (כלומר עיקר הזיווגים הם בין חבריה ולא עם אלה שמחוץ לה) בצורה משכנעת.

"ברחבי העולם יש אוכלוסיות רבות שמכנות את עצמן או מוגדרות על ידי סביבתן כיהודיות, ולאחרונה, גם חוגים יהודיים מנכסים לעצמם אוכלוסיות מבודדות פחות או יותר תרבותית וגיאוגרפית: באנדים שבפרו, בצפון-מערב בורמה, בני מנשה וכיוצא בזה. אין ספק שלרבות מהן יש לפחות כמה מאפייני מנהג, דת ותרבות דומים או קרובים פחות או יותר. לפי תפיסת הגנטיקאים של הדורות האחרונים, היהודים כולם קרובי-מוצא, בני אב ואם אחת: אברהם ושרה. כלומר כולנו סעיפים וסעיפי סעיפים של אותו גזע עץ, המובחן מעצים וענפי יחוסין אחרים. ענפים אחדים אולי קצת יותר רחוקים מהשאר - האתיופים? יוצאי קוצ'ין? - אבל בגדול, לפי טיעון זה כולנו יהודים לא רק במסורתנו מנהגינו דתנו, אלא גם במוצאנו המשותף".

ומה אתה טוען?

"בכל הטיעון הזה יש הנחה התחלתית מוטעית, שאוכלוסיות של בני האדם התרבו כהסתעפויות וענפים של אותו גזע, כלומר שהקרבה של הקהיליות המוגדרות כיהודים ובידולן נוצרו בגלל מוצאן המשותף וההיסטוריה שלהן היא התפצלות והסתעפות של ענפים. הדת, המסורת, המנהגים וגם הרדיפות, הם שהגדירו מאז ומתמיד יהודים. אלה גרמו לכך שהם שימשו מאגרי גנים מבודדים חלקית מסביבתם, והם אלה שגרמו לקשרי השיתוף הגנטיים שביניהם".

יצאת למחקר שלך בידיעה המתסכלת משהו שאין ביולוגיה של יהודים?

"היה לי ברור שאני לא יודע להגדיר מי יהודי ואף אחד אחר לא יודע. כביולוג יותר ויותר התברר לי שמי שרוצים להגדיר יהודים מבחינה ביולוגית לבד מהיהודים, הם האנטישמים והנאצים. גם כשהשתתפתי במחקרים בשנים הראשונות של המדינה, מצאתי שאין מכנה משותף של יהודים. כשהגיעו אלי התוצאות של המחקרים של השנים האחרונות שמצאו ברמה של ה-DNA שיש גנים משותפים נכנסתי למצוקה ואז המצאתי מה שפילוסופים של המדע מכנים, היפותזת עזר ואמרתי שמה שמשתף יהודים זה לא המוצא המשותף אלא התרבות המשותפת וזו היפותזת עזר טובה בדיוק כמו היפותזה הפוכה".

קשה להיות ציוני

פלק מוצא קשר בין המחקר לחיבוטי הזהות האישית שלו. "קשה לי להיות בשנים האחרונות ציוני", הוא אומר. "גדלתי בבית של ייקים שהציונות שלו היתה אידיאליסטית סוציאל-ליברלית. משנת 67', קשה לי יותר ויותר להיות ציוני. המחקר הזה היה ניסיון להתמודד עם הדרך שלי להיות ציוני היום. לכן, החלק בספר שבודק את יחס הציונות לבעיה הביולוגית היה סוג של קתרזיס ועכשיו אני יודע איך אני משלים עם הציונות. זו שבראשית דרכה אימצה את הביולוגיה והאיגניקה באירופה במאה ה-19 לא היתה פונדמנטליסטית לאומנית. כיום אני עוין את הפונדמנטליזם מצד אחד ואת הלאומנות מצד שני ואני שומע את אפי איתם מדבר על הגליית ערבים ואני לא יודע איך אני יכול להסתדר עם זה".

המסורת היהודית לא היתה הבערה שהציתה את המחקר שלו. הוא נולד בפרנקפורט להורים חילונים במובהק. חגיגת הבר-מצווה שלו התקיימה בבית והוא הסתפק בקריאת ההפטרה. הוא התחנך בתנועת השומר הצעיר.

"אני אתאיסט אבל אשתי אומרת שאנחנו אנטי דתיים וזה נכון, כיוון שהכפייה הדתית היא חלק חשוב באורח חיינו בירושלים. גדלתי על הצורך להיות סובלני אבל אני די לא סובלני כלפי דתיים קיצוניים", מודה פלק.

הוא ורעייתו רומה, פסיכולוגית, נישאו לפני 53 שנה בשטוקהולם שוודיה, שם למד פלק גנטיקה. במקום חופה, הרב הראשי מתח כאפייה מעל ראשיהם. מניין לא היה והרב הסתפק בהקראת טקסט קצר. הכתובה יוצאת הדופן עוררה בעיות לבני הזוג עם שובם לארץ. אביו היה רופא ילדים, מנהל מחלקת ילדים בבית החולים בחיפה, שהפך את הטיפול בילדי התימנים למפעל חייו. "בכל פעם שמדברים על חטיפת ילדים תימנים אני כועס כי היתה שם מסירות בלתי רגילה כלפי הילדים הללו", אומר פלק.

פלק מחזיק במחשב שלו סדרות צילומים של ילדים תימנים לפני שאושפזו ולאחר הטיפול בהם. יש לו מסמך שנכתב בגרמנית על ידי אחד מאנשי הצוות הרפואי שמסביר את הקשיים האדמינסטרטיוויים שנדרשו למעקב אחר הילדים, קשיים שלא ניתנו לגישור משום שסימני ההיכר שהוריהם השאירו נתלשו. המנהג של הענקת שמות תנ"כיים הביא לכך שהיו לא מעט ילדים עם שמות זהים. "הילדים שהחלימו הועברו לבית הילדים אומנה בנווה שאנן ובמשך הזמן היה צריך לשחרר אותם גם משם וחלק מהילדים נמסרו לאימוץ", הוא מספר. "אני לא רוצה להגיד שמישהו לא עשה מונקי ביזנס ושלא מכרו ילד או שניים. אני יודע שחסרים כשבעים ילדים מכל בתי החולים ואני גם יודע באיזה מסירות אבי והצוות שלו טיפלו בילדים האלה בתנאים של אז. אבי היה יקה קפדן מחמיר ונוקשה והתנאים היו אחרים".

איך זה קשור למחקר שלך?

"רציתי להעביר בספר באופן מודע שמוכרחים לראות את הדברים בהקשר של הזמנים שלהם. אי אפשר לשפוט את האנשים של שנות ה-20 וה-30 לפי ערכי האיגניקה של אחרי השואה. בתקופה שאני דן בה האיגניקה היתה מדע מקובל כמסגרת מדעית טובה וחשובה. אין ספק שבתקופה ההיא של ראשית המדינה היה פטרנליזם נוראי גם ביחס לילדי תימן והאחיות באו ולקחו ילדים כמעט בכוח לבתי החולים כי הן חשבו שהן יודעות מה טוב להם.

"גם לציונות היו אלמנטים חזקים של לאומיות וקולוניאליזם. הרצל אמר שארץ ישראל ריקה בשיא תקופת הקולוניאליזם. ארתור רופין ייבא כפועלים זרים את התימנים ככוח עבודה זול, שזה דבר נוראי, אבל גם זו היתה תפיסה קולוניאליסטית של זמנו. מוכרחים לראות את זה בקנה מידה של התקופה ההיא".

מה עם המיתוס על הגניוס היהודי?

"השאלה היא לא האם זה מיתוס אלא האם יש לזה בסיס ביולוגי. אין לזה כל בסיס".*



הפרוטוטיפ היהודי. סדרת עבודות מ-1931 של הלמר לרסקי מאוסף יואב מרום



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו