בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

איך (ולמה) נטשנו את PETAH TIQWA

כבר שנים מגחכים הנהגים למקרא תעתיק שלטי הדרכים בישראל לאנגלית. כעת הוחלט על שינוי שיטת התעתיק, אבל לא כל המוזרויות ייעלמו

תגובות

בקיץ 1998 עמדה באולם הנוסעים הנכנסים של נמל התעופה בן גוריון קבוצת אנשים עם משימה משונה במקצת. הם ניגשו אל תיירים מופתעים וביקשו מהם להגות 25 שמות מקומות עבריים בישראל, כתובים בתעתיק לכתב לטיני.

הפנייה לתיירים נעשתה במסגרת מחקר שערכתי, בסיוע החברה הממשלתית לתיירות, עם גבור התלונות של נהגים ישראלים על כללי התעתיק הרשמיים, שנקבעו על ידי האקדמיה ללשון העברית, לשימוש בשלטי דרכים בישראל. רבים שאלו מדוע מתורגמים שמות יישובינו לאנגלית בשילוט מע"צ בכבישים ובמפות הרשמיות בכתיב כה מוזר וחסר היגיון. עיקר הקצף יצא על ייצוג האות ו' על ידי W, צ' על ידי Z (עם קו תחתי), ק' על ידי Q (ללא U אחריה כמקובל בשפות האירופיות), השימוש באות E לייצוג כל שווא נע, וכן על השימוש ב-IYY לתיאור הצירוף של חיריק שלאחריו י' דגושה. כמעט כל הכתבות שהתפרסמו בעיתונות בנושא זה התייחסו לחמשת הכללים האלה. המקרים הידועים ביותר הם PETAH TIQWA לפתח תקוה, BENE BERAQ לבני ברק ו-HERZLIYYA להרצליה (י' דגושה!).

תשובותיהם של 200 תיירים נותחו סטטיסטית, ואכן הצביעו על הצדקה לשנות אחדים מהכללים. חלפו שנים, האקדמיה, כדרכן של אקדמיות, לא ממהרת לקבל החלטות חדשות. אך לבסוף, ביולי השנה, היא אישרה מסמך בשם "התעתיק מכתב עברי לכתב לטיני - התעתיק המוקל לצורכי שילוט ומיפוי", ובו נקבעו כמה שינויים.

תהליך שינוי השלטים כבר החל, אך גם כעת חשוב לומר שכל הטענות בדבר חוסר היגיון ב"תרגום" הנהוג בשיטה הקיימת, אין בהן ממש.

חלץ, לא צ'לז

דבר ראשון - אין כאן תרגום. תרגום הוא העברת המובן המילוני מלשון אחת, לשון המוצא, לאחרת, לשון היעד. מטרתו של הכיתוב בשילוט בכבישים ובמפות הדרכים אינה להסביר את מובנו של שם מקום, אלא לאפשר למשתמשים במפות ובדרכים - לאלה מהם שאינם קוראים עברית (או ערבית) אך הקוראים כתב לטיני - לקרוא ולהגות את השמות, אם לא בדיוק אז לפחות בקירוב, ולבקש הכוונה מאדם מקומי: כיצד אגיע אל מקום פלוני?

אין הכתב של לשון אחת יכול לשחזר במדויק את צליליה של לשון שנייה. ניקח לדוגמה את שמו של מושב חלץ בדרום הארץ. אם נרצה שקורא גרמנית יוכל להגות את השם, נכתוב CHELEZ, וצורה זו אכן יכולה לשחזר את צליל השם בשפה זאת. העברה כזאת משפת מוצא לשפת יעד, תוך שימוש באותיות וצירופי אותיות של שפת היעד בלבד, נקראת תכתיב, (טרנסקריפציה).

אבל כיצד יקרא זאת האנגלי? צ'לז. והצרפתי? שלה. על כן נוקטים העוסקים בנושא זה בתעתיק (טרנסליטרציה): העברה או התמרה של כל אות או צירוף אותיות מכתב (לא שפת) המוצא לאות מתאימה, או צירוף אותיות, בכתב היעד. שיטה כזאת אמורה להיות "אוניוורסלית", טובה בעבור קוראי כל השפות שמשתמשות בכתב היעד, ובמקרה הנדון בכתב הלטיני.

ועכשיו להסברת ההגיון: אחד מכללי התעתיק הרשמיים קבע שעיצור עברי הנושא דגש חזק ייוצג בתעתיק על ידי הכפלת העיצור הלטיני, הכפלה הנהוגה גם בלשונות אירופיות. לדוגמה: האות ל' הראשונה בשם המושב בית הלל שבאצבע הגליל דגושה בדגש חזק, ועל כן נכתב בתעתיק HILLEL. אבל, טענה האקדמיה, מה שנכון לגבי האות ל' (ועיצורים אחרים) טוב גם עבור העיצור י'. משום שאחרי החיריק בשם נהריה (או הרצליה, או ציון, או שחריה, ועוד) אשר מיוצג על ידי האות I, עומדת אות י דגושה בדגש חזק, הרי יש לתעתק IYY. הגיוני בהחלט, אף שצירוף זה נראה לרבים מעט מוזר מפני שאין הוא מצוי בלשונות אירופיות.

באשר לאות ק'. האנגלים החליטו כבר לפני שנים רבות להבדיל בין כ' דגושה ובין ק' (בערבית ובעברית), בגלל הגייתן השונה. הם ייצגו את הראשונה על ידי K ואת השנייה על ידי Q ללא U אחריה (IRAQ, QATAR). כך נהגה גם האקדמיה ללשון העברית, ומכאן: QESARYA (האות Y מייצגת י' עיצורית ולא תנועה). הגיוני לחלוטין. האות העברית כ' רפה מתועתקת על ידי הצירוף KH, שגם אותו קיבלנו מהאנגלים (וכך גם הערבים).

האות ח', לעומת זאת, מתועתקת על ידי H עם קו תחתי, כדי להבדילה מהאות ה', ובצורה דומה מיוצגת האות צ על ידי Z עם קו תחתי, כדי להבחין בינה לבין האות ז=Z (מע"צ לא הקפידה מעולם על הוספת קווים תחתיים אלה בשילוט). ומה בדבר האות ו', מדוע היא מתועתקת על ידי W ולא על ידי V? פשוט כי חברי האקדמיה החליטו ב-1956 לנהוג על פי ההגייה המזרחית, וזו מבטאת את ה-ו' בקירוב כמו W אנגלית.

ועוד פרט אחד: שמות מקומות הכוללים את המרכיב ציון יתועתקו על פי כללי התעתיק, על מנת שהשם מסילת ציון, למשל, לא ייקרא מסילת זייון. ולבסוף - כל סגול וצירה, אבל גם כל שווא נע, ייוצגו על ידי E, בין אם השווא הנע נהגה ובין אם איננו נהגה.

בחזרה ל-JERUSALEM

כיצד התגלגלו הדברים עד היום? בשנים 1870-1877 נערך המיפוי הטופוגרפי הראשון של ארץ ישראל המערבית כולה "מדן ועד באר שבע" בידי צוות של PEF, הקרן הבריטית לחקירת ארץ ישראל. במסגרתו ערך א.ה. פאלמר בכרך עב כרס את רשימת כל השמות שב-26 גיליונות המפה הערוכה בקנה מידה 1:63,360 (אינץ' אחד למייל), מתועתקים ומתורגמים לערבית וכן, במקרים הרלוונטיים, לעברית. פאלמר תיעתק הן את האותיות הערביות כף וקאף, והן את האותיות העבריות כ' (דגושה) ו-ק' ל-K. את העיצור כ (רפה) הוא ייצג על ידי הצירוף KH, ואת ז', אבל גם את צ', על ידי Z.

אחרי שבריטניה קיבלה מידי חבר הלאומים את המנדט על ארץ ישראל, הגיש בשנת 1924 אדוארד גליישן, יו"ר "הוועדה המתמדת לשמות גיאוגראפיים בעבור שימוש בריטי רשמי" (PCGN), "רשימה ראשונה של שמות בפלשתינה", וזו אושרה על ידי הוועדה ב-1925. כבר ברשימה זאת משמשת האות Q לתעתיק הקאף הערבית, אבל K בעבור ק העברית. כמו קודמיו, שמר גליישן על Z בעבור ז ו-צ, ועל KH בעבור כ' רפה, אבל גם בעבור ח'. את העיצור ו' הוא תיעתק כ-V.

ב-1931 פירסמו שלטונות המנדט הבריטי לראשונה רשימת כללים רשמיים בשם "שיטת התעתיק מערבית לאנגלית ומעברית לאנגלית" לשמות היישובים בארץ ישראל. כאן אנו מוצאים את השימוש העקבי ב-Q ללא U אחריה בעבור הקאף הערבית וה-ק' העברית כאחד, V מייצגת את ה-ו' העיצורית ו-Y את ה-י' העיצורית. האות צ', מתועתקת על ידי הצירוף TS, והאות ח' על ידי H.

ומכאן אנו מגיעים למדינת ישראל. ב-1956 החליטה האקדמיה ללשון העברית על שתי מערכות לתעתיק מעברית לכתב לטיני, התעתיק הפשוט, והתעתיק המדויק או המדעי (שאינו מעניינו כאן), ושתיהן פורסמו ב"ילקוט הפרסומים" ב-1957. כללי "התעתיק הפשוט" שעיקריהם תוארו לעיל נועדו לשימוש בשלטים, במפות לשימוש כללי ועוד. מאז 1957 הופעלו כללי התעתיק הפשוט (להלן בקיצור "כללי התעתיק") הן בשילוט הכבישים של מע"צ והן במפות הרשמיות של מדינת ישראל הנערכות על ידי המרכז למיפוי ישראל (מפ"י).

ב-1977 הבאתי, כחבר "קבוצת מומחי האו"ם לשמות גיאוגראפיים" (UNGEGN) וכנציג ישראל בוועידות האו"ם לשמות גיאוגרפיים, את כללי תעתיק אלה בעבור כתיבתם של שמות גיאוגרפיים עבריים, לאישור הארגון הבינלאומי. הם מקובלים עתה בעולם כולו, וכך אנו מוצאים בטובי האטלסים העולמיים את ((Jerusalem YERUSHALAYIM, את HEFA ,ZEFAT ,NAHARIYYA ועוד.

ב-98', לאחר המחקר בנמל התעופה, הקים אביאל רון המנוח, מנכ"ל המרכז למיפוי ישראל, ועדה שתציע סדרת שינויים. בוועדה זו השתתפו, לצד הח"מ, נציגים של מע"צ, החברה הממשלתית לתיירות, הרשות לשמירת הטבע והגנים, הקרן הקיימת, ועוד. ב-1999 הופענו בפני מליאת האקדמיה ללשון העברית ושטחנו בפניה את ההצעות לשינויים. בינתיים נכנסה לפעילות גם ועדת השמות הממשלתית שבמשרד ראש הממשלה, ופרופ' משה ברור, יו"ר הוועדה, ואני, שניסחתי את ההצעות לשינויים, הצגנו בפני האקדמיה את דעת ועדת השמות.

השנה אישרה כאמור האקדמיה שינויים שיוכנסו מעתה לכיתוב בשילוט בכבישים ובמפות של המרכז למיפוי ישראל ושל גורמי מיפוי נוספים:

האות ו' מתועתקת ב-V (ולא ב-W); האות צ' מתועתקת ב-TS (ולא ב-Z); האות ק' מתועתקת ב-K (ולא ב-Q); האותיות א' ו-ע' מתועתקות בגרש (') רק (ותמיד) באמצע המלה, בעוד שבעבר תועתקה כל ע' על ידי על ידי גרש גם בראש מלה וגם בסופה (בעבר AMMI'EL', היום AMMI'EL);

לא כל שווא נע מתועתק ב-E, אלא רק שווא נע נהגה.

בתעתיקם של יתר העיצורים, וכן של התנועות, לא יחול שינוי, וגם הכפלת העיצורים הדגושים תישאר על כנה, ובכלל זה הצירוף IYY. לפיכך נראה בעתיד בשילוט הלבן, הירוק, הכחול והחום לאורך כבישי ישראל ובמפותיה את הצורות הבאות: PETAH-TIKVA (ולא (TIQWA BNE-BRAK (ולא BENE-BERAQ).

עוד הוחלט, שכמה מקומות בארץ ששמם נקלט כמרכיב קבוע בתרבותם ובספרותם (בעיקר הדתית וההיסטורית) של עמי המערב, ובמיוחד האנגלית, יוכלו לשאת בשילוט הרשמי לא את תעתיק שמם העברי אלא את השם ה"זר", האנגלי. עם מקומות אלה נמנים: CAESAREA ,JERUSALEM ,MT. OF OLIVES ,SEA OF GALILEE ,MASADA ,DEAD SEA וכן MT. ZION, אבל כמוסבר לעיל MESILLAT TSIYYON.

הכדור נמצא עתה בידי המשלטים והממפים, אך בראש ובראשונה במגרשה של החברה הלאומית לדרכים, שעליה לשלט מחדש או לפחות לתקן אלפי שלטים - משימה כבדת משקל. עד שיושלט וישולט הכתיב החדש בכל מקום, ישרור ללא ספק בלבול רב; באחרונה כבר נראו ליד פתח תקווה שני שלטי הכוונה, שהראשון בהם נושא את הכיתוב TIQWA-PETAH לפי התעתיק הישן, והשני את הצורה החדשה TIKVA-PETAH. בשני המקרים שכחו, כרגיל, להוסיף את הקו מתחת לאות H. יש לקוות לכשתושלם המלאכה, ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים (ושמות גיאוגרפיים אחידים).

הכותב הוא פרופסור אמריטוס במחלקה לגיאוגרפיה באוניברסיטה העברית, יו"ר ועדת המשנה לשמות גיאוגרפיים בוועדת השמות הממשלתית, וחבר ועדת התעתיק ויו"ר הוועדה לטרמינולוגיה בטופונימיה באו"ם

לפני השינוי

TIQWA-PETAH

BERAQ-BENE

WERADIM-KEFAR

אחרי השינוי

TIKVA-PETAH

BRAK-BNE

VRADIM-KFAR



תצלומים: איציק בן מלכי, ניר קידר ודרור ארצי / ג'יני



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו