טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

השבוע שבו סאו פאולו בערה

מושל מדינת המחוז הגדולה בברזיל, ז'רלדו אלקמין, שהפסיד השבוע במרוץ לנשיאות, נחשב לאחראי להתפוצצות האוכלוסייה בבתי הכלא של סאו פאולו ולתנאים התת-אנושיים בהם. לא פלא שבמאי האחרון החליטו כמה כנופיות להבעיר את העיר החשובה ביותר בדרום אמריקה

תגובות

לה מונד

המשפחות חושבות על כך עכשיו כל יום ראשון, בשעת הביקורים: ב-14 במאי, יום האם, התפשט מרד אסירים ב-82 מוסדות כליאה במדינת המחוז סאו פאולו, "בפקודת" אסירים שהזדהו כחברי כנופיית אסירים הידועה בראשי התיבות PCC. מאות הורים מצאו את עצמם לפתע בני ערובה של האסירים המתמרדים.

החומות והסורגים לא מנעו מהפקודה לזלוג החוצה: משתפי הפעולה עם הארגון מחוץ לבתי הכלא זרעו בהלה וטרור בסאו פאולו, בירתה הכלכלית של דרום אמריקה. בתוך שבוע אחד נהרגו במדינת המחוז 493 בני אדם, מהם 163 בעיר עצמה, בהתקפות על תחנות ורכבי משטרה ועל אוטובוסים, ש-299 מהם נשרפו כליל מבקבוקי מולוטוב. 30 אסירים ו-33 שוטרים וסוהרים נורו למוות. זהותם ונסיבות מותם של כל השאר אינם ידועים.

"אני זוכר טוב מאוד את יום שני 15 במאי", משחזר ז'ואקים, נהג מונית בן 51 שגר בפרבר העוני אינטרלאגוס. "אי אפשר היה לראות אוטובוס אחד. מעולם לא עבדתי כפי שעבדתי באותו יום. אבל היה קשה לנסוע".

רוב האירועים האלימים התרחשו בפרברים העניים, אבל הבהלה חילחלה גם לרבעים העשירים והמטופחים של סאו פאולו. דיברו על מטעני חבלה ברכבת התחתית, על שדות תעופה שנסגרו, על בנקים שהותקפו. מה שאירע בפועל הוא שמשרדים וחנויות נסגרו, שדרות פאוליסטה, הרחוב המרכזי בעיר, התרוקנו, ופקקי ענק שיתקו את העיר.

אירועי מאי אינם הפעם הראשונה ש-PCC מפגין את כוחו. בפברואר 2001 אירגן מרד ענק ב-29 בתי כלא, שתואם באמצעות טלפונים ניידים. הארגון הוקם ככל הנראה ב-1993, כנקמה על טבח האסירים בקרנדירו, בית הכלא הגדול ביותר בדרום אמריקה באותם ימים, שנודע לשמצה בתנאים התת-אנושיים שבו ובמרידות אלימות של אסירים. באוקטובר 1992 נכנסו כוחות מיוחדים של המשטרה הצבאית לכלא כדי להשתלט על מרד. בפעולות הדיכוי נהרגו, לפי הדיווחים הרשמיים, 111 אסירים.

מעשה הדיכוי הקטלני הזה - שבעקבותיו לא נענש אפילו שוטר אחד ורק שמונה משפחות של אסירים זכו לפיצויים מהמדינה - תואר בספרו של רופא בית הכלא, דראוזיו וארלה, שהופץ ביותר מחצי מיליון עותקים, תורגם לשפות רבות ושימש השראה לסרטו של הבימאי המפורסם הקטור בבנקו, שהשתתף בפסטיבל קאן ב-2003.

השלטונות יצרו מפלצת

קרנדירו, סמל לשגרה המזעזעת של בתי הכלא בברזיל, נבנה ב-1956 ונהרס ב-2002 בנוכחות מאות בני אדם שהוזמנו למקום על ידי מושל סאו פאולו דאז, ז'רלדו אלקמין, מועמד המפלגה הסוציאל-דמוקרטית בבחירות האחרונות לנשיאות. אלקמין הפסיד ביום ראשון האחרון לנשיא הנוכחי, לואיש אינאסיו לולה דה סילווה.

מושלי מדינות המחוז הם האחראים בברזיל למערכת הענישה. ביום שבו נהרס קרנדירו נראה אלקמין מאושר במיוחד. "עידן חדש נולד במערכת הענישה של סאו פאולו", אמר. אבל תחושת האופוריה לא נמשכה זמן רב. אף שאלקמין הכריז בקמפיין הבחירות שלו ש"עשה את שלו" בסוגיית בתי הסוהר, אמינותו כמנהיג נפגעה קשות במהומות מאי.

מפלגתו של אלקמין שולטת בסאו פאולו מאז 1994. מאבקה באלימות ברחובות מתבטא בכליאה שיטתית, שגרמה לכך שבתוך 12 שנה עלה מספר בתי הכלא מ-60 ל-144, ואוכלוסיית האסירים שולשה - מ-55 אלף ל-143 אלף בני אדם. כ-40% מהאסירים בברזיל כלואים בסאו פאולו. "רשויות סאו פאולו יצרו מפלצת", מאשרת ז'ולייטה למגרובר מאוניברסיטת "קנדידו מנדס" בריו דה ז'ניירו. "ככל שיש יותר אסירים, כך יש יותר בעיות הקשורות לכליאה, לביטחון, לסיוע משפטי, לבריאות ולהיגיינה".

PCC טוען שהוא נאבק "בדיכוי בבתי הכלא". הארגון אף גיבש אמנה שלפיה אין לקבל "שקרים, בגידה, אגואיזם", אך יש להעריך "את האמת ואת האחווה, אחד בשביל כולם וכולם בשביל אחד". אנשיו תובעים כעת להבטיח את תנאי המעצר הטובים ביותר, אך מעל לכל הוא נאבק כדי לגונן - מחוץ לכותלי בית הכלא ובתוכו - על הברחות מכל סוג שהוא, ובעיקר על הברחת סמים.

נדיר למצוא מייסדים של PCC ששרדו את הקרבות ונשארו בחיים. השם המוכר ביותר כיום הוא "מרקולה", שמוצג כראש הכנופייה וכאדם גאה וכריזמטי. מרקולה הורשע בשוד בנקים ונעצר באזור פרסידנטה ברנרדס, כ-800 ק"מ מסאו פאולו. הוא ירש את קודמו, "גלאירו", ומנהיגי כנופייה אחרים שנרצחו בכלא.

"אירועי מאי הם באחריות מדינת המחוז סאו פאולו", מסכים המפקח החדש על מנגנוני הענישה במחוז, אנטוניו פריירה פינטו. "היה כאן היפוך ערכים. נעשו ויתורים לא מוצדקים לאסירים. מדינת המחוז נהפכה בת ערובה של הכנופיות". פריירה פינטו מייחס את הרגיעה הנוכחית בבתי הכלא ל"חזרה לביטחון ולמשמעת", ולבידודם של מנהיגי PCC. גם אם אי אפשר להבטיח שאירועים כאלה לא יישנו, הוא אומר, המערכת בשליטה.

פריירה פינטו טוען שהמוניטין של PCC "נופחו" על ידי התקשורת, אך רוב בתי הכלא בסאו פאולו נמצאים כיום בשליטתו. בסך הכל נשלטים בתי הכלא במדינת המחוז על ידי כחצי תריסר ארגונים, בהם גם כת השטן. הסוהרים אינם מערבבים בין חברי הכנופיות השונים, משום שעימות בין חברי כנופיות יריבות עלול להיות קטלני.

עבודה או לימודים הם מחזה נדיר בבתי הכלא האלה. שיעור החוזרים לכלא לאחר ריצוי עונשם מוערך ב-60%. כדי להימנע מהתלהטות היצרים בגלל האבטלה, ובשל מחסור בכוח אדם, האסירים לא ננעלים לאורך זמן בתאיהם.

בבית הכלא "אדריאנו מאריי", הסמוך לנמל התעופה הבינלאומי גוארוליוס, 200 סוהרים שומרים על 2,160 אסירים, בחלל שנועד לאכלס אלף אסירים. סאו פאולו זקוקה ל-30 אלף סוהרים נוספים. ב-2005 עמד היחס בין אסירים לסוהרים על 4.9 אסירים לסוהר אחד, זאת בהשוואה ל-2.17 אסירים לסוהר אחד ב-1994.

באדריאנו מאריי הדלתות נפתחות מדי בוקר בשמונה בבוקר. האסירים מנקים את תאיהם, ומכינים לעצמם ארוחת בוקר. בצהריים הם חוזרים לתאים בשביל לקבל את ה"מרמיטש", ארוחות מוכנות המסופקות להם מבחוץ. הם רשאים לצאת מהם שוב עד 17:00, השעה שבה עורכים סוהרים בלתי חמושים את ספירת האסירים. בשעות הלילה מהבהבים האורות הכחלחלים של מקלטי הטלוויזיה בתאים.

בחודש יוני, זמן קצר לפני משחקי גביע העולם, הרשו הרשויות להכניס לתאים טלוויזיות עם מסכים שטוחים, "כל עוד התשלום חל על האסירים". 23 מקלטים כאלה נכנסו לכלא אווארה. "זה עדיף מבחינת החיפושים, זה לא מחייב אותנו לפרק מקלטים גדולים שלתוכם מוחדרים טלפונים ניידים, סמים, תערים, או רובים", אומר בציניות אנטוניו פריירה, מזכ"ל איגוד הסוהרים.

חופרים מנהרות

במתקני כליאה שבהם אין אולמות ביקורים, למגע עם העולם החיצון זוכים רק אסירים "מיוחסים". הסוהרים טוענים שהם לא יכולים לפקח על החבילות שמקבלים האסירים, על אלפי הארוחות המוכנות שמוכנסות מדי יום לכלא, על פרקליטי העבריינים, או על האורחות שבאות לביקורי ההתייחדות של ימי ראשון ושמתייצבות עמוסות בשקיות גדולות. השלטונות מתכוונים להציב גלאי מתכות בכניסה לכל בתי הסוהר.

"המשמעת והסדר אינם בתחום סמכותנו", אומר נשיא איגוד הסוהרים, ז'ואו מאצ'אדו. "המשימה שלנו היא לסכל בריחות". ואמנם, הסוהרים לא נכנסים לתאים אלא לביצוע חיפושים, וכשהם מלווים בשוטרים, נוהג שבעטיו יכולים האסירים לחפור מנהרות בלי שהוצאת האדמה תמשוך תשומת לב. "באחד מבתי הכלא גילינו 17 מנהרות מחודש מאי, ועשרה אסירים ברחו", מספר משאדו. "המנהרות נתמכו בקורות והיתה בהן תאורה חשמלית; יכולתי לעמוד בהן".

"האמת היא שרשויות המשפט כולאות את האסירים ואחר כך נוטשות אותם במתחמים בלתי אנושיים, שבהם מתייחסים לבני אדם כאל חיות", קובל האב ואלדיר, כומר הפועל זה שנים מטעם ארגון הקשור לכנסייה הקתולית, שבזכותו מצאו אסירים רבים שוב טעם להיאבק. אחד מהם הוא פ', שהורשע ברצח ובתקיפה מזוינת, נידון ל-24 שנות מאסר, וריצה 12 שנים מאחורי סורגים.

פ', ששוחרר על תנאי, עובד כספר כלבים בחנות לבעלי חיים, וגם מתמסר לתחביב שפיתח באגף מספר 9 בכלא קראנדירו: מוסיקה. הוא הקים שם, יחד עם שני חברים, את להקת "קומונידאדה קרסררייה", ("קהילת הכלואים"), שקיבלה ב-2001 רשות להקליט דיסק ראשון. הלהקה מתכוונת להקליט בקרוב דיסק נוסף, ולהופיע בחגיגות משפחתיות או בבתי הכלא.

פ' מכריז שהוא מוכן לעשות "הכל" כדי לא לחזור שוב לכלא. "זה היה קשה מדי, המערכת כותשת אותנו", הוא אומר אחרי 20 חודשי חופש. פ' טוען שלא היה מעולם חבר ב-PCC, אבל מודה שהארגון "עודד" את המוסיקה שלו.

מאז המרד במאי מתאמצים השלטונות לרגל אחר הארגון. לטענת המשטרה הפדרלית, היא חשפה קשר בינו לבין מקרי שוד בנקים שנעשו באמצעות מנהרות. המאמצים להפריד בין חברי PCC איפשרו לכנופייה להסתעף ולהתפשט גם אל מתקני כליאה אחרים בברזיל. לדברי הרשות לפיקוח על בתי הכלא, מונה כיום "מפלגת פשע זו" יותר מ-100 אלף חברים מכלל 361 אלף האסירים במדינה.



אסירים מחזיקים סוהר כבן ערובה, בעת המרידה הגדולה בבתי הכלא של סאו פאולו במאי השנה (בתמונה למטה: ז'רלדו אלקמין)



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות