בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מצעד הדמוקרטיה הישראלית

תגובות

עוד לפני שעיריית ירושלים תלתה את דגל הגאווה הראשון במסלולו המיועד של מצעד הגאווה, האירוע המתוכנן הפך להיות אחד משיאיו של המאבק למען זכויות האדם בישראל. ומאחר שכעת זה אינו רק מאבקה של הקהילה הגאה, יצעדו בצד הלסביות, ההומואים, הביסקסואלים והטרנסג'נדרס, כל אלה שדמותה של הדמוקרטיה הישראלית יקרה ללבם. תשומת הלב חורגת מגבולות ישראל: הארגונים המובילים של יהדות ארה"ב, לרבות הוועד היהודי האמריקאי, שתומכים בקהילה הגאה בארה"ב, עוקבים בעניין ובחשש אחרי המחול המטורף שמתרחש סביב המצעד - הרי ההתבטאויות שנשמעות נגד המצעד היו נחשבות כאנטישמיות שאין לה מחילה אם המלה "הומו" היתה מוחלפת ב"יהודי".

הטענה כי יש מקומות אחרים שאפשר לצעוד בהם, נכונה. אבל ירושלים היא עיר שחיים בה ערבים ויהודים, דתיים וחילונים, אנשים בעלי דעות שונות מקהילות מגוונות. כמו כן, חיים בה לסביות, הומואים, ביסקסואלים וטרנסג'נדרים, הדורשים להיות חלק מהמרקם העשיר - שהופך את העיר למה שהיא. אנו רוצים להפגין ברבים שאנו חלק מהחברה הישראלית ולכן צועדים בבירת ישראל, בפרהסיה המשותפת לכולם. זו לא פרובוקציה, אלא דרישה לשוויון ולהכרה.

כאשר ה"כתומים" הגיעו להפגין בכיכר רבין בלב תל אביב, העיר קיבלה אותם במאור פנים. הם התעקשו להשמיע את קולם במרכז העיר החילונית, השמאלנית, השונה כל כך מירושלים. הם רצו להיות במקום שאין מזוהה ממנו יותר עם השאיפה לשלום - באותה כיכר שבה לפני 11 שנה ההסתה הובילה לרצח. הכתומים הגיעו לכיכר רבין, התנועה בעיר עצרה מלכת, שלוות הגרים באזור הופרה, ובכל זאת הם התקבלו בברכה וקולם נשמע בגאון. איש לא עירער על זכותם לשאת את המסר שלהם במרחב הציבורי. לא נשמעו קריאות מפרנסי העיר לפגוע ב"כתומים".

המצעד בירושלים אינו מתקיים השנה בפעם הראשונה. זאת מסורת של כמה שנים, אף שאינה עתיקה כמסורות אחרות הקשורות לעיר הנצח. המצעד הוא השיא השנתי של מאבק הקהילה הגאה בירושלים ושל אנשי זכויות האדם בישראל לקידום סובלנות והבנה בבירה. זה אינו מאבק קל, ו"הבית הפתוח", מארגן המצעד, עושה עבודת קודש מול גילויי התנכלות והסתה בלתי פוסקים - ואכן, לפני שנה דקר אדם שלושה ממשתתפי המצעד.

דווקא סמוך ליום השנה לרצח רבין, עלינו לזכור ולהזכיר כמה קשות ורעות יכולות להיות תוצאותיה של הסתה. מצער שגם כעת, הפעם נגד הקהילה הגאה, ההסתה מתחילה מבתי הכנסת. מפתיע שאל הרבנים והמנהיגים של הימין הדתי, שכל כך בקלות מתירים את דמם של אלה שאינם חושבים כמוהם, מצטרפים אלה שאז היו מטרת ההסתה - המשנה לראש הממשלה, שמעון פרס, חתם בביתו של הרב עובדיה יוסף על עצומה נגד המצעד; לעצומה הצטרף גם השר בנימין בן אליעזר, יו"ר העבודה לשעבר. הפליאה לעשות שרת החינוך, יולי תמיר, האמונה בין השאר על החינוך לדמוקרטיה, שאמרה שצעידה בלב ירושלים היא התרסה.

יכול להיות שמוגזם לדרוש מהרבנים להפגין אחריות ציבורית, אך צריך לדרוש מתמיר, פרופסור לפילוסופיה פוליטית, להבין את החשיבות שבדרישה לצעוד. מתברר שהמסר של כבוד, שוויון, סובלנות וגאווה אינו מובן מאליו גם במרכז המפה הפוליטית, והוא צריך לחלחל אל נבחרי ציבור במפלגות קדימה והעבודה. ואף אם לא נצפה מפרס לעבור במצעד הגאווה בדרכו למשכן הנשיא, מצער שחתן פרס נובל לשלום חושב שהדרך לכס הנשיאות עוברת דרך ביתו של עובדיה יוסף ולא באמצעות מסרים של שלום וסובלנות. בפעם הבאה שוועדת הפנים תתכנס לדון במצעד, כדאי שמלבד חמשת חברי הכנסת של מרצ תגיע גם שרת החינוך להדוף את ההתקפות הפרועות.

הכותב הוא רכז גאווה בצעירי מרצ ובארגון הבינלאומי של הצעירים הסוציאליסטים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו