בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בחזרה לכפר קאסם

50 שנה אחרי אירועי הדמים, תלמיד תיכון בכפר קאסם מאמין בדמוקרטיה הישראלית אך השייח עבדאללה נימר דרוויש קובע - הטבח נמשך עד היום. מרכז ההנצחה שנפתח בכפר לא מבטל את הצורך במחווה של הגינות מצד המדינה

תגובות

לטיף דורי בא השבוע לכפר קאסם ובקושי הצליח לעבור ברחוב. פעיל השלום בן ה-72 נחשב גיבור מקומי. בכל פעם שהוא מגיע, העוברים והשבים, גם זרים, מזהים אותו, עוצרים אותו, לוחצים את ידו, מברכים אותו. נהגים שעוברים לידו צופרים ומנופפים בידיהם. המועצה המקומית העניקה לו אזרחות כבוד. יש לו חלק בתולדות הכפר, גם בתולדות המדינה: ב-1956 היה זה דורי שתיעד לראשונה את סיפורי הזוועה מפי ניצולי הטבח שערכו חיילי משמר הגבול.

דורי היה אז מזכיר המחלקה הערבית של מפלגת הפועלים המאוחדת מפ"ם, הזכורה כיום רק עוד בזכות האות מ"ם של מרצ. מישהו מקיבוץ החורשים - דורי אינו יודע מי זה היה - כתב למנהיג מפ"ם, מאיר יערי, וסיפר לו על הטבח. כך נהגו חיילים לא פעם; יערי לא אהב את המכתבים האלה, אך הפעם לא יכול להתעלם מהמידע שקיבל, כי ברור היה שקרה משהו נורא באמת. על כן שלח את דורי לברר את הפרטים.

זה היה למחרת הטבח. דורי ניסה להכנס לכפר קאסם, אך מצא אותו מוקף בחיילים ושוטרים. רק למחרת הצליח להגיע אל המוכתר, שלא ידע הרבה, אך שלח אותו לבית החולים בלינסון שבפתח תקווה הסמוכה, שם שכבו הפצועים. בין פצועי מבצע סיני מצא דורי את ניצולי הטבח בכפר קאסם, רשם מפיהם עדויות ואף החתימם עליהן.

ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן גוריון כבר ידע אז על הטבח, היה מזועזע, הורה על חקירה, אחר כך גם על מעצר ומשפט; אך הוא ניסה להסתיר את המקרה. הצנזורה הצבאית אסרה על פרסומו ובמשך שבועות אחדים, עבר הסיפור רק מפה לאוזן. חברי כנסת קומוניסטים, תופיק טובי ומאיר וילנר, הזכירו את הטבח באולם המליאה ודבריהם נמחקו מהפרוטוקול. גם פעילי שלום וזכויות אדם הפיצו את הסיפור. ידיעה ראשונה, מעורפלת, פורסמה ב"הארץ", הסיפור המלא פורסם לראשונה בשבועון "העולם הזה" של אורי אבנרי.

העדויות שאסף לטיף דורי שימשו כראיה במשפט. דורי שמר אותן עד היום. בראשית השבוע הבא הן יוצגו במרכז ההנצחה שייחנך בכפר, יחד עם בגדי החללים וחפצים אישיים שונים, מחרשה ואופניים, תמונות, סרטים ומסמכים, בהם הפרוטוקולים של המשפט.

מבצע חפרפרת

זה קרה ביום שני, 29 באוקטובר 1956, אחרי השעה חמש לפנות ערב. בערך באותו הזמן החל מבצע סיני. זה ימים אחדים דיברו על אפשרות שצה"ל יפלוש לירדן, כנראה כדי להסוות את הכוונה האמיתית לפלוש למצרים. במסגרת ההכנות תיכנן הצבא לפנות את הכפרים הערביים במשולש ולהעביר את תושביהם למכלאות במרכז הארץ. התוכנית נשאה את שם הקוד "חפרפרת". במשמר הגבול חשבו גם על תוכנית אחרת: לחסום את המעבר מכפרי המשולש אל פנים המדינה, ולגרש תושבים אל מעבר לירדן. שתי התוכניות בוטלו כשהתברר שהמלחמה נועדה להתנהל בסיני, אך כדברי רוביק רוזנטל שחשף את הסיפור הזה שנים רבות לאחר מכן, תוכניות הגירוש "נשארו באוויר".

בכפרי המשולש הוכרז עוצר ונקבע כי יש לירות כדי להרוג את מפריו. כמה עשרות תושבים, בהם נשים וילדים, שלא ידעו על העוצר, איחרו לשוב לכפר קאסם. הם באו בקבוצות, ברגל, במשאית או רכובים על אופניים. אנשי משמר הגבול הציבו אותם בשורות וירו בהם למוות, ככל שהגיעו, קבוצה אחרי קבוצה, בהתאם לפקודה. על פי המניין הרשמי נהרגו באותו היום 47 בני אדם; האנדרטה שהוקמה בכפר מנציחה גם את הזקן שנפטר משבץ לב כששמע שבנו בין הנפגעים, ואת התינוק שהיה ברחמה של אחת הנרצחות.

בכפר קאסם חיים כיום שבעה ניצולים שזוכרים הכל; רוב 18 אלף תושבי הכפר נולדו אחרי הטבח, אך הם חיים אותו כמרכיב בין מרכיבי זהותם. איוב עלי טהא היה אז בן שנתיים. הוא זוכר בדיוק כיצד נודע לו שאביו היה בין הנרצחים: על פי מצבה של סבתא. כששמעה שבנה נורה למוות - התעוורה וגם לקתה בשיתוק חלקי; נכדה נשלח לטפל בה. הזקנה האשימה את עצמה במות בנה: "אבא שלך רצה שנהגר לסעודיה", נהגה לומר שוב ושוב: "אני לא רציתי לעזוב את כפר קאסם. אילו הסכמתי - לא היה נהרג".

כשהיה בן שבע התבקש איוב על ידי צעירים בוגרים ממנו להסתיר את כרוזי הזיכרון השנתיים, שפורסמו בניגוד להוראות הממשל הצבאי. הוא ראה בכך מעשה גבורה מחתרתי, לזכר אביו השאהיד. בנו מוחמד, תלמיד י"א, מכיר היטב את הסיפור; הוא קושר את הטבח בממשל הצבאי שערביי ישראל היו נתונים בו בשנות ה-50 ומאמין שבדמוקרטיה הישראלית זה לא יכול לקרות שוב. השייח עבדללה נימר דרוויש, אמר לעומת זאת שטבח כפר קאסם נמשך כל הזמן.

דגל שחור

שייח עבדללה כיבד אותנו בממתקי עיד אל-פיטר. מייסד התנועה האיסלאמית, תושב כפר קאסם, נמנה כיום עם הדוברים המרכזיים של הציבור הערבי בישראל, איש כריזמטי ומאיר פנים. באותו הערב עקב אחרי חדשות הטלוויזיה; אירועי הדמים בעזה העכירו את מצב רוחו. הוא נטה למתוח קו ישיר בין טבח דיר יאסין לטבח כפר קאסם ובין זה לבין יום האדמה ואירועי אוקטובר וכל מה שקרה מאז ועד היום, בישראל ובשטחים. הטבח בכפר קאסם הוליד סיסמה חזקה, אמר השייח: "לא עוד". הוא הרים את קולו וחזר על המלים שוב ושוב, בקרשנדו: "לא עוד, לא עוד". פתאום השתתק: הסיסמה קרסה, אמר. לצערו הרב הוא מעריך שארבעים אחוז מהישראלים אינם תומכים בדו-קיום בין יהודים לערבים ולא בפשרת שלום. לעומת זאת חישב השייח ומצא שכ-15 אחוז מבין תושבי כפר קאסם נמנים כיום עם צאצאי הקרבנות; על כן הוא מתגאה בתושבי כפרו, אמר.

קצת התווכחנו על כך. במחשבה שנייה הסכים דרוויש שטבח כפר קאסם היה בכל זאת אירוע חריג. הוא הוליד כמה ביטויים שעוצמתם אדירה, כמו "תקצור אותם" (זה נוסח הפקודה לחיילים להרוג את תושבי הכפר) אך גם "דגל שחור", ציווי משפטי ומוסרי שהתגבש במהלך המשפט.

המשפט התנהל ברובו בדלתיים פתוחות. הוא חולל דיון ציבורי בשאלות יסוד של מוסר ודמוקרטיה: 12 שנים אחרי מלחמת העולם השנייה התנהל הדיון הזה על רקע השואה;. בנימין הלוי, לימים אחד משופטיו של אדולף אייכמן, שאל את אחד הנאשמים אם היה מצדיק גם חייל נאצי שציית לפקודה. שייח עבדללה יודע להעריך זאת. הלוי חש כי הפקודה להרוג את תושבי כפר קאסם היתה "בלתי חוקית בעליל", והגדיר: דגל שחור כמו מתנוסס מעל פקודה כזו, "אי החוקיות שלה דוקרת את העין ומקוממת את הלב, אם העין אינה עיוורת והלב אינו אטום". זו היתה הגדרה ספרותית, לא משפטית. היא אינה טובה מספיק; עד היום לא נמצאה טובה ממנה. מכאן חשיבותה.

שמונה נאשמים, בהם קצין בדרגת רב סרן, שמואל מלינקי, נדונו לתקופות מאסר שבין 7 ל-17 שנים. בערעור הופחת עונשם וסמוך לאחר מכן קיבלו חנינה. קצין בדרגת אלוף משנה, יששכר שדמי, זוכה מרוב ההאשמות והוטל עליו קנס בסך גרוש אחד, בשל הטלת עוצר ללא סמכות. מלינקי, היה לקצין הבטחון של הכור הגרעיני, אחר כך קיבל תחנת דלק. סגן גבריאל דהאן, שנדון תחילה ל-15 שנות מאסר - החליף את שמו לדגן והתיישב בפאריס כנציג הבונדס.

שימו לב ילדים

משרד החינוך מסר השבוע כי "אירועי כפר קאסם" נלמדים זה השנה השמינית במסגרת לימודי האזרחות כחלק מפרק החובה שכותרתו ציות לחוק בשלטון דמוקרטי וסוגיית פקודה בלתי חוקית בעליל. זה לא מספיק, אמר הסופר עולא עיסא. הפרשה צריכה מקום בשיעורי ההיסטוריה, לא רק בשיעורי אזרחות. לטיף דורי הציע לשרת החינוך לציין את הטבח בשעת מחנך. הוא קיבל תשובה מיועץ ושמו פדל איברהים, חמש שורות אורכה: למרבה הצער מכתבו הגיע בהתראה קצרה מדי; אולי בשנה הבאה. המשרד מסר כי ינחה את מנהלי בתי הספר לציין את יום השנה. דוברת במשרד החינוך ציטטה את השרה יולי תמיר: "הטבח והמשפט שבא בעקבותיו הפכו לאבן יסוד בתודעה הלאומית של החברה הישראלית והטמיעו בקרב דורות של מפקדים וחיילים בצבא הגנה לישראל את הגבול המוסרי, לפיו יש לפעול". במלים אחרות הפנמנו את הלקח, מה יפה וטוב.

לא ממש, מורתי. סיפור המעשה סופר שוב ושוב, בעיתונים, בספרים, בסרטים והתגבשה גם תשובה לשאלה מדוע רצחו שוטרי משמר הגבול עשרות מתושבי הכפר: לא, לא רק מפני שצייתו לפקודה בלתי חוקית בעליל, כי אם גם מפני ששנאו ערבים. צה"ל מסביר לרבים מחייליו מהי פקודה בלתי חוקית בעליל, וב-50 השנים האחרונות לא אירע בישראל טבח כפר קאסם שני. ייתכן שפה ושם היה מי שנזכר ברגע הנכון בכפר קאסם וריסן את עצמו. ראש המועצה, סמי עיסא, מעריך שעד היום יש פקידים במשרדי הממשלה המגלים כלפי כפרו רגישות מיוחדת, בהשפעת הטבח; משמר הגבול נוהג להישאר מחוץ לכפר. אך לא כל חייל שומע במסגרת שירותו שיש פקודות אשר אסור לו לבצע; צה"ל עושה כמיטב יכולתו כדי לדכא כל סרבנות מצפון; חיילים יורים בתושבים פלסטינים כחלק משגרת הכיבוש; גם שוטרים הפועלים בישובי הערבים בישראל עושים זאת לא אחת עם אצבע קלה על ההדק; אביגדור ליברמן בממשלה.

בכפר קאסם חשים שהמדינה עוד חייבת לקבל על עצמה את האחריות המוסרית לטבח. הנה הזדמנות למחווה הסטורית של הגינות ופיוס, בצורת הודעה מפי נשיא המדינה, יושבת ראש הכנסת או ראש הממשלה. שום דבר. ראש המועצה עיסא אינו מתפלא: "ישראל החמיצה את ערביי המדינה", אמר. עד לפני שנים אחדות נהגה המועצה להזמין את נציגי הממשלה להשתתף באזכרה השנתית; בדרך כלל לא באו. השנה לא הזמינו. *



בגדי חללים וחפצים אישיים. מרכז ההנצחה בכפר


לטיף דורי על רקע האנדרטה לחללי הטבח. הראשון שתיעד את סיפורי הזוועה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו