בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חם, מתחמם, רותח

אל גור הוא אחד האנשים הכי מצחיקים שיש, והסרט "אמת מטרידה", העוקב אחר מאבקו בהתחממות כדור הארץ, הוא הסרט המבהיל ביותר שנראה אי פעם. כך אומר דייוויס גוגנהיים, במאי הסרט, שעלה בסוף השבוע לאקרנים בישראל

תגובות

עשר מתוך 14 השנים האחרונות היו השנים החמות ביותר בתולדות העולם, והתהליך הזה רק ילך ויימשך. זו אחת מפיסות המידע הכלולות בסרט התיעודי "אמת מטרידה", שעלה לאקרנים בישראל בסוף השבוע ומתריע נגד סכנותיה של התחממות כדור הארץ. לטענת הסרט - שכבר היה לאחד הסרטים התיעודיים המצליחים ביותר מבחינה כלכלית בתולדות הקולנוע - לפנינו עדיין עשר שנים שבהן אנחנו יכולים לפעול לעצירת התהליך הזה; אחר כך יהיה מאוחר מדי. מה הפלא, אם כן, שהסיסמה המלווה אותו קובעת שזה הסרט המבהיל ביותר שנראה אי פעם. לרוב יש בסיסמאות האלה מידה של הגזמה. הפעם זה כמעט נראה נכון.

את הסרט ביים דייוויס גוגנהיים, במאי סרטים תיעודיים ועלילתיים בן 42, שהיה גם לאחד ממפיקיו, אף שלא יזם את הפקת הסרט. בשיחת טלפון מלוס אנג'לס, שבה הוא מתגורר עם אשתו, השחקנית אליזבת שו ("לעזוב את לאס וגאס"), ושלושת ילדיהם, מספר גוגנהיים כי הצטרף לפרויקט ביוזמתם של המפיקים לורנס בנדר ולורי דייוויד. בנדר הפיק בין השאר את כל סרטיו של קוונטין טרנטינו, דייוויד היא פעילה נמרצת בתחום שימור הסביבה (וגם אשתו של לארי דייוויד, יוצר הסדרות "סיינפלד" ו"תרגיע", שבה הוא גם מככב).

"אני מעולם לא הייתי פעיל בענייני סביבה או מודע במיוחד לבעיות האלו", מספר גוגנהיים, "כך שדי הופתעתי כשלורי ולורנס פנו אלי לביים את הסרט ולהפיק אותו יחד עמם. ועוד יותר הופתעתי כשסיפרו לי שהרעיון הוא לבסס את הסרט על מופע השקופיות שאל גור, סגן הנשיא לשעבר, מציג ברחבי ארצות הברית מאז שהפסיד בבחירות ב-2000. ידעתי שגור הקדיש את עצמו למאבק בהתחממות הגלובלית, והערכתי אותו על כך, אבל לא הבנתי איך אפשר לעשות סרט שמתבסס על מצגת שקופיות, שמלווה בהרצאה; ועוד הרצאה שנישאת מפיו של פוליטיקאי, שמעולם לא נחשב בארצות הברית לדמות קומוניקטיווית או מבדרת במיוחד. לגור היה בארצות הברית דימוי של פוליטיקאי מאובן מעט בהופעתו ואפילו קצת משעמם. לפיכך לא חשבתי שהוא השליח הנכון להעביר את המסר. סברתי שזה פשוט רעיון רע, שעלול אפילו להיות חרב פיפיות; כלומר, במקום לסייע למאבק הוא עלול להזיק לו".

נסחפתי

גוגנהיים שינה את דעתו אחרי שדייוויד ובנדר שיכנעו אותו לבוא לאחת מהופעותיו של גור. "זה היה מהמם. עשר דקות מתחילת המופע מצאתי את עצמי מעורב לחלוטין בנאמר על הבמה. המסר היה כה צלול והקונצפט החזותי היה כה רב עוצמה, שנסחפתי לתוך האירוע באופן מוחלט. כוחו של האירוע נבע מכך שגור לא הציג את עצמו על הבמה כפעיל סביבה - יש להם לפעמים דימוי קיצוני ואף פנאטי - אלא פשוט כאזרח מודאג, שמדבר עם קהלו בגובה העיניים; דווקא משום כך הוא מצליח לערב אותו בסיפור שהוא מציג על הבמה, סיפור שלדעתו, ואני מסכים אתו, מייצג את הסכנה הגדולה ביותר שמאיימת היום על עתיד האנושות. עוד בזמן האירוע החלטתי שאם יש משהו שחשוב לי לעשות עם חיי, הרי זה להתריע מפני סכנותיה של ההתחממות הגלובלית. גם אם עדיין לא היה לי מושג איך עושים סרט שמתבסס על הרצאה ומופע שקופיות".

אז איך באמת פתרת את הבעיה הזאת?

"בכך שהחלטתי במידה מסוימת לשנות את ההדגש של האירוע שאני מתעד. לא שיניתי את אופי המופע של גור, אף על פי שהוספנו לו כמה אפקטים מתוחכמים יותר ובעלי סגנון קולנועי יותר; כל העזרים החזותיים שגור השתמש בהם בהרצאותיו היו 'תוצרת בית', כלומר עוצבו על ידו בעזרת עוזריו. אבל כבר בפגישתי הראשונה עם גור אמרתי לו שהסרט יעבוד אם בנוסף לנתונים שיחשוף, הוא גם יציג את הסיפור של גור עצמו. 'זה חייב להיות אישי', אמרתי לו, 'זה חייב להיות סרט שמאפשר סוף סוף לציבור האמריקאי להכיר את אל גור כפי שהוא באמת'.

"כשהתחלנו לעשות את הסרט ידעתי שאחת הבעיות שלנו היא שבעוד הקהל שבא למופעים של גור נהנה מעצם העובדה שהוא נמצא בנוכחותו של מי שהיה סגן נשיא ארצות הברית ומועמד לנשיאות, הרי בסרט החוויה האינטימית והמרגשת הזאת אינה קיימת. לפיכך החלטתי לשים דגש רב על סיפורו האישי של גור. סברתי שאם לסרט יהיה גם נפח של דרמה פרטית ואישית, יש סיכוי שהציבור ייענה למסר הכלול בו.

"גם לי, לפני שפגשתי אותו לראשונה, לא היה מושג מיהו בדיוק אל גור", ממשיך גוגנהיים. "הבעיה שלו היא שהאינטלקט שלו כה חריף, שאפשר לפרש אותו בצורה לא נכונה ולראות בו מישהו שכולו שכלתנות. למעשה גיליתי מישהו שכל כך נלהב לנושא שבו הוא עוסק בשש השנים האחרונות, שזה כמעט גובל באובססיה. מעולם לא פגשתי מישהו שיש לו מוסר עבודה כה גבוה והוא כה מעורב בכל פרט של העבודה שהוא עושה. אני מראה את זה בסרט בסצינות במטוס, למשל, שבהן גור שואל אותי על פרטים מסוימים של המופע. גור מתייחס למאבק שלו בסכנת ההתחממות באותה אינטנסיוויות שהשקיע בקמפיינים הפוליטיים שלו. מה שמניע אותו הוא האמונה שאפשר עדיין לשנות את המצב ולהציל את האנושות מהשואה שמאיימת עליה. חוץ מזה, יש לו הומור מצוין. הופתעתי לגלות שהוא אחד האנשים המצחיקים ביותר שפגשתי אי פעם".

לא סרט פוליטי

מה היתה מטרתכם בעשיית הסרט? להתריע? לגייס קולות למאבק? להציע פתרונות?

"אני מאמין שאם במאי יוצא לעשות סרט עם אג'נדה מוגדרת מאוד הוא בסופו של דבר נכשל, מכיוון שהוא מוצא את עצמו לכוד בתוך האג'נדה הזאת, ואין לו החופש היצירתי לסטות ממנה במידת הצורך. אני החלטתי שהסרט יציג את סיפורו של אל גור והמאבק שלו, ואני מאמין שמזה נובעת ההצלחה של הסרט. היו המון סיבות שאנשים לא ירצו לראות את הסרט - הנושא, אל גור עצמו והעובדה שבכלל סרטים תיעודיים לרוב אינם מוצר קולנועי מושך במיוחד. אבל כפי שהוכיחו כבר ההופעות החיות של גור, שהתקיימו בכל רחבי אמריקה, אפילו בעיירות הנידחות ביותר, אנשים הכירו בכך שיש אמת במה שאנחנו מציגים בסרט. לכן גם החלטנו לכלול את המלה הזאת, אמת, בשמו של הסרט".

האם ההצלחה של הסרט נבעה גם מאהדה מחודשת לגור, המשקפת את ההתנגדות ההולכת וגוברת בארצות הברית לנשיא בוש?

"אינני בטוח. לא יצאנו לעשות סרט פוליטי. אני מאמין שההצלחה של הסרט נובעת מכך שהוא אינו מפנה אצבע מאשימה לאחת משתי המפלגות, אלא שהוא ניצב מעבר לחלוקה המפלגתית האמריקאית. היו אנשים שהצהירו שהם לא ילכו לראות את הסרט כי אל גור משתתף בו; אבל אם הם כן צפו בו, הם גילו שזה לא סרט כזה. זה לא סרט שמשתמש בסוגיה של ההתחממות הגלובלית לצורך ניגוח פוליטי".

בסרט נאמר שסכנת ההתחממות הגלובלית אינה סוגיה פוליטית, אלא מוסרית. האם אתה מאמין שאפשר לעשות את ההבחנה הזאת?

"מובן שלנושא שבו אנו עוסקים בסרט יש גם השלכות פוליטיות. אבל גור מאמין, ואני מסכים אתו, שרק ברגע שאנשים תופשים שסוגיה מסוימת היא בראש וראשונה עניין מוסרי, אז הם מוכנים להתגייס למענה. גור מאמין שזה מה שקרה בשנות ה-60 עם המאבק לזכויות האזרח בארצות הברית; שהמאבק נהפך לכללי ואפקטיווי רק ברגע שכלל הציבור תפש שזה עניין מוסרי ולא פוליטי. זה מחזיר אותי למלה אמת. זה מה שנפלא בה, שאין לצד אחד של המתרס הפוליטי חזקה עליה; היא פועלת משני צדי המתרס הזה".

הנשיא הבא לשעבר

בתחילת הסרט גור מציג את עצמו כ"הנשיא הבא לשעבר של ארצות הברית". במסיבת עיתונאים שהתקיימה בפסטיבל קאן האחרון בעקבות הקרנת הסרט הכריז גור שאין לו שום כוונה להתמודד פעם נוספת על נשיאות ארצות הברית. בסרטו של גוגנהיים יש הרגשה שבנוסף למטרותיו הרשמיות, יש בו גם כוונה להציג לציבור, שבדרך כלל מתייחס לפוליטיקאים בציניות, דימוי של פוליטיקאי שונה מעט: פוליטיקאי שנהפך למורה, למטיף, ללוחם למען הצלתה של האנושות.

"כשחושבים על זה", אומר גוגנהיים, "יש משהו די הירואי במה שעבר על גור בשש השנים האחרונות. הוא לא רק הפסיד בבחירות לנשיאות, אלא ההפסד שלו היה קשור בשערורייה ועד היום רבים משוכנעים שהנשיאות נגזלה ממנו. במקום לפרוש, לכתוב ספר, לצאת למסע של יחסי ציבור ולהרצות לפני קהל יוקרתי ברחבי העולם תמורת סכומי כסף גדולים, בחר גור להקדיש את עצמו למאבק בסכנת ההתחממות הגלובלית, והוא חוצה את ארצות הברית עם מופע השקופיות שלו ולעולם אינו לוקח שכר תמורת הופעותיו.

"לקח לי די הרבה זמן לשכנע את גור להציג בסרט את הסיפור הפרטי שלו. הוא רצה להצניע אותו. אבל לבסוף הוא השתכנע, בעיקר משום שנושא ההתחממות הגלובלית כה חשוב לו. הוא מתעסק בו, אגב, מאז שנות ה-70, אף שזה לא נושא פופולרי כמו נושאים אחרים שפוליטיקאים ולוביסטים מתגייסים אליהם.

"הבעיה העיקרית שלנו בעשיית הסרט היתה שאלת הזמן", מוסיף גוגנהיים. "מכיוון שהנושא דוחק, ידענו שעשיית הסרט אינה יכולה להימשך זמן רב מדי. ואמנם הספקנו להשלים את הפקת הסרט בתוך חצי שנה, שבמהלכה אירעו כמה אסונות טבע שנהפכו לחלק מהסרט. ב-29 באוגוסט 2005, למשל, היינו אמורים לצלם בניו אורלינס, שם גור היה אמור להציג את המופע שלו ולהתריע על הסכנות הגלומות באזור המסוים ההוא; אבל קיבלנו התראה שלא נבוא מכיוון שצפוי הוריקן. זה היה אסון קתרינה, כמובן, שהתיעוד של תוצאותיו נכלל בסרט. הרגשנו כאילו אנו עדים להיסטוריה בהתהוותה והיא מעידה על האמת הכלולה במסר שאנחנו מנסים להעביר בסרט".

מה כל אחד יכול לעשות

דייוויס גוגנהיים הוא בנו של צ'ארלס גוגנהיים, במאי של סרטים תיעודיים שזכה בשלושה פרסי אוסקר על בימוי סרטים קצרים והיה מועמד שש פעמים נוספות. האב - שלדברי בנו ביקר כמה פעמים בישראל ואף צילם כאן - מת ב-2002. סרטו האחרון היה "ברגה: חיילים ממלחמה אחרת", שהציג את סיפורם של 300 חיילים אמריקאים שנשבו על ידי הגרמנים, ומכיוון שרובם היו יהודים נשלחו למחנה ריכוז במקום למחנה שבויים ומרביתם נספו. "אבי היה המורה הגדול שלי", אומר גוגנהיים. "כל סרטיו עסקו בנושאים חברתיים ופוליטיים, והוא זה שלימד אותי שכל סרט הוא אישי". גוגנהיים עצמו ביים סרטים תיעודיים וגם פרקים של סדרות טלוויזיה רבות, כגון "שולחן לחמישה", "NYPD", "זהות בדויה", "המגן", "24" ו"מספרים". ניסיונותיו בתחום הסרט העלילתי לא נחלו הצלחה עד כה, אך הוא מתכוון להמשיך בהם.

"אני אוהב לעבור מתחום לתחום", אומר גוגנהיים, "כעת אני מביים סרט עלילתי ושמו 'גרייסי', שהוא סרט נעורים שעלול להיראות טריוויאלי בהשוואה ל'אמת מטרידה', אבל גם לו יש עוצמה רגשית. אבל אין כמו עשיית סרט תיעודי מבחינת הסיפוק. שם טמונה האמת; שם טמונה האפשרות להשפיע ולגרום לשינוי. 'אמת מטרידה' ללא ספק הגביר את המודעות בארצות הברית לסכנה של ההתחממות הגלובלית. עשרות מאמרי מערכת נכתבו בנושא בעקבות הסרט ופוליטיקאים נוספים התגייסו למאבק, ובהם ג'ון מקיין, שמתכוון לרוץ לנשיאות מטעם המפלגה הרפובליקאית וזה אחד הנושאים המרכזיים במצע שלו.

"בסרט שעשינו לא הצענו פתרונות לבעיה", הוא מציין, "חשוב היה לנו קודם כל להתריע. בקלטת הדי-וי-די של הסרט, לעומת זאת, נכלול הנחיות בנוגע למה שכל אחד יכול לעשות כדי להיאבק בסכנה בביתו או במקום העבודה שלו. נראה שכל אדם יכול לקבל אחריות על חייו ועל גורלו שלו ושל האנושות כולה; נוכיח שהמאבק הוא באמת אישי".



אל גור ב"אמת מטרידה"; למטה: דיוויס גוגנהיים. לדבריו, "גור לא הציג את עצמו על הבמה כפעיל סביבה אלא פשוט כאזרח מודאג"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו